אל תשמרי את המידע הזה לעצמך.

דבר שני, לבקש ממנו ללכת ביחד לטיפול זוגי ולהעלות שם את כל הרגשות שלך.

חבל על הילדים, אבל שלא תמצאי את עצמך גרושה בסוף עם 4 ילדים..

זה שהוא נעל אותך בחדר זה פשוט מזעזע. זו אלימות לכל דבר.

נורא... מצד שני יתכן שהוא ממש נפגע ממך

יתכן שהוא הרגיש שאת מתיחסת אליו במעט "אכזריות" ולכן הוא הגיב בהתאם

אם לא, ודאי שזה נורא מאד

לדעתי תירגעו , תדברו

ואם הוא מסביר שממש נפגע ממך, אז גם את תנסי להשתנות ולהתיחס אליו יותר יפה וככה גם הוא יתיחס אליך בהתאם

בד"כ גבר נורמלי לא סתם מתנהג ככה, כנראה שהיה ממש פגוע

אם היית 100% נחמדה אליו, אז ודאי שקשה לחיות עם גבר כזה

רוב הסיכויים שהוא הגיב כך כי היה מאד פגוע,

שוב - זה לא מצדיק זאת, 

אך גם נשים שבטבען עדינות - צריכות להזהר לא לפגוע בגבר, אע"פ שפגיעתן עדינה יותר- עדיין לא מתיר לזלזל בבעל

בהצלחה והרבה כוח, לא פשוט בכלל ומאד מאד פוגע

לא אמרתי את זה

מסכימה שזה לא מצדיק את ההתנהגות שלו

יש כל מיני סוגי נשים

יש כל מיני סוגי גברים

לכל אחד חסרונות ויתרונות שונים זה מזה

זה לא מצדיק, 

אבל זה  ישנה את הדינאמיקה, כך נשמע לי

אם את רוצה שינוי לטובה בזוגיות - תהיי בוגרת ותתחילי את

גבר פגוע עלול להתנהג בצורה ילדותית, שיכול לבוא לידי ביטוי בכל מיני אופנים

כשבנאדם אומר משהו בשעת כעס - ברור שזה מעיד על רמה רוחנית, יש כאלו שאפילו בשעת כעס לא יגידו ולא יתנהגו כך

מצד שני, הוא פתח לך בסוף - זה לא שהוא ממש הרביץ לך

ברור שזה חמור, אבל מה נשאר לך לעשות? רק לתקן

להתגרש לא יעזור לך לדעתי

תנסי ללמוד לכבד אותו ולהתנהג אליו יפה, כמו תינוק שלך, לפנק אותו קצת - מה יש?! להגיד לו מילים טובות

אם הוא ימשיך להתנהג כך חלילה - ברור שתשקלי גירושין

אבל רוב הסיכויים - 99.9999% - שהוא ישתנה לטובה

וכי מי לא זקוק למילה טובה? לארוחה חמה? למכתב מלבב? למחמאה? שתגידי לו שהוא נראה טוב ושאת אוהבת אותו?

זה מצב מאד קשה מה שעברת, תרשי לעצמך לבכות הרבה כדי להרגע, לא יודעת אם היתי עומדת בזה נפשית , לא פשוט

מצד שני, דעי לך שאם פגעת בו, יש לך חלק מסוים בזה ותשתדלי לתקן...

חיבוק גדול ובהצלחה

לי נשמע לפי הסיפור,

אגיד זאת הכי דוגרי שאפשר (ניסיתי קודם בעדינות, אתן "מכריחות" אותי לומר דוגרי ) :

נשמע מהסיפור שהיא הסתירה את החלק הראשון של הסיפור - 

מה קרה לפני שהוא התנהג כך? האם היא הקניטה אותו ואמרה לו מילים פוגעניות?

כך זה נשמע לי

אם לא - סבבה אז באמת גבר קצת אלים וזה מסוכן

אם כן - אז היא צריכה לתקן, 

גבר שפגעו בו - לא יבכה כמו אישה,

הוא יתחיל לעקוץ וכדו' 

אין לי נסיון בזה ב"ה בעלי עדין, אבל כך נשמע לפי הסיפור

אני פשוט מרגיש לי מהסיפור שהגבר נפגע מאד מילולית מהאישה 

מסכים איתך.

עצוב לראות שיש נשים שגדולות בחברה שבה האישה תמיד אשמה

ושאם הגבר אלים- זה בגללה...

מחריד.

2 סיפורים כואבים ושורפים - הן הזוג ההוא והן הסיפור שלך

שה' יחזיר לך רק טוב בחיים ותראה נחמה ושמחה ותזכה לראות את ילדיך בתדירות גבוהה יותר, זה באמת ממש קשה לראות את הילדים בתדירות כה נמוכה, אין ספק

אני חושבת שיש 3 סוגים של אנשים

1) רוב אנשי העולם, בשוק מנעילה וכו'  - כך רצוי לכתחילה להיות 

2) חמומי מוח בשעת כעס מאד גדול ,כ שפגעו בהם מאד מאד קשה , יכולים קצת לצאת מהכלים, (כדוגמת צעקות וכדו') אבל לא אלימים - לא ירביצו או ירצחו חלילה

3) אלימים באמת חלילה

ואתן מערבבות מאד מהר בין 2 ל-3 וגורמות לחוסר אמון בין בני הזוג הללו בשרשור

ואם היא תמחל לו ותתן בו אמון, רוב הסיכויים שהוא לא יחזור על כך לעולם בעז"ה 

דבר נוסף, למה כ"כ אכפת לכן ממה שאני כותבת? כבר כתבו פה שאני לא נורמלית, אל תקשיבו לי וזהו

ואם נגמרו לי השמות תחליט שכדאי למחוק - תמחקו, אין בעיה , אולי אני טועה 

שכל הזמן מדברות על "כוח האישה ויכולת ההשפעה שלה על הבעל".. וכל הסיסמאות האלו...?

זה ממש נראה ששטפו לך את המוח בדיבורים שמימיים כביכול כאילו שלאישה יש כוח לפתור הכל על ידי כיבוד הבעל ותפילה... שלרוב זה נכון, אני לא אומרת שלא... אבל יש כאלה שלוקחות את זה חזק מידיי וחיות קצת בלהלה לנד...

פשוט יצא לי להכיר מישהי שצורת המחשבה שלך הזכירה לי אותה. יכול להיות שאני טועה לא התכוונתי להעליב..

יפה מצידך, באמת תודה  

ויש לך כושר ניסוח מופלא

חוקרת במשטרה - מתאים לי???

חחחח סתם

שלמדו על זה הרבה, שניפגשו עם הרבה ושזה תחום העיסוק שלהם יודעים פחות ממך ומעוד אישה אחת בעולם!

והם לא יודעים לזהות מהו באמת אדם אלים ואיזה אדם הוא לא.

כל הכבוד לכם!

איך הצלחתם להגיע להבנה המדהימה הזאת? איזה לימודים עשיתם? עם כמה קרמינולוגים ניפגשתם?

איך זה שרק שניכם מבינים את זה?

וכולם פה, כולל אנשים שליוו מקרוב מקרים של אלימות במשפחה, שחוו מקרוב אלימות במישפחה, אנשים שמבינים בתחום - כולם פה טועים!

באמת - נראה לי שלאף אחד פה עוד אין לב עד כדי כך נקי כמו שלכם. 

העלים לה חפצים - זה בסדר, וזה שהיא במטרה להחזיר אותם לעצמה החביאה לו גם - זה אלימות שבעיניך מצדיקה נעילה למשך חצי שעה למרות בכי ובקשות לצאת?

זה בדיוק נקרא לנסות לעקם את המציאות כדי להתאים אותה למה שאתה רוצה - להאשים את האישה.

פשוטו כמשמעו.

אני לא יכולה יותר לשתוק, כי אלימות במישפחה זה משהו שניפגשתי איתו מקרוב מאוד מאוד - ומה שאתם עושה פה - אולי בתום לב - זה פשוט לרקוד על הדם של כל הנשים והילדים הגיבורים שעוברים את זה יום יום.

פשוט לרקוד על הדם! והשפה הבוטה זה כי אני פשוט בוכה, כי אני מרגישה שהלב שלי מצתמק כל פעם שאני קוראת אותך, שאני רוצה לזעוק לשמים ולהקב"ה, כי הלב שלי נגמררררר, וכי אני פשוט בוכה עכשיו.

או על עצמן או על אנשים קרובים מאוד.

ובכל מילה שלך את קורעת להן את הלב.

לב נקי - בטוח אין פה!

.....

פשוט לא מסוגלת לראות שמישהו בא ומגדיר את ההצדקה לאלימות כלב נקי.

אתן בכלל בכלל לא ירדתן לסוף דעתי

אבל כבר התעייפתי להסביר

ושכשפוגעים עמוק בבן אדם זה  הצדקה לנעול אותו בחדר, לגרום לו לבכות ולפגוע בו.

אז איך את באה אלי בדרישה, כשאני בסך הכל לא מסכימה עם ההגדרה שהצדקה לאלימות היא לב נקי, אחרי שרקדת לי ולעוד אלפי קורבנות אלימות על הדם.

(ובאמת - אני יודעת שטעיתי ולא הייתי צריכה לכתוב את זה, הניסוח לא היה מכבד בכלל)

לא הבנת אותי נכון ואולי לא הסברתי ברור

אמרתי שזה מצב נתון שקרו 2 הדברים הלא נעימים ומאד מצערים ומאד מאד מאד קשים..... הן ההתבטאות והן הנעילה הם מעשים מאד קשים כלפי האישה ולא נתתי לכך שום הצדקה!

רק הסברתי שצריך להסתכל קדימה, מה עושים עם זה????

לדעתי, זה לא עלול להגיע לרצח כ"כ מהר, כפי שכבר כתבתי - הוא לא מחבל אלא בעלה שהיתה לו מעידה חד פעמית

לשים על הבעל סטיגמה של "רוצח"/אלים - לדעתי רק יחמיר את המצב

ואילו - לדבר איתו על הנושא ולהבהיר לו שאין מעשים כאלו שוב )(בתנאי שרואים שאכן הוא נרגע וחוזר להתנהג כמו בנאדם נורמלי) , ובנוסף לתת לו סטיגמה טובה של בנאדם טוב - יכול לגרום לשיקום הנישואין שלהן

לטיפול יותר מעמיק - ודאי שכדאי לפנות לעמותה או מישהו מקצועי שמכיר אותה ואותו, רק נתתי את חוות דעתי על סמך הנתונים שהוצגו

ובבקשה די ודי ודי ודי ודי להוציא דבריי מהקשרם ואז להרשיע אותי! 

אכן טעית בניסוח הבכלל לא מכבד , בלש' המעטה,  סולחת

את צודקת שיש פה כמה ענינים ונושאים

אולי לא מספיק הבהרתי, 

אבל ברור שדבר ראשון זה לדבר איתו ולהגיד לו שזה קו אדום, ושהוא חייב להתחייב שזה לא יקרה שוב , אולי לא ציינתי זאת כי זה היה לי ברור, זה א"ב של תקשורת בין בני אדם........

דבר שני, זה במקום לשים עליו סטיגמה של רשע, שמן הסתם הוא גם שבור ממה שקרה ומצטער על כך , לשים עליו סטיגמה של צדיק ולעזור לו לפתוח לעצמו ולאשתו דף חדש

(הסטיגמה של הצדיק, באה לידי ביטוי בדברים מעשיים כגון -מתנות, ארוחה וכדו' )

והשפלות של אישה כלפי בעלה , אכן אישה צריכה להזהר מזה , היא צריכה להזהר לא לשפוך את דמו,

ברור שתלוי מה רמת הפגיעה 

אם פגיעה קלה או תלונה קלה הוא נועל - ודאי לא נורמלי

עזבו אותי, שהיא תלך להתיעץ באופן אישי , מי שמכיר אותה ואת בעלה וברור שזה יהיה יותר מדויק ונכון, נסחפתן והרחקתן מסקנות מרחיקות לכת כלפיי, וזה מתחיל להיות עבורי ממש לא נעים, בפרט שזה ממש לא נכון

בסה"כ נתתי חוות דעתי על המקרה 

וזה שלא הבנת, לא אומר שאת צריכה להשמיץ אותי בחזרה 

פשוט כי אחרי שסוף סוף הוצאתי את מה שהיה לי על הלב וכתבתי לך את מה שאני מרגישה (ובכיתי קצת) נפתחתי יותר להבין אותך, ולא רק להתכווץ מכאב על כל מילה שנכתבה, וזה מרגיש לי שאת פשוט לא מכירה מסביבך אנשים שהם באמת "אלימים".

לא מדובר על כאלו שבהתקפה של פגיעה עושים לפעמים דברים שהם מתחטים עליהם, אומרים מילים פוגעות או עושים מעשים קצת קיצוניים - שאז באמת חשוב לעשות מה שאמרת (כל עוד ולא מדובר במעשה אלימות) לדבר, להגיד שזה קו אדום וכו, לבקש התנצלות, לראות שבאמת יש חרטה ולנסות לפתוח דף חדש, לא לשים תווית של רשע, לתמוך לעודד להחזיר אהבה וכו. וזה נכון מאוד שלכל בן זוג יש השפעה *עצומה* על בן הזוג שיני - וכבוד והערכה יביאו ליחס מכבד בחזרה - כל זה במצב של אנשים רגילים.

פה לא דובר על נעילה של דקה שניים בחדר, מדובר פה על *חצי שעה* כלומר - היה לו מספיק זמן להתאפס, להירגע ולהבין מה הוא עשה. זה בעצם אומר שגם אחרי שהוא נרגע מהפגיעה, גם אחרי שהוא התאפס, הוא המשיך לשמוע אותה בוכה מאחורי הדלת - ולא פתח לה.

גם תשימי לב שהיא אמרה שזה קרא אחרי שהוא החביא לה חפצים בבית ולא החזיר לה אותם, ולכן היא החביאה לו גם - לא היתה פה פגיעה כמו שאת מתארת, וזה לא משהו שאדם רגיל היה אמור להגיב בצורה כזאת גם לא למשך דקה או שניים, ופה זה היה למשך חצי שעה.

ולכן זה כן הופך את זה לאלימות, ומדובר פה באדם אלים, שלא יעזור שום סליחה או כבוד - זה מצב שמצריך טיפול.

כי הוא אלים, ואנשים אלימים תמיד מוצאים סיבות לתרץ את האלימות שלהם

תודה שלפחות כתבת בצורה מכובדת בלי להשמיץ אותי 

תבורכי

ומחילה של האישה כחולשה שלה, וזה רק גורם לו לדרוס אותה עוד יותר

שהיא מעולם לא חוותה סוג של אלימות, ולכן אין לה מושג על מה היא מדברת..

והלוואי שלא תחווה לעולם

יש דברים שהשתיקה יפה להן....

איזה משפט מתנשא

הפעם לא יכולה לשתוק כבר - לא יפה מצידך! באמת שלא! 

אני חרדית ומעולם לא חשבתי ככה

כמה סטיגמות, אלוקים....באמת...

מכל מיני מגזרים, זה לא מעיד על כל המגזר ממנו מגיע אתו הרב.

יכולת הסקת המסקנות שלך מדהימה

ולגבי המשפט האחרון, אם אתה אומר שהמגזר מחולק להמן זרמים, איך אתה יכול להסיק משמיעת רב אחד, על כל המגזר

אתה סותר את עצמך

סתם בלי קשר עירבת את הציבור החרדי

אין שום הוכחה לכך שמערכות יחסים זוגיות של חרדים הן יותר אלימות.

אגב נראה לי שבאחוזים יש יותר גברים חילונים שרצחו את הנשים שלהם 

פגעת פה בהרבה אנשים שקראו אותך, מידיעה! 

מבקשת סליחה מכל הלב

כוונתי היתה כולה לחוות דעתי על המקרה

ואם טעיתי וזה לא נוגע לאותן נשים שחוו אלימות בלי אפשרות לשנות את המצב - 

מבקשת סליחה באמת מכל הלב 

לא התכוונתי חלילה לפגוע באף אחת, רק לעזור

ואם היה נשמע שפגעתי - אז באמת באמת סליחה מכל הלב

.....

נעילה בחדר למשך חצי שעה, על אף בכי - בעיניך לא הופך את האדם לאלים?

ובעיניך זה סותר את השכל הישר שכולם מגדירים דבר כזה כאלימות?

כי כתבת בעצמך שהעלמת חפצים זאת אלימות - אז כן, הוא העלים לה את החפצים, והיא, בניסיון להחזיר לעצמה את החפצים העלימה לו גם - אבל אתה ישר נפלת על זה שהיא האלימה.

מעשה אלים הוא לא בהכרח מכות או רצח, והוא לא בהכרח מעשה שמוביל לדברים האלה. יש גם מעשים יותר קטנים שנחשבים כאלימים. 

אלו לא התנהגויות שאמורות להיות בתוך קשר זוגי, ואלו לא התנהגויות שאמורות להיות בכלל בחברה. אישה נורמלית לא נועלת את בעלה מחוץ לבית. זה נשמע לא שפוי למנוע ממישהו להיכנס לתוך הבית של עצמו. אנשים לא נועלים אנשים, לא בתוך חדר, ולא מחוץ לבית. 

זה שהוא נעל אותה בתוך חדר זה לא אומר בהכרח שהוא עומד להכות אותה. אבל זה עצמו מעשה לא לגיטימי. 

ושתתחנן להיכנס  (אצלה זה היה עד בכי ממש) בוודאי זו סוג של אלימות,

מה השאלה בכלל??

כל הדוגמאות שנתת לא  מצדיקות חלילה

אם במקרים הנ"ל שפירטת הוא  התנהג כך - ודאי לשקול גירושין או פרידה או שינוי רציני ביניהם , כגון לדבר איתו ולהציב לו תנאי שאם לא משתנה תוך X זמן אז ...

אני מתכוונת לכך שיתכן שהיא ממש השפילה אותו וקראה לו בביטויי גנאי מעליבים וכדו' , הרבה יותר עוצמתי ממה שתיארת

שוב, הדוגמאות  שנתת נשמעות די נורמליות ולא מצדיקות התנהגות מצד הגבר כפי שתיארה הפותחת

למשל 

אני מנסה לדמיין..... 

רק בתנאי 

שלא תעלילי עליי אחר כך שיש לי נסיון בזה חלילה

תארי לך שהוא עובד קשה

וקשה להם כלכלית נניח

והוא באמת מחפש עבודה וקשה לו נפשית מזה שלא מוצא

והוא ממש עייף מזה

והם בקושי יכולים לקנות דברים שהם צריכים - בגדים וכו'

והיא מרוב תסכול כלכלי של עצמה - מפילה עליו -

נניח - 

אתה אפס/הכל בגללך /איזה דפוק אתה / חבל שהתחתנתי איתך

וכיו"ב  - תחשבי לבד..... לא נעים להוסיף ביטויים שכאלו.......

וכן הלאה

לפעמים נשים מגזימות עם הביקורתיות שלהן, וזה הרסני

הוא בנאדם, הוא אנושי

גברים יותר אנושיים ורכים מנשים בד"כ, באופיים

ונשים קשות וחדות לעתים , וזה יכול לשבור את הנפש

אני מבינה, כי כשחברה בעבודה משליכה מחסרון מסוים שלי  על כל האישיות  - - - - זה משפיל ורומס את הנפש, אין מה לומר! 

אל תחשדי בי, לא נעלתי אותה בחדר ולא איימתי עליה חחחח אבל אני בהחלט מבינה את רגשותיו של הגבר המתוסכל ומרגיש שהוא לא יכול כבר שהיא תהפוך אותו לסמרטוט

תארי לך שהיא מוסיפה וצורחת עליו ומשפילה אותו? ופוגעת לו בדימוי העצמי ממש ממש?

בקיצור אם את מנסה להבין מה אני אומרת, ולא רק להתקיף ולהתגונן,

 תדמייני איך הגבר מרגיש במקום להכנס לנעליים של האישה 

חברה שלי בעבודה, אין לי קשר מספיק קרוב איתה,

והיא לא הקניטה אותי עד כדי כך

בקשר קרוב מצוי שמרגישים בנוח יותר להגיד הכל דוגרי, ולכן בין בעל לאישה מצויות מריבות , כך טבע העולם, הם מרגישים בנוח לדבר פתוח וכן לפגוע

שוב, לא הצדקתי,

לא אמרתי שמלכתחילה הייתי בוחרת גבר כזה, כן?

ברור שלא

רק אמרתי שזה לא עד כדי כך חמור,

והם נשואים כבר , זה לא שהיא רווקה ויכולה לבחור לא להתחתן איתו - היא כבר התחתנה,

אתן משוות אונס/רצח למישהו שנעל חצי שעה בחדר? זה לא אותו דבר.......

אתן משוות שהוא עצבני ואומר לה אני אתן לך כאפה לזה שהוא *באמת* נתן כאפה? לפי דבריה הוא לא באמת נתן כאפה

והאם הפותחת תיארה את כל התמונה? האם היא כתבה את כל הפעמים שהוא התייחס אליה יפה והיה נהדר ומקסים ורומנטי? הרי הם התחתנו, היא התאהבה בו, זה לא בנאדם זר מהרחוב, כן?

לכל אדם לעתים יש רוח שטות, ברור שהוא הגזים , אך בעיניי בתנאי שזה לא חוזר על עצמו, אם הם משקמים את היחסים ביניהם ומדברים מילים טובות והערכה, והיא רואה שהוא משתנה לטובה - יש סיכוי

ברור שהוא מתוסכל,

ברור שהוא בנאדם קצת עצבני יותר מהרגיל,

שזה נובע מהמון המון תסכול

שהוא צריך לעבוד על עצמו,

שהוא קצת סגנון "ארסי" אולי....

ואם זה חד פעמי פעם ב-5 שנים ולא כל יומיים - זה לא עד כדי כך נורא, מבינה?

לי נשמע כאילו הנעילה שלו אותה בחדר היא במקום להגיד לה משפט כמו - 

"עברת את הגבול, הגזמת עם הדיבורים העוקצניים שלך כלפיי לעומת כל הטוב שאני עושה לך"

כך זה נשמע לי.......

הוא פשוט לא יודע לבטא את עצמו מספיק ברור........

זה כמו שילד צורח בלי הפסקה ורוקע ברגליים בזמן של הסטריה (מכירה את התופעה?) אז את חיבת להיות קצת קשה איתו ולהגיד לו - "מספיק!" והוא בוכה, אבל מפנים את המסר

לא מצדיקה את ההתנהגות שלו אבל מבינה אותו

אבל אני מפחדת לדבר פה שלא תסקלו אותי

ואחת פה כבר כתבה שאני לא נורמלית - זהו הרגתן אותי

לא אוכל לכתוב כאן יותר ככל הנראה....

צריכה לחשוב איך לנסח.. להסביר כוונתי......

1. מבינה שיש תקדים, לכן אמרתי תלוי באיזו תדירות, אם זה חוזר על עצמו כל יומיים - ודאי לשקול ייעוץ/פרידה/גירושין

רק בתנאי שזה משהו יחסית ממש חד פעמי

2. ודאי שזו נורה אדומה,

זו גם נורה אדומה עבורה לכך שהיא עברה את הגבול בכך שפגעה בו והיא לא התיחסה אליו בכבוד אלא כמו סמרטוט

והכוונה בתכיני לו ארוחה טובה וכו' - זה לשקם את הכבוד וההערכה ההדדית ביניהם לטווח הארוך\

3. ברור שלא בשאננות! פשוט לנסות לשקם ולא להרוס

4. התכוונתי לומר שאילו היתה נפגשת עם בחור כזה לצורך נישואין , לא היתה מתחתנת והיתה פוסלת אותו על כך 

אבל כשנשואים כבר, כדאי לנסות לשקם לפני שמפרקים בית....

בוודאי שאם זה חוזר על עצמו בתדירות גבוהה - הוא לא שולט על עצמו ושתתגרש/תתיעץ וכדו'

רק רציתי להאיר נק' מבט

מקווה שהבנת אותי 

ותודה על הרצון להבין את ההגיון, יקירה  

הם נשואים שנה וחצי למען ה'!!!

אם זה הרזומה שלו- לאן הוא עוד עלול להגיע??

את משגעת אותי עם הרונדלים שאת עושה- העיקר שהאישה תיקח אחריות.

את לא מבינה שהאחריות שלה היא קודם כל להגיד- עד כאן!!

אני לא מוכנה להעביר את זה!

אני לא מוכנה שדבר כזה יעבור בשתיקה!

תביני שיש מצבים בחיים שהשכל אומר את הדבר הפשוט והישר- ולו צריך להישמע. 

ממש לא לכל מיני התעקמויות למיניהן,

שמנסות לפשר ולגשר

עוד לפני שנאמרה אמירה ברורה, נחרצת, חד-משמעית בנושא!

והאמירה צריכה להיות ברורה לחלוטין-

בפעם הבאה שאתה עושה דבר כזה- אני מתקשרת לשכן\להורים שלך\להורים שלי\ אפילו למשטרה!

קודם כל מישהו מהסביבה הקרובה חייב לדעת על מעשיו

ואח"כ אם צריך אפשר לערב משטרה.

אז מה אם היא התחתנה אתו!

היא קודם כל בן אדם ומגיע לה לחיות בביטחון בסיסי.

אנשים הם שונים

הוא חמום מוח יותר מאדם רגיל , אין ספק

אתן טענתן שזה אלימות

יש מצב שזה אלימות, אני לא מכירה את הבנאדם 

ובחיים לא הוצאתי מהפה קללה. אבל מה שכן אמרתי לו דברים כמו לכולם אתה מראה שאתה צדיק ותראה איך אתה מתנהג לאישתך מה זה שווה כל החסד שאתה עושה .

ועוד דברים שהורידו אותו ולפי מה שהוא אמר נתתי לו להרגיש אפס. אבל זה מצדיק דיבור בכזו אלימות? נו באמת שום דבר לא מצדיק דבר כזה! בנאדם צריך להתגבר על הכעס שלו ולעבוד על המידות! 

זה בהחלט משפיל דיבורים כאלו, כפי שדברת אליו,

הכי פשוט - היית רוצה שידברו אליך ככה? לא!

תגידי לו - אני מאד מעריכה את כל מה שאתה עושה עבורי וכו'. ........

ואם הוא לא חוזר על ההתנהגות - מעולה

אם כן - אז אולי תשקלי לפנות לעמותה וכדו' , לא הצדקתי את מעשיו לגמרי

יש ביניהם קשר הדדי

ואם הוא נותן לה בלי סוף והיא לא נותנת הערכה ועוד פוגעת בו קשה בחזרה.....

אפשר להבין את התסכול שלו

הוא צריך לעבוד על עצמו במקביל לא לעשות כן גם בזמני כעס,

אך יתכן שהיא "שברה את הכלים" והקניטה אותו באופן מוגזם באותו מעמד שהוא נעל אותה.....

שוב, לא מנסיון..... 

הוא אפילו לא נתן לה כאפה , הוא רק אמר את זה מרוב עצבים

זה נשמע לי ביטוי ממש לא נעים, אבל זה ביטוי שמביע כמה היא פגעה בו - רק מה??? - - גבר לא יבכה, אז הוא דיבר באופן בוטה -  כמו ארס כזה..... זה ביטוי , זה לא נשמע שהוא באמת פגע בה פיזית

הוא מתבייש להגיד כגבר "השפלת אותי עד עפר" ולבכות, אז הוא אומר את זה באופן לוחמני - "אפרק וכו'" שזה ביטוי ממש לא יפה, אבל כנראה הוא סגנון ארס כזה... כך נשמע לי..

פשוט זה לא שהיא אומרת שכל יום הוא עושה לה את זה

אתן קצת מגזימות

ברור שמפריע , בחיים לא אמרו לי כזה דבר, לא בעלי ולא המשפחה, אל תדאגי הכל בסדר איתי 

פשוט אני יכולה להבין את הסיטואציה, אתן עושות את זה קיצוני יותר ממה שזה נשמע

אני פשוט מבינה שיש מושג של משברים בחיים  ואל תקצינו עד לכדי רצח

לא מבינות? אז לא... לבריאות

רק אל תניחו ותגזימו - שזה לא מפריע לי או שאני רגילה לזה, כי הדגשתי כבר אינספור פעמים שזה לא המקרה 

לא בקטע של לחזור בתשובה ולא כל הכבוד לו

לא הבנת אותי בכלל........

ברור שזה חמור איך שהוא התנהג

השאלה מה היה הטריגר להתנהגותו - יש 2 אופציות

1)

אם היא רמסה והשפילה את כבודו לפני כן - 

אז שתעשה עם עצמה חושבים

2) 

אם היא התנהגה אליו יפה או רק העירה משהו קטן - 

אכן התנהגותו ודאי לא מוצדקת ואכן כדאי לשקול רציני פירוד או גירושין חלילה

מאחלת שיהיה לפותחת רק טוב והמון חוזק, לא קל....

התכוונת שאת מצדדת לדעתי או להפך?

התכוונתי שיש נשים שיודעות להעליב מילולית מאד חזק,

בלי שזה ייקרא "אלימות"

ואם זה המקרה, גם ידה בדבר

אם לא - ודאי שהיא לא אשמה ומעשיו חמורים ביותר 

לא אמרתי שזו מצווה לכתחילה שהוא נעל אותה לחצי שעה ........

ולא אמרתי שהוא צדיק

ולא אמרתי שכך ראוי לנהוג כשאשתך מכעיסה אותך, 

לא!!!!!!!!!

את מגזימה ומקצינה את דבריי, יקירתי הנחמדה!

ודאי שזה נורא

רק הסברתי לך מה הרקע לרגשותיו

ובסופו של יום, הוא לא פגע בה פיזית ממש

ברור שהמקרה המתואר כאן זו מריבה קשה שלא אמורה לקרות בזוגיות כלל, לכתחילה

זו לא מריבה סטנדרטית, זו מריבה קשה קצת...

אבל ,עדיין - הוא לא פגע בה פיזית

ויש להבין את הסיטואציה הקשה שהם נקלעו אליה וכיצד הגיעו לכזה מצב לא נעים בכלל......

תודה, באמת נתנו לי פה הרבה הקנטות בשרשור, אני שמחה שמצאת הגיון בדבריי

כבר התחלתי לחשוב שיש בי משהו לא בסדר חח

לחרוץ גורלות לרעה זה הכי קל - יאללה תתגרשו..... 

את תגדלי את הילד לבד? את תתגעגעי לבעל ? לא, 

זו היא שתתמודד אח"כ,

לשקם ולבנות - זה הקשה והנכון,

בעיניי

ברור לי שהיא אוהבת אותו, היא בחרה בו,

בוודאי שזו נורה אדומה!!!!!

אבל אם הם מתפייסים למחרת,  והאהבה חוזרת , הם מתחילים לכבד אחד את השני, 

למה שזה יקרה שוב?

זה נבע מחוסר כבוד שלה כלפיו

אז שהיא תחליט מה היא מתכוונת לעשות עם חייה

ושיהיה להם המון בהצלחה לזוג הזה!

הצד האלים (גבר או אשה) פוגע. לא דווקא במכות, זה יכול להיות מילולית, זה יכול להיות במעשים שונים. ואז הוא מתחרט, מתנצל, אומר שהוא לא יודע מה עבר עליו באותו רגע. האהבה חוזרת ללבלב, הידד! ואחרי תקופה מסוימת - חודשיים, חצי שנה, שלוש שנים - הוא עושה את זה שוב. ושוב מתנצל, ומזמין זר פרחים ענקי. וחוזר חלילה. לאט לאט המחזוריות מתקצרת, האירועים סמוכים יותר אחד לשני וחמורים יותר. ואיפה זה ייגמר אם לא עוצרים את זה - אי אפשר לדעת

עובדת בעבודה לא יכולה להשפיל אותי עד כדי כך

אישה יכולה להשפיל יותר, מכיון שהיא מכירה אותו לעומק, זה גם הכי פוגע מכיוון שהוא מצפה ממנה לתמיכה ובמקום זה היא כמו אויב

אני חושבת שהבנתי את הסיטואציה ואתן ממהרות לשפוט

גם אז היית אומרת לה תתנצלי ותחשבי איפה טעית?

אני לא חושבת שהםצריכים להתגרש,

אבל הבן אדם צריך ניעור רציני מאוד-מאוד.

שימי לב למה שאומרים לך.

יכול להיות שאת טועה בשיפוט ה"פרווה" שלך?

תאמיני לי, אני מכירה מקרוב נשים מעלילות,

נשים שפותחות תיק לגבר על כלום,

נשים מסרסות.

זה לא המקרה.

ואגב,

דעתי היא במקרים כאלה שצריך להילחם בפגיעה של האישה, וגבר לא צריך לשתוק.

אבל איך נלחמים?

לגיטימי- להציב גבול בצורה ברורה

לגיטימי- ללכת לבית משפט

אפילו לגיטימי להגיד לאישה נוראה שהיא אישה נוראה.

לא לגיטימי- לזרוק חפצים

להשתמש באלימות

לקלל.

וכאן היה שימוש באלימות.

ואת נותנת לזה לגיטימציה בדברייך וזה אסור-אסור-אסור.

תחשבי שוב לו ביתך היתה "סתם מישהי".

המחשבה כאילו יש בה אשמה כלשהי שנותנת לגיטימציה לפשוע כלפיה ככה- זו מחשבה מעוותת.

והיא לא קיבלה אותו - אז לדעתך זה מצדיק שהיא תנעל אותו בחדר???

לפי דבריך - כן!

לגיטימי שכשדוחקים בן אדם לקיר ולא נותנים לו יחס טוב אז הוא יקבל אלימות.

והיא במקום אלימות - כפי את מצפה שיקרה - היא בסך הכל *אמרה*  לו שבחוץ הוא מתנהג טוב, ובבית היחס שלו לאישתו הוא נורא.

למה כששהוא מתעצבן על זה שאמרו לו שבחוץ הוא עושה חסד ובבית לא - אז זה הגיוני בעינייך שהוא ינעל אותה בחדר, או יאיים במכות, וכשהיא מקבל יחס לא טוב ונעילות בחדר - את מייד יוצאת נגדה על זה שהיא *אומרת* לו את זה????

גברים יקרים, אין לכן מושג כמה כח יש לכם בידיים - זה נראה לכם שהאישה חזקה? זהו, שלא....
היא זקוקה נואשות לעידוד ולהערכה שלכם, אף אם אינה משדר זאת
אישה שתקבל יחס טוב ומעריך מבעלה, אין לי ספק שתשתנה לטובה

אישה צמאה ליחס מעריך מבעלה! היא לא באמת רוצה לדבר לבעלה אהובה כך!

אם אין לך מושג בנושא - איך את מרשה לעצמך בכלל להגיב?

ועוד אחרי שאנשים חשובים פה שידועים כאנשים הוגנים ושמבינים בנושא *הזה* (ולא סתם אנשים אלימים כאלו ואחרים שקיימים פה) אומרים בפירוש שמדובר במצב לא תקין, אומרים בפירוש, שההתנהגות שלו לא קשורה אליה -  ואת ממשיכה להתעקש, לתת לגיטימציה להאשים ולכתוב פה במקום ציבורי דברים מסוכנים. 

אחרי שמזהירים אותך שמדובר בסכנה - לא יכלת כמה דקות לחפש מידע בנושא? להבין על מה מדובר? 

ובסוף את מודה שאת לא מבינה בנושא הזה, שאין לך מושג מי זאת מיכל סלע, שלא טרחת אפילו לקרוא בכרטיס האישי, שלא ניסית להבין באמת מה היתה הכוונה, ושאת לא מכירה אנשים שמתנהגים באלימות...

סליחה - אבל פשוט בא לי לבכות! 

הדגשתי לכל אורך דבריי, שאם המקרה הוא כפי שתיארת - 

שגבר חלילה מתפוצץ או אלים כלפי אשתו במקרה סטנדרטי כגון

נגמר החלב המקרר

היא מסרבת למשהו מסוים כי עייפה וכדו' - 

ודאי שזה גבר אלים!!!!!

דברתי על מקרה שהאישה השפילה עד עפר, רמסה את אישיותו בדיבורים מגעילים שנאמרים באופן אלגנטי, ושהגבר נעל חד"פ בזמן כעס גדול מאד

כי אני גם נגד אלימות מילולית, אנשים שמשפילים את השני שנתן להם כ"כ הרבה- ואפילו אם הם מדברים בשפה של "אוניברסיטה" מילים גבוהות - זה לא מצדיק את דבריהם!

תודה לך והמשך יום נעים

אני אומרת שאם מישהו גזל לך עפרון מהקלמר באופן חד"פ

וחשוב לך הקשר איתו - אז תחליקי ותעלימי עין

אם לא חשוב לה הקשר - היא תמיד יכולה להתגרש, זה הכי לא בעיה

בעניין, מצד אחד לא בקלות מפרקים בית, מצד שני את לא צריכה לחיות בפחד,

אסור להשאיר את הבית כך זה ממש מזעזע ומפחיד לחיות כך, שוב תערבי משהי

מומחית לעניין, והלוואי שתבשרי אותנו בשורות טוב אמן.

הנה גם אתה מצדד לדעה שאיננו אלים ומקסימום להתיעץ

זה מה שהתכוונתי

דבר ראשון אני פשוט מזועזעת!!! יש פה המון אנשים בפורום, כולם פה קוראים את כל מה שנכתב, קוראים פה דברים מזעזעים, של האשמות נגד קורבן לאלימות, קוראים פה הצדקות לאלימות - וחוץ משני אנשים פה -אף אחד לא מגיב???????????

אני בהלם בהלם בהלם!!! לא רוצה אפילו להגיב ישירות למי שמצדיקה מעשים כמו נעילת אישה בחדר עד כדי *בכי*, איומים או כל אלימות אחרת...

ולפותחת - אני מבינה מאוד מאוד את הקושי שלך, ואת הרצון שלך שלא לפרק את המישפחה - בגלל הילדים, וזה לא בטוח שהדרך היחידה היא גירושים, ממש ממש לא!

את צריכה פשוט לפנות לעזרה- שיהיה מישהו מיקצועי שילווה אותך.

יש את עמותת בת מלך שיכולה מאוד לעזור, כל מה שאת צריכה לעשות, זה רק להתקשר ולדבר איתם, ותהיי בטוחה שלא סתם יגידו לך לפרק משפחה, הם יכולים ללוות אותך, לפנות לבעלך, להפנות אותו ליעוץ, לטיפול באלימות (ויש כאלו טיפולים) ובגדול- להיות לך גב. 

ואני באמת חושבת שיהיה צורך בעבודה משני הצדדים - גם מהצד שלו וגם מהצד שלך, תמיד יש מה להישתפר, אבל עדיין - שום דבר לא מצדיק אלימות כזאת.

מה שתיארת זה מצב לא תקין בכלל!! במיוחד לא לנעול בחדר! שום דבר לא מצדיק דבר כזה, וזה אפילו לא נורה אדומה- זה אלימות ממש!!!

אני מתחננת אליך, תפני לעזרה *מיקצועית*!

ושוב מדגישה - אני בטוחה שלא ימהרו ליעץ לך להתגרש, הם ידעו להסתכל על התמונה הרחבה, לשבת איתך ברצינות, להבין מה קרא ולייעץ לך בהתאם.

אני לא מסוגלת לקרוא את זה כבר, זה נורא מה שהולך פה.

מזל שאני בדרך כלל לא קוראת בפורום הזה...

כולם מתעלמים פה לגמרי מהאחריות שלנו כהורים.

זה שהוא אלים אין פה שום ספק. אף אחד לא צריך להסכים שינעלו ויכלאו אותו, ואין דבר כזה בשיח בתוך המשפחה איומים באלימות. פשוט אין. לא מבינה את כל המצדיקים האלה מרחוק. "המרחם על אכזרים" וכו'. אבל גם אם נשים בצד את האישה לרגע, הרגיזה/השפילה וכל הסיפורים האלה -

יש פה ילדים בתמונה!

כשאנחנו מביאים ילדים לעולם אנחנו אחראים עליהם. על שלמות הגוף והנפש הרכה שלהם. אם זה משהו שאת לא היית רוצה שהילדים שלך יראו - זו נורה אדומה. אם זה משהו שלא היית מוכנה שהילדים שלך יחוו - זו נורה אדומה. היום הוא עשה את זה לאשתו ומחר יעשה את זה לילד - מה אז תגידי? גם אז תצדיקי אותו כי הילד הרגיז אותו? אם הבן שלך כמבוגר היה מתנהג ככה, האם היית מצדיקה אותו או מזדעזעת? אם הבת שלך הייתה חווה כזה דבר מבעלה, מה היית אומרת לה?

לי, לפחות, התשובות מאוד ברורות.

ילדים משחזרים לרוב את מערכות היחסים שראו בבית.

לא לרצות לטפל בזה "כי יש ילדים בתמונה" זה השיקול הכי שגוי שיש. חייבים לטפל בזה דווקא כי יש ילדים בתמונה! זה לא אומר להתגרש בהכרח, אבל צריך להבין שיש פה משהו לא תקין, וחובה לטפל בו. טמינת הראש בחול בעיני זו הפרת החובה הבסיסית שלך כהורה!

צריך כמובן לעשות את זה חכם, לתעד, להתייעץ, לשתף. "להבין" את התוקף ולהצדיק אותו זה הדבר הכי הכי שגוי שיש.

אגב, גברים שמצליחים לצאת מזה, עם טיפול והבנה, שבורים לגמרי מהסכנה שבה העמידו את היקרים להם ביותר. מי שנמצא במצוקה ולא מסוגל להתמודד עם החיים בלי להפעיל אלימות צריך עזרה! והעזרה היא לא לעודד את המשך הדינמיקה הזאת, אלא לתת לו כלים לצאת ממנה.

לטפל במצב זה האפיק הכי מיטיב עבור כולם במשוואה הזו, גם עבור הצד האלים. גם אם זה בא ממקום "ילדותי" ש"נפגע" כמו שאומרים כל המצדיקים פה - אז יפה, הוא צריך עזרה כדי להתבגר ולהתמודד עם פגיעה בצורה שאינה אלימות.

קוראת פה את התגובות ולא מופתעת מאותם אנשים שממשיכים להצדיק אלימות.. זה מוטיב חוזר בכל ההודעות שלהם.. מזעזע 

טיפול, ייעוץ ומהר. היום זה משפט סתמי, מחר זה כבר יקרה בפועל...

נשמע שבעלך הוא אדם הגיוני שקצת מאבד שליטה כשהוא כועס. הוא לא מאבד שליטה ברמה שהוא מרביץ לך, אבל הוא כן חוצה קוים אדומים, וזה עלול להחריף אם לא מטפלים בזה. זה לא מצב שמצריך גירושים, אבל זה כן דורש טיפול. 

נשמע שהוא מבין שהוא חצה קו אדום בדיבור שלו, לכן אפשר לדבר אתו על זה. תגידי לו שאת מצטערת שפגעת בו, את מבינה שגרמת לו להרגיש רע ואת מבקשת סליחה. אבל התגובה שלו חצתה קו אדום, והיא הייתה תגובה אלימה, ואת ממש פחדת ורעדת ממנו. ותבקשי ממנו ללכת לפגישה עם פסיכולוג שיאבחן את היכולת שלו לשלוט בעצמו במצבי כעס, ואם צריך שיעבור טיפול. תגידי לו שהאמון שלך בו נפגע, ואת מפחדת שדבר כזה יקרה שוב, ולכן את מבקשת שילך לפסיכולוג בשביל שתוכלי להחזיר את האמון בו שוב. 

תבואי לשיחה ממקום רגוע ונעים אך בטוח בעצמו ויציב. אל תדברי ממקום מאשים, כי את לא רוצה להחזיר לו על שפגע בך, אלא את רוצה להניע אותו לטפל בעצמו, וזה לא יקרה על ידי האשמות. 

אל תפעלי מתוך חרדה כאילו הוא עוד שנייה רוצח אותך, כי הוא ממש לא שם. אבל גם אל תהיי אדישה לאמירות האלה, ותדרשי ממנו לטפל בעצמו. המצב שלו לא חמור, אפשר לטפל בזה. 

אבל אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע שיש לו ניסיון עם מקרים כאלה.  אולי גם ייתן ייעוץ איך לדבר איתו על זה. 

כמה טוב שכתבת כה חד וברור! זה פשוט יכול להיות הצלת נפשות המילים שלך!!!

וכמה אני מעריכה אותך על הליווי והעזרה שלך לחברתך (ראיתי בדיוק בפורום הו"ל וקראתי תהילים)

את מדהימה!

מדהימה!

היא בסך הכל אמרה לו שכלפי חוץ הוא עושה חסד ועם אישתו הוא לא מתנהג כמו שצריך, זה הוא שבחר להיפגע מזה עד כדי איום במכות....

ולפי החשיבה שלך, שהוא הקרבן, ושהקרבן אשם - אז הוא אשם בזה שהיא אמרה לו את זה שכלפי חוץ הוא עושה חסד, כי זאת הצורה שהוא באמת התנהג...

את משהו מיוחד

באמת באמת 

תודה לך

מגיע לך להתפנק עכשיו,

בכל דבר שיעשה לך קצת טוב על הלב והגוף,

ואז ללכת לישון עם נשימה עמוקה עמוקה ולומר לעצמך: איזו מדהימה אני!

וכמה אור וטוב הוספתי היום לעולם!

ואין עליי!

ולישון ככה. עם חיוך.

הכי הכי מגיע לך בעולם ❤

יקרה,

דבר ראשון

ולפני הכל

ואתמול

ומעל הכל

ורק זה כרגע שיהיה אל מול עינייך - זה מיגור האלימות ל-ח-ל-ו-ט-י-ן.

וכן.

זו אלימות.

לנעול בחדר - זו אלימות.

הצורה בה זה נעשה, שאת בוכה ומתחננת לצאת - זו אלימות.

לאיים במכות שיפרקו לך את הפרצוף - זו אלימות.

זו אלימות.

ואני כותבת שוב - זו אלימות.

והדבר *היחידי* שמעניין עכשיו - זה שהיא תפסק. לאלתר. 

וזה שהיא לא תחזור עוד לעולם.

לעולם לעולם.

בלי ספק ובלי כאילו

ובלי תנאים

ולא משנה כמה מכעיסים וכועסים ופגועים ונעלבים - היא לא תהיה!

היא לא!

רק, אבל *רק* על גבי הבסיס הקריטי הזה - אפשר יהיה להמשיך הלאה.

לא עכשיו.

זה שני מישורים אחרים לגמרי.

המישור של האלימות - שהוא הוא האקוטי כאן ורק עליו צריך כעת לשים את הדגש עד שימוגר לחלוטין, בהווה ובעתיד, ובשלמות והרמטיות הכי הכי שאפשר.

ורק אז, ואם תבחרי בכך - זה המישור של הזוגיות. של הדינמיקה הזוגית.

של הריקוד הזוגי שלכם.

של קילקוליפ בקשר הזוגי שיכולים להיות גם לאיש וגם לאישה.

אבל זה ממש לא בא על חשבון או במקום או לפני הטיפול ההרמטי באלימות!

בבקשה בבקשה יקרה,

תפני עוד עכשיו לאירגון בת מלך,

או אירגון אחר שמתמקצע באלימות במשפחה.

כי יקרה - חווית אלימות. זה מצער ונוראי - אבך זו האמת. חווית אלימות.

ואת חייבת תמיכה ועזרה מקצועית.

ואת חייבת לא להיות בזה לבד.

ואת חייבת ליווי צעד צעד מה נכון לעשות בכל שלב

ואיך לוודא שאלימות לא תהיה! ולא משנה מה!

תכתבי לנו כאן בבקשה אחרי שיחת הטלפון עם בת מלך.

תעדכני.

בבקשה ממש.

את זקוקה וחייבת אנשי מקצוע שתחום התמחותם הוא באלימות. לא משהו אחר.

לא טיפול זוגי ולא טיפול אישי ולא שום דבר שהוא לא טיפול באלימות במשפחה!

רק רק אחרי זה -

אפשר לשקול טיפול זוגי וכל מה שרוצים.

לא עכשיו.

שולחת לך המון המון כוחות

ואהבה

ותמיכה

וחיבוק גדול גדול

ומחכה לעדכון ממך שהתקשרת

שיהיה לך טוב יקרה

בשלמות 🙏🙏🙏

מקרה עצוב מאד וכואב, לא שמעתי על הסיפור 

אבל............... לא קשור אלי....

לא יודעת למה תייגת....

אני מכירה מקרוב אנשים  שמתארחים במשפחות לסעודות וכו'  שקצת חולי נפש ומשום מה נראה לי כולם זקוקים לחיבוק, זה הכל....... 

מצד שני, מסכימה שצריך להזהר...  יש כאלו שאולי מסוכנים  וצריך להתרחק מהם - נכון

אבל בד"כ מרגישים את הבנאדם.... אם הוא  ממש אלים, מרגישים

ואם הוא לא - מרגישים...

קשה באמת להכריע על סמך תיאור קטן בפורום .........

ברור שצריך להזהר  להפגע מגבר אלים במקרה המתואר בשרשור, ומצד שני לתת לבעל הרגשה שיש לו עבור מה להשאר בנישואין, אם משפילים אותו -אז מה מטרת הנישואין? 

וברור שלפנות לארגון שמסייע בעניין זה וודאי ליתר בטחון עוזר כי הם מן הסתם בודקים יסודי  את המקרה הספציפי.... כי פה זה לא מספיק רציני ...... זה כולה ייעוץ של אנשים בקטנה.... 

המון הצלחה ושבת נהדרת שתהיה לך

את זה הבנתי כבר מזמן.....

שונה.

מניק אחר כי לא נעים.

יום אחד אחות של בעלי (בת 25, לא ילדה קטנה כן?) שמרה על הילדה שלי וברשלנות גדולה, היא נפלה פתחה את הראש+ מכה מאד רצינית בראש (זה היה באשמתה המלאה לא השגיחה כמו צריך) אני ובעלי נסענו עם הילדה למיון אני כולי היסטרית כעוסה וכאובה על הילדה, ומוציאה את העצבים על אחות של בעלי למה היא לא שמרה, למה היא לא נזהרה ובעלי לא מגיב, לא מכיל לא מציק אותי שאני כ"כ כועסת, רק עושה לי מבט על מה את מדברת, לא יכולה להעביר לכם מה הרגשתי ולא יודעת מה עשיתי, אבל אני זוכרת במעומם שהתנהגתי כלפיו באלימות (טלטלתי את הכתפיים וגם אמרתי מילים בוטות) כי די לא הצלחתי להכיל את האדישות שלו, את הפני פוקר שלו, את מה שאחותו עוללה ואפילו להגיד לי את המילה, את צודקת הוא לא ידע להגיד. כמובן שהתנצלתי ובכיתי שככה התנהגתי אליו אח"כ.

אבל יש מצבים שלפעמים האדם מחוץ לעצמו, כמובן שזה יכול להיגמר ברע ואפילו רע מאד. אבל אני הרגשתי צורך לטלטל אותו.

לא מציקה אלימות לא פיזית לא מילולית, לא נעילה ולא איומים.

אבל סתם רציתי להביא צד אחר, אני עדיין לא מציקה את עצמי אבל את איך שהרגשתי מאד (זה ילדה שחינו לה מלא שנים, היא כל חיי, הייתי עושה לה חיסונים ובוכה יחד איתה, ולראות שקורה לה משהו ועוד ברשלנות ובעלי אדיש, הרג אותי סופית)

ואשה אדישה (כלפי חוץ לפחות) והבעל מטלטל את כתפי האשה ומטיח בה מילים בוטות...

לא חושבת שהיית עוברת על זה לסדר היום.

מה שעשית לו זו אלימות.

אפשר לדבר גם בלי ידיים.

ביום יום אם זה קורה זה דברים יותר שוליים שאני יכולה לספוג אותם בשקט.

אבל אם כבר פתחת מה עושים עם זה?

זה די אופייני לגברים להיות יותר פרקטיים במצבי לחץ. אם הילדה נפגעה, להיות רגוע, לעשות מה שצריך לעשות כדי לטפל בה, ולא להיכנס ללחץ מיותר שיפריע לפעול בצורה מדויקת. 

וגם את לא היית הנושא של הסיטואציה, אלא הילדה הייתה הנושא. מבחינתו הילדה נפגעה, והיא מה שמעניין עכשיו, צריך להביא אותה למיון כמה שיותר מהר. והוא לא צריך להתעסק גם בהכלה שלך באותו רגע. 

וגם יכול להיות שהוא פשוט לא ידע מה לומר, אז הוא שתק. אם נכנסת ללחץ מטורף ולהיסטריה, הרבה פעמים הבעל לא יודע איך להתמודד עם ההיסטריה של אשתו, והוא מרגיש שכל דבר שיאמר יגרום לה להיכנס לעוד יותר היסטריה, אז הוא שותק. זה סוג של הרגשת חוסר אונים מול ההיסטריה שלך, כל דבר שיאמר לא יעזור, אין מה לעשות, אז עדיף לשתוק.

ואולי הוא פשוט לא רצה לקחת חלק בהטחת הכעס על אחותו. גם אם אחותו עשתה טעות (ואמנם טעות מאוד קשה...), לא צריך לתקוף אותה בכעס ומילים קשות. אז הוא שתק ולא לקח חלק בשיח שלא לגיטימי בעיניו. תחשבי אם זה היה קורה לך, שהיית מפילה את הילדה בטעות והיא הייתה פותחת את הראש ח"ו (קרה לאמא שלי עם אח שלי...), לא היית רוצה שהוא יגיב אלייך כמו שהגבת לאחותו...

אפשר להתעלל במישהו על ידי התעלמות ממנו. בטח כשזה התעלמות מכוונת, זה ממש התעללות. אבל יש אנשים שפשוט באופי שלהם הם מאוד רגועים, וזה נראה קצת כמו אדישות, אבל זה לא בהכרח ככה. 

וטוב עשית שלקחת אחריות והתנצלת. צריך מאוד להיזהר לא לחצות את הקווים גם בשעת כעס ומצוקה. 

אבל זה לא היה רוגע, זה היה התעלמות שהיא הייתה דרך התמודדות שבעיניי היא לא מוצדקת.

תגיד, נכון, היא לא הייתה בסדר. איך סמכנו עליה.

תראה משהו, הזדהות, לא תמות מזה.

דרך ההתמודדות שלך היא הרבה הרבה פחות מוצדקת. 

מעצבן שמישהו אדיש ולא מבין אותך

רק לדמיין איך זה יגמר בפעם הבאה...

@נחשון מהרחברון 

פחות זמין כאן

נותן לך מספר בפרטי

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!

דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!

ושוב, בהצלחה

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

מזדהה עם התוכן שכתבת שמכווץ את הלב. עברתי את כל הדברים שאת מתארת. 

כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא ניתן להמשיך לחיות בזוגיות הזו, כי זה רק מעמיק את הקושי, הלחץ, העצבים וכאב הלב. 

אני אגלה לך פה סוד: 

רוב הזוגות שלא רוצים להתגרש נשארים רק בגלל החשש של הפן הכלכלי, החוסר ידיעה של מה יהיה ואיך אסתדר לבד גוברים על הצער בתוך זוגיות כזאת. אבל כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא מעניין כלום - כי אינדבדואל בתוך זוגיות בלתי אפשרית יעדיף לחיות ברחוב - מאשר לחיות בכלוב = כלא.

אם תרצי אוזן קשבת, עצה טובה וחיבוק חזק - אני פה.

עכשיו הכל נראה מפחיד, שחור, ללא תקווה וללא מוצא רק יאוש. אבל (וזה אבל גדול) את תעברי את התקופה המגעילה הזו, כמו גדולה ורק תצמחי מזה. עכשיו קשה לך לראות את זה, אבל תסמכי על מי שהיה שם. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

מחזק את הדברים של @הסטורי 

הזכור לי ביותר הוא שההורים שלי תחילה היו מאוד מבולבלים סביב הנושא וכל פעם החליפו דעה (שהייתה מאוד נחרצת כשהייתה) ובסופו־של־דבר הפכו לאפוקליפטיים לחלוטין ביחס לנושא

מה שפגע מאוד בסמכות הורית (לא במובן של להכריח אותי א' או ב'... אלא במובן שאם אומרים מציבים ענייין פעם אחת וברצינות אז גם מתייחסים לזה ברצינות כי מבינים שזה רציני... אם אפשר לנסח זאת כך)

ושחק לחלוטין את הרצון שלי להתייעץ איתם / לשמוע את דעתם אולי בכל סוגיה שהיא

איני יודע מה רמת השיתוף ביניכם ועד כמה הוא מעוניין לשמוע הטפות מוסר, לרוב זה גיל שאנשים רוצים להגיע אל כל דבר בכוחות עצמם

אבל כמו ש @הסטורי אמר גם אם אי־אפשר לצורך העניין "להתמקח" על עצם הקשר (זה באמת יפתיע אותי אם פתאום אחרי שיחה איתכם הוא יגיד לחברה שלו "טוב דיברתי עם ההורים שלי הם לא מתים על הרעיון אז ביי נתראה בגלגול הבא")

כן אפשר לפחות לנסות להציל את מה שאפשר לפי הרמה הרלוונטית (אם נניח זה שמירת נגיעה, או אם לא אז לפחות שישמרו על עצמם ויקחו את הדברים לאט ולא יעשו שטויות בקנה מידה משמעותי)

בתור מתבגר, קשר ידידותי עם בנות לא היה מה שהרג אותי, גם לא פלירטוטים, אבל ככל שמתקדמים יותר בתוך "שטח האויב" ככה גובר הסיכון... אז אני מאוד מחזק את הנקודה שאוקיי גם אם הוא מחליט שהוא בקשר הזה אז להבין שהדברים האלה הרבה יותר רציניים ממה שהם נראים במבט שטחי וצריך להתייחש אליהם בהתאם

ואני חושב שבזמנו זאת באמת העצה שהייתה יכולה לחשוך לי המון עוגמת נפש ובלגן, לא להתיר את הרצועה אלא לשמור על אותם גבולות מסוימים שייתכן שכן הייתי מוכן לשמור אם הייתי מודע אליהם יותר.

או לחילופין (או בנוסף) עצות שתשמורנה עליו היכן שהוא נמצא כמו איך לא להינזק ממערכת היחסים הזאת ברמה רגשית

אבל אם להסתכל על זה במטא, בסוף זה החיים שלו והאחריות שלו, "לא ידח ממנו נידח" אנשים לרוב לא מתים ממערכת יחסים בתיכון זה לא סמים או עבריינות קשה (אלא אם באמת הולכים הרבה יותר מדי רחוק...), נופלים קמים הכל יהיה בסדר.

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית