עצה בסיסית- שעוזרת לי.
כשמרגישים שנדרשת סבלנות ואין- כדאי לנסות לראות את המציאות מלמעלה. כלומר- לנסות להסתכל מבחוץ על הילד, על עצמך, על התכלית.

במקרה ספציפי כשאני מרגישה ככה, בפרט מחוץ לבית כשאני מרגישה עוד יותר נרגזת שילד משתולל, אני עוצרת נושמת וחושבת מה הייתי אומרת לאחיין שמתנהג ככה, איך הייתי מעמידה אותו במקומו

אז למה בעצם ממשיכים ללדת עוד ילדים? כשאין סבלנות לקימים
אני מנסה להפעיל את מידת הרחמים והחסד והמחשבה שאני לא רוצה שישארו עם שריטות מהילדות
וכהם פיקדון ואני לא יכולה לעשות בהם מה שאני חושבת אלא לשמור על זה ולא להזיק לפחות

וזה גם לא תלוי בגיל. זא כשאומרים ככל שמתבגרים אז נהיים יותר סבלנים אצלי זה הפוך.
הגיל תורם לכך שאני מבינה את גודל הנס וגודל ההודיה להקבה וכמה הכל לא מובן מאליו.
אבל זה לא קשור לסבלנות. תינוקים אני יות מסתדרת . אני מדברת על ילדים כבר יותר בוגרים שזה כל הזמן ללכת בין הטיפות לחשוב מה לדבר וכו זה קשה

מנסה לשתף קצת בתובנות שלי בנושא...

קודם כל, אני חושבת שהשלב הראשון צריך להיות ההבנה שהקב"ה ברא את הילדים כמו שהם כי כך הוא רצה שיהיה, ואני חושבת שחלק מהסיבה היא כדי שאנחנו נעבוד על המידות שלנו מתוך הטיפול בהם.
אני חושבת שכל הורה לילדים שחשוב לו לחנך כמו שצריך, משתנה הרבה מתוך כך, וזה נראה לי העומק של 'מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם'- כשאנחנו מלמדים אחרים (ובפרט את הילדים שלנו) זה דורש מאיתנו לגדול בעצמנו .

לאחרונה יצא לי לעשות אימון אישי שבחלק ממנו עבדתי על עניין הסבלנות לילדים (בעיקר בדגש של לא לכעוס כשלא צריך), והרגשתי ששם קיבלתי כלים ממש מעשיים ויעילים לעבוד ולהשתנות באופן אקטיבי. אני אנסה לכתוב כאן דברים שעזרו לי, מקווה שיעזור (חלק זה מתוך האימון, וחלק מהתהליך שאני עברתי בעצמי בעקבותיו).

דבר ראשון- שמתי לב שמה שהכי מקדם אותי זה עצם הזמן שאני מקדישה למחשבה על הדברים.
יכולים להיות הרבה כלים שעוזרים להתמודדות עם כעס, אבל אם בזמן אמת לא זוכרים להשתמש בהם אז בפועל ממשיכים לכעוס.
אבל אם אחרי כל פעם שכעסתי (או לפחות חלק מהפעמים), אני יושבת ומנתחת את מה שהיה, חושבת איך יכולתי לפנות אחרת, מה היה יכול לעזור לי, מדמיינת את אותה סיטואציה בצורה האידיאלית שלה וחושבת מה יכול לעזור לי להתקרב לשם, אז אחרי כמה פעמים שעשיתי את זה, כשמגיעה סיטואציה שפעם אוטומטית הייתי כועסת בה, עכשיו כבר יש לי כלים איך להתמודד ולנסות אחרת, ואני אפילו הרבה פעמים זוכרת להשתמש בהם...
אצלי השלב הראשון היה לשנות את ההתנהלות שאחרי הכעס- גם אם לא הצלחתי לעצור את הכעס עצמו, אני יכולה להתנהל אחרת אחריו. אחר כך הגעתי גם למצב שאני מצליחה לפעמים לעצור את כעס לפני שהוא מתפרץ ולנסות לפתור את העניין בדרך אחרת.

את הניתוח של מה שהיה, אני עושה עם שאלות מנחות שהרגשתי באימון שמאוד קידמו אותי. בדרך כלל אני עושה בכתב, ולפעמים בשיחה עם בעלי (בעיקר בסיטואציות שקשורות לשנינו, ואז זה לא אחד לאחד עם השאלות המנחות, אבל כן בכיוון שלהן).
אני חושבת השאלות הכי משמעותיות עבורי הן:
איך הייתי רוצה לראות את הסיטואציה שהיתה באופן הכי אידאלי?
אם כל השאר לא משנים שום דבר בהתנהלות שלהם, איך אני מתנהגת באופן הכי אידאלי?
(בשתי השאלות האלו אני עונה בזמן הווה, כאילו מתארת את הסיטואציה שקורה עכשיו, זה ממש הופך את זה לאמיתי יותר, ותמיד תוך כדי הכתיבה מפתיע אותי מחדש מה שיוצא לי)
מה יכול לעזור לי? מה עזר לי בפעמים אחרות שסיטואציות כאלו? (לפעמים בדמיון של הסיטואציה האידאלית כבר כלולה התשובה לשאלה הזו ואז אפשר לוותר עליה)
למה זה חשוב לי? (אפשר להוסיף- למה ה' רוצה בזה?)
קבלה לעתיד- משהו קטן שאני יכולה להתחייב אליו שיעזור לי להתקרב לסיטואציה האידאלית, אפילו בקצת. (זה יכול להיות גם משהו חד פעמי, לא חייב להיות משהו שיחייב אותי לתמיד).

יצא ארוך, מקווה שמועיל...

את ממש אישה דגולה לדעתי

ואני ממש אמא רגילה, ועדיין כועסת ומאבדת את הסבלנות הרבה פעמים... אבל גם משתדלת לעבוד וללמוד איך להשתפר ולהתקדם.

ובאמת האימון שיצא לי לעשות עזר לי כל כך וממש נתן לי כלים מעשיים איך לעבוד על עצמי ולהשתנות, ולכן אני משתדלת גם לתת לאחרים ליהנות מהם...

אני חושבת שכשהורה מסוגל להכיל את עצמו ו'לדון את עצמו' לזכות,

הוא יהיה מסוגל גם להכיל את ילדיו.

זה לא אומר שהוא ימשיך בהתהגותו השלילית לילדיו אבל אמפתיה לעצמינו כהורים זה הבייסיק לדעתי...

על ספר ''להמציא מחדש'' של אייל דורון (הוצאת כתר)
לא על הכל אני חותם בספר אבל הוא מצליח לעשות סוויצ'. ממש שמחתי לקרוא אותו ואמרתי לעצמי ''סוף סוף''..

לשבת עם עצמך בסוף כל יום 5 דק' ולהתעכב על אירוע משמעותי שקרה לך, בין אם עם הילדים/עבודה/בעל וכו' ולהבין על איזה טריגר זה יושב אצלך. במילים אחרות, להתבודד. הנסיונות שעוברים עלינו זו דרכו של הבורא לשקף לנו את עולמנו הפנימי והקליפות שעלינו להסיר, לכן מתחרטים על השלילי שיש בי ומבקשים מה' לעזור לנו להסיר אותו. מודים על כך שהראה לנו מה יש לתקן. הרב אשרוב קורא לזה עין הבדולח. נראה לי שהרב ארוש פשוט מדבר על התבודדות.. מומלץ ואפילו חובה...ממליצה על "בסוד הדברים" האתר של הרב אשרוב

לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית

יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.

בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?

אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות