בנגקוקטבילה
ככה יותר קל להתיר
התקנתי ממש כמה ימים אחרי הטבילה, בבדיקת רופא עצמה, ולא קיימנו יחסים עד אז
חצי פריקה חצי התייעצות.
הבן הגדול שלי בן 5, מאז שהוא נולד היה לנו איתו קצת מאתגר.
קודם כל תמיד תמיד תמיד העדיף אותי.
שאמא תקלח, תלביש, תרדים וכו'.
ולא תמיד יכולתי והיה לי כח.
כשהיה מתעורר באמצע הלילה זה בכלל היה קשוח,
כי לבעלי אין בעיה לקום להרדים ולחזור לישון תוך שניה
ואני אם אני קמה הולכת לי השינה...
חוץ מזה היו תקופות של התקפות עצבים,
על שטויות..
נגיד שהלבשתי את אחותו לפניו, יכל היה לבכות שעה וחצי שהוא רוצה להתלבש הראשון ושאני אוריד לתינוקת את הבגדים.
כל מיני דברים כאלו לא הגיוניים.
וזה היה בגלים, תקופות פחות טוב ואז נרגע והכל מסתדר ואז שוב.
לפעמים התייעצתי כאן בפורום ומאוד עזרו לי כאן להבין אותו ולהכיל בלי לצאת מהדעת והעצבים.
לפני קצת יותר מחצי שנה היתה תקופה נוראית של קימות בלילה ובכיות היסטריות והתעקשויות של רק אמא.
משהו סיוטי.
ואז אמא שלי דיברה איתי מתישהו ואמרה לי שהיא חושבת שאנחנו צריכים ללכת לייעוץ פסיכולוגי/ רגשי בשבילו.
שזה לא סביר. והיא נתנה לי כמה מספרים.
ניסיתי לדבר עם הפסיכולוגיות שהיא הביאה לי וזה לא הסתדר.
אחת לא ענתה, אחת אמרה שזה לא הגיל ושלישית אמרה שעושה טיפול לילד לבד וההורה בחוץ וזה לא מצא חן בעיני.
אבל עצם השיחה הזאת עם אמא שלי שינתה לי את נקודת המבט.
הבנתי שיש לו קושי והוא לא סתם רוצה לשגע אותי.
ושנינו גם אני וגם בעלי נהיינו הרבה יותר רגועים איתו.
נגיד בלילות המשכנו להתעקש שאני לא קמה אבל סיכמנו איתו שנותן לאמא חיבוק ונשיקה ואז חוזר למיטה.
לא שתמיד זה עבד אבל הכל נהיה הרבה הרבה יותר רגוע.
פתאום לילות שלמים שישן, אין התקפים ואין עצבים.
הגענו לתחילת השנה הנוכחית ובבת אחת הילד נהיה היסטרי.
סיפרתי פה שהוא התחיל את השנה על רגל שמאל, לא רצה את הגננת ולא את הגן.
כל בוקר בכיות היסטריות שאני לא אעזוב אותו.
לא הסכים ללכת לחברים/ לבני דודים/ לסבתא בלעדיי.
אם הייתי יוצאת מהבית, גם אם בעלי היה בבית הוא היה בוכה בטירוף, ממש היה נראה שיש לו חרדה מזה שאני הולכת.
טקסים ארוכים של פרידה, מלווה אותי במדרגות, חיבוק ונשיקה ועוד אחד ועוד אחד, רץ לעשות לי שלום במרפסת.
כולה, יצאתי לחצי שעה לקוסמטיקאית... והוא יודע לקרוא שעון ומבין זמנים.
כל הזמן הזה, אנחנו יצאנו מנקודת הנחה שמשהו קרה לו, והוא עובר קושי מאוד גדול שלא ברור לנו מה המקור שלו.
ככל שיכולנו, היינו רגועים, מכילים, מסבירים בנועם.
אבל הרגשנו שאנחנו חייבים ללכת לאיזשהו ייעוץ.
ובגלל שבפעם הקודמת היה כזה קשה למצוא פסיכולוגית הלכנו למישהי באזור שהיא מנחת הורים וראיתי בקבוצה של היישוב שהרבה מאוד משבחות אותה ואומרות שהיא עזרה להן.
לא ביררתי יותר מידי, הרגשנו שאנחנו חייבים ייעוץ דחוף וקבענו איתה עוד לפני החגים.
בסוף היא לא יכלה וזה נדחה ונדחה ורק השבוע ישבנו אצלה.
בינתיים הילד יחסית די נרגע, עדיין רוצה את אמא וכו' אבל בהרבה פחות היסטריה.
בקיצור סיפרנו לה בגדול מה קורה ומה המצב בבית.
והיא אמרה לנו שהילד בסדר גמור, אין לו שום בעיה ושום קושי ואנחנו פשוט צריכים להציב את הגבולות שלנו כמו שמתאים לנו.
הביאה כהוכחה את זה שהוא מתפקד בסדר גמור בגן, לומד ועושה יצירות ואין תלונות עליו מהגננת.
ולכן הבעיה היא לא בילד אלא בהתנהלות בבית.
אמרה לנו שאנחנו צריכים להוביל ואנחנו צריכים להחליט מה מתאים לנו ושהילד יתיישר (בנועם, לא בכעס).
לי היה קשה להתחבר, בעלי קצת יותר הסכים.
מפה לשם, הלילות בבית מאז שהיינו אצלה חזרו להיות קטסטרופה.
כי אם אין לו שום בעיה, אין לי טיפת כח לקום אליו בלילה.
אתמול היינו ערים איתו משלוש עד ארבע וחצי, עם עצבים וכעס מצידנו ובכי היסטרי מצידו.
מה שמוכיח לי שאולי היא צודקת והוא עושה את כל הבעיות רק כדי להשיג דברים.
מצד שני זה לא עובד לנו, ומניסיון שלנו, אנחנו נעבור שבועות ארוכות של עצבים ועדיין לא בטוח שהילד יבין שאין לו מה לבכות בלילה.
מצד שלישי, קשה להגיד שנצמדנו להנחיות שלה כי כן כעסתי והתפוצצתי עליו.
מצד רביעי היא לא ממש נתנה לנו כלים פרקטיים של מה לעשות חוץ מלהגיד לו שהוא גדול ואנחנו סומכים עליו שיכול ללכת לישון לבד - שזה לא ממש עבד.
אני כבר לא יודעת אם היא צודקת או לא צודקת.
יצאתי מבולבלת לגמרי.
אשמח ממש לשמוע את דעתכן.
הקשיים שאת מתארת לא נשמעים לי חריגים לגיל, הבת 4.5 שלי עושה די את רובם ואני משתדלת (מאוד🙈) להתייחס לזה בסלחנות... זה באמת מעצבן אבל נראה לי תואם גיל. יכול להיות כמובן שלא תיארת הכל או שהעוצמה של התפרצויות וכו' כן חריגה, שעה וחצי של בכי על משהו בלי שהצלחתם להרגיע בשום דרך כן נשמע לי רציני יותר.אז סתם כותבת את זה בתור התחלה. אני כן חושבת שאם לכם קשה להתמודד עם זה זה סיבה ללכת להדרכה, גם אם הקושי נורמלי לגמרי וגם אם לא. הדרכה יכולה לתת המון.
לגבי ההדרכה עצמה שכתבת- האמת שאישית אני לא מתחברת לשפר (הגישה שכתבת פה) בכלל🙂 ואני חושבת שלתת הוכחה מההתנהגות בגן זה לא מאוד הגיוני, כי ברור שגם ילד עם קושי מצליח להתנהג יותר טוב בגן ואז כשמגיע הביתה למקום הבטוח שלו הוא מתפרק. והדרכה שלא שיפרה את המצב אלא החמירה אותו מבחינתכם- אולי זה סיבה לא להמשיך איתה.
אישית אני מתחברת יותר לגישה ההתקשרותית- (@אפונה מדריכה בגישה הזאת, לא מצליח לתייג לי) הנקודה שאני לקחתי ממנה ועוזרת לי ממש זה לחזק את הקשר עם ההורים ולתת מעצמנו את הקשר. ואני ממש רואה שבימים שאני נותנת לה יחס מעצמי ומשחקת איתה עושה איתה דברים ביחד היא הרבה יותר בטוב. (ועוד משהו שמשפיע כמובן זה רמות רעב ועייפות, תמיד לשים לב אליהם.)
בקיצור כתבתי קצת מבולגן, מקווה שתביני משהו😅
באמת סביר לגיל?
כאילו זה לא גיל שנתיים, יש שכל ויש הבנה
ולפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו מדברים לקיר....
אגב, אני לא ידעתי איזה שיטה היא. וגם לא שאלתי.
אבל כשהיינו אצלה ראיתי ספר שכתוב גישת שפר.
אם הייתי יודעת מראש לא הייתי מגיעה אליה.
אני לא מכירה את השיטה לעומק אבל מהמעט ששמעתי פחות מתחברת.
באמת הרבה יותר מתחברת לגישה ההתקשרותית.
נראה לי שמי שכותבות פה עליה הרבה זה @אפונה ו- @אמאשוני
שבאמת למדתי מהן לא מעט!
כן קצת עלו לי מחשבות אולי לפעמים אנחנו נהיים קצת מידי מכילים ומבינים ומקבלים...
אבל מודה שמה שכתבת פשוט הקפיץ אותי.
גילוי נאות: הייתי גם בהדרכה בגישת שפר ובאתי בלי דעה מוקדמת והכל וגם קיבלנו המון תובנות כמו מה זה אמון ועוד.
אבל במקרה שלך לא, פשוט לא. פשוט אל!!
בבקשה ממך תעזבי אותה אתמול,
הילד זועק לעזרה ומה שהיא אומרת לך במילים אחרות: הוא עושה עלייך מניפולציה ואל תאמיני לו, אל תתרגשי ואל תתייחסי ואז הוא יפסיק לבקש.
נכון. הוא מבקש ממך להפשיט את אחותו, כי הוא מנסה לעשות ממך קציצה. נכון. לא בגלל שהוא לא מרגיש בטוח במקום שלו מסיבה כלשהי והוא לא יודע לבטא את זה..
אוף זה כזה מרגיז אותי אהההההההה
ומה שהכי מרגיז שמביאים את הטענה שזה עובד,
ברור שזה עובד.
כשתינוק בוכה בוכה ולא נענים לו הוא יפסיק לבכות.
אם שומר היער צועק ומזהיר יום יום ולא מקשיבים לו הוא יפסיק לצעוק. זה לא אומר שאין סכנה. זה אומר שההתרעה לא אפקטיבית. איך זה שזה עובד והוא מפסיק לבקש, זו ראייה שאין לו צורך אמיתי שלא קיבל מענה.
הילד זקוק לעזרה, אתם זקוקים לעזרה, אמא שלך צודקת.
אבל לא סוג עזרה כזאת.
את השאר אשאיר לאחרות או לזמן אחר, רק אומר שזה לא או להיענות למה שהוא מבקש (להפשיט את אחותו) או לא להיענות (לא להפשיט את אחותו)
זה הסימפטום, ככה את מבחנה שמשהו לא כשורה.
אבל זה לא הנושא, זה לא באמת מה שמפריע לו.
צריך לצאת לגמרי מעולם המושגים הזה ולנסות להבין מה הוא באמת צריך ואיך לתת לו את זה
את נשמעת מקסימה ואיזה אינסטינקטים נהדרים יש לך!
כדאי ללכת להדרכת הורים תומכת שתעזור לך ולילד באמת, בשורש, ואל תתעלמי ממה שהוא מנסה לספר לכם דרך ההתנהגות (המתאגרת מאוד) שלו.
אם את לא מוצאת פרונטאלי תחפשי בזום, למרות שיש היום המון הדרכות הורים שבאים בגישה פתוחה ובריאה אבל לא הייתי לוקחת סיכון.
מה שאני מכירה וממליצה זה דרך הבית להורות מקרבת.
מעבר לזה לא מכירה מדריכות להמליץ.
כן יכולה להזכיר את לריסה גינת שאני עוקבת אחריה מספיק זמן ברשתות החברתיות כדי לומר שאני אוהבת את הגישה שלה, אבל לא מכירה מה היא עושה בהדרכות בפועל שלה.
בהצלחה רבה!
אני מאד חכמה ומבינה ובכל זאת לפעמים מתנהגת בצורה מאד לא רציונלית,
כי יש מצבים שבהם המח הרגשי או אפילו המח הזוחלי תופסים פיקוד.
אם ילד נמצא במצוקה הדבר האחרון שהוא צריך זה שיסבירו לו (שעכשיו לילה, שאין ממה לפחד, שיפסיק לבכות)
זה לא מה שהוא צריך ולא השפה שלו...
עבר עריכה על ידי רק לרגע 1 בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 11:37
מחשש לאוטיניג
מקווה שהספקת לקרוא אל לא אז בשמחה בפרטי
תודה על ההתייחסות!דיאן ד.תראי את מתארת ילד שאתם מתקשים איתו כבר 5 שנים, ברמות שונות. מדריכת הורים ששומעת את זה ואומרת אין לו שום בעיה ושום קושי - בכנות, הייתי מתקשה לשמוע את המשך דבריה.
אולי יש לו קושי קל שאפשר בהכוונה להתגבר עליו, אולי הוא לא מבין איך להשיג דברים חוץ מאשר בצרחות ובכי וצריך ללמד אותו. אבל ילד שקם מהשינה כמה פעמים בלילה בהיסטריה זה לא ילד שאין לו שום קושי.
העובדה שהוא מצליח להחזיק בגן ומתפרק בבית ממש לא אומרת שהכל קל לו. לפעמים ההיפך.
סליחה שאני אומרת, אבל הרבה מההורים היום מתקשים בסיטואציות יחסית "קלות" כלומר כשאין שום קושי חריג, ושם באמת עצות גנריות יכולות מאד לעזור. ויכול להיות שהיא מאד מאד עוזרת שמה שצריך זה עזרה גנרית - "תדעו להציב גבולות" או "מותר לכם לומר לילד לא" ודברים בסגנון הזה.
זה לא אומר שההכוונה שלה תתאים גם כשצריך מענה ספציפי לקושי גדול יותר.
נשמע לי שאתם הורים מדהימים והצלחתם בכוחות עצמכם להביא לשיפור ממש משמעותי במצב, ואז הלכתם לאשת מקצוע שהרסה את כל מה שהשגתם.
אני גם חושבת שאת מתארת מצב שהוא חריג יחסית, אבל עשיתם עבודה והיה שיפור משמעותי עד תחילת השנה, נכון? כלומר אתם יודעים איך והבנתם מה עוזר לו ומה הדרך להתמודד.
ומתחילת שנה קשה לו במסגרת ולכן הוא מתקשה יותר, אבל נשמע שגם על זה יחסית התגברתם והגעתם לאיזה מצב לא אידיאלי אבל טוב. אז במקום להרוס את ההישגים הקודמים נראה לי שהייתי חוזרת למתכונת הישנה, ובמקביל בודקת את הגן - האם הוא טוב לו, האם הוא נוקשה מדי עבורו, האם משהו שם לא נעים. אולי אפילו הייתי שוקלת מעבר גן אם את חושבת שזה ספציפית קשור לגן, אבל לא אם זה נראה לך חלק מהאתגר הכללי שלו של חרדה.
ואם את מרגישה שעדיין יש לו קושי רגשי משמעותי אז שווה לשקול טיפול רגשי שמשלב הדרכת הורים
כתבו לך כאן מאד יפה,
אני רק אתייחס ל"פשוט תציבו את הגבולות שלכם כמו שמתאים לכם"
שאם זה היה אפשרי לא הייתם מגיעים להדרכה, נכון?
אם יש קושי עם גבולות -
ילד שמתקשה להסתגל
או הורה שמתקשה להציב גבול
או גם וגם.
אז הם צריכים עזרה ותפקיד המדריכה הוא בדיוק שם להבין מה הקושי ואיך אפשר לעזור.
כי הקושי הוא סימפטום ויש לו סיבה טובה, אי אפשר להתעלם מכל זה ולדלג לשינוי התנהגות.
יותר מזה
הילד שלך ימשיך לבכות בלילה כל עוד הסיבה לבכי קיימת, וכל עוד יש לו הורים לבכות להם.
את תבחרי איזה אלמנט במשוואה את רוצה לנטרל ולפי זה תבחרי את הגישה ההורית המועדפת עלייך...
במקרה שלכם די ברור שזה לא עניין של גבולות ויש פה מצוקה אמיתית של הילד (ושלכם כמובן) שצריכה לקבל מענה.
זה אף פעם לא זמן טוב לבנות הרגלים ותקשורת
בונים אותם בשעות היום ברוגע
לך קשה לקום בלילה כי השינה שלך הולכת
את אדם מבוגר
לו קשה בלילה מסיבה לא ידועה
אבל קשה לו
והוא ילד בן 5
בעיניי
אין מה לצפות שילד בן 5 יתמודד עם קושי
שגם מבוגרים מתקשים להתמודד (לחזור לישון אחרי שמתעוררים)
צריך לעזור לו
גם אם זה פוגע בשינה שלך
(אםשר לצמצם את הפגיעה
נניח עם מזרון לידך שישן שם כשהוא מתעורר)
ודבר שני אומר שאיש מקצוע שמבטל את התחושות שלכם - הוא לא איש מקצוע שאתם אמורים להקשיב לו.
ואם את מרגישה שיש פה משהו לא תקין, וגם אמא שלך מרגישה את זה - אז כבר יש פה שתי תחושות בטן אימהיות שאסור להתעלם מהן.
נכון, אולי באמת הבעיה פה נובעת מהדינמיקה הספציפית ביניכם, אבל אי אפשר לומר שזו לא בעיה.
ועוד דבר - ילד שרק בבית מראה את הקושי שלו זה לא אומר שאין לו קושי. זה פשוט אומר שבבית הוא מרגיש את הביטחון לבטא את הקושי שלו, כי הוא יודע שאבא ואמא יאספו אותו ויכילו אותו, מה שבגן לא יקרה...
ונקודה אחרונה - ממה שקלטתי יש שני סוגים של הורים: הורים שאם אומרים להם שיש בעיה לילד שלהם הם ננעלים ומנסים לברוח מהתגית ולהתמודד כאילו אין בעיה, והורים שכאשר הם מבינים שלילד שלהם יש בעיה אמיתית - הם מבינים פתאום שהם לא אשמים, ואז זה עוזר להם להתמודד טוב יותר עם הבעיה. (אני מהסוג השני, ונשמע שגם את...)
לכן מצטרפת לשאר שאמרו פה - להחליף מדריכת הורים. או לחפש מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית, שהתרשמתי ממנה לטובה מהיכרות מהצד, או לחפש פסיכולוגית, שאולי תצליח להבין לעומק ממה נובע הקושי שלו.
שולחת לך שוב חיבוק, כי זו באמת נשמעת התמודדות קשה מנשוא (וכן, גם אני חושבת שזה כבר לא רגיל בגיל הזה), ומתפללת בשבילכם שתמצאו את הדרך הטובה לעזור לו ולכם!
בעז"ה תכף חודש תשיעי שיוצא סמוך מאוד לבת המצווה של הבת שלי.
בגדול החלטנו שלא עושים כלום גם בגלל הסמיכות וגם בגלל עוד כמה סיבות. אבל לאחרונה אני רואה שזה מעציב אותה.
אני שוקלת כן לעשות משהו- אציין שאני ממש ממש ממש לא אוהבת אירועים , אפילו ברית לילד עשינו בבית בלי מוזמנים.
יש לכן רעיונות איך כן לעשות משהו אבל לא גדול מדי? וגם בהתחשב בכך שאני קרובה ללידה והכל יוצא יחד
או סיור שמיועד לבנות מצווה (יש כל מיני כאלה, השאלה אם יש בתאריך המתאים), או יום כיף נשי של קניות וכדומה. כמובן, בתלות בכוחות שלך... לחלופין, אם את לא יכולה - שבעלך יצא איתה לטיול כיף.
ואל תוותרו לגמרי על החגיגה❤️ גם אם זה יהיה אחרי התאריך, חשוב מאוד לציין זאת. זה חשוב ומשמעותי בשביל הילדה/הנערה, שתרגיש שהגדילה ותחילת קיום המצוות הן משהו חשוב ויקר גם בעיניכם. (ואני מאוד מזדהה איתך - גם לי קשה מאוד עם חגיגות... ובכל שאת עושה את זה)
בלי קשר להצעות הנ"ל, אפשר ללמוד איתה ספר שמיועד לבנות מצווה, ואת זה אפשר לעשות לאורך השנה. ממליצה על פרקי הלל.
שיהיה בשעה טובה ובקלות ומזל טוב כפול!
ארוע!
אם את רוצה רק בבית- תכינו בצק והכלה תעשה הפרשת חלה,
תקשטו את הבית עם בלונים
תכיני/תקני עוגה
תכינו ארוחת צהריים חגיגית ומפנקת
אפשר שהקטנים יכינו לה שיר/ברכות/שלט
אם מתחשק לך לצאת- אפשר להתלבש חגיגי ולצאת למסעדה רק המשפחה המצומצמת, לנסוע לפני כן לכותל/קבר רחל.
אני מבינה את הילדונת שהיא עצובה
לא "אשמתה" שזה יוצא סמוך ללידה, ויותר מזה, דווקא בגלל שזה סמוך ללידה כדאי לחגוג לה, באופן שמתאים לכם אבל לא לעבור את היום הזה בלי לעשות כלום.
היום בת מצווה זה אשיו רציני מאד
יש בנות שעושים להן חגיגה מפוארת באולם, יש שמכינים להן קליפ מושקע, היא בטח שומעת מחברות וקשה לה.
אני גם עשיתי ברית בבית, אין כמו ארועים משפחתיים ואנטימיים
וגם בת מצווה עשינו בקונספט שונה ממה שכל המשפחה שלנו עושה.
אבל בת מצווה זה יום חשוב ושונה משאר ימי ההולדת... וכן ראוי לחגוג אותו.
מזל טוב
והרבה נחת ובריאות
ואז האירוע הוא שלה, לא שלך. את לא מזמינה אף אחד
אפשר לעשות להן משהו שבעיקרו אקטיבי- לשכור בריכה, לצבוע כלי קרמיקה, מקרמה, סיור שהיא מעבירה וכו.
כמובן להוסיף משהו קטן עם תוכן
אבל מבינה אותה ממש שזה מעציב אותה. זה סימן דרך שלה, לא שלך. בעיניי לא לציין יכול לייצר אצלה איזה חסך, כי באמת זה משהו שבאופן גורף מציינים, וגם בטח אם זה בגלל שאת בהיריון, זה יכול לצאת על זה שהתינוק אשם…
ובלי קשר, בת מצווה זה אירוע שאני לא מחבבת באופן אישי, אבל הן בגיל רגיש ומאוד רוצות. ויש אלף דרכים לעשות משהו.
ולהכין אלבום ברכות (קונים אלבום יפה עם אביזרים לקישוט ועטים וכל משתתף כותב ברכה ומעטר את הדף שלו)
ושיהיו בשעה טובה, ושמחות בנחת ולב שמח!
אצלינו במשפחה לא חגגו בת מצווה, רק יצאנו המשפחה הגרעינית למסעדה. אפילו בלי אלבום או משהו.
ומוסיפה רק משהו אחד, לא זוכרת להגיד לך איך הרגשתי בלייב, אבל אין לי משקעים או משהו או חסך, ככה זה היה וזהו, לא מרגישה איזה פספוס. כשחברות שאלו אותי אמרתי שאני לא חוגגת וזהו 🤷♀️
ולא הרבה חגגו, מה שהיום מי שלא חוגגת זה מוזר.
ובעיני טוב שזה השתנה והיום הבנות מקבלות יחס ולא רק הבנים
מהכיתה שלי, היינו 41 בנות, אני היחידה שלא חגגה. ואפילו מי שחגגה בכיתה ז' והייתה בבית ספר אחר, הזמינה את כל ה41 בנות מכיתה ו' של שנה שעברה. ובכל זאת לא הרגיש לי שקופחתי או משהו
מוסיפה שכן חגגו, פשוט הלכנו המשפחה הגרעינית למסעדה. אולי באמת פעם זה היה יותר נחשב מהיום. בכל מקרה עם חברות/ משפחה מורחבת לא חגגו לי
בת כמה את?
אני בת 35 וגדלתי בפריפריה אם זה משנה.
אחת חגגה באןלם, אחת מסעדה וכל השאר בבית. גם אני. זה היה מעין יומולדת משודרגת אבל לא בת מצווה של ממש.
בת 32 וגרה במרכז. כנראה זה משנה, כי הרוב חגגו באולם של בית כנסת, אף אחת לא חגגה בבית כמו יומולדת (אולי בגלל שבאמת היינו כ"כ הרבה בנות, לא יודעת).
וגרתי בפריפריה- מתוך הכיתה שלי היו 2 בנות שחגגו רק בבית
אצלינו בכלל היה גם בת מצוה משפחתית באולם וגם בת מצה של חברות בבית, היום אני רואה שעושים בת מצוה אחת לכולם.
הייתי בטוחה שהיום יש מהפך לעומת פעם אבל כנראה רק אצלנו..
כלומר בחצר הקטנה של ההורים, חגיגה מכובדת ויפה.
הילדים שלי יחגגו באולם כי המשפחה המורחבת שלהם גדולה כמעט פי 10 מהמשפחה המורחבת שלי.
לק"י
אבל כן, חלק מהבת מצוות היו קטנות יותר אע פשוטות יחסית.
יש כאלה שלבנים עשו חגיגה גדולה יותר.
ומי שכן ממש בפשטות, להבדיל מבנים
או באולמות, רובן בישוב, פשוטים יחסית. חלק בבית. אבל לגמרי היו שמלה, ריקודים, אוכל, יצירה לפעמים.
חלק באולם מפונפן
הרוב באולם של בית הכנסת.
אבל לגמרי היה אירוע
ולעשות לה משהו לא בתאריך, אלא מאוחר יותר.
את והיא
לפני/ אחרי הלידה
משהו שגם נוח לך וגם יעשה לה טוב
יש מסעדות שיש להם אולמות אירוח למשל
אפשר להביא לה מישהי שתעשה לה את הערב עם הפרשת חלה וקצת ריקודים
לדעתי חבל לא לציין את זה ואת לא חייבת להיות מאווד מעורבת. רק לשחם ולהיות
שלמרות שלך זה פחות נוח הרגשת את הבת שלך ואת רוצה למלא את הצורך שלה למרות שזה מתנגש עם מה שנראה לך נכון דווקא..
כדאי להציע לה 2-3 רעיונות מפורטים (שתדע למה לצפות מיכולותיכם, ושלא תתאכזב) ולשאול אותה מה היא מעדיפה
הרבה פעמים דוחים מכל מיני סיבות (ספירת העומר, החופש הגדול ועוד…) אז ברור שגם פה אפשר וכדאי לדחות.
ממש מבינה אותך שאת שונאת ארועים. גם אני ממש שונאת אבל לא העליתי על דעתי שלא לחגוג לבת שלי. יש בזה משהו מאד מאד פוגע.
מנסה לדמיין מציאות שבה לא עושים לילד בר/בת מצווה, וואלה זו יכולה להיות שריטה כואבת לכל החיים.
היא לא ראויה לחגיגה? לציון משמעותי?
אז ברור ומובן שקשה בתשיעי, תקבעו בחנוכה, תקבעו עוד חודשיים קדימה. אבל שבו איתה ותחשבו יחד מה המסגרת שנכונה לכם ולה. תקשיבו לרצון שלה ושלכם ותנסו לבנות משהו שיהיה לכם טוב, משמעותי ומצמיח.
בהצלחה רבה ולידה קלה!
לי לא חגגו בת מצווה.
ההורים שלי לא דתיים.
הם לא ראו צורך לחגוג לי בת מצווה.
לבנים כן, לי לא.
אין לי ספק שההורים שלי אהבו אותי, אוהבים אותי ויאהבו אותי לעולם.
אבל ההחלטה שלא לחגוג לי ולבנים כן, הייתה החלטה שפגעה בי למשך שנים קדימה.
ממש ממליצה לחגוג בקטן, אפילו לא במועד, תוך שיתוף הילדה במתכונת החגיגה.
אני אפילו לא זוכרת למה אבל מסכימה עם זה, צריך לחגוג. בטח אם הילד רוצה
אפשר משהו בקטנה כמו סדנא לחברות ואחכ חגיגה עם משפחה מצומצמת וחברות..
אבל לוותר לגמרי נשמע לי עוול, אני מניחה שרוב הבנות חוגגות.
שזה שאת לא אוהבת חגיגות רלוונטי רק במידה מסויימת.
בדבר כזה גם הרצון של הילדה צריך לבוא לידי ביטוי או לפחות למצוא דרך אמצע ביניכן.
אבל לא הייתי מעבירה את התאריך הזה בלי שום ציון.
אפילו לציין עוד חודש חודשיים אחרי הלידה.
אולי שבת משפחתית עם הסבים והסבתות וכמה בנות דודות,
אולי סדנא וארוחה לחברות,
אולי טיול של שתיכן וארוחה משפחתית בחוץ,
בטח תוכלו למצוא משהו שיציין את השנה המיוחדת הזאת
אולי...
שלא תרגיש שהיא נדחקת הצידה, או ששכחו ממנה...
כל הכבוד לך שאת מוכנה להשקיע בזה משאבי נפש (וזה המון).
מוערך מאוד בעיני.
בת מצווה זה דבר גדול בגיל הזה, ולרוב הנשים שאני מכירה זה עדיין גדול בעיניהן עד היום.
אח'כ זה לפעמים 'עבר זמנו' ואין מוטיבציה להרים משהו
וגם שלא תרגיש שנדחקת הצידה כמו שנאמר כאן
מי ומה
ילדה בת 12 תזכור ועוד איך.
כדאי לשבת איתה ולהבין מה היא רוצה ומה האפשרויות שיעשו לה טוב.
זה שאת לא אוהבת אירועים- זה כבר גיל שצריך לעשות הפרדה ולהבין שאת זו לא היא ולהתאמץ בשבילה.
תנסי לחשוב מה את כן יכולה לעשות עבורה, ואיך מה שאת יכולה מתכנס עם מה שהיא רוצה.
אפשר לעשות בסגנון מסיבת בריכה עם החברות, מפגש חגיגי בבית קפה עם משפחה, (עמדת בלונים והקרנת מצגת למשל יכול להקפיץ מסתם מפגש לאירוע בלי לטרוח יותר מדי)
אפשר טיול חברות לכותל או לאתר אחר עם משמעות. (משכן שילה אתר מהמם אם אתם בקטע)
אפשר טיול אמא ובת.
האפשרויות רבות, אבל לדעתי צריך קודם להבין את ההפרדה בין ההעדפות שלך להעדפות שלה לגבי עצם הציון ולבדוק מה היכולות.
אגב הייתי משנה את הטרימינולגיה ממשהו קטן שנותן תחושה של צמצום לאירוע קונספט שנותן תחושה של מיקוד.
בהחלט צודקות .
כל מה שהעלתן רלוונטי ונכון. תודה
יש לכם אולי המלצות על נוירולוג/ית מומחה לאפילפסיה במבוגרים, עבור מישהו שעדיין סובל מהתקפים למרות טיפול בכמה תרופות לאפילפסיה.
אשמח במיוחד להמלצות מניסיון אישי - אפשר גם על רופאים פרטיים וגם דרך בתי חולים, מכל הארץ.
תודה רבה!
הוא ידע להגיד לכם לאן כדאי לפנות ואיך להמשיך טיפול
בשורות טובות
קיבלתי המלצה מרופא הילדים שלנו (המליץ על מישהו שעובד עם הקופה והוא מכיר אותו אישית)
אז אולי רופא המשפחה יוכל להמליץ / לברר לכם על נוירולוג למבוגרים?
קראתי שהדיאטה הקטוגנית שבה לא אוכלים פחמימות אלא רק שומנים וחלבונים הומצאה במקור עבור ילדים שלא הגיבו לתרופות נגד אפילפסיה.
נעשים על זה עדיין מחקרים בארה"ב
שווה לברר האם מתאים או יכול לעזור
ממש מעניין על הדיאטה הקטוגנית. לא ידעתי את זה.
טיפול באפילפסיה באמצעות דיאטה קטגונית - אגודה ישראלית לאפילפסיה: עמותת איל טיפול באפילפסיה באמצעות דיאטה קטגונית - אגודה ישראלית לאפילפסיה: עמותת איל
אבל בגלל שזה פורום הריון ולידה אני אדגיש שדיאטת קיטו מאוד לא מומלצת לנשים בהריון!!
ומצאו שזה פוגע בעוברים לטווח הארוך
בו כמה תרופות לא מאזנות את ההתקפים
לרוב אומר שהאיזון קשה או בלתי אפשרי להשגה
ואז מנסים תרופות/ שילובים חדשים
שלפעמים יותר עובדים
לי יש ניסיון טוב עם עין כרם עם המרפאות הנוירולוגיות ילדים/ מבוגרים
מה שטוב במרפאה של בית חולים
שהם מתייעצים אחד עם השני
ואז אפשר ללכת שם למבחר רופאים
או שפונים בצורה פרטית למרפאות שם, בעין כרם?
הבנתי שיש שיטה מסויימת שבה גורמים להתקף אפילפסיה בבית חולים, תחת מכשירים מיוחדים ואז יודעים להבין יותר איזה סוג כדורים להתאים. את יודעת אם בעין כרם עושים את זה?
הבנתי שיש גם מצבים שבאמת לא מצליחים לאזן עם כדורים ואז אפשר לעשות ניתוח...
התחייבות מהקופה
את התור מזמינים בזימון תורים של הדסה
אני לא מכירה שגורמים להתקף
אלא רק בדיקת eeg
גם ניתוח לא תמיד פותר
השיטה שנתקלתי בה זה רק משחק עם סוגי תרופות ומינונים
ומענה תרופתי טוב להתקף
לא מפרטת קרבה מחשש לזיהוי..
בכל מקרה היו לה מלאאא התקפים, ממש בלי סוף. לקחה בית מרקחת של כדורים, וזה לא ממש עזר. כל חודש - חודשיים הייתה מורדמת למספר ימים מרוב התקפים.
עשתה ניתוח שבה השתילו משהו במוח, לא כלכך מבינה בזה אבל המגנט מזהה את ההתקף ומונע את זה.
תדירות ההתקפים ירדה משמעותית, מאז הניתוח לפני שנה, היה לה אם לא טועה 2 התקפים. גם כשיש התקף זה יחסית קל ולא מרדימים אותה לכמה ימים. השאיפה להוריד אותה כמעט לגמרי מהתרופות או לפחות לעבור לתרופה אחרת שמותרת בהריון (היא רוצה להביא ילד).
קוראים לרופא פרופ' ניקולה מאגיו
ממה שהיא אומרת, מנהל המחלקה בשיבא. לוקח בפרטי 1000 לפגישה, משערת שאפשר להגיע אליו גם בתור ציבורי.
בהצלחה.
השתמשתי בדרימי איזה 5 פעמים עד כה... זה עושה לי סימנים ברצפה כל פעם שאני שוטפת וזה מחרפן אותייייייי
הבנתי שכל פעם אחרי הניקוי עצמי צריך להוציא את הגלגלת ולשטוף (מתחת לברז ולסחוט עם הידיים זה מספיק או שצריך גם עם סבון או משהו?).
וגם אני שמה 2 פקקים של החומר שזה הגיע איתו שזה נראה לי כלום אבל הבנתי שצריך ככה.
מה אני מפספסת?? בסוף אני סתם אעביר אותו הלאה וזה מבאס אותי ברמות.. כי לפעמים ממש לא באלי להוציא דלי וסמרטוט כשאני צריכה ניגוב בקטנה וחשבתי ששואב שוטף יעשה לי את העבודה
אם יש לי פסים זה כנראה בגלל שהגלגלים של המכשיר לא ממש נקיים
וגם הבנתי בכל מיני קבוצות שיכול להחות בגלל הרבה חומר גם
הייתי בטוחה שעשיתי את היחס לפי ההוראות אבל אנסה עם פקק אחד פעם הבאה.
איך את מנקה את הגלגלת? אני לא באמת יודעת איך לוודא שזה נקי כמו שצריך
בעיקרון רואים אם יש עליה סימנים/ אבק
ואם אין אז הכל בסדר
אני שמה חצי פקק בכל מיכל, וזה מספיק לגמרי.
אני מנקה את הגלגלת במים ועושה ניקוי אחרי כל שטיפה.
אני לא מלכת הניקיון, בכלל לא אבל לטעמי הוא מנקה סביר.
מה שכן לא תמיד מספיק להעביר את השואב פעם אחת וצריך לעבור פעמיים שלוש
כלומר לפי ההנחיות אפשר נראה לי יחס של 1:30 אני חושבת.
הוא לא עושה לך סימנים אחרי שאת מעבירה פעמיים שלוש?
היה כתוב שאני ראיתי 5 מ''ל ממה שראיתי
בתופעה בדרימי שלנו, מידי פעם אני מוציאה את הגלגלת ועוברת עם מגבון בחריצים נתקע שם המון לכלוכים
לגבי החומר הפסקתי להשתמש אני ממלאת מים ושמן אתרי או שמני ללין
זה ממילא לא מחליף שטיפה..
להעביר מגבון
זה לא כמו שטיפה טובה עם מים ושפשוף
זה כן מבריק את הבית למראית עין זה סוגר לי את הפינה הזו
זה לא שטיפה עם מים אבל זה בהחלט חוסך לי אותה
ואין מה להשוות למגבון בגלל השאיבה
אבל העיקר שאנחנו נהנות מזה
ואני שמה שלושת רבעי פקק, באמת ראיתי שאם אני שמה יותר, יש סימנים , ויתרתי על הריח הטוב בשביל רצפה מבריקה ..
איך המצב שבת שלהם? וכמה נוח לנקות אותו?
אולי אפילו ספציפית את הדגם הזה- Haier HRF825FB
זה מקרר 4 דלתות מקפיא תחתון עם תא מקפיא גמיש שיכול להפוך למקרר.
אבל קנינו ללא מצב שבת והזמנו משהו שיתקין התקן חיצוני- כך שעובר לבד למצב שבת
אני ממש מרוצה מהמקרר- גדול ונוח והגמישות של התא נוסף שיכול להיות מקפיא או מקרר מאוד משמש אותנו
אני קניתי בצבע זכוכית שחורה ואני קצת מתחרטת כי צריך כל הזמן לנקות - כל נגיעה עושה סימן
איך הניקיון שלו?
ולדעתי גם הפלסטיקה מרגישה חזקה.
המדף התחתון במקרר קצת קשה לפרק (אני צריכה פעם בשנה בפסח )
נשמע טוב.... זאת פשוט הוצאה ממש גדולה, אז אני ממש לא רוצה להתבאס עליו בסוף...זה לא משהו שמקסימום נקנה אחר עוד שנתיים
של משמרת השבת
יש לי דגם שונה משלך והוא גם לא חדש אבל אני מרוצה
של משמרת השבת... אז אני מקווה שהוא בסדר...
חח מקווה שהוא ישרוד המקרר
בלי לזכור להעביר למצב שבת
רוצה לעבור למכנסיים
לא יכולה יותר עם החצאיות, ולקראת החורף עם הגרביונים באלי להקיא
שונאת גרביונים.
לא יודעת איך לפתוח את זה עם בעלי.
זה לא ככ מקובל בחברה שלנו
אבל אחרי שהתבשלתי עם זה ככ הרבה אני יודעת שזה מה שנכון לי.
רק לא רוצה לאכזב אותו
אפשר בחורף גם טייץ, או לא ללבוש כלום.
טייץ זה לא יפה בעיני
ואי אפשר בלי כלום כי קפוא
במקום קר מאוד. לרוב הולכת עם שמלה ארוכה ומגפיים, בימים קרים מגפיים יותר גבוהים. בפועל מתי אני בחוץ? קצת במעברים. לא עומדת בחוץ שעות. בימים ממש ממש קרים כן לובשת טייץ. גרביון אין סיכוי.
אבל רק אומרת שלדעתי זה שקר זה לא תירוץ...
כי אפשר ללבוש טייץ בלי שיראו אותו בכלל, למשל טייץ+ מגפיים גבוהים/ טייץ+ גרביים/ טייץ+ חצאית ארוכה... הרבה נשים לא אוהבות גרביונים (אני ביניהן...) ומתלבשות יפה וחם בחורף בלעדיהן. מה גם שרוב המכנסיים שבאופנה הן לא מחממות במיוחד...
אם את רוצה בגלל סטייל/ אופנה או כל סיבה אחרת כמובן זו החלטה שלך, אבל אני חושבת ששווה לדייק את הרצון גם בשבילך וגם בשביל להעביר אותו הלאה. .
זה אחד ההיבטים החשובים כשבוחרים מה ללבוש
ממש לא תירוץ
לרוב
דיוק בסיבה
לא ממש פותר קונפליקטים
במיוחד בנושא רגיש כמו לבוש
אני מאד רוצה לעבור למכנסיים ולא נעים לי ממך
ואולי שווה לחקור קצת לעומק את העניין של חצאית מול מכנסיים, למה היא נחשבת צנועה יותר.
יכול להיות שתגיעי למסקנה שבאמת זה לא משנה, אבל לפחות זה יהיה מתוך בירור, ותוכלי להציג לבעלך את הבירור הזה.
לפתוח זה הצד הפחות קשה
לשוחח בכנות על הרצון שלך
יש סיכוי גבוה שהוא לא רק יתאכזב
אלא יתנגד באיזשהו אופן
זה החלק היותר קשה
מה לעשות עם הקונפליקט
מי יוותר
(חוויתי קונפליקטים בלבוש
ממש מבינה את הצורך ללבוש מה שרוצים ולא בהכרח מה שמקובל בסביבה או על בן הזוג)
אין לו פה מה להתנגד, זה הגוף שלה והיא תתלבש כרצונה, אין לו פה say.. זה לא החלטה זוגית
זה לא סותר את זה שהיא תעשה מה שהיא רוצה בסוף
אם בעל מוריד כיפה לצורך העניין - אין לאישה זכות להגיד מה היא חושבת? אין לה say? אני לא מסכימה עם זה
זכות להביע תמיד יש גם אם זה לא משנה את התוצאה בפועל
להבעת דעה נגד אני לא קוראת התנגדות.
התנגדות אני מתכוונת גם ברמה הביצועית בהחלטות זוגיות, לדוגמא אחד מבני הזוג מתנגד למגורים במקום מסויים, לבית ספר מסויים, למשכנתא וכדומה. בכל הדוגמאות האלה צריך הסכמה של שני בני הזוג.
בלבוש של האישה הגבר יכול להגיד כמה שהוא רוצה שהוא לא בעד. שהוא לא היה רוצה, שזה מאכזב אותו, אבל אני לא קוראת לזה "מתנגד", כי ברמה הביצועית בפועל אין חשיבות לדעה שלו כי זה עניין האישה.
שגברים וגם נשים עושים לפעמים
מתנגדים לבחירות שבן/ בת הזוג עושה
גם אם זה הגוף שלהם
כמו שקשה לי יהיה להגיד לבעלי "אני מתנגדת שלא תקום היום לתפילה".
זה עניין של בן הזוג בלבד, לא שלי, אני רק יכולה להתבאס מזה, ולהתפלל על זה.
אבל הוא פשוט קיים ונפוץ הרבה יותר מלהתבאס בלי להתנגד
דווקא לסוג ההחלטות האלה הרבה יותר נפוץ להגיב ב: " לא הייתי רוצה..", "אני אתבאס ואתאכזב מאד אם..". נשמע מאד שתלטני להגיב ב "אני מתנגד/ת". מילא אם מוסיפים "אני מתנגד אבל זה בחירה שלך בסופו של דבר.."
זה נשמע קטנוני במילים אבל לדעתי הדיוק הזה חשוב ועושה הרגשה אחרת;)
אצלי המעבר היה הדרגתי
אבל אני כן זוכרת את 'השיחה' על המשמעות כלפי הבת שלנו וישור קו
היה די ברור לשנינו שזה החלטה שלי בלבד
גם אם הוא היה מעדיף אחרת
ושאני לא אוכל לדרוש מהבת שלי ללכתעם חצאיות כשאמא שלה לא...
אני חושבת שאם אין לו מושג בכלל- אין מנוס מפשוט לפתוח את זה
לא הייתי באה עם החלטה
יש בזה משהו מרתיע
כן הייתי באה עם אמירה שאצ חושבת על זה. את רוצה לשמוע את דעתו אבל ההחלטההיא בסוף שלך
דבר יפה זה ולא מובן מאליו
זכיתם
'היה די ברור לשנינו שזה החלטה שלי בלבד
גם אם הוא היה מעדיף אחרת'
מוכנה לכך
זה לא שונה בעיניי מהחלטה של גבר לעשות דברים בסגנון. ונשים מעידות פה שזה מאכזב
קחי בחשבון שכמו ש @מקקה כתבה את לא תוכלי לצפות מהבנות שלך לשים חצאית ויש מצב שזה משפיע על התגובה בנוסף ל- מה יגידו
אם כי אני חייבת לומר שיש לי דודה שלא הלכה לא עם כיסוי ראש ולא עם חצאית והילדות שלה כן הולכות עם חצאיות. לא עם גרביים ולא עם כיסוי מלא.
זה נכון, אבל לא סיבה בעינילאלעשות מה שנוח לך
ושאני לא אוכל לדרוש מהבת שלי ללכתעם חצאיות כשאמא שלה לא..."
מה לא הבנתי נכון?
לא אמרתי שלא תעשה.בכלל לא דיברתי על מה כן ומה לא כי זה לא רלוונטי הפותחת כבר החליטה, כתבתי על התגובה של בעלה ועל הסיבה לתגובה
אולי את מתכוונת לתגובה מפעם?
שזו הייתה מקרמה
אני מודה שלא הכי מבינה איך מתווכים את זה, אבל קיים.
לפעמים זה כשלאבא זה ממש חשוב
ולפעמים זה מגיע מהאמא. אמירה בסגנון של- חלק מהעניין בחצאית זה שרואים שאת דתייה, לי יש כיסוי ראש, לך (המתוקה שמתחת גיל 18) אין ולכן זה מוסיף לחשיבות.
ולפעמים זה בא בהסבר של להשתלב עם קו האולפנה כל עוד את בה.
זה הגדרות של תקנון והבנות לוקחות את זה טבעי דווקא.
זה יכול להשפיע על הבחירה בעתיד, יש הרבה דברים שיכולים להשפיע, סבבה.
עברתי גם שינוי חיצוני כשבעלי חושב אחרת.
ומותר לאכזב את בן/בת הזוג. אפשר לחיות עם האכזבה הזאת בשלום ושהיא לא תעיק על הקשר, עם הזמן היא יכולה להפוך לשולית ואפילו להיעלם.
הרבה יותר קשר לחיות עם אכזבה מעצמך ובגידה בעצמך.
איפה אתן הכי ממליצות ללדת במרכז? חשוב לי גישה כמה שיותר טבעית...
יש חדרי לידה של לידות טבעיות... אבל לא זוכרת פרטים
לא דחפו כלום. התעניינו, ניסו להבין את הבחירות שלי וקיבלו אותן. לא לחצו לשום דבר
להגיד את זה:
הצבעתי עכשיו. לבנט. אותיות רק לביחד בראשות נפתלי בנט.
וקודם כל איזו זכות זה בכלל להצביע!
אבל ההרגשה של אח''כ, שאני פשוט באמת ביחד עם כל עם ישראל שלי, כולו. שאנחנו באמת ביחד. רואה אנשים מהבניין, ברחוב, מבוגרים, צעירים, עולים מרוסיה, וצברים ומה לא ואשכרה מרגישה את הביחד הזה. וואו את האחדות הזו סוף סוף וזה עושה כזה נעים בלב!
אז יודעת שכאן אולי פחות יצביעו לו אבל רציתי לכתוב.
אני יכולה לכתוב תגובה ארוכה ומפורטת על למה הוא בעיניי ראוי ולמה זה הדבר הכי טוב לעם ישראל מכל הבחינות אבל כרגע רק רציתי פשוט לשתף בהרגשה הזו שלי של האח"כ.
והעיקר שכל אחת תלך עם הלב שלה ונזכור שלא משנה מה כל אחת מצביעה, וגם שזה שונה ולא כמוני, כולנו אחים ואחיות והכי חשובה זו האחדות 🇮🇱
והבן הגדול שלי הצביע יאיר גולן.
איזה כיף שהכתובת שלו היא עדיין אצלי בבית ובזכות הבחירות שץזכיתי להיות איתו יחד.
מבחינתי- זאת המהות של אחדות.
הצבעתי בעבר לבנט והתאכזבתי קשות (בתקופת ממשלת ה-6 מנדטים).
בעיניי הדיבורים שלו על אחדות הם דיבורים בלבד, כי בסוף בשורה התחתונה הוא מחרים את ראש הממשלה ואת מיליון המצביעים שבחרו בו...
זה באמת זה.
ולגבי בנט אני רואה בו אדם ראוי מאוד, שאכפת לו באמת מהעם. וזה בנוסף לכל הטוב שכבר עשה בשנה היחידה שהיה ראש הממשלה. אני לא רוצה בכוונה להיכנס כאן לטיעונים, יש לי המון מה לכתוב ולענות על כל דבר ודבר גם בעשייה החיובית שלו וגם על העבר וכל מה שמנסים להכפיש, כולל עובדות וחקירה מעמיקה שעשיתי בנושא בכל החודשים האחרונים מכל כיוון אפשרי.
אבל את ההודעה הזו כתבתי כדי להתמקד באחדות ובמה שהרגשתי בלב אחרי ההצבעה, זה הדבר הכי חשוב בעיניי לגמרי.
וגם אני רואה בו אדם טוב.
תודה על השיתוף ותודה לה' על הזכות לחיות במדינה דמוקרטית ולהצביע.
(אני הצבעתי סמוטריץ', אבל התלבטתי אם בכלל לצאת להצביע).
ושזה מה שהלב שלך בחר וזה טוב שכל אחד יצביע, ורציתי להגיד לך בחזרה תודה על מה שכתבת ושזה באמת זכות גדולה לחיות במדינה שלנו ולהצביע.
אבל אז ראיתי את מה שנהפך מהשרשור ואת הכוונות שייחסו לי אחרות וגם את לכן לא הגבתי כי נפגעתי. אבל עכשיו אחרי שעבר קצת זמן חשבתי על זה שוב ולפחות כן רציתי לכתוב לך שההודעה הזאת ספציפית שלך שימחה אותי. וגם סמוטריץ עשה הרבה מאוד טוב, ובעיקר טוב שאת בחרת ומיממשת את זכות הבחירה.
אז אם זה שווה משהו או שכבר הושחרתי לגמרי כי פתחתי ניק חדש לצורך זה (אז יחסו לי כוונות שזה בטח אומר שאני בטוח עם כונה רעה או 'תעמולה') - אם זה שווה משהו אני אכתוב לך שאני לא. ואת היתר פירטתי כבר בהודעות אחרות אז לא אלאה..
לפתוח ניק בשביל תעמולת בחירות כאן בפורום זה מעשה ראוי.
ממש חבל
מזל שלא הצליחה לייצר יותר טראפיק
בשיתוף מהלב. והקטע שבכוונה כתבתי כאן ולא באו"ח כי חשבתי שכאן יש מקום לשיתוף הכנה הזה מהלב ולא יתייחסו בציניות ובמחיקת הדעה של השני. זה מה שחבל באמת.
למרות שראיתי מה שכתבת כבר בבוקר
לא בקטע רע אבל לרשום ספציפית למי בחרת - עלול לטרגר פה שרזורפלצת מאוד לא מאחד גם אם לא התכוונת. מה גם שאני לא רואה עניין לכתוב ספציפית במה כל אחת בחרה
ייתכן ואם היית כותבת את אותם דברים ומשמיטה את הבחירה הספיציפית שלך זה היה נראה אחרת..
והאמת שאמי לא מרגישה שום אחדות ביום הבחירות. לא במצב כרגע כשברור לנו שאם ביבי ממשיך לעוד כהונה - השמאל מתכנן עוד פעם פילוג מטורף. (ולדעתי הוא יקבל רוב למורת רוחם)
המשפחה שלי בואי נגיד חושבים שאין לי בורג בראש ולא יכולה בכלל לדבר איתם, מקומות אחרים מלאים בארס שאני בכלל לא נכנסת אז חשבתי שכאן שזה כמו בית שלי לשיתופים אוכל לשתף ספונטנית.
כי באמת הצבעתי בבוקר והרגשתי את זה חזק ופשוט רציתי להניח את זה איפשהו. את השיתוף הזה, את מה שחוויתי
וכתבתי למי אני מצביעה כדי להסביר שדווקא דרך זה הרגשתי את זה השנה, דרך האחדות הזו שכן כך הרגשתי בשכונה שלי, זה היה מאוד חזק והיה לי חשוב לשתף זה הכל.
האמת שפגע בי העליהום כאן כי לא כ"כ ציפיתי מהפורום הזה שהוא מקום שלי ואוהבת כאן את חברות הפורום ומקבלת אהבה חזרה אבל כנראה שככה זה אם זה נוגע לאחרים במקומות אחרים וכנראה גם כאן יש כלפיי כזה כעס ש'איך היא בכלל מצביעה לו' וזהו. נפסלתי והושחרתי סופית. רק כי חושבת אחרת. זה מצער ופוגע, כל שרשור שלי מתייחסים אליי יפה ואני לאחרות וכאן עשו אותי אויבת האומה ותעמולת בחירות ואיך העזתי לפתוח ניק. כי מה? לא פותחים כאן ניקים חדשים שרוצים לשמור על אנונימיות? ובטח שזה היחס אליי שאני מצביעה אחרת אז מחקו אותי סופית.. ואיך עשיתי תעמולת בחירות אם בסך הכל כתבתי מה חוויתי ועוד כתבתי שכל אחת תצביע לפי הלב שלה העיקר שנהיה באחדות.עושה לי כזה צער הדבר הזה. אוף
אם כי הוא ממש לא הבחירה שלי
זה לא העניין
אלא כי דווקא פה אם תשימי לב השיח הזה של בחירה ספציפית לא נכנס וכנראה שלא בכדי. יש בזה משו מפלג ויש מיליון דעות וזה בעצם לא שונה מכל מרחב ציבורי אחר רק שפה לא מעלים את זה בכלל ולדעתי טוב שכך
מכל מקום חיבוק♥️
ולעשות עליה כזה עליהום בפרהסיה. אני מקווה שאני לעולם לא אגרום הרגשה כזו לגולשת אחרת. שבסך הכל כתבה את הלב שלה ושיתפה. ושוב אין לי מקום אחר לשתף וזה פשוט עלה בי והרגשתי צורך לשתף איפשהו חוויה אישית זה הכל.
אבל לכתוב לי שזה לא ראוי, שאני עושה תעמולה, שטוב שאין לי טראפיק, ועוד אחת ועוד אחת. לא סבבה. לא סבבה ונפגעתי. אני מוחלת מראש לכולן זה לא העניין, אבל זה פשוט ציער אותי וביאס אותי נורא.
לא משנה מה לא צריך לפסול אדם שחושב אחרת או שמשתף חוויה אישית.
ותודה על החיבוק, נותן קצת חום בתוך כל זה.
וה' יראה ללבב.
הודעה בפורום היריון ולידה שאין לה שום קשר להיריון ולידה, מניק חדש שאין לו היסטוריית הודעות ושמפרטת באיזו מפלגה בחרת -
זה לא סבבה. זו תעמולת בחירות.
אני לא מכירה אותך ולא פוסלת אותך אלא את מה שכתבת, יכול להיות שזה היה בתמימות אבל זה לא ראוי. ואין שום קשר לדעות שלך. גם אם היית בוחרת ט', ג' או רחמנא לצלן יאיר גולן זו היתה תעמולה והיא היתה פסולה.
חייבת לשתף דוקא כאן? תעשי את זה מחר.
עבר עריכה על ידי ונכון בתאריך ט"ז בחשוון תשפ"ז 20:27
ורוצה לכתוב במקומה משהו אחר לגמרי, בעיקר כי רציתי ללמוד מ @דיאט ספרייט ואז הסתכלתי שוב על ההודעה הפותחת שלי והבנתי שאולי באמת יכול להשתמע ממנה תעמולה כי כתבתי את האותיות של הפתק ככה מפורט או בצורה כזו, אולי לכן זה הובן ככה, לא יודעת, אבל רוצה לבחור לקחת על זה אחריות ולהגיד שכנראה אולי לא כתבתי ברור ואולי כתבתי בצורה שמשתמעת לא טוב ולא נכון. אז מצטערת על זה, באמת שהתכוונתי רק לשתף חוויה אישית פנימית והדרך של המפלגה עצמה היתה חלק מהחוויה עצמה ומה שהרגשתי ופשוט התרגשתי כי הייתי רגע אחרי ההצבעה והתחושה הזו מילאה אותי אז ככה כתבתי גם. התכוונתי רק לשתף ורק להתייחס למימד האחדות שהכי חשובה.
וגם למדתי מזה בזכותך @דיאט ספרייט שכשנותנים הכרה כזאת זה עושה אפשרות גם להביט שוב רק בזכותך שנתת לי את ההכרה הזו פתחת לי פנאי בנפש כנראה להסתכל על זה ככה והפעם עם לקחת אחריות עליי ועל הטעויות שלי אם היו. אז תודה לך גם על זה.
ועוד משהו אחרון לך אפונה ולאחרות - אני אפילו לא יודעת אם כשכתבתי שנפגעתי אני בעצמי פגעתי במישהו בעצם זה שכתבתי שנפגעתי ממנה? לא יודעת ואני מתחילה להיכנס לתסביכים שלי עם זה שלא ארצה לפגוע אבל רק רציתי להביע את זה שזה ציער אותי פוגע בי אבל די לא משנה, מאחורינו.
סליחה גם על זה וגם אם מהצד שלי סליחה גם פגעתי במישהי. תדעו שביקשתי רק טוב לכל אחת אחרי שאמרתי מחול וואלה רק רוצה שיהיה פה טוב זה הכל.
הגבתי בשמחה ובשיתוף מהצד שלי.
(כלא מצביעת בנט)
כשעלה חשד- שבעיניי הוא לגיטימי- באמת שמחתי שאין טראפיק- כי אין מקום לתעמולת בחירות.
עכשיו אני מבינה שטעיתי ואת אחת מאיתנו (וגם אם לא היית אחת מאיתנו, אם מדובר בשיתוף ולא בתעמולה בוודאי שיש לזה מקום ומרחב כאן) ולכן אני מבקשת סליחה.
מקווה שתמצאי מקום לסלוח ❤️
הצטרכתי לקרוא פעמיים כדי לתת למילים שלך לחלחל פנימה ולרפא קצת את העלבון והפגיעה שהרגשתי קודם. אני ממש ממש מודה לך. ממש.
את מרגשת אותי, ובדיוק כתבתי לך גם הודעה ברגע הזה למה שהגבת למעלה ואז קראתי את ההודעה הזו שלך.
תודה שאת מאמינה לי. תודה שלקחת אחריות על הפגיעה ונתת לי הרגשה טובה של הכרה ותיקוף לפגיעה. ותודה שנתת גם תיקוף שאם זה שיתוף אישי יש מקום בהחלט לכך, וזה באמת מה שהיה. ותודה שאת כזו כנה ועם ענוה שאני יכולה ללמוד ממך על המקום הזה גם להגיד סליחה טעיתי וככה לכתוב את זה ולתת למישהי שם בצד השני להרגיש נעים בלב. זה עשה לי ככ טוב אז אפילו רק מההודעה הזו שלך היה שווה לי הכל ולפתוח את השרשור הזה בכלל. תודה לך 🤍
(ואני תמיד נוהגת להגיד מחול מחול מחול אם נפגעתי כי אני מפחדת שלא תהיה קפידה חו למישהי בגללי, אני עושה את זה תמיד, אז גם כאן ישר אמרתי שזה מחול וזהו. ולך בטח שאין עניין לסלוח כי אין לי בלב שום דבר לסלוח עליו אלא רק הכרת תודה לך ממה שעשית, את אישה השראה.
אני אישה רגילה לגמרי
והמילים שלך חיממו את ליבי מאוד ❤️
כתבתי בכל ההודעות שאני בכוונה לא נכנסת לכל הטיעונים וההסברה (ויש לי באמת המון, אבל לא הרגשתי שזה המקום ולא בכלל מה שרציתי להעביר מהחוויה שלי אז בכלל לא כתבתי את זה.)
הרי אם הייתי עושה 'תעמולה' הייתי יכולה לכתוב את כל ההסברים ועוד, אבל זה פשוט לא היה שם ולא שם כי זה לא.
ומצער שדווקא מהמגזר שלי אני הכי פחות הרגשתי היום אחדות בסוף. דווקא מכל השכנים החילונים שראו אותי עם מטפחת ענקית ולבושה כמו דוסית הרגשתי את כל האהבה והאחדות מה שהתחלתי לפרט בשיתוף הזה שלי. הכי ריגש אותי שכן מבוגר רוסי חילוני לגמרי שכמעט דמע כשדיברנו וכל המחיצות לא קיימות יש רק יהודים וזהו. אז עוד יותר ציער אותי שדווקא פה (וגם במשפחה שלי, חוץ מבעלי) זה היחס אליי.
וגם הסברתי לך למה.
אם מישהי אחרת שהגיבה לך תרצה לפרט - אולי תביני. אני כתבתי רק את מה שנראה לי בהגיון שלי
והאמת זו בדיוק הסיבה למה לא כדאי להחכנס לזה בפומבי. רבים וטובים מאיתנו נכוו..
טעיתי לחשוב אחרת
אני אחת מכן. עם ניק חדש כי לא רוצה שישייכו לניק המקורי, כתבתי מהלב על ההרגשה שלי ועל האחדות וככה לקרוא את שיוך הכוונות לתעמולה? ואיפה יש כאן בכלל תעמולה? כתבתי שכל אחת תצביע למי שמרגיש לה נכון העיקר שנהיה באחדות.
אפילו שהבוקר הגעתי למסקנה שאין קטע להצביע
זה נקרא פיצול אישיות ? 😆
