לפתח סבלנות כלפי הילדיםהלוי מא
כמו בכל מציאות חיים יש תקופות לחץ וקשיים.
במציאויות האלה לצערי אני ממש מרגיש אבא דפוק.
איך מפתחים את הסבלנות וההכלה כלפיהם?
איך לומדים להנות מהם כי גם את זה לא הצלחתי לפתח...

אשמח לחכמת ההמונים.
שאלת מליון הדולר.בת 30
עצה בסיסית- שעוזרת לי.
כשמרגישים שנדרשת סבלנות ואין- כדאי לנסות לראות את המציאות מלמעלה. כלומר- לנסות להסתכל מבחוץ על הילד, על עצמך, על התכלית.
להוסיף לדבריךרשש

במקרה ספציפי כשאני מרגישה ככה, בפרט מחוץ לבית כשאני מרגישה עוד יותר נרגזת שילד משתולל, אני עוצרת נושמת וחושבת מה הייתי אומרת לאחיין שמתנהג ככה, איך הייתי מעמידה אותו במקומו

שאלה שאני שואלת את עצמי גםסיה
אז למה בעצם ממשיכים ללדת עוד ילדים? כשאין סבלנות לקימים
אני מנסה להפעיל את מידת הרחמים והחסד והמחשבה שאני לא רוצה שישארו עם שריטות מהילדות
וכהם פיקדון ואני לא יכולה לעשות בהם מה שאני חושבת אלא לשמור על זה ולא להזיק לפחות
אני מרגישה שעם כל ילד שנולד לי גדלה הסבלנותנעמה א12


אצלי הפוךסיה
וזה גם לא תלוי בגיל. זא כשאומרים ככל שמתבגרים אז נהיים יותר סבלנים אצלי זה הפוך.
הגיל תורם לכך שאני מבינה את גודל הנס וגודל ההודיה להקבה וכמה הכל לא מובן מאליו.
אבל זה לא קשור לסבלנות. תינוקים אני יות מסתדרת . אני מדברת על ילדים כבר יותר בוגרים שזה כל הזמן ללכת בין הטיפות לחשוב מה לדבר וכו זה קשה
שאלה ממש חשובהבארץ אהבתי
מנסה לשתף קצת בתובנות שלי בנושא...

קודם כל, אני חושבת שהשלב הראשון צריך להיות ההבנה שהקב"ה ברא את הילדים כמו שהם כי כך הוא רצה שיהיה, ואני חושבת שחלק מהסיבה היא כדי שאנחנו נעבוד על המידות שלנו מתוך הטיפול בהם.
אני חושבת שכל הורה לילדים שחשוב לו לחנך כמו שצריך, משתנה הרבה מתוך כך, וזה נראה לי העומק של 'מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם'- כשאנחנו מלמדים אחרים (ובפרט את הילדים שלנו) זה דורש מאיתנו לגדול בעצמנו .

לאחרונה יצא לי לעשות אימון אישי שבחלק ממנו עבדתי על עניין הסבלנות לילדים (בעיקר בדגש של לא לכעוס כשלא צריך), והרגשתי ששם קיבלתי כלים ממש מעשיים ויעילים לעבוד ולהשתנות באופן אקטיבי. אני אנסה לכתוב כאן דברים שעזרו לי, מקווה שיעזור (חלק זה מתוך האימון, וחלק מהתהליך שאני עברתי בעצמי בעקבותיו).

דבר ראשון- שמתי לב שמה שהכי מקדם אותי זה עצם הזמן שאני מקדישה למחשבה על הדברים.
יכולים להיות הרבה כלים שעוזרים להתמודדות עם כעס, אבל אם בזמן אמת לא זוכרים להשתמש בהם אז בפועל ממשיכים לכעוס.
אבל אם אחרי כל פעם שכעסתי (או לפחות חלק מהפעמים), אני יושבת ומנתחת את מה שהיה, חושבת איך יכולתי לפנות אחרת, מה היה יכול לעזור לי, מדמיינת את אותה סיטואציה בצורה האידיאלית שלה וחושבת מה יכול לעזור לי להתקרב לשם, אז אחרי כמה פעמים שעשיתי את זה, כשמגיעה סיטואציה שפעם אוטומטית הייתי כועסת בה, עכשיו כבר יש לי כלים איך להתמודד ולנסות אחרת, ואני אפילו הרבה פעמים זוכרת להשתמש בהם...
אצלי השלב הראשון היה לשנות את ההתנהלות שאחרי הכעס- גם אם לא הצלחתי לעצור את הכעס עצמו, אני יכולה להתנהל אחרת אחריו. אחר כך הגעתי גם למצב שאני מצליחה לפעמים לעצור את כעס לפני שהוא מתפרץ ולנסות לפתור את העניין בדרך אחרת.

את הניתוח של מה שהיה, אני עושה עם שאלות מנחות שהרגשתי באימון שמאוד קידמו אותי. בדרך כלל אני עושה בכתב, ולפעמים בשיחה עם בעלי (בעיקר בסיטואציות שקשורות לשנינו, ואז זה לא אחד לאחד עם השאלות המנחות, אבל כן בכיוון שלהן).
אני חושבת השאלות הכי משמעותיות עבורי הן:
איך הייתי רוצה לראות את הסיטואציה שהיתה באופן הכי אידאלי?
אם כל השאר לא משנים שום דבר בהתנהלות שלהם, איך אני מתנהגת באופן הכי אידאלי?
(בשתי השאלות האלו אני עונה בזמן הווה, כאילו מתארת את הסיטואציה שקורה עכשיו, זה ממש הופך את זה לאמיתי יותר, ותמיד תוך כדי הכתיבה מפתיע אותי מחדש מה שיוצא לי)
מה יכול לעזור לי? מה עזר לי בפעמים אחרות שסיטואציות כאלו? (לפעמים בדמיון של הסיטואציה האידאלית כבר כלולה התשובה לשאלה הזו ואז אפשר לוותר עליה)
למה זה חשוב לי? (אפשר להוסיף- למה ה' רוצה בזה?)
קבלה לעתיד- משהו קטן שאני יכולה להתחייב אליו שיעזור לי להתקרב לסיטואציה האידאלית, אפילו בקצת. (זה יכול להיות גם משהו חד פעמי, לא חייב להיות משהו שיחייב אותי לתמיד).

יצא ארוך, מקווה שמועיל...
וואוו. מהמם, מדהים, ולוואי שנזכה ליישם. תודה לךאורות הכתובה
מועיל אולטרה! תודה רבה!רשש

את ממש אישה דגולה לדעתי

איזה כיף שמועיל!בארץ אהבתי
ואני ממש אמא רגילה, ועדיין כועסת ומאבדת את הסבלנות הרבה פעמים... אבל גם משתדלת לעבוד וללמוד איך להשתפר ולהתקדם.

ובאמת האימון שיצא לי לעשות עזר לי כל כך וממש נתן לי כלים מעשיים איך לעבוד על עצמי ולהשתנות, ולכן אני משתדלת גם לתת לאחרים ליהנות מהם...
וואוו מדהים תודה על התגובההלוי מא
איזה תשובה חכמה!! ממש נכון!מבקש אמונה


גם הכלה עצמית...אהובה על עצמי

אני חושבת שכשהורה מסוגל להכיל את עצמו ו'לדון את עצמו' לזכות,

הוא יהיה מסוגל גם להכיל את ילדיו.

זה לא אומר שהוא ימשיך בהתהגותו השלילית לילדיו אבל אמפתיה לעצמינו כהורים זה הבייסיק לדעתי...

אני ממליץמופאסה
על ספר ''להמציא מחדש'' של אייל דורון (הוצאת כתר)
לא על הכל אני חותם בספר אבל הוא מצליח לעשות סוויצ'. ממש שמחתי לקרוא אותו ואמרתי לעצמי ''סוף סוף''..
ממליצה גםאביטוליאחרונה
לשבת עם עצמך בסוף כל יום 5 דק' ולהתעכב על אירוע משמעותי שקרה לך, בין אם עם הילדים/עבודה/בעל וכו' ולהבין על איזה טריגר זה יושב אצלך. במילים אחרות, להתבודד. הנסיונות שעוברים עלינו זו דרכו של הבורא לשקף לנו את עולמנו הפנימי והקליפות שעלינו להסיר, לכן מתחרטים על השלילי שיש בי ומבקשים מה' לעזור לנו להסיר אותו. מודים על כך שהראה לנו מה יש לתקן. הרב אשרוב קורא לזה עין הבדולח. נראה לי שהרב ארוש פשוט מדבר על התבודדות.. מומלץ ואפילו חובה...ממליצה על "בסוד הדברים" האתר של הרב אשרוב
פרשה חמורה התפוצצה ולא קיבלה מספיק כותרותבינייש פתוח

בגלל הרכבת הממשלה והדילמות של גדי אייזנקוט, והנה המאמר היחיד בynet:

מ' "יצא למלחמה" - ורק אחרי 5 שנים נחשף שם המורה שאנס אותו | קשה לקריאה

והנה החוויה האישית שלי והמסקנות:

בכיתה ז' ח' למדתי בחטיבה בנחלת ישראל בכפר חסידים.

היה אסור לקרוא הארי פוטר או לשמוע מוזיקה באנגלית כולל שימוש באוזניות, והמורה פתח מערך הלשנות, שהפך לפעיל על כל דבר וכל שיח על כל אדם.

כל הכיתה העריצה אותו ברמה גבוהה, ואני הייתי בערך היחיד שלא היה חלק בזה.

כולם התעניינו אך רק בו ובשיעורים שלו.

היו לו המון שיעורי חברה עם אופי של פסיכולוגיה, והוא השקיע מעל ומעבר בערבי כיתה מגבשים.

הוא קיבל כיתה מפולגת ומשוסעת והצליח להפוך אותה למגובשת מאוד.

מאחר וזה היה פנימייה, הוא היה גר ממש ליד הכיתה שלו, והיינו משחקים בהפסקה עם הבנות שלו שהיו אז ילדות קטנות.

כולם כולל אני עברנו קשיים של מתבגרים, והיינו מתייעצים איתו על הכל אפילו בסלון ביתו.

בימי שלישי הייתי מגיע לבית ספר באופן קבוע מוקדם מהרגיל, והיה לי המון זמן איכות איתו כשהוא ממש לימד אותי פעם להשתמש במקדחה.

היו לו לפעמים התנהגות משפילות כלפי תלמידים, אבל ביסודי חווינו ממורות השפלות גדולות יותר.

בקיצור, הוא התנהג בעיניי כמו אבא שלא תמיד יודע גבולות איפה להתערב, במיוחד כשהוא לא באמת היה אבא שלנו.

כלומר הערכתי אותו מאוד, אבל הייתי בערך היחיד שידע לשים לו גבולות, גם באופן גלוי.

האמת, פעם אחרונה שפגשתי אותו שמעתי ממנו בפירוש שהוא מתחרט על מערך ההלשנות, והיה אמור לדעת יותר את הגבול בין איסור לבין המלצה.

לאחרונה פרסמו את שמו בחדשות על הרשעה על אונס של שני תלמידים מהכיתה שלי.

הייתי טרף קל מאוד עבורו. וזה לא הוביל לכלום ושום דבר בינינו.

גם המפגש השבועי שלא היה בו כלום, וגם בהערצה של הכיתה שלא הייתי חלק ממנה.

הייתי עוף מוזר בכל קנה מידה אפשרי מול כיתה שמורידה ראש מול כיתה של בנות וגורסת שהארי פוטר זה תועבה.

אם היה פוגע בי, כמי שהתנגד לבד לדרכו, כל הכיתה שהעריצה אותו הייתה מגבה אותו באופן מלא וגורסת שאני מחפש לנקום בו.

זה עוד סיבה למה הייתי האדם הכי מתאים לפגוע בו.

מכאן אנחנו רואים שמי שמחפש לפגוע בילדים, מחפש רק את מי שהכי מחובר אליו ומעריץ אותו.

נתת פה נקודות חשובות.44444

מפתיע, אגב, שזה לא קיבל כותרות, במיוחד שמדובר בישיבה.. .🙄

אגב, גם בכתבה עלתה נקודה חשובה- ברגע שזה 2 בנים, כביכול זה שטח אפור ....

זה מצריך אמירה ברורה.

בנוסף, לדעתי, חייבים לקבוע נהלים במערכת- אין ייחוד בין 2 המינים.

בעלי, היום, עובד בחברת הייטק וזה כלל: לא סוגרים דלת אחרי 2 אנשים- לא משנה מה מינם.

סתם מעניין.....

בתור אחד שהכיר את המורה והישיבה....

התלמידים היו בפנימיה?

אם כן, כל הקשר הלא בריא הזה היה יכול להתקיים אם הנערים לא היו בפנימיה?

את עוברת מהר מידי לתותחים הכבדיםבינייש פתוחאחרונה

קודם כל, ייחוד גם בין גברים הוא גזירה שאין לעמוד בה.

דבר שני, רק בפנימייה המורים גרים בתוך רחבת בית הספר, אז ברור שאין קרבה כזאת בישיבה תיכונית קלאסית.

הכרנו את כל המשפחות של כל הרמים.

זה נתן למקום תחושת משפחה, ואנשים אשכרה אהבו להגיע לבית ספר ואהבו להיות שם.

זה השפיע אפילו עליי שבגלל הקרבה הפיזית לבית הוריי לא גרתי שם, אלא בבית של הורים.

אצלו הקרבה בינו לתלמידים הייתה רמה אחת מעל.

אפשר לראות את מה שאפשר לקבל מזה, כאשר זה הוביל למקרה של אדם אחד שביצע ניצול מיני מחריד בתלמידים לאורך שנים.

בואו לא נשכח את אולפנת שעלבים, שלא הייתה פנימייה, ויצא ממנה ציפי דינר.

כואב מאוד ומזעזעהסטורי

מקווה שהיצור הזה לא יראה אור יום עד יומו האחרון (לצערנו הרב, מערכת המשפט מאוד מקלה עם נבלות שכאלו)

מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום