ברחבה מחוץ למערכת המכפלה פגשתי יהודי מבוגר,
והתחלתי לדבר איתו על כל מיני נושאים.
לא הכרתי אותו, נפגשנו במקרה ופשוט התחלנו לדבר בזמן שחיכינו למשהו.
לפתע התחילה המולה, וכשבדקנו מה מקור הרעש ראינו את מוטי אלון יוצא מהמערה ואיתו עדת מלווים.
האדם שאיתו שוחחתי מיד רץ אל הרב, לחץ את ידו, ביקש את ברכתו וחזר אלי מאושר כמו נער שפוגש שחקן כדורגל אהוב.
התחלתי להתלבט... להיכנס לזה? לא להיכנס לזה?
טוב נו, ברור שאני נכנס לזה...
-למה בעצם אתה רץ לבקש ברכה מרשע מרושע שפגע מינית בנערים?
-לא לא, אלה הכל רק שקרים. זאת הבעיה שלכם בציונות הדתית (אגב המשפט הפתיע אותי כי הוא היה בעצמו עם כיפה סרוגה), אין לכם מקום לבעלי תשובה.
-אתה מעלה כאן 2 טענות סותרות, אם הכל שקרים אז אין לו על מה לעשות תשובה, ואם היה עושה תשובה אז ממילא לא הכל שקרים.
-לא יודע, אני רק יודע שמנסים להכפיש אותו כי יש הרבה קנאה
-אתה יודע שהרב דרוקמן אמר בדיוק את מה שאתה אומר, ואז מוטי אלון פגע מינית בתלמידיו של הרב דרוקמן, עד שהרב דרוקמן בעצמו אמר שמוטי אלון שיקר לו?
-לא יכול להיות
-הנה, תראה בעצמך (הבאתי לו לקרוא כתבות באינטרנט)
-ואי ואי, אז הוא באמת לא בסדר...
באופן אישי השיחה הזאת דווקא עודדה אותי. אם חלק (אפילו קטן) מתומכיו של מוטי אלון פשוט לא מכירים את העובדות עליהן אין כל מחלוקת, וברגע שמראים להם אז הם מיד משנים את דעתם, דיינו.
אני כבר חשבתי שהם פשוט אדישים לפגיעות מיניות, שזה חמור מבחינתם כמו לעבור נתיב בלי לאותת באחת בלילה בכביש צדדי. כלומר לא בסדר אבל גם לא נורא.
והאמת והשלום אהבו.
