הפרדוקס:

1. הקושי הוא בשתי הדקות הראשונות, או ליתר דיוק - להביא את עצמך להתחיל. השאר פשוט יותר.

2. הרתיעה היא מהמעמסה של התהליך הארוך, שתי דקות נתפסות כדבר פשוט וקל.

התיעול:

לקבוע לעצמך להתחיל רק לשתי דקות, ואז תחליטי אם להמשיך (ברוב המקרים את תמשיכי, ואם לא אז כנראה שזה די מוצדק).

יש עוד עצות אבל חבל להעמיס כי ככה הולכים לאיבוד, תתחילי עם זה (ותעדכני אם זה עזר ).

אני מציע לעשות גמילה מדופמין... זה עשוי לעזור מאוד.. 

אם יש לך קושי להבין אנגלית אפשר לשים כתוביות אוטומטיות בעברית:

אחרי שלומדים 20 דק בהצלחה מושכים עוד

רשימה של משימות ותסמני מה עשית א מה שאת חייבת עד סוף השבוע: למשל, למצוא מקורות לעבודה. הכל לפי הזמן שיש עד למסירת העבודה או הלימוד למבחן

חלקי את העבודה ל-4 חלקים ולסיום כל חלק תתפרגני לעצמך

תקבעי לעצמך שאת לא לובשת שמלה חדשה או אוכלת חטיף מסויים עד שאת מסיימת שלב שקבעת מראש

אני גם מתקשה בזה (בעצם מי לא?! רוב בני האדם נגועים בזה חלקם יותר חלקם פחות)

מה שאני חושבת תמיד שאני נוטה לדחות דברים זה שבכל מקרה אני אצטרך לעשות את זה מתישהו אז זה בחירה שלי להחליט איך לעשות את זה: האם אני רוצה לעשות את הדבר בצורה רגועה, האם אני רוצה להשקיע בזה, להרגיש טוב עם עצמי או שאני רוצה לדחות את זה לדקת התשעים והתוצאות בהתאם....

פעם הבאה שאת עומדת לפני משימה, תעצרי דקה ותחשבי- האם זו משימה שתתבצע מתישהו בכל מקרה, אם כן את מציבה לך יעד ברור לעשות את המשימה, ואת עושה את זה בלי חשבונות!!

את תרגישי נפלא עם עצמך, מבטיחה! את תרגישי שאת זו ששולטת בעצמך ולא הדחפים שלך או החשקים.....

וואוווו אני ממש נשמעת מורה, לא בכוונה פשוט גם אותי זה תופס הרבה פעמים

בהצלחה וחנוכה שמח ומאיר!!!!!

1לקבוע מראש על שעה שאת מתחילה ללמוד\אחרי פעולה מסוימת את מתחילה

2לפרגן לעצמך אח"כ

3לנסות לעשות את הלמידה כמה שיותר זורמת\מעניינת למשל לשמוע מוזיקה\ללמוד עם חברה\לשנות סגנון למידה

3לעשות תחרות עם חברה

4לקבוע לעצמך יעדים קטנים שאפשר לעמוד בהם 

5לחלק את הלמידה לשלבים

6לרשום על דף למה אני לומדת? מה המטרה ?ולהסתכל על העתיד

7לקבוע משהו שאת אוהבת  לאחר הלמידה

8 לא לצפות מעצמך לדברים לא הגיוניים 

 לפעמים קובעים ללמוד ובכל זאת לא רוצים ללמוד אז מביאים קפה\משהו אחר ומתחילים

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.