אני יכולה לקבל צורת חשיבה שונה כשמדובר באנשים בני התקופה

פורום חשבתם שיהיה טוב?!

בהנהלת: סלט

מכתב פתיחה

אני יכולה לקבל צורת חשיבה שונה כשמדובר באנשים בני התקופהפסידונית

אבל אני לא מצליחה להבין אנשים שעברו את השואה ובכל זאת עיצבו תפיסת עולם שאינה ניהליסטית לגמרי.

רובם באמת פיתחו כזאת תפיסהבוז

חלק לא, כי הם עברו את השואה בהיתלות בכל שביב של אמונה כדי לשרוד, ולכן המשיכו איתה גם אחר כך

תלוי בבנאדם

בדיוק, זה מה שמפתיע אותיפסידונית

התחושה הבסיסית שלי היא שכל מי שעבר סף סבל מסויים מסיר את ההגנות ומתייצב מול האמת האחת.

אולי אלו לא הגנות ואולי אין אמת אחת.

(אבל אני לא מצליחה ל האמין בזה באמת)

והאמת האחת, מה היא? שאין משמעות לכלום?בוז

זה בדיוק מה שכתוב בנביא.

תיכף אצטט לך

סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמורפסידונית

סתם, לא

האמת האחת שלי היא שאין לאף אחד מאיתנו מושג למה אנחנו פה ואף אחד לא יכול באמת לדעת, החיים מוצפים סבל שאי אפשר לברוח ממנו ובסוף זה נגמר בלי שתרצה. על כורחך וכו'.

הערה: אולי זה לא ניהליזם על פי וויקיפדיה. זה כן לפי איך שאני מכירה את המושג אבל לא הייתי סומכת על עצמי בעניין

תראיבוז

למה הנביא כתב הפוך?פסידונית

וואלה נסתרות דרכיובוז

איזה מן נביא הוא אם סתרו את דרכיו?שום וחניכה

אני לא חושבת שאין אלוקיםפסידונית

אני חושבת שקשה עד בלתי אפשרי להבין את ההחלטות שלו

וששום מעשה לא יכול להיות רע מספיק כדי להצדיק את העונש שהוא החיים

אני חושבת שאת מגזימהבוז

אבל את צודקת, אלוקים באמת קצת אכזרי

הכי כיף לו שאנחנו מתמודדים ומתגברים
הוא אוהב לראות אותנו סובלים

אז אני לא מגזימה

פסידונית

אי אפשר להכניס אדם לניסוי שהוא לא רצה בו ואז להציב לו דרישות, ובכל מקרה בין אם הוא עומד בו בין שלא להכאיב לו עד שהוא מסתיים.

נכוןבוז

אני תמיד אמרתי שהוא סדיסט

זאת ה-שאלה. מי אמר שלא רצינושום וחניכה

אולי רצינו, והוא רצה שנשכח שרצינו.

תקראי את זה (מספר חסד לאברהם):

בחירות שאני לא זוכרת שביצעתי הן לא בחירות שלי.פסידונית

ה'אני', לתפיסתי לפחות, הוא ישות אחת שחולקת עם עצמה את סך החוויות שחוותה ומחסן זכרונות אחד.

זו הסיבה שאלצהיימר טראגי כל כך - האדם השלם למעשה מפסיק להתקיים.

יש מה להתפלסף בזה, אבלשום וחניכה

מסקרן אותי מנין לך העמדה הברורה הזאת. כי על פניו נראה שהזיכרון של הבחירות שלנו הוא מאוד לשולי ביחס לשאלה האם הן אכן שלנו. כי האמת היא שהן שלנו, ומה בכך אם שכחנו.

אשמח אם תסבירי.

כי הבחירות שלנו מתבססות על החוויות שלנופסידונית

יש איזשהו אופי בסיסי שהאדם נולד איתו, אבל בחלוף הזמן הוא מתהווה באמצעות חוויות מעצבות. זה גלגל.

אופי בסיסי > חוויות > אופי שונה מעט > בחירות תואמות לאופי הזה > חוויות נוספות > השתנות נוספת > בחירות נוספות שנבנות על בסיס האופי החדש.

זה פשטני מאוד וכנראה לא עשוי מהמילים המתאימות (אולי תודעה ולא אופי, למשל; תודעה שנגזרת מאופי. אבל זה הופך את המודל למורכב יותר ופחות מתאים לתרשים זרימה)

מישהו עם זיכרון אחר משלי יבחר בחירות שונות והוא ממילא לא כל כך אני.

נראה שאת מדברת על הבחירות בהווהשום וחניכה

ואני יותר דיברתי על הבחירה בעבר, זאת שבעל החסד לאברהם מדבר עליה.

אז לפי דבריו מתעצבת תיאוריה בערך כזאת:

כל החיים שלך (כמעט) הם נטולי בחירות במהלכם. ראית כמעט כבר את כל הסרט ובחרת בו מלכתחילה. הנקודה היחידה שלא ראית ולא בחרת היא יראת שמים (והוא הוסיף עוד חכם או טיפש, זכר או נקבה). בכל הצמתים האלו בחיים את באמת בוחרת, וכל השאר הוא תסריט קבוע מראש.

לאור זאת, השכחה היא לא רלוונטית להשתנות האופי והשתנות של הבחירה בהווה, כי הבחירה בכל אלו היתה כבר הרבה לפני.

ומה שהיא משפיעה לכאורה גם על חלק מהבחירות בתחום של יראת שמים - כנראה זה חלק מהבחירה עצמה, שנשכח פרטים אלו ואחרים ונתעצב כך וכך ונהיה בדיוק בפרשת דרכים כזו או אחרת.

הנחות הבסיס שלי כל כך שונות משלו שאני לא רואה טעם להיכנספסידונית

הזה.

ואם תהיה דרך לתת לאדם זכרונות של אדם אחרהגיגים בע"מ

(ע"ע המדריך לימים הקרובים), זה עדיין אותו אדם?

ואם נגיד, יועברו לאדם רגיל, זכרונות של רוצח המונים, האם יהיה נכון לומר שהאדם הטוב אכן רצח את כל האנשים האלו?

אני אסדר את התיאוריה שלי בצורה קצת יותר מאורגנת ובהירהפסידונית

תחשוב על משולש שמורכב מ-3 חודים:

אופי, זיכרונות, ובחירות.

כל פרמטר משפיע על 2 האחרים, כך שלא ניתן לנתק אותם זה מזה.

ניסוי המחשבה שאתה מציע מבודד אחד מהם בלי להתייחס להשפעה שהיה לבידוד כזה על השניים האחרים; זכרונות שיינתנו לי משום מקום לא יהיו קשורים לבחירות שלי ולא ינבעו מהאופי שלי, ולכן הם לא ממש אני.

האם לא תתכן מחיקת זכרונות שלא תשפיע על האופי?הגיגים בע"מ

אם זה ייתכן, אפילו תאורטית, (מהבחינה הזאת) אין סיבה שזה לא מה שקרה לפני שנולדנו.ובמקרה כזה, האם שתי הקודקודים של בחירה ואופי, חשובים יותר מהקודקוד היחיד של הזכרון?

אבל הם יכולים להשפיע במידה מסוימת על הבחירות שלךיהיה בסדר....אחרונה

בדיוק בגלל שהם קשורים אחד לשני.

אני חושב שאי קיום גרוע מסבל.הגיגים בע"מ

את בטח אומרת, ובצדק, שאני לא יוכל להעיד, כי ברוך ה' מעולם לא חוויתי סבל.

אבל יכולים להעיד כל אותם אנשים, לאורך כל ההיסטוריה, שסבלו יותר ממה שאני מסוגל לדמיין, ולמרות זאת לא התאבדו. ואני לא ידוע על זה, אבל יש לי רושם שלאורך רוב ההיסטוריה, ברוב המקומות, התאבדות הייתה תופעה נדירה יחסית.

את יכולה לומר, שזה בעיקר ממניעים דתיים. אבל אני חושב שאיומים מעורפלים על סבל בעולם אחר, פחות מאיימים מסבל ממשי כרגע, כך שנראה לי קשה לומר שזאת כל הסיבה.

מלבד זאת, אם נאמר שהבעיה היחידה ברעיון של מוות עבור אותם אנשים, זה האיסור על התאבדות. משתמע שהרג כל הסובלים, זה מעשה מוסרי. המעשה המוסרי ביותר שאפשר להעלות על הדעת. זאת נשמעת לי מסקנה מופרכת.

לעומת זאת, זקנה (והמוות בסופה) באמת נשמעת לי עונש ששום מעשה לא יכול להיות מספיק רע בשביל להצדיק אותו. לגביה אני מסתפק בתשובה שתביעה מוסרית שלנו כלפי א-להים, מוזרה כמו תביעה מוסרית של אבן כלפי בני אדם (זה לא אומר שאין לה מקום, נראה שא-להים רוצה אותה. אבל זה אומר שקשה לומר שהוא חייב לנו משהו). היחס בין תודעה של אבן לתודעה שלנו, שונה לפחות מהיחס בין תודעה שלנו לתודעה של א-להים.

-התשוקה לחיים היא באמת משהו חזק מאוד ומופלא מאוד בעינייפסידונית

-אתה אומר 'לעומת זאת' אבל הזקנה היא סוג של סבל בעיניי, וכך גם המוות כמובן.

-מבינה את הטיעון לגבי תודעת האבן, אבל מניחה שלו הייתי בוראת אותה הייתי מתחשבת בהבנות המוסריות שלה (אבל שוב, אני אומרת את זה מתוך תפיסת המוסר שלי עצמי שהיא אנושית. זה מקום מאוד מעגלי).

-אחלה דיון ואחלה נקודות למחשבה.

או מקשיח הגנות מתוך הבנה לא מודעת שהוא לא יכול להתמודד עםכישוף כושל

בס"ד

המציאות כפי שהיא

אולי, אם כי זה קצת פטרנליסטיפסידונית

למה?כישוף כושל

כי את בעצם אומרת לבןאדם - אתה לא באמת מאמין במה שאתה אומרפסידונית

אני מבינה יותר ממך בדעות של עצמך ואני יודעת שאתה מסתיר מעצמך את האמת

אני לא מדברת על הדעותכישוף כושל

בס"ד

אלא על אופי העולם

אולי לא הבנתי נכון את המהלך שלך