מה שלא הורג אותך

בהנהלת: סלט

מכתב פתיחה

עושה ממך סמרטוט.

קראתי לפני שנה ספרימ''ל

שטוען (מבוסס על מחקרים אקדמאיים) שכוחות נפש והתגברות הן משאב מתכלה.

כלומר: לא רק שהתגברות לא בהכרח מחשלת/מרגילה להתגבר (אם כי אני מניח שמבחינה מסוימת כן, אולי ההבדל הוא בין הטווח הקצר לארוך), אלא שהיא מורידה את הסיכויים להתגבר בפעם הבאה.

זה גם מסביר את ההתאמה בין פערי השכלה ופערים סוציו-אקונומיים (בנוסף להסברים אחרים).

[לדוגמה: הכניסו סטודנטים רעבים כל אחד בנפרד לחדר עם ריח של עוגיות טריות כשעל השולחן קערת צנוניות וקערת עוגיות וביקשו מכל אחד מהם לאכול רק מהצנוניות/העוגיות בהתאמה ועזבו את החדר לכמה דקות, כמובן שכולם עמדו בפיתוי אבל בניגוד למה שנאמר להם לא זה היה הניסוי האמיתי - אחר כך נתנו להם חידה שאין לה פתרון - התברר שהסטודנטים שאכלו מהעוגיות השקיעו יותר מפי שניים מאשר אלו שאכלו מהצנוניות לפני שהתייאשו]

הו יעס!מפוחית

אני מתה על זה שאנשים חכמים חושבים על אותן טענות שלי ועושים בשבילי את העבודה להוכיח אתזה

זה קצת נותן לגיטימציה/אישור להתעייף.יהיה בסדר....

זו הפואנטהימ''ל

זה לבחור בין ההשלכות,יהיה בסדר....

כמו תמיד.

ועדיין,בוז

מבוגרי ניסוי המרשמלו בילדים למדו שדווקא אלו שהראו איפוק בגיל צעיר הצליחו יותר בחיים.

איפוק זה גם משאב מוגבל, אבל גם שריר.

כמו כושר אירובי- קשה לרוץ המון זמן ברצף, אבל ככל שאתה מתאמן יותר אתה יכול לרוץ יותר.

מותר האדם מן הבהמה- שליטה עצמית.בוז

לזה התכוונתי בסוגרייםימ''ל

בוז

אבל אולי במקרה של ניסוי המרשמלוהגיגים בע"מ

האיפוק מעיד על כישרון, ולא גורם לה?

כלומר,לאנשים שונים יש יכולת איפוק שונה. בכל פעם שהם מתאפקים היכולת נשחקת לטווח קצר, ולטווח הארוך זה חסר משמעות, ולא משפר את היכולת כלל.

אם כך, בניסוי המרשמלו, הילדים בעלי כושר האיפוק הגבוה מצליחים לחכות עם המרשמלו, תוך כדי כך, כושר האיפוק שלהם נשחק לטווך הקצר. אך מכיוון שהנסיוי בודק את הטווח הארוך מדובר באפקט חסר משמעות.

ולמה הילדים המחכים הצליחו בחיים, לאחר מכן? מכיוון שכבר אמרנו שהם בעלי כושר איפוק גבוה, ואנשים בעלי כושר איפוק גבוה מצליחים בחיים יותר מבעלי כושר איפוק נמוך.

בוז

אני מחייכת כי חשבתי על זה גם.

אבל אני חושבת שעם כמה שהאפשרות שיכולת איפוק זה כישרון מולד, זה לאו דווקא נכון וקשור המון בחינוך מגיל קטן, כך שזו יכולת נרכשת וזו ההוכחה לכך. כמו כל כישורי החיים, הקנייה לניקיון וסדר למשל.

לכן זה הרבה על ההורים, אם בלחפש על מי להפיל את זה עסקינן. כי אולי לא תוכל לומר "פשוט נולדתי חסר כישרון לזה", אבל כן תוכל לומר "לא חינכו אותי לזה מגיל קטן".

שני הטיעונים חסרי משמעות אגב, כי כל כישרון משתפר בהתאם לאימונים, וכל אחד יכול לרכוש איזה כישרון שברצונו (בהנחה ואין מגבלה פיזית שמונעת ממנו) אם יתאמץ.

ישנם לא מעט מחקרים שמראים שההשפעה של חינוך ההורים עלהגיגים בע"מ

עבר עריכה על ידי הגיגים בע"מ בתאריך ח' בכסלו תש"פ 10:47

אופי הילדים נמוכה מאוד.

(המאמר "the nurture assumption" סקר את כל הראיות הללו,ובזכותו זאת הפרדיגמה העיקרית כיום)

כמעט כל הדמיון בין ההורים לילדים נובע מגנטיקה. האופי של ילדים מאומצים דומה לאופי של הוריהם הביולגיים הרבה יותר מלאופי של הוריהם המאמצים.

קשה לי להאמין שבאיפוק זה שונה. מן הסתם, כמו רוב הכשרונות, גם זו יכולת מולדת. המיוחד שיש מחקרים שמצביעים על שחיקה יכולת האיפוק. הם מדברים על הטווח הקצר, אבל אין סיבה לחשוב שבטווח הארוך זה שונה.

רוב התכונות באמת מולדות,בוז

אבל זה לא משנה.

כל כישרון צריך פיתוח. גם אדם שמוכשר לציור לא יוכל לצייר יפה סתם בלי להתאמן הרבה. כמובן שאם אדם בעל כישרון ציור ואדם ללא כישרון ציור ישקיעו את אותו המאמץ, האדם עם הכישרון יגיע רחוק יותר כי מלכתחילה הוא עמד במקום גבוה יותר.

אנחנו נולדים עם סט תכונות וכישרונות אבל החובה לפתח אותם מוטלת עלינו.

עבודת המידות כולה מתבססת על זה. יכול להיות אדם שהוא כעסן בטבעו, אבל הוא צריך לעבוד על זה. אי אפשר לומר "ככה אני ודי". זה בדיוק ההבדל בין אדם לשאר בעלי החיים. היכולת לשלוט על עצמך.

והקניית הרגלים בגיל צעיר זה דבר שבהחלט עובד, אם כי אני בספק לגבי כמות המחקרים שיכולה להיעשות על זה מהפן המוסרי שהדבר.

לא מדברת על תכונות אופי מולדות, אלא על איפוק *כהרגל*.

חן,

מבין, לא מסכים.הגיגים בע"מ

אבל זה כבר דיון אחר, שמורכב לי מדי כרגע.

דן אריאלי?פסידונית

(סליחה)יהיה בסדר....

כשאומרים שפה זה לא פורום לפילוסופיה מתכווניםטאטע הושיעניאחרונה

לכך שהפנומנולוגיה של הלוגוס איננה באה לידי
התממשות בשדה הפורומי?

או שמא שהאונטולוגיה הסוליפסיסטית של הסובייקט
שאמור להאמין עוברת דקונסטרוקציה שמחליפה
בין מסמן למסומן במרחב הקוגניטיבי?

רררררארצ'יבלד

חשבתם שיהיה טוב?!תתעלמו ממני

הצחקתם אותי...

לא רק חושבארץ השוקולדאחרונה

אלא בטוח.

מאחל רק טוב גבר

ורק משתי מילים אני הכי פוחדנועה.

ראש השנה

בעעע

לא אוהבת. ועוד חג של יומיים

חלום שלי לטוס לחו'ל לכל החגיםםם

מבאס לשמועמקפיצים נטושים