יום שישי מכין אוכל לשבת
שירי רב שלמה ברקע, ככה שיקבל תוספת טעם לאוכל.
הריחות של הבישולים ואפיה. אחח גאוועלד. לכבוד שבת קודש
בזמן שהחברים בבתים שלהם מבשלים עם האישה, אני מבשל עם חבר. שלא תבינו לא נכון אחלה וצחוקים עם חבר אבל עם אישה שהיא האשת חיל, זה משהו אחר.
נזכר בזמנים שהכנו יחד אוכל, הרי המתכון לקינואה שלה.
רב שלמה מתנגן ברגע על אקראי.
מצטרף לשירה, קולט שזה אשת חיל ומתחיל לשיר בכוונה יתירה.
מי ימצא?? צעקתי.
אוף
טוב צריך להתחיל לשטוף כלים. מתארגנים לשבת, מקווה, מקלחת, בגדי שבת.
כוס תה וגיטרה
קבלת שבת בספסל. רק אני הגיטרה והציפורים.
אני שר והם שורקים בהרמוניה מופלאה.
מחזיר את הגיטרה ופוגש חבר,
מדברים, כבר חושך בחוץ ועוד לא התחלנו קבלת שבת.
כל אחד משתף מה עובר עליו ומנסים לחזק אחד את השני. מדברים דיבורים של אמונה, גם הוא עובר משבר מסויים בקשר עם הבחורה שהוא יוצא איתה. ואני מתחיל לכעוס על ה', די מילא לי גרמת לביטול אירוסין, אבל שחרר אותו! יאללה מגיע לו להתחתן! מגיע לו גם שזה יהיה בפשטות, הוא עבר דברים, די אבא.
מתפללים יחד קבלת שבת וערבית.
סעודת שבת נחמדה עם אוכל טוב, יין משובח ושירה מעין עולם הבא.
והנה שוב, גם עכשיו, אחרי תקופה יותר ארוכה, החלומות לא מפסיקים.
חלומות עלינו, וזכרונות טובים
השבת היה חלום ממש הזיה, שונה מהחלומות האחרים שהיו עד עכשיו, חלום שכמו במציאות אנחנו לא ביחד כבר אבל היא ביקשה שנפגש. נפגשנו במלון, ואני לא זוכר מה דובר בדיוק אבל אני זוכר שיצאתי נסער מאוד מהשיחה איתה והתחלתי לבכות ממש. יצאתי למרפסת של הלובי בבכי שלא נגמר וביקשתי מה', די כבר! או שתקרב או שתרחיק. למה כל הזמן הרצוא ושוב הזה איתה. אם זאת היא אז יאללה אם לא אז יאללה. ופתאום אני מתעורר.
אשכרה עם דמעות בעיניים. לא קרה לי כבר מלא זמן שאני לא זוכר אפילו מתי היתה הפעם האחרונה שקמתי בוכה.
אשכרה קמתי עם בכי.
כל השבת המחשבות לא עוזבות, בתפילה, בקידוש, בסעודה, בשנץ, בלימוד וכו מריץ את החלום בראש שוב ושוב.
ושואל. במציאות את ה', מה אתה רוצה ממני?? זהו. הייתה החלטה. תן להמשיך הלאה באמת.
מגיע מוצש.
שולח הודעה לחברה משותפת ושואל בשלומה של ארוסתי לשעבר.
לא יודע מה רציתי שהיא תענה
אמרה לי שהיא כואבת. ושכאב זה דבר בסדר גמור ולגטימי.
משום מה עשה לי רע לשמוע את זה. כאב לי על זה שכואב לה.
שואל את עצמי אם היא הייתה אומרת שהיא בסדר גם היה כואב לי, מה איך היא בסדר?
קיצור קולט שאין פה מקום לנחמה בשאלה ובלדעת את מצבה.
בעז"ה בלי נדר לא אשאל יותר בשלומה.
מקווה לפחות. כי זה באמת הרס לי את כל המוצש. רק חשבתי על זה שכואב לה.
אולי אתקשר אליה? מה אולי יש פה משהו?
לא! היא החליטה ואתה גם החלטת. די! אל תכניס את עצמך למצב הזה! אתה עכשיו נזכר בכל הזמן הזה שיצאתם והיה טוב.
אבל תנסה להיזכר בתקופת האירוסין. איך אתה היית שם בשבילה וסבלת וכאב לך הלב על זה שהיא לא שם איתך באמת. נוו!!! חלל הפנוי!! תזכר בבקשה תזכר. שלא תעשה משהו שבסוף ישבר לך הלב שוב.
תתן ללב להתרפא כדי שתוכל לפתוח אותו לאשתך באמת, שהיא כבר מחכה לך. אל תלך ותאטום לעצמך את הלב שככה יקח יותר זמן למצוא את אשתך הראויה לך!
יש מחשבה, מחשבה של אמת, שרצה לה בראש שלי. שאולי מונע מעצמי להמשיך הלאה. מוכנים?
מה אם לא תהיה עוד מישהי שאהבה אותי איך שאהבה אותי? או שנמשכה אלי כמו שהיא אמרה שהיא נמשכה אלי?
זהו כתבתי את זה לעולם שיוכלו לקרוא.
ירד אבן, בערך. כי לשחרר את זה החוצה זה משהו אחד. אבל החשש הזה עדיין קיים.
יש לי אמונה בראש שוודאי ישנה שם מישהי כזאת שם איפהשהו. אבל בלב האמונה עוד לא 100%
שירי רב שלמה ברקע, ככה שיקבל תוספת טעם לאוכל.
הריחות של הבישולים ואפיה. אחח גאוועלד. לכבוד שבת קודש
בזמן שהחברים בבתים שלהם מבשלים עם האישה, אני מבשל עם חבר. שלא תבינו לא נכון אחלה וצחוקים עם חבר אבל עם אישה שהיא האשת חיל, זה משהו אחר.
נזכר בזמנים שהכנו יחד אוכל, הרי המתכון לקינואה שלה.
רב שלמה מתנגן ברגע על אקראי.
מצטרף לשירה, קולט שזה אשת חיל ומתחיל לשיר בכוונה יתירה.
מי ימצא?? צעקתי.
אוף
טוב צריך להתחיל לשטוף כלים. מתארגנים לשבת, מקווה, מקלחת, בגדי שבת.
כוס תה וגיטרה
קבלת שבת בספסל. רק אני הגיטרה והציפורים.
אני שר והם שורקים בהרמוניה מופלאה.
מחזיר את הגיטרה ופוגש חבר,
מדברים, כבר חושך בחוץ ועוד לא התחלנו קבלת שבת.
כל אחד משתף מה עובר עליו ומנסים לחזק אחד את השני. מדברים דיבורים של אמונה, גם הוא עובר משבר מסויים בקשר עם הבחורה שהוא יוצא איתה. ואני מתחיל לכעוס על ה', די מילא לי גרמת לביטול אירוסין, אבל שחרר אותו! יאללה מגיע לו להתחתן! מגיע לו גם שזה יהיה בפשטות, הוא עבר דברים, די אבא.
מתפללים יחד קבלת שבת וערבית.
סעודת שבת נחמדה עם אוכל טוב, יין משובח ושירה מעין עולם הבא.
והנה שוב, גם עכשיו, אחרי תקופה יותר ארוכה, החלומות לא מפסיקים.
חלומות עלינו, וזכרונות טובים
השבת היה חלום ממש הזיה, שונה מהחלומות האחרים שהיו עד עכשיו, חלום שכמו במציאות אנחנו לא ביחד כבר אבל היא ביקשה שנפגש. נפגשנו במלון, ואני לא זוכר מה דובר בדיוק אבל אני זוכר שיצאתי נסער מאוד מהשיחה איתה והתחלתי לבכות ממש. יצאתי למרפסת של הלובי בבכי שלא נגמר וביקשתי מה', די כבר! או שתקרב או שתרחיק. למה כל הזמן הרצוא ושוב הזה איתה. אם זאת היא אז יאללה אם לא אז יאללה. ופתאום אני מתעורר.
אשכרה עם דמעות בעיניים. לא קרה לי כבר מלא זמן שאני לא זוכר אפילו מתי היתה הפעם האחרונה שקמתי בוכה.
אשכרה קמתי עם בכי.
כל השבת המחשבות לא עוזבות, בתפילה, בקידוש, בסעודה, בשנץ, בלימוד וכו מריץ את החלום בראש שוב ושוב.
ושואל. במציאות את ה', מה אתה רוצה ממני?? זהו. הייתה החלטה. תן להמשיך הלאה באמת.
מגיע מוצש.
שולח הודעה לחברה משותפת ושואל בשלומה של ארוסתי לשעבר.
לא יודע מה רציתי שהיא תענה
אמרה לי שהיא כואבת. ושכאב זה דבר בסדר גמור ולגטימי.
משום מה עשה לי רע לשמוע את זה. כאב לי על זה שכואב לה.
שואל את עצמי אם היא הייתה אומרת שהיא בסדר גם היה כואב לי, מה איך היא בסדר?
קיצור קולט שאין פה מקום לנחמה בשאלה ובלדעת את מצבה.
בעז"ה בלי נדר לא אשאל יותר בשלומה.
מקווה לפחות. כי זה באמת הרס לי את כל המוצש. רק חשבתי על זה שכואב לה.
אולי אתקשר אליה? מה אולי יש פה משהו?
לא! היא החליטה ואתה גם החלטת. די! אל תכניס את עצמך למצב הזה! אתה עכשיו נזכר בכל הזמן הזה שיצאתם והיה טוב.
אבל תנסה להיזכר בתקופת האירוסין. איך אתה היית שם בשבילה וסבלת וכאב לך הלב על זה שהיא לא שם איתך באמת. נוו!!! חלל הפנוי!! תזכר בבקשה תזכר. שלא תעשה משהו שבסוף ישבר לך הלב שוב.
תתן ללב להתרפא כדי שתוכל לפתוח אותו לאשתך באמת, שהיא כבר מחכה לך. אל תלך ותאטום לעצמך את הלב שככה יקח יותר זמן למצוא את אשתך הראויה לך!
יש מחשבה, מחשבה של אמת, שרצה לה בראש שלי. שאולי מונע מעצמי להמשיך הלאה. מוכנים?
מה אם לא תהיה עוד מישהי שאהבה אותי איך שאהבה אותי? או שנמשכה אלי כמו שהיא אמרה שהיא נמשכה אלי?
זהו כתבתי את זה לעולם שיוכלו לקרוא.
ירד אבן, בערך. כי לשחרר את זה החוצה זה משהו אחד. אבל החשש הזה עדיין קיים.
יש לי אמונה בראש שוודאי ישנה שם מישהי כזאת שם איפהשהו. אבל בלב האמונה עוד לא 100%
