שיר המדבר על עם ישראל שיוצא מן הגלות אל אור הגאולה ועל מה שאורו של עם ישראל יכול לעשות בעולם!
הפזמון הוא אמרה של הראי"ה קוק מתוך מגד ירחים לחודש חשוון.
מילים:
בחושך יושבת
לבד רועדת
והיא בוכה בשקט
בודדה עיוורת
ואז מתוך מחשך הגלות
מנצנץ אור
חוזרת אל אמא אדמה
מפיצה אור של אהבה
פזמון:
"כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים"
עכשיו ממנה זורח אור
מתוק שמח טהור
בתוך מחשך החיים מאירה
את העולם באהבה!
"כשהנשמה מאירה..."
האזנה עריבה!!
מתן.



