לגיטימציה לתשובה אמיתית לא עטופה?

חלק מרגישים שיש בעטיפה מן הזיוף

וחלק לא יודעים לעשות זאת, דוגריים מה שנקרא.

לפעמים ההרגשה כאן היא שאין. 

לדוג אחת ששואלת אם ירצו אותה כי היא לא בתולה או אחד מכור לפורנו- התשובה "לא" תכאיב בהכרח. אז מה עושה אדם דוגרי שרוצה לענות? מותר לו לענות?

ונראה לי שתסכימי . (ואני מבין את הרצון לאמת ול"דוגריות")

הבעיה של מישהו שאומר "לא" זה שהוא מסכים עם ההנחת יסוד השגויה שבשאלה.

ההנחת יסוד השגויה כאן זה שהיא נמדדת על פי מה שהם עשו - השאלה יוצאת מתוך דימוי עצמי מפוחד ונמוך - כי משהו שהם עשו אומר על מי שהם משהו. אומר שהם לא שווים מספיק. שהם לא ראויים לאהבה כמו שהם. השאלה לא יוצאת מתוך רצון לצאת ספציפית עם מישהו\י אלא לקבל ערך עצמי מאחרים - אני טוב כי הם חושבים שאני טוב ושזה בסדר לצאת איתי ושיהיה לי שייכות ואהבה. אדם שפותח שרשור כזה הוא לא מבקש הצעה הוא מבקש משהו הרבה יותר עמוק, ולפעמים הרסני, במקום שהעונה יאמר לו שההנחת יסוד שלו שגויה ושהוא לא צריך לבקש אישור מאחרים כי הרצון הזה נובע מתוך זה שהוא לוקח את מה שהוא עשה כאמירה על מי שהוא - אני (סטטוס) "לא בתולה" - "מכור" - ולא כנסיבות שגרמו לו להיות שם. הוא עונה לו עם אותה הנחת יסוד הרסנית. 

שחור או לבן.

לא כל אדם אמיתי שלא עוטף את דבריו מתכוון לחרוך לבבות, זה סוג של אופי של אנשים שאני באופן אישי בד"כ אוהבת מאוד. 

אני חושבת שרגישות צריכה לעבוד בשני הכיוונים, צריך גם להכיל אופי אחר.

אף אחד לא חייב לקבל שום דבר,

כששואלים שאלה צריכים להיות מוכנים לקבל גם תשובות אחרות ממה שאנחנו מצפים לקבל,כל אדם הוא עולם שלם, כולנו אנשים בוגרים הרי.

ולא חייב להיפגע ולשפוט מגיבים. מה שקצת מפריע לי זה שיש הרגשה של פגיעות יתר והרגשה שיש תשובות נכונות ולא נכונות, 

האם בתור אדם רגיש תדעי לענות ברגישות ולהכיל צורך ניסוח של אדם  שבאופיו הוא ישיר ודוגרי בלי כל כוונה לפגוע (ויש מלא (!) אנשים כאלה) שבעוונותיו המרובים לא הכי מצטיין בהנגשה הזאת..?

הרבה פעמים א"א לדעת ויש רמות רגישות מכאן ועד להודעה חדשה.. 

רגישות לא צריכה לעבוד בשני הכיוונים?

שהנפגע גם צריך לעבוד על רגישות היתר שלו, אם יש לו כזאת...

לאו דווקא שה"פוגע" באמת פוגע..

אומרים שאדם אמיתי צריך לרסן ולסרס את עצמו מאוד מאוד בגלל אחרים. בסדר, אשאר בדעת מיעוט בפורום..חח.. 

בעיני מה שאת טוענת זה חוסר הכלה גמור ,ואפילו יהיר וגאוותני. אבל בסדר, נסכים שלא להסכים.

יש עניין להיות אדם מאוזן.

קיצוניות בד"כ לא טובה,  קיצוניות של פגיעות יתר לא טובה יותר מקיצוניות של דוגריות. 

לך  מאוד ברור שזה טועה וזה צודק ,לי לא.

שני הסוגים צריכים לבוא זה לקראת זה 

ולא שהאמת נמצאת רק אצל צד אחד.

אבל לא ממש תמיד..

יש סיטואציות שחייבים לעטוף יפה יפה וגם אז זה יהיה כבד למקבלה..

כנה אף פעם לא אענה. אם יהיה לי וויכוח נוקב אז אומר את דעתי. 

אני לא חושב שמי ששואל מחפש תשובה כנה, כי אם כן אז הוא ישאל את השאלה הכי ברור שאפשר..

אני לרוב לא עונה ישיר. מנסה לרכך את המכה..

לא שתהיה עטופה בהתייפיפות אבל שתהיה בונה ולא מכאיבה, שתהיה אנושית....

ראיתי כבר מקרים שאנשים נכנסו פה בניק ב200 קמש וזה היה לא נעים לראות גם אם זו האמת...

שחסרה לי אמת בדור הפוליטיקורקט הזה כמו אויר לנשימה..

להגיד כל מה שאת/ה חושב/ת לא פחות ולא יותר, ובלי להתחשב בדברים נוספים (כמו ברגשות של אנשים)- זה חוטא לאמת.

אין מצווה להיות דוגרי, ולרוב זה יכול להיות עבירה חמורה של הלבנת פנים. והרבה פעמים זה גם טעות, כי אדם חושב שהוא מכיר את כל התמונה וכדומה.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?