כמובן אני אומרת בזהירות, אבל אם כל פעם שהיא חוזרת מהסבתא את רואה שיש שינוי בהתנהגות זה בהחלט מחשיד.

לדעתי כדאי לגשש מה קורה. אולי לשאול אחים/ אבא שנמצאים בבית באותו זמן? 

ולגבי השינה באותה מיטה, הייתי שואלת אפילו כדרך אגב, 'איקס סיפרה לי שאת ישנה איתה במיטה..' ולשמוע מה עונים לך. 

וגם נשמע שמאיימים עליה עם עניין הגיהנום... אם לא תתנהגי יפה תלכי לגיהנום.. לא לספר לאמא.. בקיצור נשמע לא משהו, ממליצה לשלוח את הילדה לטיפול כבר מעכשיו, אפילו לפני שאת מנסה לברר מה קורה שם..  

וכמובן לשדר לה שהכל בסדר ואת איתה ולא יקרה כלום וכו'..

מישהו נייטרלי, מקום נייטרלי. יש טיפול באומנות, יש במשחקים, פסיכולוג ילדים... פשוט תתייעצי עם מרכזי סיוע אולי? 

כי למיטב זכרוני צריך הפניה כדי להתיעץ איתם.

אבל מאד מקצועיים, התרשמתי מהם מאד לטובה וממליצה.

ה' פקח את עינייך ומכאן תפעלי. את אמא מהממת וה' יתן לך כוחות להתמודד!

יש קו שאפשר לפנות באופן אנונימי 1202 הם ינחו אותך...

בהצלחה!

מניחה שאין הרבה הבדלים.

אם זו פעם ראשונה שאת מזריקהללעצמך, ממליצה ללכת לאחות לוודא שאת מזריקה נכון.

ממליצה גם לא לזהזריק כל פעם הכל, אלא להזריק ממש מעט ולעלות קצת כל פעם, כדי להפחית תופעות לוואי.

יש טבלאות שמסתובבות בקבוצות פייסבוק שמפרטות כמה מ"ג מוזרק לפי ספירת קליקים.

לא לאכול הרבה, לעצור לפני שמתמלאים! להימנע ממטוגן וממשקאות מוגזים!

מוזמנת לשאול עוד

ולמה לא מוגז?

אהבת חיי קולה זירוווו

ואחרי חודש להעלות

לא חייבים להעלות אחרי חודש, לדעתי מומלץ להישאר על אותו מינון עד שמרגישים שהוא פחות משפיע.

תנסי, יכול להיות שלא יעשה לך כלום. יש כאלה שעושה להם ממש תחושה רעה..

שימי לב שאת שואלת על מונג'רו, והרבה ענו לך כאן על ויגובי. אלה תרופות שונות, תופעות לוואי שונות, סיכויי הצלחה שונים.

זה ששתי התרופות מיועדות לאותה מטרה, לא אומר שהן זהות.

אגב, בשורה התחתונה, מונג'רו היא תרופה יותר יעילה.

לדברי הרופאה שלי

מונג'רו מחקה 2 הורמונים שונים הגוף, וויגובי רק 1.

זה משפיע על הרבה דברים, לטוב ולרע.

עם מונג'רו יש ירידה גבוהה יותר במשקל בממוצע, שליטה טובה יותר ברמות הסוכר, בתנגודת אינסולין... להגיד שההבדל הוא רק תופעות לוואי זה ממש רשלנות.

כמו להשוות בין אקמול לאופטלגין, לא בין אקמול לדקסמול.

שהירידה במשקל במונג'רו יותר איטית כי יש פחות תופעות לוואי.

מאיפה הידע? אני אשמח לקרוא גם.

בהריון הראשון והרביעי הרגשתי בסביבות שבוע 20.

בהריון השני והשלישי הרגשתי בסביבות שבוע 16-17.

אם יש שילייה קידמית, זה יכול לגרום לזה שירגישו יותר מאוחר.

ותלוי בדיוק במיקום של העובר.

אולי כי לא זיהיתי את ההרגשה עדיין

אחריו זיהיתי פרפרים כבר יותר מוקדם

אבל בכל זאת יש מצב כזה שאין אפילו פרפרים קטנים כשאני על הגב?

רק בשבוע 16

בהריון הראשון רק ב19

והבנתי שגם משקל שלך יכול לשפיע

3 קילו

ובגלל זה תמיד הרגשתי מאוד מוקדם

אוכלת סרטים אבל גם לא רוצה לרוץ לאולטרסאונד על כל חשש

מתןך 4 הריונות הכי מוקדם שהרגשתי זה בשבוע 16 .. (וניסיתי להרגיש גם לפני)

יש עוברים שמרגישים יותר ויש עוברים שמרגישים פחות.

בצורה שיותר מאתגר להרגיש

המון תודה!

בשבוע 22. פעם ראשונה שהייתה לי שיליה קדמית, שמרגישים פחות חזק. וגם לאורך כל ההריון התנועות לא היו מאוד חזקות.

בשביעי הייתה לי גם שיליה קדמית. ממש לא ציפיתי להרגיש, ואז בסעודת שבת בשבוע 17 פתאום הרגשתי...

מבחינה רפואית אין שום סיבה להרגיש בשבוע 14 ואין סיבה לדאגה אם לא מרגישים

ומותר לכם.. אפשר לומר בשבת הזאת אנחנו לא יכולים. בלי הסברים. עובדה.

תשאל-תגידו מסיבות שלנו. שתבין מה שתבין.

אני אישית עם השנים הבנתי שטבילה לא יכולה תמיד לצאת בתזמון מושלם...ולא תמיד אפשרי ערב זוגי ושהכל יסתדר

וכשיש משהו ממש חשוב שלא מסתדר ביחד עם טבילה.. אז אני דוחה את ההפסק ביום. אגב- שאלנו רב והוא אמר שזה בסדר גמור

אבל שבת משפחתית זה באמת לא משהו שבשום אופן אי אפשר לשלב עם טבילה..אז זה בחירה שלכם

אם ללכת ולטבול למרותהסרבול או להשאר

ולהתעלם מהביקורת..או לספר .אבל לא בטוחה שזה לגמרי יפתור כי כאמור לא כולם רואים בטבילה סיבה לא להגיע

אם לא בא לכם בכלל על השבת בלי קשר לטבילה אז זה משהו אחר (ובכל זאת אם חשןב להורים את הביחד של כולם חושבת שכדאי להתגבר)

בעיני יש מספיק דרכים להתמודד עם הטבילה במצב שכזה

החל מלדחות בלילה אחד

ועד לספר למישהו מהמשפחה ולתמרן טבילה במקום הארוח

לילות טבילה זה חלק מחיי הנישואין שלנו במשך עשרות שנים וצריך ללמוד להתמודד עם זה גם במצבים יותר מורכבים

נשמח בכל שבת אחרת

יכולים להגיע כי בעלך לא מרגיש טוב..?

(ושהוא יגיד ויתמודד עם הריקושטים)

בדרכ לא מאשרים שבת כזו יום לפני. יחסוך כמה ימים של תירוצים וייראה כאילו באמת רציתם להגיע

אני לא בעד לשקר אבל דיי פסלת כל אופציה אחרת

ואם זה בנפשכם

ואין מצב להגיד שהשבת הזו פחות נוחה לכם

אז זו נראית לי הדרך היחידה להתחמק..

גם ככה שבת משפחתית היא עומס על כולם,

אם זה באמת ברמת פעם בשנה הייתי משנה את סדרי העדיפויות שלי לטובת המשפחה המורחבת בהקשר הזה.

בעיני קשר משפחתי הוא לא רק כשנוח וזורם, ואני בהחלט יכולה להבין את הציפייה שכולם יתגמשו.

הרבה פעמים יש ילדים בגיל צבא או ישיבה ששם קשה יותר להתגמש מבחינת שכפופים למערכת אחרת מהמשפחה ועכשיו בחופש יש חלון הזדמנויות ולא תמיד יזרום לכולם..

אנחנו גם לפני חודש הצטרפנו לשבת משפחתית בתיזמון גרוע בדיוק אחרי סבב מילואים ארוך ועוד איזה בלאגן שסיבך את הכל, וכמה ימים לפני השבת ממש התפללתי שיהיה לנו עוד טיפה אדים רק לעבור את השבת בשלום,

קו אדום מבחינתי היה אם אני חושבת שנשלם על זה מחיר נפשי כבד מדי בין אם בחיים האישיים, בין אם בפן הזוגי ובין מול הילדים בעקבות הקושי הנוסף.

מעבר לזה היה סופר לא מתאים, אבל לא משהו ברמה של נזק לטווח ארוך,

וב"ה עבר בשלום, אמנם לקח עוד שבועיים של היפוך עד שהצלחנו לנוח קצת ולסדר את החיים אבל בסוף גם זה קרה.

כשהילדים שלי יהיו נשואים, ולכל אחד יהיה את עולם הערכים שלו, אני מאוד מאוד מקווה שהם ידעו להתגמש על מנת לשמר את הביחד, ולא שכל אחד ידבוק בערכים שלו באופן שלא יאפשר קשרי משפחה פוריים.

אצל האחד זה פדנטיות

השני הקפדה על הלכה

השלישי אולי צמחונות

הרביעי לא יוצא מהארץ.. סתם דוגמאות.

אבל הערכים בפני עצמם טובים ונכונים, וחיים איתם בשלום בבית הפרטי שלהם, אבל בביחד אפשר לוותר גם על מה שחשוב לך באופן אישי כדי לאפשר את המפגש עצמו.

אם מה שקשה זה הלילה שכולם יחד אז כדאי לחפש דירה נפרדת בתשלום.

להבא,לתזמן ההפסק ליום אחרי

ויצא לנו לדחות ליל טבילה בגלל סיבות כאלה ודומות.

ליל טבילה זה משהו חשוב מאוד, ולכן אני משתדלת לפנות בשבילו את היום בנחת, אבל אם יוצא משהו חשוב אחר באותו יום - אני מעדיפה לדחות.

שבת משפחתית שקורית פעם בהרבה זמן, ושמן הסתם קשה לקבוע אותה כשכולם יכולים להגיע, זה משהו ששווה להקריב בשבילו די הרבה. במיוחד שבטווח הרחוק לא בטוח שהחמות תוכל לארגן שבתות כאלה... אז צריך לנצל את השנים שכן.

זו דעתי

בכל אופן, טוב שיש לפותחת כאן את שני סוגי הדעות, כדי שתבחר את מה שמתאים לה❤️

רק בהסתייגות קטנה על הדוגמאות שנתת.

אני מסכימה שהערך של משפחה הוא משמעותי מאוד, ושווה להקריב בשבילו גם אם זה דורש חוסר נוחות משמעותי לפעמים.

אני לא חושבת שבהכרח נכון לצפות לוותר על ערכים שמאמינים בהם בשביל המשפחה.

אם הערך של המשפחה באמת חשוב לכולם, אפשר למצוא דרך להיות יחד באופן שלא יפגעו בערכים של אף אחד.

(לצורך העניין - במשפחה שלנו יש צמחוני, ויש רמות שונות של הקפדה על הלכה, ויש שלא יוצאים מהארץ, ויש פדנטים, ועשינו הרבה מפגשים בלי לוותר על הערכים של אף אחד. כמובן שיש התגמשות, כל אחד מהכיוון שלו במה שהוא יכול. למשל - כן עשינו גם ערב של על האש בשרי, ולא שינינו את כל התפריט עבור הצמחוני שבמשפחה. אבל גם לא ציפינו ממנו לאכול את האוכל שלנו ולוותר על הערכים שלו, אלא היה לו אוכל שכן התאים לו לאכול, וחלק מהדברים היו פרווה כדי שגם הוא יוכל לקחת).

ולא צריך לשקר

להגיד לא מסתדר. זה מספיק

הם לא חייבים לאהוב .

אם מאד חשוב לכם להיות אפשר לדחות ולא להתאמץ מידי

הזדמנות ללמד גבולות את הסביבה

שמספיק להגיד זה לא זמן שמתאים וזהו

שילמדו לכבד

וגם לימוד עצמי

לא לחיות דרך העיניים של אחרים

או להחליט לדחות טבילה ולהשתתף אם זה מתאים לכם

שאם זה עניין של פעם בשנה בערך הייתי טובלת שם.

אישית זה כבר שווה לי את החיבוק והמגע גם אם אין מעבר. לא דוחה ליל טבילה, שונאת את הריחוק. יצא לי לטבול בכל מיני סיטואציות מעניינות בחיים. וגם לשתף אשה נוספת אם היה צורך. לא מראה לכולם מה עשיתי. אבל גם לא נלחצת אם מישהו יחשוב, שיהיה לו בכיף. כמו תחילת הריון. אני לא אצעק את זה, ראיתם? תשמרו לעצמכם.

אם זה שבת שכן קוראת עכשיו פעם בחודשיים שלושה זה משהו אחר. כמה חודשים עד שנה שכתבת זה די הבדל גדול, כלומר שבת של פעם בשנה יותר שווה מאמץ מאשר שבת של פעם בחודשיים. תחליטו אתם איפה טווח המאמץ.

ואפשר פשוט לדחות את הערב הזוגי…

לי אישית מפריע לקדש ככה את ליל הטבילה, וזה אפילו יכול להרגיז אותי לבטל תוכניות רצינויות בגלל זה

אבל כנראה שזה לא דחוף לכם

ואם זה באמת המצב אז לכו על זה

נ.ב

אם זה כל כך חד פעמי וכל כך חשוב לאמא שלו, בהחלט הייתי עושה השתדלות ומגיעה גם אם זה לא ברשימת סדרי העדיפויות שלי, תחשבי אם היית האמא איזה מאכזב זה שהבן שלך לא שש לבוא

האמת לא הייתי מסבירה את הסיבה האמיתות, כי אז כמו שאמרת יכולים להיכנס לך אם זאת סיבה מספיק טובה או לא וזה יכול להיות ממש לא נעים. לדעתי אם כבר עדיף להמציא סיבה אחרת.

אומרת אנחנו לא יכולים.

למה?

ככה.

מי שמבין מבין מי שלא לא וזה חוסך חיכוכים...

לא פותחת את זה לשיח.

לי ברור שחמותי לא תבין למה איי לא רוצה לטבול אצלה

וברטר לי גם שאני לא גוחה טבילה, לא הלכתית. נפשית וזוגית.

ולשאלתך-יצא לי בדיקה ביתית שלילית ביום האיחור ובטא 100+

תודה רבה!

אח"כ הלכתי לעשות בטא והיתה חיובית

אבל עכשיו אני רואה שזה בעצם מה שהיא שאלה...

לשני הכיוונים. שלילי לא אומר בהכרח שלילי ופסים חלשלושים לא אומרים חיובי.

באמת מניסיון.

מצד שני כן להיות מוכנה לשלילי

כי אצלי לפחות כזה שלב שיוצא שלילי אז אין סיכוי

זה היה ביום ה9-10 לביוץ

.ולכן הבטא היתה נמוכהה

אם את אחרי איחור בודאות ויודעת מתי היה הביוץ אז הזיכוי שיצא חיובי די נמוך

אלא אם היה ביוץ מאוחר בכל זאת

ברור שזה רק בהסתמך בזה

אני תמיד יודעת מתי הביוץ

גם כשמתעכב

אני.בכלל לא סופרת לפי וסת אחרונה

רק.לפי ביוץ

ובשלב כזה כשיודעים בוודאות מתי היה הביוץ אז סיכוי נמוך שיהפוך לחיובי (אבל עדיין לא 100 אחוז)

אני גיליתי ככה הריון 8 ימים אחרי ביוץ

אני מפרשת את זה גם על העין שלנו.

מבינה את הסקרנות, תנסי לשחרר....

בינתיים תהני מהזמן ללא מחזור.

מה שצריך לקרות, יקרה. הכל לטובה

בהריון האחרון בדקתי כמה ימים אחרי איחור ויצא שלילי. כבר הייתי בת 39, קרוב ל 40.

חשבתי שאולי פשוט הפסיק לי המחזור... שבוע אחרי כשעדין לא קיבלתי עשיתי בדיקת דם ויצא חיובי...

אחרי שעות של מתח הנה התחילו הכתמים

😭😭😭😭

מרגישה

למה הם לוקחים? מה השימוש שלהם?

אצלנו יש טבלט לאפליקציות וטלפון לשיחות. אף אחד לא נוגע לי בפלאפון - זה אישי מדי.

אז לפי הצרכים שלהם יש פתרונות.

ולכל פתרון יש גם הגבלות.

שולחים בקבוצה של הסניף או בכיתה, אם אני לא טועה התחיל בקורונה שהיו צריכים להיכנס לזום ושלחו שם הודעות..

משם זה קצת התדרדר והם נהנים לעבור על קבוצות שלא שייכות להם, אז נעלתי צ'אטים חשובים לי.

קודם כל יש לי קוד (עד שהם מגלים אותו 🤦‍♀️), ומגבילה בזמן, ממש דקות בודדות לכל אחד

אני נותנת להיות עם הטלפון 2-3 פעמים ביום.

כל פעם מגבילה בזמן, ובדרך כלל צריכה לעצור אותה כשנגמר הזמן.

כרגע אין לנו מחשב או תחליף אחר.

הקטנים יותר לא משתמשים בטלפון.

הם יכולים לפעמים לקחת ולהתעסק איתו, אבל לא באמת עושים איתו משהו.

לבת ה 13 אני פותחת כל פעם כי הוואטסאפ שלה הוא אצלי.

כל השאר יכולים מקסימום להשתמש במצלמה שזה לא נעול. וגם זה מעצבן אותי ואני לא ככ מרשה

זיהוי פנים וקוד שאני לא נותנת לאף אחד

ואם הילד השתמש לשיחה ספציפית

אז מחזיר מיד אחרי זה

וגם כל האפליקציות החשובות נעולות שוב בזיהוי פנים (ווצאפ/ פתקים/ מסמכים)

אף אחד לא יכול לפתוח, גם לא אני מבחירה שלי.....

לי יש פלאפון כשר, מתחברת אליכן ממחשב נייד שגם הוא עם קוד שלא ידוע לילדים.

והם עם הרמקול בוחרים איפה לשמוע

סרט כשאפשר זה במחשב

הודעות לחברים זה דרכנו אבל אין הרבה

קניות עושים עם כרטיס אשראי פיזי.

יש נייד לבית שהוא טלפון "טיפש"

לא רואה איזה עוד צרכים הילדים זקוקים בטלפון שלי.

יש מחשב נייד של הבית הם עובדים בו כשצריך אולי זה גם מייתר שימוש בנייד (בעיקר קנבה, תמונות, דפי עבודה, קצת בינה מלאכותית וכד')

אם השאלה לגבי נייד אישי שלהם אז לבנתיים רק לבן ה14 יש והוא טלפון כשר שתמיד אצלו.

ומשהו מסוים לא סתם

לק"י

ואז הקושי להפרד זה כמו מהמחשב.

כן קורה שחלק מהילדים לוקחים ומצלמים בלי רשות, ואני לא אוהבת את זה. ההגיון אומר שאם הם עושים את זה, ולא מחזירים כשמבקשים מהם, אז לבוא לקחת להם פיזית. לא תמיד יש לי כח לזה.

אם את לא רוצה שישתמשו בכלל, הכי טוב- להסביר שמהיום אין יותר פלאפון, ואז לא לשים בהישג ידם, לקחת מהם אם לקחו בכל זאת, ולסרב בקביעות לכל בקשה שלהם לשימוש בפלאפון.

עד שיתרגלו.

בהצלחה!

מביאה להם מדי פעם לצלם דברים או לצפות בסרטונים, ואם הם עוברים לסרטון אחר אח"כ הם סופגים נזיפה חזקה...

זה שלי

בעחקרון אני לא מרשה

והפלאפון שלי עם טביעת אצבע

אבל זה לא מונע מהן לקחת אותו הרבה פעמים, וסתם להסתכך על התמונות מסך נעילה או לגרור את המסך של המצלמה (אפשר גפ כשהטלפון נעול) ולמלא לי את הגלריה בתמונות סלפי מטושטשות שלהן)

קיצור בעיה

אני חייבת להגיד שאני לא חושבת שתפילה של אדם זר שקורא שמות מרשימה ארוכה של אנשים שהוא לא מכיר שווה יותר מאדם שמתפלל על עצמו או אדם קרוב אליו ומכוון באמת.

אם זה מביך אותך ואת לא מרגישה בנוח אם זה אני לא חושבת שאת חייבת.

פעם הייתי בחתונה וחברה שלי באמצע החופה קראה בקול "בשביל פרי בטן ל[השם שלי]. אחר החופה לקחתי אותה הצידה והערתי לה שזה לא מתאים לי, היא אמרה שהיא מבינה ותפסיק, אבל שזה לא היה באמת כזה בקול. אולי רק הרגשתי ככה כי זה ממש לא היה צפוי ודי הובכתי.

ודווקה יש לי שם ממש גנרי שנפוץ מאוד. עדיין לא מתאים לי ואני גם לא חושבת שזה יעזור שאנשים זרים יקריאו את השם שלי מרשימה.

לא מאמינה שזה עוזר בצורה כזו

התפילה תתקבל לא רק בקבר ובטח לא כשסתם קוראים שם בלי להכיר

הכי חשוב האמונה. תאמיני שהתפילה תתקבל והישועה תגיע.

בדיוק שמעתי שיעור תורה על זה מנסיבותיי האישיות...

אם בנאדם יאמין חזק בלבו שהוא יזכה בישועה , גם אם הישועה יוצאת מכל דימיון והגיון- הוא יוושע כנגד כל הסיכויים.

יכולה להגיד לך ההפך על עצמי- הייתי בהריון בסיכון גבוה שהרופאים לא הביאו צאנס, בכיתי כל היום וכל הלילה, עשיתי סגולות, בעלי הלך לרבנים מאוד גדולים לקבל את ברכתם, אבל גם אחרי כל זה בכיתי כל לילה כאילו כבר קיבלתי את הגזרה.

ואספר לך סוד? לצערי ההריון לא שרד.

לצערי לא היתה לי אמונה אמתית של "צדיק גוזר וה' מקיים"

והעדפתי ללכת אחרי הרופאים וההיגיון

היום אני במקום אחר תודה לה'.

אמונה וביטחון חזקים מעל הטבע

אצלי 3 ימים לפני הא"ס

גם אני יודעת מאמצע שבוע 3

ההבדל הוא שאצלי רביעי יהיה רק באמצע שבוע 6 ואצלך כבר אחרי 8... מקווה שמנחם!

לגבי המתח, אין לי המון טיפים חוץ מזה שדווקא נופש עשוי להיות ההסחת דעת הנצרכת אם חלילה הבשורה לא טובה... לא?

(ומנסה ליהנות מהאי-ידיעה...)

האמת פעם היתי קובעת תור לשבוע מוקדם יותר

אבל אחרי שיצא ליכמה פעמים דופק איטי בהתחלה ..שזה תקין אבל עדיין השאיר אותי במתח.. אז מעדיפה לחכות בטוח

בעיקר כי באמת לא יודעת מתי היה הביוץ ובדיןק באיזה שבוע אני

אבל עכשיו מרגישה שהגזמתי

כי זה לא מרגיש לי התחלה מרגישה כבר המון זמן מאז שגיליתי ונקשרתי..

ה' יעזור לנו מחכה גם לך שתעדכ י בבשורות טובות🥰

ולפעמים ההעדר תופעות הריון בהתחלה שזה ברכה גדולה..אבל כן מלחיץ כי כאילו אין לי שום מדד להריון חוץ מהבדיקה

שזה נחמד ומאידך מלחיץ...

אישית ממליצה בכל מקרה ביומיים שנשארו כן לעשות ניסיון לא להיקשר רגשית עוד יותר. עד כה הצלחתי...

לא רק שאני ככה באו"ס הראשון, אלא לאורך כל השליש הראשון עד התנועות

מחכה וחוששת לקראת כל אוס

לגיטימי מאוד💞

אין לי משהו להציע, אבל אשמח לשמוע אם לנשים אחרות כן יש, כי מרגישה כמוך...

וחיבוק...

הוא נשמע אדם טוב ואבא טוב!

מצד שני הצורך שלך מאוד מובן

סיפרת לו מה חסר לך?

את מנסה לעשות עבורו מחוות שישמחו אותו?

ועוד דבר - מה עם יציאה קבועה בתדירות שתתאים לכם? זה קצת קשה כשצריך לקום מאוד מוקדם אבל נניח שתזמינו מישהי לשמור על הילדים מחמש-שש ותצאו קצת? זה משהו שניסיתם / דיברתם עליו?

הוא אבא טוב ובעל טוב

סיפרתי לו והוא לא מבין מה הבעיה

לו פשוט לא חסר כלום

המחוות שאני עושה מיותרות לו, לפחות זה מה שהוא משדר

ואפשר לצאת רק שזה מרגיש שרק אני רוצה לצאת אז לא באלי ככה

וגם בגלל שהוא קם מאוד מוקדם אז אין לו כח בערב לצאת ואם יוצאים אז זה יהיה בלחץ של לחזור כי מאוחר

לאור מה שסיפרת, שהוא סה''כ אבא טוב ובעל טוב, שאם הוא לא עושה משהו זה כנראה כי יש משהו שמפריע לו.

מציעה לך לנסות לבקש בצורה כזו שלא ירגיש חייב. שיתן לו את מרחב הבחירה.

משהו כמו- 'ישמח אותי ממש אם תקנה לי שוקולד טעים. לא חייב, אבל זה יעשה לי ממש טוב על הלב'.

ואם קנה, לפרגן לו גם אם קנה משהו שמבחינתך הוא מבאס (נניח, שוקולד מסוג שאת לא אוהבת). להעריך על עצם המחווה גם אם יצא לו עקום. כדי לעשות לו חשק לנסות שוב (ובפעם הבאה לדייק יותר- ישמח אותי ממש לקבל שוקולד מריר איכותי...).

וצריכה ורוצה.

ממש כך, כמו שכתבת, לדבר את הלב שלך לאישך היקר.

לספר לו מה ישמח אותך, מה יעשה לך טוב, איך זה גורם לך להרגיש וכן הלאה.

גם אם הוא שונה ממך ואדם נפרד ממך - הכל בסדר!

"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהן שונות"

אז יכול להיות שלו זה לא חסר

אבל לך כן

ואותך זה יכול לשמח

אז אפשר בהחלט דווקא לקחת זאת כהזדמנות לגדילה זוגית נוספת

להנכיח אותך.

בשפת הלב, בשפת האני, בשפת הצרכים.

וליצוק לתוך הביחד שלכם גם את המרחב החדש הזה, בקשיבות אלייך, בקשיבות אליו ובקשיבות לקשר ❤

אבל הוא לא מבין מה אני רוצה ומה הבעיה

אז פשוט הפסקתי לשתף אותו

עכשיו אנחנו בזמן שאסורים וזה הזמן שזה כל פעם מחדש צף אצלי בעוצמה גדולה יותר כי אז אין לו את האפשרות להסיח את דעתי במגע שיכפר על זה

וכל פעם שאת לומדת עוד משהו עליכם / על התקשורת ביניכם / על הדינמיקה שנוצרת - זו עוד הזדמנות לגדול שם.

אז למשל אם שמת לב שכאשר את מנסה לשתף הוא לא מבין מה את רוצה ומה הבעיה -

מאוד יכול להיות שהתנועה כאן שיכולה לקדם יותר מאשר לא לשתף (שזה הכי מובן ואנושי שיש יקרה!) - היא דווקא לעבוד שם עוד על ההבנה הזו.

על השיתוף הזה. על איך לשמוע ולהשמיע. על איך ליצור בינינו את המרחב שכן מגיעים דרכו להבנה ולשורש, עבור שנינו. לא לוותר על זה. זה יכול ממש להקפיץ אתכם ב"ה.

ועוד לימוד ששמת לב אליו - הזמנים בהם אתם אסורים שמציפים כל פעם מחדש ובעוצמה גדולה יותר כי אין את המגע ש"יכפר" - זו תובנה מאוד חשובה, וכדאי להמשיך ולעבוד איתה ולראות איך גם בזמנים שאסורים וגם בזמנים שמותרים אנחנו יוצרים ובונים לנו ערוצי תקשורת שדרכם שנינו מגיעים להבנה השלמה הזו שהלב כ"כ זקוק לה.

עוד לימוד חשוב ששניכם יחד יכולים להיות בו - הוא כל הלו"ז עצמו.

לראות גם את המימד של הזמן עצמו. בכמות שלו.

וגם את המימד של האיכות של הזמן הזה. האיכות שלו.

כלומר לנסות לחשוב יחד על כל הלו"ז במאקרו

סתם לצורך הדוגמא - לראות אם אפילו באופן של פעם בשבוע בעלך יכול לקום אחרי 4:00? כי זו שעה באמת מאוד מאוד מוקדמת. ואפילו אם פעם בשבוע יוכל לקום ב6:00 זה יפנה לו שעתיים של יותר עירנות בערב ששם תוכלו ליצוק זמן זוגי. גם אם מתחילים בקטן. גם אם מתחילים בעשר דקות. זה מאוד משמעותי לעייפות כולה.

כי באמת כאשר עייפים ומותשים ועמוסים כ"כ אין בכלל חשק ולא לזמן מעבר להישרדות...

אז זה כן איתות חשוב שהלב מבקש גם את איכות החיים עצמם. ולא רק לחיות "ליד" ולעבור כאילו באוטוסטרדה בלי להינות מהבפנים והעומק והאיכות של החיים שלנו עצמם.

אז מצוין שהלב שלך מרגיש ומאותת, וחשוב לראות גם מה הלב שלו אומר, ואיך עושים זאת יחד, איך שנינו מרגישים שם גם מובנים וגם עם דרכי פעולה קונקרטיים להשגת המטרות והצרכים שלנו.

אז גם לראות את מימד הזמן נטו בכמות ולראות איפה אפשר להכניס שם טיפה אוויר יכול מאוד לשדרג

וגם לראות את מימד הזמן באיכות שלו כנ"ל ולראות איפה אפשר להכניס עוד אוויר של איכות ומהות ב"ה.

ולהמשיך להעמיק את השיח, השיתוף, התקשורת, ההבנה - מה שיוכל להוציא מאיפה שתקוע ולשחרר שם הרבה בצורה מיטיבה ורחבה מאוד.

התחלנו לאחרונה תהליך זוגי

והבנו שנינו שאנחנו חייבים לעשות שינוי.

בייעוץ קיבלנו כל מיני רעיונות

הנה כמה לדוגמא

לצאת פעם בשבוע, לא דווקא בילוי יקר

אפילו לשבת בגינה או מול הים (אנחנו קרוב לים) ואז היא הביאה לנו תסריט לדייט מוצלח

וככה אנחנו עושים

יש שם זמן לדבר אחד טוב על השני

אחכ לתכנן משהו זוגי למהלך השבוע

קניתי כרטיסים של שיח ופעם ביומיים לפני השינה אנחנו מוציאים 2 כרטיסים ומדברים על זה

בהתחלה זה היה מאוד מאולץ וקצת קשה

אבל אין לתאר כמה זה פותח ומקרב ופתאום אנחנו מדברים על עצמינו, ואחד על השני

ולא רק דברים טכניים וילדים.

והוא מסכים להיגרר אחריי כדי שאהיה מרוצה

אבל בינתיים עוד לא מצאתי משהו שיתאים לנו מבחינת שעות ותקציב

לא חסר לו כלום אז אין נכונות ממנו לצאת

אם אבקש ממנו הוא ייצא איתי אבל לא כייף לצאת ככה בהרגשה שהוא עושה לי טובה

ואת מרגישה שחסר לך

מעודדת אותך להמשיך לחפש יועצת כי דרכה אני מאמינה שהוא ייחשף לעולם ולמימד בזוגיות שהוא בכלל לא מכיר.

לדעתי מכון אמונה או משהו כזה.

שזה בתקציב נמוך יותר, שווה לבדוק. יש להם בפריסה ארצית ובטח אפשר גם בזום

ולפותחת היקרה, חיבוק ענק

אם בעלך זורם עם ייעוץ, הייתי הולכת, נשמע שרק צריך לפתוח לו את העיניים (ואת הלב)

אני לפעמים אחרי דייטים כאלו בוכה מהתרגשות איך עד היום חיינו ככה בלי זה

וזה היה ככ חסר לי אבל לא ידעתי לזהות היכן הבעיה ב"ה עם העומס של החיים וטיפול בילדים.. למדתי שאף פעם לא מאוחר לתקן ולהשתפר

מתאים לך לשתף אולי מאיפה הכרטיסי שיח?

'בשניים' חש את זה בצומת ספרים

קצת יקר אבל היה לנו קופון הנחהאז יצא מחיר סביר

בעיקרון מאמינה שאפשר להוריד היום רעיונות מהרשת אבל כן רציתי משהו עם המלצות ואיכותי

אבל זה סהכ כרטיסים עם משפטים שמעודדים שיח. לנו זה מאוד עוזר

סה''כ בעל חשוזר ב5 הז ממש מוקדם..

משהו לא מסתדר לי למה החוויה היא כל כך דזיפית

כי מרגיש לי שהקושי הוא לא הסדר יום

אלא משהו בינכן לשא מצליח לקרות

חיצונית זה נראה שאתם אכן קמים מוקדם.. ובטח גם עייפים בהתאם

אבל מצד אחה''צ אין פה משהו חריג.. לפי מה 'אני מכירה ורואה סביבי 5 זה שעה אפילו מוקדמת יחסית לגברים.. והוא נמצא עם הילדים .. תפילה הז ב7ועשר'ים בערך..

ונכון זמני תפילות מאתגרים את כולנו

אפשר אולי לנסות להקדים ושירדמו יותר לקראת 7 ואז יוכל לעזור גם בזה

לא שמעתי פה בעל לא מתחשב או לא טוב

משעתי קצת חוסר מקום לכיף בחיים ליחד לשכם

נגיד בערב- י שלכם איהז ערב זוגי?

וגם בלי ערב זוגי.. כשהוא חוזר בערב- אתם יושבים לאכול יחד ארוחת ערב ולשתף מה שלומכם היום ומה אתם מרגישים וכו..?

כי בעיני שם נכנס הפן הזוגי..לא חייב שיהיה ארוך.. אבל כן להפגש דרך שיחה ולא רק דרך משימתיות

בעיני זה כבר משנה את התחושה

וכמובן אפשר להוסיף מעבר..למה בעצם את זקוקה?

וכן גם אם לא משקיעים זמן בלנקות ולסדר ערב אחד.

לקום ב4 ולחזור ב5 אחרצ

זה כמו לקום ב7 ולחזור הביתה ב8 ואז לצאת גם למנחה וגם לערבית.

זה אכן מתיש ובקלות אפשר להישאב אם לא עוצרים את המרתון באופן יזום.

אבל אם אין ברירה אלא לקום ב4

וכשהוא חוזר הוא מגיע ונמצא אפילו קצת עם הילדים..

אז לא הבנתי מה לא בסדר

לי היה נשמע שחסר מימד של יחד, וזוגיות וגם קצת הרפיה או כיף לעצמם בתוך המשימתות

אבל אולי טעיתי.. לא ראיתי משהו מאוד חריג בלו''ז חוץ מקימה המוקדמת וזה באמת מאתגר מממש

אז זה בדיוק זה

חוסר באינטימיות ריגשית, לעשות ולדבר על דברים שלא קשורים ליום יום הרגיל שלנו.

ואני מרגישה שלנו הנשים זה משהו יותר חיוני מאשר לגברים.. לא יודעת למה

אבל כשהתחלתי ליזום את זה ולטפל בעזרת יועצת זוגית (כי זה חוסר של שניייים וכבר נהיה קשה להתחיל ליצור את זה לבד) אז הוא פתאום גילה עולם שלם שלא ידע שקיים

לכן אני חושבת שצעד ראשון צריך לבוא מהאישה

פשוט הרגתשי שהתאו4 היה כאילו הבעיה היא רק הסדר יום העמוס והמישמות

ובאמת מרגישה שהאי טימיות הרגשית זה הנק'

זה נותן חוויה אחרת ליחד גם בתוך המשימות

חזה לימוד..לבנות אותו..

מכירה גם מעצמינו

וגם לא מרגישים את הצורך וגם יש קהות רגשית.

כתבתי את סדר היום *שלנו *

ובסוף כתבתי בדיוק מה חסר לי

לא עזרה שלו בבית ולא שיהיה יותר עם הילדים אלא שפשוט יהיה לנו יותר זוגי מאשר טכני

או לצפות ממנו

או לעשות בעצמך.

נראה לי הכי טוב לשלב.

אז אמרתי לו שאני רוצה לחג צמיד ולא קיבלתי

אמרתי לו שאני רוצה שוקולד עם פתק ולא קרה כלום

והשבוע שוב ביקשתי שלמקווה יקנה ונראה אם שבוע זה מספיק זמן כדי שיספיק לקפוץ לחנות קרובה לקנות שוקולד מסכן לאשתו

ואני קונה לעצמי שוקולדים וגם תכשיטים זה לא חסר לי טכנית אלא חסרה לי ההרגשה שמישהו קנה לי וחשב עליי ואולי אפילו קצת התאמץ בשבילי

להזמין אותו לצאת ביחד לדייט. ללכת לקנות מתנה יחד. לכתוב לו מכתבים, הודעות ווטספ של בוקר טוב.

לא להשקיע את כולך בזה, אבל כן לנסות להרגיל אותו.

במקביל להסביר לו מה חסר לך.

כמו שכתבת, חסר לך שהוא יקנה לך.

תוסיפי לרשימת קניות למשל: "פינוק לאשתי"

ולתת דוגמאות ספציפיות.

בנות פה כתבו הרבה דברים חכמים

אבל ספציפית לגבי מה שכתבת שאמרת לו מה את רוצה ולא עשה-

בספר "לדעת להיכנע" שאני ממש אוהבת היא ממש מסבירה שלגבר קשה לעשות בדיוק בדיוק מה שהיא אמרה. כי הוא מרגיש ככה שהוא "ממלא פקודות" ושאשתו מנסה כאילו לשלוט בו... וברור שזה לא הכוונה שלך ואת נשמעת אישה מהממת!! אבל שככה חלק מהגברים מפרשים את זה

והיא ממש מציעה לא לומר לו כהוראה אלא כשיתוף- אתה יודע, ממש משמח אותי כשיש לי הפתעה קטנה ממך, זה נותן לי הרגשה כ"כ טובה שאתה חושב עלי

בלי לומר לו מה ומתי ואיך

ולהעריך!! גם נתינה שלא מותאמת למה שרצית / שאת רוצה. להודות על כוס תה שהוא הכין לך, על תרומה הכי קטנה בבית, על תכשיט גם אם הוא ב10 שח ואת לא אוהבת אותו;)

כי לפעמים קושי לתת מגיע מחוויות עבר שהוא קנה דברים שלא התאימו וזה גרם לו להרגיש דפוק אז הוא לא קונה שוב...

בכללי ממש ממליצה על הספר הזה, פתח לי המון המון

תיקחי רק אם מתאים לך... והמון בהצלחה!!

הוא 13 שעות לא בבית ברצף+מנחה וערבית

קשוח ממש.

בעשר בערב הוא במרחק של 6 שעות מקימה.

איתי אין אפשרות לדבר במצב הזה.

קראתי שאתם שותים קפה ביחד בערב. אולי כדאי להוסיף לזה משהו נחמד?

סדרה חביבה, אוכל טעים (סלט/ ופל בלגי קנוי וכו')

זמן איכות של 20 דקות בכל יום, שחושבים עליו עוד ארבע דקות. לדעתי במצטבר שווה המון.

ואגב, לדעתי צורת המחשבה שלנו. אני רוצה שוקולד, פתק של בוקר טוב וכו' והבעל צריך לממש את זה לא נכון בעיני.

זה דומה לגבר שיצפה שאשתו תכין עוגיות, ויהיה מאוכזב מאוד אם לא. יקירי, לך למכולת.

הנאה אידיאלית בעיני, היא כזו ששני בני הזוג נהנים יחד ממשהו. (אם אישה נהנית להכין עוגיות, וגבר נהנה לקנות שוקולד, סבבה)

אבל לא רק כדי למלא צורך של בן הזוג.

מקווה שאני מובנת.

ויכול להיות שאת משווה לנשים אחרות שהבעל שלהן חוזר בשבע, ושלך חוזר יחסית מוקדם.

אבל אני חושבת שלא שכיח בכלל שגבר יצא בשעה 4 בבוקר.

בהצלחה

קם מאוד מוקדם, ישן מעט, זה כשלעצמו - אימאלה, בא לי לישון רק מלקרוא את העומס

לדעתי זה מסביר הרבה ממה שכתבת

אני חושבת שכדאי לדבר על זמן זוגי ואיכות חיים/ איזון בית עבודה במקביל לחוסר שלך. שהוא מאוד מובן

♥️

מה אתם עושים בו?

נניח חום המועד סוכות? האם זה נראה כמו כל יום אחר של עבודה או שיש קצת זמן לרומנטיקה?

השאלה היא האם זה מגיע אך ורק מאופי שלו או שמעומס של החיים...

בין הפיזור לאיסוף? את עובדת?

הצורך שלך כל כך הגיוני ובסיסי עבור אישה.

אבל גם הקושי שלו מובן, בתור גבר שבאמת עובד קשה מסביב לשעון.

אני למדתי שאני כן צריכה מדי פעם הפסקות מהשגרה והמירוץ, ולצאת יחד לפרק זמן משמעותי. אז אנחנו מסכמים יחד מוזמנים ביומן יומיים שלושה שבהם לוקחים חופש מהעבודה כדי לצאת יחד.

בעלי עדיין לא מבין למה זה טוב, אבל הוא יוצא בשבילי. שחררתי את העניין של 'שירצה גם'. זה שלב אחר מבחינתי. בינתיים אני מסתפקת בזה שהוא מגיע. והוא שמח בזה שזה עושה לי טוב.

זה באמת מבאס ולא נעים.. הבקשה והרצון שלך ממש מדהימים!!! וכתבו לך דברים מאד יפים הלוואי שהדברים פה יעזרו לך .

באלי לכתוב קצת מהצד השני (אני מזדהה עם בעלך)אבל בנושא אחר, קצת יותר נקודתי ופחות משפיע על הזוגיות אבל מבחינת הרגשות והתפקידים.. בדיוק הערב שוב דנו בזה..

לבעלי יש צורך מאד חזק לצאת לטיולים-מסלולים, קמפינג/בדירה איפושהו, לקפוץ למעיין, לסוע לשבתות במקומות מענינם וכו. לי זה לא חסר כלל כן מידי פעם זה כיף לי ואני יזרום איתו אבל במיוחד שחם, ועם הילדים, ולארוז, להתארגן ולהסתדר על הדברים מתישים אוץי ומעדיפה לוותר אבל אם בעלי מארגן ובמקש ומשתף אותי בצורך שלו אני זורמת איתו כי אני מבינה את החשיבות.(הוא יכול גם לעשות עם חברים הוא מאד רוצה גם עם המשפחה) עכשיו התחלנו את החופש שלנו והוא מאד מצפה למלא את הימים ובעיקר לעשות נופש של כמה ימים..ולו נמאס מזה שהוא כל הזמן יוזם "וסוחב" אותי אלה רוצה שאני ארצה, יארגן, יזום ואהיה חלק באירגון(הכוונה בעיקר תכנון לא אריזות וכזה). והוא לא רוצה שאני יבוא רק כי הוא ביקש ואירגן.הוא גם קצת התבאס עלי שאני לא טיפוס של אוהלים נגיד (הזכרתי דווקא הרבה פעמים מאד זרמתי ונהנתי והוא כנראה לא שם לב לכל הפעמים שאני כן לגמרי שם..בהשוואה לבעלך-תנסי למצוא אולי כן יש מחוות שקיימים ואת לא שמה לב אליהם כי הם נבלעים ביומיום או קטנים אבל יכולים ליהיות משמעותיים))

כשכתבת שלבעלך זה לא חסר וגם אין לא כוחות לזה ולא באלך לסחוב אותו..ממש הזדהתי עם ההרגשה שלו..אני לא מצדיקה כי הבקשה והצורך שלך סופר סופר חשובים ואני לגמרי חושבת שאם זה חסר לך אז חשוב לתת לזה מקום

ולכן גם אני אני עכשיו במחשבות איך למרות שלא זורם לי טיול אני כן ימלא את הבקשה שלו. כי אני מבינה שזה חסר לו..

אז נגיד מה היה עוזר לי שבעלי יעשה או יגיד-(ואולי תוכלי לתרגם למקרה שלך ורעיונות משלך ולנסות מול בעלך)

שלא יכפה עלי, שיתן מקום למקום שלי אבל שלא יוותר לי (כי בעומק אני כן רוצה בשבילו ויידעת שזה ידיאלי) אבל לא יכפה עלי

יסביר ויפרט את המקום שלום, כמה זה יעשה לו טוב, יתן לו כוחות לחזרה לעבןדה וכו, גם אם אני לא מזדהה או מבינה

כמה זה יהיה לו מיוחד שזה איתי, שיגיד/יעשה דברים שגרמו לי חשק, (נגיד יקנה משו חדש לקמפינג/ יציעה שנאכל במסעדה שאני אוהבת) יהיה קשוב גם לצרכים שלי בטיול (ויבין שזה לא יהיה 4 ימים קמפינג ו 15 מעיינות כמו שהוא היה רוצה)

לא יקח שום דבר כמובן מאיליו, יעריך את הנוכחות שלי וישמח ויסמוך עלי שאם אני איתו בטיול זה בשמחה ואהבה (בעזרת ה')

אז תנסי לתרגם את הדברים לנושא שלך...

( בזכותך יש לי מה להגיד לו מחר ;) )

מקווה שהשיתוף היה לך מדוייק, ויעזור קצת יותר להבין את הצד השני ולמצוא דרכים לגשת

אל תוותרי על זה, הבקשה שלך מהממת וחשובה מאד!! וגם אם הוא לא מרגיש שזה חסר יכול ליהיות שרק אחרי שתכנסו ל"שגרת מחוות ודייתים" הוא יקלוט כמה זה כן היה לסר לו והוא יודה לך מאד ויתחיל גם ליזום מעצמו בעז"ה (כמו שיכול לקרות לי באמצע/סוף הטיול) אז קל וחומר אתם...

בהצלחה רבה!

..?

זה ממש תלוי אופי ודינמיקה.

יכול להיות קשר מדהים בלי המון צחוקים.