מסכת סוטה דף כא עמוד א.
א"ר יוסף:
מצוה, בעידנא דעסיק (בזמן שעוסק) בה -מגנא ומצלא (מגינה ומצילה).
בעידנא דלא עסיק (בזמן שלא עוסק) בה-אגוני מגנא (הגנה מגינה) אצולי לא מצלא (הצלה, לא מצילה). 
תורה,בין בעידנא דעסיק (בזמן שעוסק) בה,
ובין בעידנא דלא עסיק (בזמן שלא עוסק) בה-מגנא ומצלא (מגינה ומצילה)
מתקיף (לשון קושיה חריפה) לה (עליו, או על המימרא שלו) רבה: אלא מעתה (אם נאמר כמו שאמרת) דואג ואחיתופל מי (האם) לא עסקי (עסקו) בתורה? אמאי (למה) לא הגינה עלייהו (עליהם)?
אלא אמר רבא: 
תורה בעידנא דעסיק (בזמן שעוסק) בה-מגנא ומצלא (מגינה ומצילה)
בעידנא דלא עסיק (בזמן שלא עוסק) בה-אגוני מגנא (להגן, מגינה) אצולי (להציל) לא מצלא (מצילה)
מצוה בין בעידנא דעסיק (בזמן שעוסק) בה
בין בעידנא דלא עסיק (בזמן שלא עוסק) בה אגוני מגנא (להגן, מגינה) אצולי (להציל) לא מצלא (מצילה).

אכן כך מתייחסים להלכה.
במסכת מכות דף יוד עמוד א
{מדברים על אדם שרצח בשוגג, וחובה עליו לגלות לעיר המקלט}
א"ר יוחנן: הרב שגלה-מגלין ישיבתו עמו
איני (כך היא)? והא (והרי) א"ר יוחנן: מנין לדברי תורה שהן קולטין (זאת אומרת שהם כמו עיר מקלט ואז לא צריך לגלות)?
שנאמר: את בצר במדבר וגו' וכתיב בתריה (וכתוב אחכ) וזאת התורה, {בגלל שהפסוקים סמוכים אחד מדבר על מהן ערי המקלט ומיד וזאת  התורה}
לא קשיא (לא קשה) הא (זה) בעידנא דעסיק (בזמן שעוסק) בה, הא (זה) בעידנא דלא עסיק (בזמן שלא עוסק) בה,
ואי בעית אימא (ואם תרצה, אמור) מאי (מה זה) קולטין? ממלאך המות
כי הא דרב חסדא הוה (היה) יתיב (יושב) וגריס (ולומד) בבי (בבית) רב {שנטה למות} ולא הוה קא (היה) יכול שליחא (השליח) [דמלאכא דמותא (של מלאך המוות)] למיקרב (להתקרב) לגביה (אליו)  דלא הוה שתיק פומיה מגירסא (שלא היה שותק פיו מלימוד)
סליק (הלך) ויתיב (וישב) אארזא (על הארז) דבי (של בית) רב פקע ארזא (נשבר, הארז) ושתיק (ושתק{לרגע}) ויכיל ליה (ויכל לו){והרג את רב}

אם תשאל, והרי ראינו, שלפעמים הקבה הורג רחמנא ליצלן, גם אנשים ממש בזמן שהם לומדים, כדוגמת הפיגוע הנוראי בישיבת מרכז הרב, ועוד רבים,
יש גמרא בברכות בדף ז עמוד א שמדברת על שלושה דברים שביקש משה מד' על הדבר השלישי הודיעני נא את דרכיך מביאים מביאים אחכ מימרא כזאת.
אמר מר: צדיק וטוב לו-צדיק בן צדיק. צדיק ורע לו-צדיק בן רשע.
איני(באמת)? והא (והרי) כתיב (כתוב) "פקד עון אבות על בנים" וכתיב "ובנים לא יומתו על אבות" ורמינן קראי אהדדי (וקשים המקראות אחד על השני) ומשנינן (ומסבירים)
לא קשיא (לא קשה) הא (זה) כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם הא (זה) כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם
אלא הכי (ככה) קא"ל (קאמר ליה)(אמר לו) צדיק וטוב לו-צדיק גמור. צדיק ורע לו-צדיק שאינו גמור. רשע וטוב לו-רשע שאינו גמור. רשע ורע לו-רשע גמור
ופליגא (וחולק)(על) דר' מאיר דא"ר (דאמר רבי) מאיר שתים נתנו לו, ואחת לא נתנו לו שנא' (שנאמר) "וחנתי את אשר אחון"-אע"פ שאינו הגון, "ורחמתי את אשר ארחם"-אע"פ שאינו הגון.

לפעמים הקבה עושה דברים שאנחנו לא מבינים, זאת אומרת, הוא תמיד עושה דברים שאנחנו לא מבינים, אבל לפעמים אנחנו יכולים לחשוב שאנחנו מבינים,
יש ציטוט של רב כלשהו שאומר ככה:  אינני רוצה להאמין בא-לוקים שאני מבין את כל דרכיו.
ההיגיון אומר שהא-לוק אין סופי, לפעמים הוא עושה דברים שאנחנו לא מבינים, והכוח של הצדיקים הוא לדעת, ש "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" כי "מחשבתן של ישראל קדמה לעולם" ו "כל דעביד רחמנא לטב עביד"
בעזרת ד' יתברך. במחילה שיצא ארוך, רציתי לסדר זאת לעצמי בראש גם כן.
 

שלום בנצי 👋)