ריקנות ריקנות ריקנות ריקנות

פסיכותרפיה, ויקטור, פסיכותרפיה.

תעצום עיניים רגע, הילדות כן כן, אותה הילדות הזו.

משמעות שם היא דבר מאוד קל, הכל הוא משמעות. כלומר שם אין ריקנות. החים זורמים.

להכניס קוביות לחור מתאים ,ללכת להראות את הציור לאמא, לעשות שיעורי בית, לצייר, לנגן, לקרוא לשחק במחשב, ללמוד, לשחק במחשב, לטייל, לשחק במחשב, לשחק במחשב.

הכל משמעותי, יש יותר ויש פחות. הכל זורם. הילדות היא המקור לכל ה....

-הילדות היא טיפשה! ההיא מחכה ליד מכוונת שתתן לה הרגלים טובים, כאלו שבבוא העת יתנו משמעות לחיים.

-לו יהיה כן. אבל אז קבלת ההרגל היא היתה המטרה באותו הזמן, ממילא היא ספקה אותך, היא הצילה אותך מתחושת הריקנות. ההרגשה אז לקבל את ההרגל- היא ההרגשה עכשיו לפעול בשכל לניצול החיים. נסה לחזור לתחושה ההיא. תחושת הסיפוק, החיוניות, חוסר הריקנות.

- למה אתה צריך את התחושה הזו בכלל? פשוט תפעל.

בכל לבבך, אפילו נוטל את לבבך, אפילו...

-כי אתה לא פועל בלי התחושה הזו, ראה את עצמך, אתה תכף בשנתך ה18!!!

לא הילדות, לא.

מה אתה אוהב לעשות?

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול