קודם כל, לא יודע מה זה "חרדי", אני מכיר רק "יהודי שומר מצוות"... 

אני לא מאמין שהוא עיקם את התורה לפי דעתו.

יש מקורות שצדיקים סברו ככה? ש"חדש אסור מן התורה" זה לא להמציא שום כלי עזר ולהישאר כמו איש מערות?  

לגבי חכמות, נכון הוא אמר משהו כזה, אבל כמה שהבנתי זה רק אם זה לא לצורך עבודת ה'.. אבל אולי אני טועה.

אני אברר את העניין...

המקור הראשון שהבאת, לא אומר שלא צריך לעשות כלום... אלא מה היה צריך להיות אם עם ישראל היו צדיקים לגמרי! 

ר' נחמן אמר לחסידים שלו שהוא מעדיף שיהיה להם פרנסה קבועה ולא יצרכו להתעסק במידת הביטחון. 

חיי מוהר"ן תקא

"מִכְּבָר אָמַר שֶׁחָפֵץ מְאד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ פַּרְנָסָה.
אַף. עַל פִּי שֶׁבִּטָּחוֹן גַּם כֵּן טוֹב מְאד
אַף עַל פִּי כֵן טוֹב מְאד כְּשֶׁזּוֹכִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲמַד פַּרְנָסָה
כִּי בְּמָקוֹם עֲבוֹדַת הַבִּטָּחוֹן בִּמְקוֹם זֶה יַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה אַחֶרֶת.
כְּלוֹמַר כִּי אִם לא יִהְיֶה לוֹ מַעֲמַד פַּרְנָסָה וְיִהְיֶה לוֹ בִּלְבּוּל הַדַּעַת מֵהַפַּרְנָסָה וְיִצְטָרֵךְ בְּכָל פַּעַם לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן
בְּמָקוֹם זֶה יַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה אַחֶרֶת וְהִתְחַזְּקוּת אַחֵר בִּשְׁאָר עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת ה', וְהָבֵן."

הוא לא אמר שאין טעם ברפואה אלא ש(בעיקר בזמנם) הרופאים היו יותר מסכני חיים מאשר מרפאים..

אבל כשיצא חיסון לאבעבועות הוא אמר לעשות חיסון ומי שלא עושה נחשב לשופך דמים.

ככה שנראה לי שקצת פירשת אותו לא נכון.   העניין צריך יותר ביאור... (התשובה של בת 30 יותר מסתדר לי)

נכון היה משהו כזה, כרגע אני לא מצליח להזכר מה בדיוק כתוב שם... יתכן שהיא התעקשה ללכת לרופאים. 

כי דרכו היה לא להתעקש על שום דבר, וגם לו עצמו הזמינו רופא בגלל שכולם סביבו התעקשו אז הוא הסכים.

כמו שכתוב בחיי מוהר"ן רכב  חיי מוהר"ן רכב – ויקיטקסט

אבל משיחה נ' בשיחות הר"ן משמע שהוא מתכוון גם למי שלא בדרגא הזאת... כי העניין הוא סכנה.

"וְאַל יאמַר הָאָדָם שֶׁהוּא חוֹלֶה חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ חַס וְשָׁלוֹם
אִם כֵּן, עַל מִי אֶסְמךְ ? כִּי בְּהֶכְרֵחַ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֵסֶק בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וְאֵיךְ אַנִּיחַ אֶת הַחוֹלֶה וְלא אֶשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלָתוֹ ?!
כִּי בֶּאֱמֶת זֶה שְׁטוּת
כִּי מֵאַחַר שֶׁהַדּוֹקְטוֹר רָחוֹק מֵחַיִּים וְקָרוֹב לְהֵפֶךְ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל
וָסוֹף כָּל סוֹף הוּא צָרִיךְ לִסְמךְ רַק עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
טוֹב לִסְמךְ מִיָּד עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַל יְסַכֵּן אֶת הַחוֹלֶה בְּיָדַיִם עַל יְדֵי הַדּוֹקְטוֹר
כִּי עַל פִּי רב הַדּוֹקְטוֹרִים הֵם שְׁלוּחֵי הַמַּלְאָךְ הַמָּוֶת רַחֲמָנָא לִצְלָן
וְיִדְמֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ הוּא יוֹשֵׁב בְּמִדְבָּר. אוֹ בְּיַעַר
שֶׁבְּהֶכְרֵחַ לִסְמךְ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד מֵאַחַר שֶׁאֵין מַה לַּעֲשׂוֹת
כְּמוֹ כֵן עַכְשָׁו
אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דּוֹקְטוֹרִים וּרְפוּאוֹת
אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁהֵם בְּעַצְמָם מְבֻלְבָּלִים בְּחָכְמָה זוֹ
וּשְׁאָר הַחֲשָׁשׁוֹת הַרְבֵּה מְאד שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיַן רְפוּאוֹת
אִם כֵּן קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁעַל יְדֵי הָרְפוּאוֹת וְהַדּוֹקְטוֹר לא דַּי שֶׁלּא יוֹעִיל אַדְּרַבָּא, יְקַלְקֵל בְּוַדַּאי
וְאִם כֵּן לָמָּה יַעֲשֶׂה עֵסֶק בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע
מַה שֶּׁרָחוֹק מִשָּׂכָר וְקָרוֹב לְהֶפְסֵד"

כשהרפואה השתפרה בהרבה. 

החלטת שרבינו "חרדי" (כהגדרתך), ואז אתה מוכיח את דעתו מאדם אחר שאתה אומר שהוא "חרדי"..

אתה מבין שזה לא לעניין...

 דיברת על שבע חכמות, ורפואה זה לא חלק מהן.  

והמדינה יכולה להתנהל מצוין גם בלי שבע החכמות האלו..

לא מתכוון לדון על היחס למדינה והחרדים וכל זה.. אתה סתם מכניס פה דברים, מחילה זה לא קשור.

כנראה שאין בעיה להשתמש בהמצאות של הגוים, הבעיה שהם מתעסקים כל הזמן בלהמציא בשביל כבוד ונוחות.

(ואני לא מבין למה כל הזמן אתה מביא את הרב קוק.  זה תנא שאין לחלוק עליו?)

זאת לא התפיסה ורבינו לא אמר דבר כזה...

הוא כן אומר את מה שכתוב בכל הספרים, כמו מסילת ישרים ועוד - 

שהתעסקות בעולם הזה צריכה להיות אך ורק כדי להשתמש בה לעבודת ה' ואז מתקנים גם את העולם הזה. התעסקות יתר או התעסקות שלא לשם שמים מפילה את האדם.  

להלן ציטוטים להוכיח מה שאמרתי.

ליקוטי הלכות שבת הלכה ו אות ד' -  לגבי המצאות..

 וּבֶאֱמֶת עִקַּר הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים וּבֵין הַחֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהֵם חֲכָמִים שֶׁל שֶׁקֶר הֵן חֲכָמִים בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת מַמָּשׁ שֶׁהֵם הַפִּילוֹסוֹפִים וְהַמְחַקְּרִים הֵן כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל שֶׁל כָּל מִינֵי מִתְנַגְּדִים אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת עִקַּר הַחִלּוּק שֶׁבֵּינֵיהֶם הוּא בַּבְּחִינָה הַזֹּאת שֶׁהִוא הַחִלּוּק שֶׁבֵּין אֲכִילַת שַׁבָּת לַאֲכִילַת יְמֵי הַחֹל כִּי בְּחִינַת אֲכִילַת חֹל הוּא שֶׁהַכָּבֵד נִזּוֹן תְּחִלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲכִילַת עֵשָׂו שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבֵד כּוֹעֵס שֶׁאָמַר הַלְעִיטֵנִי נָא. וּבְחִינַת אֲכִילַת שַׁבָּת הוּא כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ בְּחִינַת הַמֹּחַ נִזּוֹן תְּחִלָּה כַּנַּ"ל. כִּי חִיּוּת הָאָדָם נִמְשָׁךְ כְּפִי הָאֲכִילָה וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַתַּאֲוֹת. הַיְנוּ כִּי הַחֲכָמִים שֶׁל הַשֶּׁקֶר הֵם מִסִּטְרָא דְּעֵשָׂו. שֶׁהוּא בִּבְחִינַת הַכָּבֵד שֶׁהוּא מָלֵא דָּם שֶׁהוּא כְּלַל תַּאֲוֹת הַגּוּף שֶׁבָּאִים מֵרְתִיחַת הַדָּמִים שֶׁהוּא נִזּוֹן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַמֹּחַ. הַיְנוּ שֶׁבֶּאֱמֶת עִקַּר חָכְמָתָם כֻּלָּם הֵם רַק בִּשְׁבִיל תַּאֲוֹת עוֹלָם הַזֶּה. כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ בְּהַמְחַקְּרִים שֶׁכָּל חֲקִירָתָם הִוא בְּעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה וְתַאֲוֹתָיו אֵיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּלִים נָאִים בָּאֳמָנוּת גָּדוֹל וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כְּגוֹן מְדִידָה וּמִסְפָּר וְכוּ' שֶׁהַכֹּל הוּא בְּעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה לְצֹרֶךְ הַגּוּף. וַאֲפִלּוּ שְׁאָר חָכְמוֹת הַדַּקִּים יוֹתֵר. אֲבָל כָּל חָכְמָתָם וַחֲקִירָתָם בָּהֶם כֻּלָּם בִּשְׁבִיל תַּאֲוֹת הַגּוּף וּמִדּוֹתָיו הָרָעִים. כִּי הֵם מְלֵאִים כָּל הַתַּאֲוֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ כִּי לֹא הִתְחִילוּ מִימֵיהֶם לְשַׁבֵּר שׁוּם תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה וְכָל חֲקִירוֹתָם וְחָכְמָתָם הִוא בִּשְׁבִיל אֵיזֶה תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה. כְּגוֹן כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ כָּבוֹד וְשֵׁם גָּדוֹל עַל-יְדֵי חָכְמָתוֹ אוֹ שֶׁיְּקַבֵּל מָמוֹן הַרְבֵּה וְהִתְמַנּוּת וְהִתְנַשְּאוּת אֵצֶל הַמְּלָכִים וְהַשָּרִים עַל-יְדֵי חָכְמָתוֹ כַּנּוֹדָע וּמְפֻרְסָם כָּל זֶה לַבְּקִיאִים קְצָת בָּהֶם וְכֵן אֲפִלּוּ בֵּין יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָם כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁל שֶׁקֶר כֻּלָּם הֵם בִּשְׁבִיל תַּאֲוֹת הַגּוּף

תורה נד ליקוטי מוהר"ן -לגבי התעסקות בעולם הזה

" וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמֵבִין בָּזֶה הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין הָרְמָזִים שֶׁמְּרַמֵּז לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּכָל דָּבָר וְאִם כֵּן יִרְצֶה לַעֲסֹק רַק בָּזֶה, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲסֹק רַק בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה מֵאַחַר שֶׁהוּא מֵבִין הָרְמָזִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְרַמֵּז בָּהֶם אַך בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן כִּי צָרִיך הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הִסְתַּפְּקוּת לְהִסְתַּפֵּק מִזֶּה הָעוֹלָם, רַק בַּמֶּה שֶּׁצָּרִיך לוֹ בְּהֶכְרֵחִיּוּת מִזֶּה הָעוֹלָם וְזֶה מֵחֲמַת שְׁנֵי טְעָמִים א מֵחֲמַת שֶׁזּאת הַקְּדֻשָּׁה הַמְּלֻבֶּשֶׁת בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא בְּחִינַת רַגְלִין: "עֲוֹן עֲקֵבַי יְסֻבֵּנִי" שֶׁהַקְּלִיפּוֹת מְסַבְּבִין אוֹתָהּ תָּמִיד, וְרוֹצִין לִינק מֵהֶם עַל כֵּן הוּא מָקוֹם מְסֻכָּן בְּכֵן צָרִיך לְהִסְתַּפֵּק רַק בְּהֶכְרֵחִיּוּת וְעוֹד, מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה גְּבוֹהָה מִזּוֹ, שֶׁהוּא קְדֻשָּׁה גְּבוֹהָה מִמֶּנָּה וְצָרִיך לַעֲבד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּאוֹתָן הָעֲבוֹדוֹת וְהַקְּדֻשּׁוֹת הַגְּבוֹהוֹת מִזֶּה [הַיְנוּ, שֶׁאֲפִילּוּ הַצַּדִּיק וְהֶחָכָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מחַ גָּדוֹל עַד שֶׁיָּכוֹל לְהָבִין אֶת הָרְמָזִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְרַמֵּז לוֹ בְּכָל דָּבָר בְּכָל יוֹם, אֲפִילּוּ בְּעִסְקֵי חֹל וְעַל יְדֵי זֶה הוּא יָכוֹל לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם אֲפִילּוּ בְּעִסְקֵי חֹל וְאִם כֵּן יִרְצֶה, חַס וְשָׁלוֹם, לַעֲסֹק רַק בָּזֶה, דְּהַיְנוּ בְּעִסְקֵי חֹל מֵאַחַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הָרְמָזִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם וְיָכוֹל לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עַל יָדָם אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן כִּי אָסוּר לְהַרְבּוֹת בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֲפִילּוּ לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמֵבִין הָרְמָזִים הַנַּ"ל מֵחֲמַת שְׁנֵי הַטְּעָמִים הַנַּ"ל א מֵחֲמַת שֶׁזּאת הָעֲבוֹדָה בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא מָקוֹם מְסֻכָּן מְאֹד וְכוּ' כַּנַּ"ל וְהַב' מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ קְדֻשָּׁה וַעֲבוֹדָה גְּבוֹהָה מִזֶּה, דְּהַיְנוּ קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת"

הלכות ראש השנה הלכה ד אות ז - כנ"ל

עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הוּא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם {וְעַל-כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (יְבָמוֹת סג), מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע אֵינוֹ אָדָם}. וְזֶה בְּחִינַת לֵךְ עַמִּי בֹּא בַּחֲדָרֶךָ וּסְגוֹר דְּלָתֶיךָ (יְשַׁעְיָה כו), שֶׁעִקַּר קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אָדָם כְּשֶׁמַּסְגִּיר עַצְמוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְחַדְרוֹ. וְזֶה בְּחִינַת וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ, שֶׁעִקַּר הִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בִּבְחִינַת וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, בִּבְחִינַת הַשֶּׁבַח הַנֶּאֱמָר עַל תַּלְמִיד חָכָם כָּל כְּבוּדָה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה. וְזֶה בְּחִינַת כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת (יְשַׁעְיָה מ) שֶׁעִקַּר תִּפְאַרְתּוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אָדָם הוּא כְּשֶׁיּוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַמְשָׁכַת הַקְּדֻשָּׁה וְכַנַּ"ל....

 אֲבָל בֶּאֱמֶת אַף-עַל-פִּי-כֵן אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת סָגוּר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לְעוֹלָם, כִּי בְּהֶכְרֵחַ לָצֵאת מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ לִפְרָקִים. וּבֶאֱמֶת הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ תָּמִיד מֵאַחַר שֶׁשָּׁם עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה וּבַחוּץ הוּא לְהֵפֶךְ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הָיָה רָאוּי שֶׁיֵּשֵׁב תָּמִיד בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן הָאָדָם מֻכְרָח לָצֵאת לַחוּץ וְלִהְיוֹת נִכְנָס וְיוֹצֵא בְּכָל פַּעַם, אַךְ בֶּאֱמֶת זֶהוּ בְּחִינַת עָיִל וְנָפִיק, כִּי אַף-

עַל-פִּי שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם דָּבוּק בַּקְּדֻשָּׁה תָּמִיד בִּבְחִינַת עָיִל, אַף-עַל-פִּי-כֵן עִקַּר שְׁלֵמוּת הַקְּדֻשָּׁה הוּא דַּוְקָא כְּשֶׁזּוֹכֶה הָאָדָם לִהְיוֹת עָיִל וְנָפִיק, כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּצֵא הָאָדָם לִפְעָמִים קְצָת מֵהַקְּדֻשָּׁה בִּבְחִינַת וְנָפִיק כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת מַמָּשׁ בְּכָל יוֹם וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲמֹד תָּמִיד בְּמַדְרֵגָה אַחַת. וְכָל זֶה הוּא מֵחֲמַת שֶׁבְּהֶכְרֵחַ צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת גַּם מַדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת וּמְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים כֻּלָּם אֶל הַקְּדֻשָּׁה, עַל-כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בִּבְחִינַת עָיִל וְנָפִיק. כְּשֶׁזּוֹכֶה אָז לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה וּלְהַחֲזִיק עַצְמוֹ אָז כָּרָאוּי, אֲזַי הוּא זוֹכֶה לְהַעֲלוֹת גַּם מְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים וּמַדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת כֻּלָּם אֶל הַקְּדֻשָּׁה..

 וְזֶה בְּחִינַת זַכָּאָה מָאן דְּעָיִל וְנָפִיק, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַקְּדֻשָּׁה כְּשֶׁמַּעֲלִין הַקְּדֻשָּׁה גַּם מִמְּקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וְנָפִיק. וְזֶהוּ בְּחִינַת מִצְוַת סֻכָּה אַחַר עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, זֶהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא דַּיְקָא עַל-יְדֵי בְּחִינַת עָיִל וְנָפִיק וְצָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בָּזֶה מְאֹד בְּחִינַת בָּקִי בַּהֲלָכָה בָּקִי בְּעָיִל בָּקִי בְּנָפִיק וְכוּ' (כַּמְבֹאָר שָׁם). כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי מְאֹד כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת וְנָפִיק לְבַל יִפֹּל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא יַכְנִיעַ שָׁם הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְיַעֲלֶה מִשָּׁם אֶת הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת כַּנַּ"ל.

לי יותר נשמע שהוא התנגד ללימוד לשם ידע והמצאות וגאווה... אבל לימוד ממוקד של רפואה או משהו אחר לא חושב שיש בעיה.

כשר' נתן באחד מההלכות יצא על הממציאים,

הוא כתב על אלו שהמציאו את הפצצות והרובים וכדומה וכותב (בלשון לא מדוייקת) "וכי יש שטות גדולה מזאת להמציא משהו שיהרוג הרבה אנשים בפעם אחת...?"  

או  על אנשים שהלכו לגלות איים אחרים (וברוב גאווה אגב, גם כבשו והרגו את הילידים כשהם מצאו)

אלה לא שליחיו של הקב"ה...

למה הבנתם שזה מדובר על סתם רפואה או משהו כזה שמועיל?  אני לא חושב כמוכם.

אגב, לדעתי, זה שאנחנו כבר משתמשים במשהו שהמציאו לא מחייב שזה היה רצון ה' שזה יהיה..

רק משהו קטן, 

לא כל המצאה מחייבת לימוד מעמיק בחכמה שקשורה לה.

זה שהגלגלת קשורה לפיזיקה לא מחייב שהממציא למד פיזיקה. כמו שאדם הראשון לא למד מדע כדי להוציא אש ונח לא למד כדי להמציא מחרשה...

יש דברים שאדם מבין מדעתו לפי מה שהוא רואה בעיניים.

את הרב קוק זצ"ל אני גם ככה לרוב לא מבין מה המסר שהוא רצה להעביר

כי הוא משתמש במילים גבוהות ולא מוכרות שאין לי מושג מה הן אומרות...

אז נראה לי שמיותר להביא אותו כאן כטענה לדעה יותר נכונה

כשאין לי מושג גם ככה מה הוא אמר ואולי בכלל הוא ור' נחמן אמרו אותו דבר

קודם כל, שמעתי הרבה פירושים שונים על הדעות שלו...ולחלקם -כרב- הוא בטוח התנגד. לך תבדוק עכשיו מי באמת קלע לדעתו...

ודבר שני, זה לא ממש יתרום לדיון כרגע 

1) בפיסקה הזאת ר' נחמן דיבר על אלו שמפרשים את כל מה שקורה בעולם על פי הטבע כאילו זה לא הקב"ה. 

2) רדיפה סתם אחר חכמות אכן באה מגאווה ומולידה גאווה. אין בעיה באדם שלומד לבנות בניין, לנגן, וכו' (למרות שהן קשורות לשבע החכמות) או כל דבר שיעזור לו לנוחות בעולם הזה שתעזור לו בעבודת ה'. 

כנ"ל לגבי רפואה.. ראה תגובתי למטה.

3) כנ"ל - איכות חיים ברמה מספיקה זה בסדר גמור.  (המדענים מחפשים הרבה הרבה יותר מזה.)

4) ר' נחמן לא ציפה מכולם שיהיו בעלי ביטחון, וגם לבעלי ביטחון הוא אמר שעדיף שיהיה להם פרנסה ולא יצטרכו להתעסק בביטחון. 

חלק משבע החכמות הן נגינה, וזוויות ומדידות קרקע וכו' ורבינו לא היה נגד לנגן וחסידי ברסלב חיברו ניגונים. והוא כמובן לא היה נגד בניית בתים..

קראתי על שבע החכמות בויקיפדיה, וכתוב שם שהיוונים הפכו את החכמות לידע לשם ידע והתעסקו גם בדברים שבכלל לא רלוונטים למעשה.  פה הבעיה..

כך שהמעשה מהרמח"ל (שאיני מכיר) לא סותר. 

שוב, ראה את הציטוט מר' נתן שהבאתי למטה 

תתפלא כמה לומדים סתם...

יש לי קרוב משפחה שכל היום חורש על מחקרים כי הוא טוען שהוא אוהב ידע ואוהב להתווכח עם אנשים.

על מה שכתבת עניתי כבר. 

ולהגיד שהוא התנגד להיות יותר חכם מסנדלר?! בחיאת אחי... זו הבנה מחודשת וחסרת היגיון

יש חכמות חיצוניות שהכוונה לפילוסופיה שאותן ר' נחמן פסל. 

למה שיפסול המצאות גשמיות? איפה הכפירה פה? מישהו רוצה לחיות במערה??

מחילה,

אבל מקורות מר' ישראל אודסר אני לא כל כך מקבל כי גם לדעת חסידי ברסלב שבזמנו הוא טעה בהרבה דברים

אלא שהשכל שלו גרם לו להתחכם יותר ממה שצריך

הוא לא היה מוכן להסתפק בדבר אחד שיפרנס אותו ולמד עוד ועוד מקצועות...  

(עיין בחובות הלבבות שער הביטחון ותראה שזה דבר שהוא נגד הביטחון בה')

ובמקום להתמקד בתפקידו בעולם הוא וויתר על זה בשביל להחכים עוד ועוד.. אכן - לשם גאווה

כמו שבהתחלה הוא לא רצה להתחתן עד שיכיר את העולם

ואח"כ הוא אמר בעצמו שהוא רוצה להתחתן בעירו כדי שיראו מה נעשה ממנו.. וזלזל בכל מי שלא ברמה שלו.

אם כך, אז כבר לכאורה הבעיה מתחילה בזה שהוא נולד חכם.  ומי שנולד תם לכאורה מובטח לו שלא יכפור..

זה לא נכון!

העניין הוא חכם -שמתחכם יותר ממה שצריך...  רק שלו היה יותר אפשרות להמשך לזה. ומזה הוא רצה להזהיר.

לגבי החכמות.

מה הם השבע חכמות שרבינו אמר לא ללמוד? עוד לא זכיתי ללמוד את העניין...

החכמות האלה לא נמצאות בגמרא בשום מקום?

ולמה זה סותר המצאות?  גם אדם חסר דעת יכול פתאום לעלות על המצאה כלשהי.

אני לא אומר שלא היה מחלוקת בעניין.. אולי כן, אני לא בקיא בדעות.

ולא מנסה לכופף את דבריו ח"ו רק חותר לאמת.

אם רבינו אמר שבחכמות האלו יש בעיה, אני מקבל את דברי קודשו של רבינו ואני בטוח שלא סתם

הוא אמר את זה. עם זה, אני לא חושב שזה תואם להגדרה שאמרת "חדש אסור מן התורה".. אם זה אסור- אז גם לצדיקים. הוא אמר שיש בזה אבן נגף. 

נראה שחלק מהחכמות האלה נמצא גם בתורה- אם לא בשלמות.  לכן ממה שאני מבין שהבעיה היא לימוד לשם ידענות ומפה מתחילה הבעיה.  אבל הצדיק לא ניזוק כי הוא לומד לשם שמים.

משם אני ממשיך, שאני לא מבין מה הכוונה שלך שהוא הלך אחרי חכמתו המולדת, הרי בסיפור הוא מאשים אותו בכך שהוא הלך לחפש את עצמו ולא התמקד בתכלית האמיתית - כלשונו של רבינו שם "וישב עצמו לעשות לו תכלית"

הכפירה שלו נבעה מזה שהוא רצה להיות ידען לשם ידענות וגאווה.

ולכן גם אח"כ הוא כפר במלך כמו שכתוב ב"רמזי המעשיות" שהיה קשה לו לקבל שיש מישהו מעליו...

ואני מסכים שרוב ההמצאות הן נובעות מהלימוד הנ"ל.   מה שהפריע לי בגדול זה האם אסור גם סתם להמציא כלי שיהיה יותר נוח.. לא כל כך מסתבר לי.

לכן באמת נראה לי התירוץ שהוא נגד המצאות לשם המצאות ולא לשם נוחות ועבודת ה'

(מקווה שכתבתי מספיק מסודר ומובן)

"חידוש כמוני לא היה מעולם"...
ואל תטרח בכלל לענות לי, זו סתירה פנימית כל כך בוטה שזה הספיק לי לדחות את כל העניין בשתי ידיים, על אף שאם יש מישהו עם פוטנציאל לחפש משהו אצלם זה אני, אבל צביעות אני לא יכול לקבל.
ואם תטען שזה בכלל לא הבנה נכונה, אלא שאולי כיום רואים פרשנויות מעוותות לזה, אז תסלח לי מאוד, כי מי שקובע איך נראים דברים זה יהודים חיים ונושמים, ושלא יקראו לעצמם טויטע חסידים.
שלא לומר שאם יש מישהו שעסוק בהמצאות "תורניות" בדור האחרון זה החברים הטובים עם הוואנים בצמתים והטראנסים "היהודיים".

נחמד...

אבל באמת לא הבנת אותו. 

אם אתה מבקש יפה שאני לא אטרח לענות, למה שאסרב? לא רואה סיבה לענות למי שלא רוצה תשובה

באמת לא הבנת?

לא הצלחת לקלוט את הסתירה, שאגב מי שפתח את הדיון (והגיב לי למרות שהמלצתי שלא יגיב), הבין אותה היטב אבל חשב שזה יהיה ממש מועיל לדחות אותי בקש ולטעון שזה "כמה סטלנים", כמו שתמיד הרי מאמיני הגורו יתרצו ש"הבעיה זה לא הוא, זה רק חלק מהכת"?
וסליחה על כל התקיפות, לא זו הכוונה. ובוודאי היה גם היה חידוש אצל רבי נחמן. אלא שהדרך האיזוטרית היתה אמורה להישאר כזו, ולא להפוך למין מיינסטרים שאותו כל אחד איכשהוא יושב ולומד, זה התאים למיעוט שבמיעוט, אבל בטח לא להפוך את כל תורת השיח בעל פה הזו לכתבים ולספרים.

אבל מצחיק שבנאדם שבטוח שרק הוא צודק הבלעדי (בלי דיון בכלל) ומי שחולק עליו זה רק כדי להתחמק

מאשים אחרים שהם "כת".  

אז לפי דבריך גם הרב קוק היה בעד כמה דברים נגד התורה כי יש כאלה שמנפנפים בו.

לומדים מספרים או מרבנים גדולים, לא משוליים.

אני מקווה שאתה לא כועס שאני הורס לך את השכנוע העצמי,

אבל אתה כותב הרבה בלי שום טענה לעניין

ואתה מתעלם במפגיע מהסתירה הזו (שאני לרגע לא חושב שצריכה למנוע או לשלול את קיום החסידות או הזרמים השונים בתוכה, אבל משהו חייבים לפתור בתוך הסבך, גם אם זה ידרוש נסיגה מסויימת מהעקרונות האידיאליסטיים המלאים).
אגב, הסתירה הזו מלווה את כל מה שקורה למשל עם אומאן.
זה להיות מים ואש במקום אחד, גם להיות להבה גדולה של תמימות וגם להיות מים צוננים של מחשבה ושכל ומצוות, בוודאי ברקע החסידות הבראשיתית של הבעל שם טוב.
אנשים ייחודיים עם קול פנימי חזק עוד יכולים נניח להתמודד עם כל הסערה הזאת מבפנים (וגם הם לפעמים נופלים מזה), אבל לאדם מן היישוב הרגיל זה הרס וחורבן.
אני באמת מתנצל שוב על התקיפות והבוטות ובכלל לא התכוונתי לצאת חריף במידה כזאת, כי גם לברסלב יש את כל המקום והכבוד שלה, והנימה הלכאורה-מלגלגת בתגובה המקורית שלי היתה צריכה להישמע אחרת - אני לא מאשים את מי שלא שמע בה את מה שבאמת התכוונתי - זה היה יותר מעין בדיחות דעת ליובאוויטשית של ווארט מאשר ממש התקפה או ציניות או זילזול.

אז על מה המחלוקת שלנו??

להלן הקטע.

קראתי את הקטע הזה בשבת...  הלכות סוכה הלכה ז אות ב'

ר' נחמן לא התנגד להמצאות בכללי, ומה שהומצא כבר - זה היה רצון ה'

אלא הבעיה היא באנשים שממציאים שלא לצורך עבודת ה' אלא לשם כבוד ועושר וכדומה

והם ניזוקו מפני שהם התחילו להתגאות על הקב"ה ולדבר דברי גאווה וכפירה.

"כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר תִּקּוּן שְׁלֵמוּת הָעֵצָה צְרִיכִין רַק בַּעֲבוֹדַת ה', כִּי בְּוַדַּאי מִי שֶׁבָּא עַל אֵיזֶה עֵצָה וְתַחְבּוּלָה אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם. לִגְנֹב אוֹ לִנְאֹף חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי אֵין זֶה נִקְרָא עֵצָה מֵאַחַר שֶׁעַל-יְדֵי עֲצָתוֹ זֹאת מוֹסֵר עַצְמוֹ לְיִסּוּרִין וּלְמִיתָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא שֶׁיּוֹרֵד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת. וְכֵן אֲפִילּוּ כְּשֶׁבָּא עַל עֵצָה אֵיךְ לְהַרְוִיחַ מָמוֹן אִם אֵין הַמָּמוֹן מְסֻגָּל לוֹ לַעֲבוֹדַת ה'. וְאַדְּרַבָּא, עַל-יְדֵי זֶה יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, גַּם זֶה אֵינוֹ עֵצָה טוֹבָה, כִּי הוּא עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ מֵאַחַר שֶׁנִּתְרַחֵק עַל-יְדֵי זֶה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר הוּא חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים. כִּי בְּוַדַּאי עֲצַת הַגַּנָּבִים וְהַנּוֹאֲפִים שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשֵׂיהֶם עַל-יְדֵי כַּמָּה עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת וְעַל-פִּי רֹב תּוֹפְסִים אוֹתָם בְּכַבְלֵי עֹנִי וּבַרְזֶל וְאַחֲרִיתָם עֲדֵי אוֹבֵד בְּוַדַּאי אֵין עֲצָתָם נֶחֱשֶׁבֶת לְעֵצָה.

וּכְמוֹ כֵן כָּל עֲצַת הָרְשָׁעִים וְהָרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵאַחַר שֶׁאֵין זוֹכִין עַל-יְדֵי עֲצָתָם לְתַכְלִית הָאֲמִתִּי תַּכְלִית הַנִּצְחִי, אַדְּרַבָּא מִתְרַחֲקִים עַל-יְדֵי עֵצוֹת כָּאֵלּוּ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּוַדַּאי מִי שֶׁבָּא עַל עֵצָה וְתַחְבּוּלָה אֵיךְ לַעֲשׂוֹֹת סַכִּין אוֹ חֶרֶב נִפְלָא וְאַחַר כָּךְ הוֹרְגִין אוֹתוֹ בְּחַרְבּוֹ וּבְסַכִּינוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פְּסָחִים כח), סַדְנָא בְּסַדְנָא יָתִיב אַף-עַל-פִּי שֶׁהַחֶרֶב נַעֲשֶׂה בְּחָכְמָה גְּדוֹלָה אֵינָהּ נֶחֱשָׁב לְחָכְמָה וְעֵצָה כְּלָל, אַדְּרַבָּא, אֵין שְׁטוּת וּכְסִילוּת יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁחָשַׁב עֵצוֹת אֵיךְ לַהֲרֹג אֶת עַצְמוֹ מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁמְּסַפְּרִים הַמְחַקְּרִים בְּעַצְמָן מִגֹּדֶל מַפָּלָתָם הָרָעָה שֶׁל כָּל אוֹתָן שֶׁהִמְצִיאוּ חָכְמוֹת נִפְלָאוֹת בָּעוֹלָם כְּמוֹ אַסוֹקְרָאט שֶׁדָּנוּ אוֹתוֹ וַהֲרָגוּהוּ בִּשְׁבִיל חָכְמָתוֹ, וְכֵן זֶה שֶׁהִמְצִיא הַכְּלֵי תַּחְבּוּלָה לְהִנָּצֵל מֵרְעָמִים נֶהֱרַג עַל-יְדֵי רַעַם וְכֵן קָלָאמְבּוּס וַחֲבֵרָיו שֶׁמָּצְאוּ אַמֶערִיקָא כָּל אוֹתָן שֶׁהָיוּ הָעִקָּר בְּעִנְיָן זֶה כֻּלָּם מֵתוּ וְנֶהֶרְגוּ עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא, כַּמְבֹאָר בְּסִפְרֵיהֶם בְּעַצְמָם גֹּדֶל מַפָּלָתָם עַל-יְדֵי חָכְמָתָם בְּעַצְמָם שֶׁהִמְצִיאוּ דַּיְקָא וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מַעֲשִׂיּוֹת רָעוֹת כָּאֵלֶּה מֵעִנְיַן חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁהִמְצִיאוּ חָכְמוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁהָיוּ לָהֶם מַפָּלָה גְּדוֹלָה עַל-יְדֵי חָכְמָתָן שֶׁהִמְצִיאוּ דַּיְקָא (וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר, עַיֵּן שָׁם):

נִמְצָא, שֶׁעֵצוֹת וְחָכְמוֹת כָּאֵלּוּ בְּוַדַּאי הֵם שְׁטוּת גָּדוֹל מֵאַחַר שֶׁלֹּא חָשְׁבוּ כְּלוּם עַל עוֹלָם הַבָּא עוֹלָם הַנִּצְחִי רַק עַל עוֹלָם הַזֶּה לְהַרְאוֹת כְּבוֹדָם וְעָשְׁרָם וּלְבַסּוֹף נֶאֶבְדוּ וְנֶעֶקְרוּ מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת, הֲיֵשׁ שְׁטוּת גָּדוֹל מֵחָכְמָה כָּזוֹ שֶׁחָשַׁב כָּל יָמָיו חָכְמוֹת עַד שֶׁהִמְצִיא כֵּלִים נִפְלָאִים וְכָל כַּוָּנָתוֹ הָיָה לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדוֹ וְעָשְׁרוֹ וּלְבַסּוֹף נָפַל כְּתוֹא מִכְמָר עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא וּמְאוּמָה לֹא נָשָׂא בַּעֲמָלוֹ לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, כִּי אַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד, כִּי עַל -יְדֵי חָכְמָתוֹ נִתְגָּאָה וְחִפָּה דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵּן עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעַל תּוֹרָתוֹ עַל עַמּוֹ הַקָּדוֹשׁ הַנִּבְחָר, כִּי דִּמָּה בִּלְבָבוֹ בְּגֹדֶל גַּאֲוָתוֹ וּזְדוֹן לְבָבוֹ שֶׁכְּמוֹ שֶׁבָּא בְּדַעְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ לְהַמְצִיא כְּלִי זֹאת הַנִּפְלָאָה, כֵּן הוּא יָכוֹל לַעֲלוֹת עַל בָּמֳתֵי עָב לְדַמּוֹת בְּדַעְתּוֹ סְבָרוֹת עַל אֶל עֶלְיוֹן יִתְבָּרַךְ. אוֹי לָהֶם, אוֹי לְחָכְמָתָם הָרָעָה וְהֵמָּה בּוֹעֲרִים וְלֹא יוֹדְעִים כִּי גַּם זֹאת מֵאֵת ה' צְבָאוֹת יָצְאָה שֶׁהִגִּיעַ הָעֵת שֶׁתֵּצֵא כְּלִי כָּזֹאת לָעוֹלָם, עַל-כֵּן שָׁלַח בְּדַעְתָּם זֹאת שֶׁיָּבוֹאוּ עַל חָכְמָה וְתַחְבּוּלָה זֹאת לְהַמְצִיא הַכְּלִי זֹאת, כִּי הֵם כְּגַרְזֶן בְּיַד הַחוֹצֵב בּוֹ וְלֹא הָיָה לָהֶם לְהִתְגָּאוֹת עַל -יְדֵי זֶה וְלָבֹא לִידֵי כְּפִירוֹת בַּה' וּבְתוֹרָתוֹ וּבְעַמּוֹ עַל-יְדֵי זֶה, אֲשֶׁר עַל-יְדֵי זֶה נֶהְפַּךְ הַגַּלְגָּל עֲלֵיהֶם וְנֶעֶקְרוּ עַל-יְדֵי חָכְמָתָן שֶׁל עַצְמָן דַּיְקָא"

אני יכול לשאול,  אבל למה זה קושיה? 

גם ככה לא אמורים ללמוד בתלמודי תורה כאלה דברים, אז יתכן שכל אחד לומד כשהוא מתבגר את מה שהוא צריך למקצוע שלו.

(אגב, ככה גם שמעתי מרבנים מפורש גם  בשם הרב קוק  - שתלמודי תורה צריכים להיות על טהרת הקודש של לימוד תורה)

חרדים לומדים חשבון אבל מה שצריך.. הם הרי גם לא מדלגים על החשבונות במסכת עירובין...

אבל אני לא אוהב קושיות מבני אדם. 

רוח הדברים שאני הבנתי זה שהוא נגד לימוד חכמות לשם גאווה..

לא יודע מה הם למדו, אבל ר' נחמן כבר כתב שהצדיק הגדול יכול לעסוק בחכמות.  

הוא פשוט לא אומר במפורש, כי גם ככה רדפו את חסידי ברסלב.

אבל חסידי ברסלב שהיו אז הבינו אותו היטב, הם ידעו טוב שרבינו בכלל לא התנגד לחידושים והמצאות, ההיפך , היה מאוד מעורה בחוכמות.

אבל התנגד מאוד לכל הרבנים שהמציאו הלכות, כמו איסור שמיעת מוזיקה בספירת העומר שאין לו שום שחר.

אני מביא את זה רק בתור דוגמא.

הוא כתב מפורש על המצאות של העולם הזה.

ולגבי הלכות, זה לא נגד רבנים, זה נגד כל מי שמתעקש להמציא הלכה חדשה. יש הלכות שהן נכונות.   

לגבי הדוגמא אני בכלל לא בטוח שאתה צודק...

איך אתה יודע מה הוא התכוון אם זה לא כתוב מפורש? 

ועל פי מה אתה טוען שפעם ידעו את זה אם לא היית אז?

זה לא ראיה שהוא היה מעורה בחכמות, הוא אמר בעצמו שהצדיק יכול לעסוק בחכמות. 

אבל לשם כך צריך אנשים שיבינו.

דבר שלא ממש מצוי בשפע בדורינו.

אם כתוב משהו "במפורש" , סביר להניח שכשרבינו כתב אותו, הוא התכוון להגיד דבר אחר לגמרי.

הדוגמא הקלאסית "אין שום יאוש בעולם"

אנחנו יודעים לקרוא ולהבין בדיוק כמוך זה בסדר.   

אם לא כל כך מצויים אנשים שיבינו יכול להיות שאתה מאלה שלא הבינו

בציטוטים.

זה לא עובד.

יצטטו יצטטו, טו טו טו.

חסידי ברסלב, האמיתיים, אלו שניסו במשך להבין את תורת ברסלב ואף פעם לא שגו באשליות שהם יצליחו באמצעות ציטוטים, היו להם כל מיני שיטות.

שיטה אחת מפורסמת היא שיטת ההשלמה.

אם כתובה איזו מילה , שהיא מילה עיקרית בטקסט, מחפשים פסוק מפורסם שהמילה מופיעה בו, ואז מבינים מה הכוונה.

אבל השיטות האלו, נראה לי, שמתו יחד עם חסידי ברסלב האחרונים לפני הרבה הרבה שנים.

מי שחקר את הנושא לעומק, היה פרופסור מנדל פיקאז' ז"ל, שפירסם מאמרים בעניין לפני חמישים שנה או יותר.

אל תשגע אותנו עם סיפורי סבתא ודמגוגיה, תעשה טובה...

בינתיים כבר טעית בכמה דברים מפורשים שניסית לשלול 

אבל אני יכול לשאול אותך, איך זה שאתה לא מבין שום דבר ממה שאני אומר, ואתה מצפה להבין דברים שחסידי ברסלב האמיתיים היו אומרים.

הם היו אומרים לך "לך תעשה התבודדות."

לא בגלל שזה יועיל, אלא בגלל שממילא לא תבין, ולכן דיון איתך הוא בזבוז זמן.

תהיה בריא נשמה.   

ד"ש לחסידי ברסלב "האמיתיים" המדומיינים שלך

הנה הדבר החשוב

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר
שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל אֵצֶל הַלּוֹמְדִים לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת
הַיְנוּ מַה שֶּׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה דַּיְקָא לְהַמְצִיא דִּין חָדָשׁ

חיי מוהר"ן תפד

כן "יצר רע גדול"

אכן, יצר הרע גדול

אני לא חושב שהוא היה נגד המצאות.

הרי זה רצון ה' כמו שרבינו אומר:

"כִּי כְּשֶׁהִגִּיעַ הָעֵת וְהַזְּמַן שֶׁיִּתְגַּלֶּה אוֹתָהּ הַחָכְמָה אוֹ הַתַּחְבּוּלָה בָּעוֹלָם
עַל כֵּן שָׁלְחוּ לָהֶם מִלְּמַעְלָה בְּשִׂכְלָם זאת הַתַּחְבּוּלָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם" 

רק הוא מסביר שזה לא שהחכמים שהמציאו את זה הם יותר גדולים מהחכמים שלפניהם וכ'ו.

כלומר שלא נייחס להם את כל הכבוד והחשיבות כי בסך הכל כך נגזזר בשמים והם רק היו שליחים.

שלא נחשוב כוחי ועוצם ידי וכ'ו שזה העניין של חכמות הטבע.. אלא כך ה' רצה.

ומה שקיבלו מהסטרא אחרא כי הם חכמי הטבע ולכן מהקדושה הם בודאי לא קיבלו. רק ברור שזה רצון ה' רק שמשתלשל דרך הס"א ועדיין זה משמים כלומר זה רצון ה' לגמרי כמו כל דבר שקורה.

ולעניננו אני חושב ברור שהמצאות זה טוב, אין מי שלא משתמש בטכנולוגיה ונהנה מזה וכ'ו וכמובן גם רבינו בעצמו, רק בואו נשאיר את זה לגויים ואנחנו נעסוק בחכמה האמיתי ובעבודת ה'.

לגבי חידושים, אדרבה רבינו היה מאוד בעד חידושים בתורה כמו שכתוב בהרבה מקומות (עשרות תורות) ואפילו בשיחה שהבאת שיחה ה' בהמשך שמדבר על חידושים בתורה שמגיעים מהקדושה.

רק: "שֶׁאֵינוֹ מַסְכִּים עַל אֵלּוּ הַלּוֹמְדִים וְהַגְּדוֹלִים
שֶׁרוֹצִים דַּיְקָא לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת
כְּגוֹן אֵיזֶה דִּין חָדָשׁ אוֹ אֵיזֶה הַנְהָגָה חֲדָשָׁה
וְכַוָּנָתָם אֵינָהּ עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ רַק לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת"

כלומר התנגד לזה שעושים מהחידוש עיקר ומהאמת טפל. אבל האמת היא העיקר ואדרבה אם זוכים לחדש מה טוב.

אבל לא שדיקא צריך לחדש ואם זוכים לכוון אל האמת לאמיתו מה טוב ח"ו.

אני קניתי לא מזמן, עולה 180 שקל, ולדעתי, שווה כל שקל!  על כל ליקוטי מוהר"ן מסודר, וגם על חגים.

מסביר הכל ממש יפה וברור ומוריד את הכל למעשה

אני גם חיפשתי שיעורים על הספר מהאינטרנט ולא מצאתי, עד שגיליתי את זה באתר "ברסלב נייעס" 

יש שם שיעורים שלו לשמיעה ישירה אבל לא הכל. את יכולה לשמוע ולשפוט אם זה מתאים לך 

להלן קישור שיש בו גם שיעור וגם פרטים על הדיסק אונקי

תורה ה' תניינא 'תִּקְעוּ אֱמוּנָה': שיעור מפי הגר"ש טייכנר #01 |♪ » ברסלב נייעס

השיערים הולכים גם לפי הסדר של התורות?