אל תשמרי את המידע הזה לעצמך.

דבר שני, לבקש ממנו ללכת ביחד לטיפול זוגי ולהעלות שם את כל הרגשות שלך.

חבל על הילדים, אבל שלא תמצאי את עצמך גרושה בסוף עם 4 ילדים..

זה שהוא נעל אותך בחדר זה פשוט מזעזע. זו אלימות לכל דבר.

נורא... מצד שני יתכן שהוא ממש נפגע ממך

יתכן שהוא הרגיש שאת מתיחסת אליו במעט "אכזריות" ולכן הוא הגיב בהתאם

אם לא, ודאי שזה נורא מאד

לדעתי תירגעו , תדברו

ואם הוא מסביר שממש נפגע ממך, אז גם את תנסי להשתנות ולהתיחס אליו יותר יפה וככה גם הוא יתיחס אליך בהתאם

בד"כ גבר נורמלי לא סתם מתנהג ככה, כנראה שהיה ממש פגוע

אם היית 100% נחמדה אליו, אז ודאי שקשה לחיות עם גבר כזה

רוב הסיכויים שהוא הגיב כך כי היה מאד פגוע,

שוב - זה לא מצדיק זאת, 

אך גם נשים שבטבען עדינות - צריכות להזהר לא לפגוע בגבר, אע"פ שפגיעתן עדינה יותר- עדיין לא מתיר לזלזל בבעל

בהצלחה והרבה כוח, לא פשוט בכלל ומאד מאד פוגע

לא אמרתי את זה

מסכימה שזה לא מצדיק את ההתנהגות שלו

יש כל מיני סוגי נשים

יש כל מיני סוגי גברים

לכל אחד חסרונות ויתרונות שונים זה מזה

זה לא מצדיק, 

אבל זה  ישנה את הדינאמיקה, כך נשמע לי

אם את רוצה שינוי לטובה בזוגיות - תהיי בוגרת ותתחילי את

גבר פגוע עלול להתנהג בצורה ילדותית, שיכול לבוא לידי ביטוי בכל מיני אופנים

כשבנאדם אומר משהו בשעת כעס - ברור שזה מעיד על רמה רוחנית, יש כאלו שאפילו בשעת כעס לא יגידו ולא יתנהגו כך

מצד שני, הוא פתח לך בסוף - זה לא שהוא ממש הרביץ לך

ברור שזה חמור, אבל מה נשאר לך לעשות? רק לתקן

להתגרש לא יעזור לך לדעתי

תנסי ללמוד לכבד אותו ולהתנהג אליו יפה, כמו תינוק שלך, לפנק אותו קצת - מה יש?! להגיד לו מילים טובות

אם הוא ימשיך להתנהג כך חלילה - ברור שתשקלי גירושין

אבל רוב הסיכויים - 99.9999% - שהוא ישתנה לטובה

וכי מי לא זקוק למילה טובה? לארוחה חמה? למכתב מלבב? למחמאה? שתגידי לו שהוא נראה טוב ושאת אוהבת אותו?

זה מצב מאד קשה מה שעברת, תרשי לעצמך לבכות הרבה כדי להרגע, לא יודעת אם היתי עומדת בזה נפשית , לא פשוט

מצד שני, דעי לך שאם פגעת בו, יש לך חלק מסוים בזה ותשתדלי לתקן...

חיבוק גדול ובהצלחה

לי נשמע לפי הסיפור,

אגיד זאת הכי דוגרי שאפשר (ניסיתי קודם בעדינות, אתן "מכריחות" אותי לומר דוגרי ) :

נשמע מהסיפור שהיא הסתירה את החלק הראשון של הסיפור - 

מה קרה לפני שהוא התנהג כך? האם היא הקניטה אותו ואמרה לו מילים פוגעניות?

כך זה נשמע לי

אם לא - סבבה אז באמת גבר קצת אלים וזה מסוכן

אם כן - אז היא צריכה לתקן, 

גבר שפגעו בו - לא יבכה כמו אישה,

הוא יתחיל לעקוץ וכדו' 

אין לי נסיון בזה ב"ה בעלי עדין, אבל כך נשמע לפי הסיפור

אני פשוט מרגיש לי מהסיפור שהגבר נפגע מאד מילולית מהאישה 

מסכים איתך.

עצוב לראות שיש נשים שגדולות בחברה שבה האישה תמיד אשמה

ושאם הגבר אלים- זה בגללה...

מחריד.

2 סיפורים כואבים ושורפים - הן הזוג ההוא והן הסיפור שלך

שה' יחזיר לך רק טוב בחיים ותראה נחמה ושמחה ותזכה לראות את ילדיך בתדירות גבוהה יותר, זה באמת ממש קשה לראות את הילדים בתדירות כה נמוכה, אין ספק

אני חושבת שיש 3 סוגים של אנשים

1) רוב אנשי העולם, בשוק מנעילה וכו'  - כך רצוי לכתחילה להיות 

2) חמומי מוח בשעת כעס מאד גדול ,כ שפגעו בהם מאד מאד קשה , יכולים קצת לצאת מהכלים, (כדוגמת צעקות וכדו') אבל לא אלימים - לא ירביצו או ירצחו חלילה

3) אלימים באמת חלילה

ואתן מערבבות מאד מהר בין 2 ל-3 וגורמות לחוסר אמון בין בני הזוג הללו בשרשור

ואם היא תמחל לו ותתן בו אמון, רוב הסיכויים שהוא לא יחזור על כך לעולם בעז"ה 

דבר נוסף, למה כ"כ אכפת לכן ממה שאני כותבת? כבר כתבו פה שאני לא נורמלית, אל תקשיבו לי וזהו

ואם נגמרו לי השמות תחליט שכדאי למחוק - תמחקו, אין בעיה , אולי אני טועה 

שכל הזמן מדברות על "כוח האישה ויכולת ההשפעה שלה על הבעל".. וכל הסיסמאות האלו...?

זה ממש נראה ששטפו לך את המוח בדיבורים שמימיים כביכול כאילו שלאישה יש כוח לפתור הכל על ידי כיבוד הבעל ותפילה... שלרוב זה נכון, אני לא אומרת שלא... אבל יש כאלה שלוקחות את זה חזק מידיי וחיות קצת בלהלה לנד...

פשוט יצא לי להכיר מישהי שצורת המחשבה שלך הזכירה לי אותה. יכול להיות שאני טועה לא התכוונתי להעליב..

יפה מצידך, באמת תודה  

ויש לך כושר ניסוח מופלא

חוקרת במשטרה - מתאים לי???

חחחח סתם

שלמדו על זה הרבה, שניפגשו עם הרבה ושזה תחום העיסוק שלהם יודעים פחות ממך ומעוד אישה אחת בעולם!

והם לא יודעים לזהות מהו באמת אדם אלים ואיזה אדם הוא לא.

כל הכבוד לכם!

איך הצלחתם להגיע להבנה המדהימה הזאת? איזה לימודים עשיתם? עם כמה קרמינולוגים ניפגשתם?

איך זה שרק שניכם מבינים את זה?

וכולם פה, כולל אנשים שליוו מקרוב מקרים של אלימות במשפחה, שחוו מקרוב אלימות במישפחה, אנשים שמבינים בתחום - כולם פה טועים!

באמת - נראה לי שלאף אחד פה עוד אין לב עד כדי כך נקי כמו שלכם. 

העלים לה חפצים - זה בסדר, וזה שהיא במטרה להחזיר אותם לעצמה החביאה לו גם - זה אלימות שבעיניך מצדיקה נעילה למשך חצי שעה למרות בכי ובקשות לצאת?

זה בדיוק נקרא לנסות לעקם את המציאות כדי להתאים אותה למה שאתה רוצה - להאשים את האישה.

פשוטו כמשמעו.

אני לא יכולה יותר לשתוק, כי אלימות במישפחה זה משהו שניפגשתי איתו מקרוב מאוד מאוד - ומה שאתם עושה פה - אולי בתום לב - זה פשוט לרקוד על הדם של כל הנשים והילדים הגיבורים שעוברים את זה יום יום.

פשוט לרקוד על הדם! והשפה הבוטה זה כי אני פשוט בוכה, כי אני מרגישה שהלב שלי מצתמק כל פעם שאני קוראת אותך, שאני רוצה לזעוק לשמים ולהקב"ה, כי הלב שלי נגמררררר, וכי אני פשוט בוכה עכשיו.

או על עצמן או על אנשים קרובים מאוד.

ובכל מילה שלך את קורעת להן את הלב.

לב נקי - בטוח אין פה!

.....

פשוט לא מסוגלת לראות שמישהו בא ומגדיר את ההצדקה לאלימות כלב נקי.

אתן בכלל בכלל לא ירדתן לסוף דעתי

אבל כבר התעייפתי להסביר

ושכשפוגעים עמוק בבן אדם זה  הצדקה לנעול אותו בחדר, לגרום לו לבכות ולפגוע בו.

אז איך את באה אלי בדרישה, כשאני בסך הכל לא מסכימה עם ההגדרה שהצדקה לאלימות היא לב נקי, אחרי שרקדת לי ולעוד אלפי קורבנות אלימות על הדם.

(ובאמת - אני יודעת שטעיתי ולא הייתי צריכה לכתוב את זה, הניסוח לא היה מכבד בכלל)

לא הבנת אותי נכון ואולי לא הסברתי ברור

אמרתי שזה מצב נתון שקרו 2 הדברים הלא נעימים ומאד מצערים ומאד מאד מאד קשים..... הן ההתבטאות והן הנעילה הם מעשים מאד קשים כלפי האישה ולא נתתי לכך שום הצדקה!

רק הסברתי שצריך להסתכל קדימה, מה עושים עם זה????

לדעתי, זה לא עלול להגיע לרצח כ"כ מהר, כפי שכבר כתבתי - הוא לא מחבל אלא בעלה שהיתה לו מעידה חד פעמית

לשים על הבעל סטיגמה של "רוצח"/אלים - לדעתי רק יחמיר את המצב

ואילו - לדבר איתו על הנושא ולהבהיר לו שאין מעשים כאלו שוב )(בתנאי שרואים שאכן הוא נרגע וחוזר להתנהג כמו בנאדם נורמלי) , ובנוסף לתת לו סטיגמה טובה של בנאדם טוב - יכול לגרום לשיקום הנישואין שלהן

לטיפול יותר מעמיק - ודאי שכדאי לפנות לעמותה או מישהו מקצועי שמכיר אותה ואותו, רק נתתי את חוות דעתי על סמך הנתונים שהוצגו

ובבקשה די ודי ודי ודי ודי להוציא דבריי מהקשרם ואז להרשיע אותי! 

אכן טעית בניסוח הבכלל לא מכבד , בלש' המעטה,  סולחת

את צודקת שיש פה כמה ענינים ונושאים

אולי לא מספיק הבהרתי, 

אבל ברור שדבר ראשון זה לדבר איתו ולהגיד לו שזה קו אדום, ושהוא חייב להתחייב שזה לא יקרה שוב , אולי לא ציינתי זאת כי זה היה לי ברור, זה א"ב של תקשורת בין בני אדם........

דבר שני, זה במקום לשים עליו סטיגמה של רשע, שמן הסתם הוא גם שבור ממה שקרה ומצטער על כך , לשים עליו סטיגמה של צדיק ולעזור לו לפתוח לעצמו ולאשתו דף חדש

(הסטיגמה של הצדיק, באה לידי ביטוי בדברים מעשיים כגון -מתנות, ארוחה וכדו' )

והשפלות של אישה כלפי בעלה , אכן אישה צריכה להזהר מזה , היא צריכה להזהר לא לשפוך את דמו,

ברור שתלוי מה רמת הפגיעה 

אם פגיעה קלה או תלונה קלה הוא נועל - ודאי לא נורמלי

עזבו אותי, שהיא תלך להתיעץ באופן אישי , מי שמכיר אותה ואת בעלה וברור שזה יהיה יותר מדויק ונכון, נסחפתן והרחקתן מסקנות מרחיקות לכת כלפיי, וזה מתחיל להיות עבורי ממש לא נעים, בפרט שזה ממש לא נכון

בסה"כ נתתי חוות דעתי על המקרה 

וזה שלא הבנת, לא אומר שאת צריכה להשמיץ אותי בחזרה 

פשוט כי אחרי שסוף סוף הוצאתי את מה שהיה לי על הלב וכתבתי לך את מה שאני מרגישה (ובכיתי קצת) נפתחתי יותר להבין אותך, ולא רק להתכווץ מכאב על כל מילה שנכתבה, וזה מרגיש לי שאת פשוט לא מכירה מסביבך אנשים שהם באמת "אלימים".

לא מדובר על כאלו שבהתקפה של פגיעה עושים לפעמים דברים שהם מתחטים עליהם, אומרים מילים פוגעות או עושים מעשים קצת קיצוניים - שאז באמת חשוב לעשות מה שאמרת (כל עוד ולא מדובר במעשה אלימות) לדבר, להגיד שזה קו אדום וכו, לבקש התנצלות, לראות שבאמת יש חרטה ולנסות לפתוח דף חדש, לא לשים תווית של רשע, לתמוך לעודד להחזיר אהבה וכו. וזה נכון מאוד שלכל בן זוג יש השפעה *עצומה* על בן הזוג שיני - וכבוד והערכה יביאו ליחס מכבד בחזרה - כל זה במצב של אנשים רגילים.

פה לא דובר על נעילה של דקה שניים בחדר, מדובר פה על *חצי שעה* כלומר - היה לו מספיק זמן להתאפס, להירגע ולהבין מה הוא עשה. זה בעצם אומר שגם אחרי שהוא נרגע מהפגיעה, גם אחרי שהוא התאפס, הוא המשיך לשמוע אותה בוכה מאחורי הדלת - ולא פתח לה.

גם תשימי לב שהיא אמרה שזה קרא אחרי שהוא החביא לה חפצים בבית ולא החזיר לה אותם, ולכן היא החביאה לו גם - לא היתה פה פגיעה כמו שאת מתארת, וזה לא משהו שאדם רגיל היה אמור להגיב בצורה כזאת גם לא למשך דקה או שניים, ופה זה היה למשך חצי שעה.

ולכן זה כן הופך את זה לאלימות, ומדובר פה באדם אלים, שלא יעזור שום סליחה או כבוד - זה מצב שמצריך טיפול.

כי הוא אלים, ואנשים אלימים תמיד מוצאים סיבות לתרץ את האלימות שלהם

תודה שלפחות כתבת בצורה מכובדת בלי להשמיץ אותי 

תבורכי

ומחילה של האישה כחולשה שלה, וזה רק גורם לו לדרוס אותה עוד יותר

שהיא מעולם לא חוותה סוג של אלימות, ולכן אין לה מושג על מה היא מדברת..

והלוואי שלא תחווה לעולם

יש דברים שהשתיקה יפה להן....

איזה משפט מתנשא

הפעם לא יכולה לשתוק כבר - לא יפה מצידך! באמת שלא! 

אני חרדית ומעולם לא חשבתי ככה

כמה סטיגמות, אלוקים....באמת...

מכל מיני מגזרים, זה לא מעיד על כל המגזר ממנו מגיע אתו הרב.

יכולת הסקת המסקנות שלך מדהימה

ולגבי המשפט האחרון, אם אתה אומר שהמגזר מחולק להמן זרמים, איך אתה יכול להסיק משמיעת רב אחד, על כל המגזר

אתה סותר את עצמך

סתם בלי קשר עירבת את הציבור החרדי

אין שום הוכחה לכך שמערכות יחסים זוגיות של חרדים הן יותר אלימות.

אגב נראה לי שבאחוזים יש יותר גברים חילונים שרצחו את הנשים שלהם 

פגעת פה בהרבה אנשים שקראו אותך, מידיעה! 

מבקשת סליחה מכל הלב

כוונתי היתה כולה לחוות דעתי על המקרה

ואם טעיתי וזה לא נוגע לאותן נשים שחוו אלימות בלי אפשרות לשנות את המצב - 

מבקשת סליחה באמת מכל הלב 

לא התכוונתי חלילה לפגוע באף אחת, רק לעזור

ואם היה נשמע שפגעתי - אז באמת באמת סליחה מכל הלב

.....

נעילה בחדר למשך חצי שעה, על אף בכי - בעיניך לא הופך את האדם לאלים?

ובעיניך זה סותר את השכל הישר שכולם מגדירים דבר כזה כאלימות?

כי כתבת בעצמך שהעלמת חפצים זאת אלימות - אז כן, הוא העלים לה את החפצים, והיא, בניסיון להחזיר לעצמה את החפצים העלימה לו גם - אבל אתה ישר נפלת על זה שהיא האלימה.

מעשה אלים הוא לא בהכרח מכות או רצח, והוא לא בהכרח מעשה שמוביל לדברים האלה. יש גם מעשים יותר קטנים שנחשבים כאלימים. 

אלו לא התנהגויות שאמורות להיות בתוך קשר זוגי, ואלו לא התנהגויות שאמורות להיות בכלל בחברה. אישה נורמלית לא נועלת את בעלה מחוץ לבית. זה נשמע לא שפוי למנוע ממישהו להיכנס לתוך הבית של עצמו. אנשים לא נועלים אנשים, לא בתוך חדר, ולא מחוץ לבית. 

זה שהוא נעל אותה בתוך חדר זה לא אומר בהכרח שהוא עומד להכות אותה. אבל זה עצמו מעשה לא לגיטימי. 

ושתתחנן להיכנס  (אצלה זה היה עד בכי ממש) בוודאי זו סוג של אלימות,

מה השאלה בכלל??

כל הדוגמאות שנתת לא  מצדיקות חלילה

אם במקרים הנ"ל שפירטת הוא  התנהג כך - ודאי לשקול גירושין או פרידה או שינוי רציני ביניהם , כגון לדבר איתו ולהציב לו תנאי שאם לא משתנה תוך X זמן אז ...

אני מתכוונת לכך שיתכן שהיא ממש השפילה אותו וקראה לו בביטויי גנאי מעליבים וכדו' , הרבה יותר עוצמתי ממה שתיארת

שוב, הדוגמאות  שנתת נשמעות די נורמליות ולא מצדיקות התנהגות מצד הגבר כפי שתיארה הפותחת

למשל 

אני מנסה לדמיין..... 

רק בתנאי 

שלא תעלילי עליי אחר כך שיש לי נסיון בזה חלילה

תארי לך שהוא עובד קשה

וקשה להם כלכלית נניח

והוא באמת מחפש עבודה וקשה לו נפשית מזה שלא מוצא

והוא ממש עייף מזה

והם בקושי יכולים לקנות דברים שהם צריכים - בגדים וכו'

והיא מרוב תסכול כלכלי של עצמה - מפילה עליו -

נניח - 

אתה אפס/הכל בגללך /איזה דפוק אתה / חבל שהתחתנתי איתך

וכיו"ב  - תחשבי לבד..... לא נעים להוסיף ביטויים שכאלו.......

וכן הלאה

לפעמים נשים מגזימות עם הביקורתיות שלהן, וזה הרסני

הוא בנאדם, הוא אנושי

גברים יותר אנושיים ורכים מנשים בד"כ, באופיים

ונשים קשות וחדות לעתים , וזה יכול לשבור את הנפש

אני מבינה, כי כשחברה בעבודה משליכה מחסרון מסוים שלי  על כל האישיות  - - - - זה משפיל ורומס את הנפש, אין מה לומר! 

אל תחשדי בי, לא נעלתי אותה בחדר ולא איימתי עליה חחחח אבל אני בהחלט מבינה את רגשותיו של הגבר המתוסכל ומרגיש שהוא לא יכול כבר שהיא תהפוך אותו לסמרטוט

תארי לך שהיא מוסיפה וצורחת עליו ומשפילה אותו? ופוגעת לו בדימוי העצמי ממש ממש?

בקיצור אם את מנסה להבין מה אני אומרת, ולא רק להתקיף ולהתגונן,

 תדמייני איך הגבר מרגיש במקום להכנס לנעליים של האישה 

חברה שלי בעבודה, אין לי קשר מספיק קרוב איתה,

והיא לא הקניטה אותי עד כדי כך

בקשר קרוב מצוי שמרגישים בנוח יותר להגיד הכל דוגרי, ולכן בין בעל לאישה מצויות מריבות , כך טבע העולם, הם מרגישים בנוח לדבר פתוח וכן לפגוע

שוב, לא הצדקתי,

לא אמרתי שמלכתחילה הייתי בוחרת גבר כזה, כן?

ברור שלא

רק אמרתי שזה לא עד כדי כך חמור,

והם נשואים כבר , זה לא שהיא רווקה ויכולה לבחור לא להתחתן איתו - היא כבר התחתנה,

אתן משוות אונס/רצח למישהו שנעל חצי שעה בחדר? זה לא אותו דבר.......

אתן משוות שהוא עצבני ואומר לה אני אתן לך כאפה לזה שהוא *באמת* נתן כאפה? לפי דבריה הוא לא באמת נתן כאפה

והאם הפותחת תיארה את כל התמונה? האם היא כתבה את כל הפעמים שהוא התייחס אליה יפה והיה נהדר ומקסים ורומנטי? הרי הם התחתנו, היא התאהבה בו, זה לא בנאדם זר מהרחוב, כן?

לכל אדם לעתים יש רוח שטות, ברור שהוא הגזים , אך בעיניי בתנאי שזה לא חוזר על עצמו, אם הם משקמים את היחסים ביניהם ומדברים מילים טובות והערכה, והיא רואה שהוא משתנה לטובה - יש סיכוי

ברור שהוא מתוסכל,

ברור שהוא בנאדם קצת עצבני יותר מהרגיל,

שזה נובע מהמון המון תסכול

שהוא צריך לעבוד על עצמו,

שהוא קצת סגנון "ארסי" אולי....

ואם זה חד פעמי פעם ב-5 שנים ולא כל יומיים - זה לא עד כדי כך נורא, מבינה?

לי נשמע כאילו הנעילה שלו אותה בחדר היא במקום להגיד לה משפט כמו - 

"עברת את הגבול, הגזמת עם הדיבורים העוקצניים שלך כלפיי לעומת כל הטוב שאני עושה לך"

כך זה נשמע לי.......

הוא פשוט לא יודע לבטא את עצמו מספיק ברור........

זה כמו שילד צורח בלי הפסקה ורוקע ברגליים בזמן של הסטריה (מכירה את התופעה?) אז את חיבת להיות קצת קשה איתו ולהגיד לו - "מספיק!" והוא בוכה, אבל מפנים את המסר

לא מצדיקה את ההתנהגות שלו אבל מבינה אותו

אבל אני מפחדת לדבר פה שלא תסקלו אותי

ואחת פה כבר כתבה שאני לא נורמלית - זהו הרגתן אותי

לא אוכל לכתוב כאן יותר ככל הנראה....

צריכה לחשוב איך לנסח.. להסביר כוונתי......

1. מבינה שיש תקדים, לכן אמרתי תלוי באיזו תדירות, אם זה חוזר על עצמו כל יומיים - ודאי לשקול ייעוץ/פרידה/גירושין

רק בתנאי שזה משהו יחסית ממש חד פעמי

2. ודאי שזו נורה אדומה,

זו גם נורה אדומה עבורה לכך שהיא עברה את הגבול בכך שפגעה בו והיא לא התיחסה אליו בכבוד אלא כמו סמרטוט

והכוונה בתכיני לו ארוחה טובה וכו' - זה לשקם את הכבוד וההערכה ההדדית ביניהם לטווח הארוך\

3. ברור שלא בשאננות! פשוט לנסות לשקם ולא להרוס

4. התכוונתי לומר שאילו היתה נפגשת עם בחור כזה לצורך נישואין , לא היתה מתחתנת והיתה פוסלת אותו על כך 

אבל כשנשואים כבר, כדאי לנסות לשקם לפני שמפרקים בית....

בוודאי שאם זה חוזר על עצמו בתדירות גבוהה - הוא לא שולט על עצמו ושתתגרש/תתיעץ וכדו'

רק רציתי להאיר נק' מבט

מקווה שהבנת אותי 

ותודה על הרצון להבין את ההגיון, יקירה  

הם נשואים שנה וחצי למען ה'!!!

אם זה הרזומה שלו- לאן הוא עוד עלול להגיע??

את משגעת אותי עם הרונדלים שאת עושה- העיקר שהאישה תיקח אחריות.

את לא מבינה שהאחריות שלה היא קודם כל להגיד- עד כאן!!

אני לא מוכנה להעביר את זה!

אני לא מוכנה שדבר כזה יעבור בשתיקה!

תביני שיש מצבים בחיים שהשכל אומר את הדבר הפשוט והישר- ולו צריך להישמע. 

ממש לא לכל מיני התעקמויות למיניהן,

שמנסות לפשר ולגשר

עוד לפני שנאמרה אמירה ברורה, נחרצת, חד-משמעית בנושא!

והאמירה צריכה להיות ברורה לחלוטין-

בפעם הבאה שאתה עושה דבר כזה- אני מתקשרת לשכן\להורים שלך\להורים שלי\ אפילו למשטרה!

קודם כל מישהו מהסביבה הקרובה חייב לדעת על מעשיו

ואח"כ אם צריך אפשר לערב משטרה.

אז מה אם היא התחתנה אתו!

היא קודם כל בן אדם ומגיע לה לחיות בביטחון בסיסי.

אנשים הם שונים

הוא חמום מוח יותר מאדם רגיל , אין ספק

אתן טענתן שזה אלימות

יש מצב שזה אלימות, אני לא מכירה את הבנאדם 

ובחיים לא הוצאתי מהפה קללה. אבל מה שכן אמרתי לו דברים כמו לכולם אתה מראה שאתה צדיק ותראה איך אתה מתנהג לאישתך מה זה שווה כל החסד שאתה עושה .

ועוד דברים שהורידו אותו ולפי מה שהוא אמר נתתי לו להרגיש אפס. אבל זה מצדיק דיבור בכזו אלימות? נו באמת שום דבר לא מצדיק דבר כזה! בנאדם צריך להתגבר על הכעס שלו ולעבוד על המידות! 

זה בהחלט משפיל דיבורים כאלו, כפי שדברת אליו,

הכי פשוט - היית רוצה שידברו אליך ככה? לא!

תגידי לו - אני מאד מעריכה את כל מה שאתה עושה עבורי וכו'. ........

ואם הוא לא חוזר על ההתנהגות - מעולה

אם כן - אז אולי תשקלי לפנות לעמותה וכדו' , לא הצדקתי את מעשיו לגמרי

יש ביניהם קשר הדדי

ואם הוא נותן לה בלי סוף והיא לא נותנת הערכה ועוד פוגעת בו קשה בחזרה.....

אפשר להבין את התסכול שלו

הוא צריך לעבוד על עצמו במקביל לא לעשות כן גם בזמני כעס,

אך יתכן שהיא "שברה את הכלים" והקניטה אותו באופן מוגזם באותו מעמד שהוא נעל אותה.....

שוב, לא מנסיון..... 

הוא אפילו לא נתן לה כאפה , הוא רק אמר את זה מרוב עצבים

זה נשמע לי ביטוי ממש לא נעים, אבל זה ביטוי שמביע כמה היא פגעה בו - רק מה??? - - גבר לא יבכה, אז הוא דיבר באופן בוטה -  כמו ארס כזה..... זה ביטוי , זה לא נשמע שהוא באמת פגע בה פיזית

הוא מתבייש להגיד כגבר "השפלת אותי עד עפר" ולבכות, אז הוא אומר את זה באופן לוחמני - "אפרק וכו'" שזה ביטוי ממש לא יפה, אבל כנראה הוא סגנון ארס כזה... כך נשמע לי..

פשוט זה לא שהיא אומרת שכל יום הוא עושה לה את זה

אתן קצת מגזימות

ברור שמפריע , בחיים לא אמרו לי כזה דבר, לא בעלי ולא המשפחה, אל תדאגי הכל בסדר איתי 

פשוט אני יכולה להבין את הסיטואציה, אתן עושות את זה קיצוני יותר ממה שזה נשמע

אני פשוט מבינה שיש מושג של משברים בחיים  ואל תקצינו עד לכדי רצח

לא מבינות? אז לא... לבריאות

רק אל תניחו ותגזימו - שזה לא מפריע לי או שאני רגילה לזה, כי הדגשתי כבר אינספור פעמים שזה לא המקרה 

לא בקטע של לחזור בתשובה ולא כל הכבוד לו

לא הבנת אותי בכלל........

ברור שזה חמור איך שהוא התנהג

השאלה מה היה הטריגר להתנהגותו - יש 2 אופציות

1)

אם היא רמסה והשפילה את כבודו לפני כן - 

אז שתעשה עם עצמה חושבים

2) 

אם היא התנהגה אליו יפה או רק העירה משהו קטן - 

אכן התנהגותו ודאי לא מוצדקת ואכן כדאי לשקול רציני פירוד או גירושין חלילה

מאחלת שיהיה לפותחת רק טוב והמון חוזק, לא קל....

התכוונת שאת מצדדת לדעתי או להפך?

התכוונתי שיש נשים שיודעות להעליב מילולית מאד חזק,

בלי שזה ייקרא "אלימות"

ואם זה המקרה, גם ידה בדבר

אם לא - ודאי שהיא לא אשמה ומעשיו חמורים ביותר 

לא אמרתי שזו מצווה לכתחילה שהוא נעל אותה לחצי שעה ........

ולא אמרתי שהוא צדיק

ולא אמרתי שכך ראוי לנהוג כשאשתך מכעיסה אותך, 

לא!!!!!!!!!

את מגזימה ומקצינה את דבריי, יקירתי הנחמדה!

ודאי שזה נורא

רק הסברתי לך מה הרקע לרגשותיו

ובסופו של יום, הוא לא פגע בה פיזית ממש

ברור שהמקרה המתואר כאן זו מריבה קשה שלא אמורה לקרות בזוגיות כלל, לכתחילה

זו לא מריבה סטנדרטית, זו מריבה קשה קצת...

אבל ,עדיין - הוא לא פגע בה פיזית

ויש להבין את הסיטואציה הקשה שהם נקלעו אליה וכיצד הגיעו לכזה מצב לא נעים בכלל......

תודה, באמת נתנו לי פה הרבה הקנטות בשרשור, אני שמחה שמצאת הגיון בדבריי

כבר התחלתי לחשוב שיש בי משהו לא בסדר חח

לחרוץ גורלות לרעה זה הכי קל - יאללה תתגרשו..... 

את תגדלי את הילד לבד? את תתגעגעי לבעל ? לא, 

זו היא שתתמודד אח"כ,

לשקם ולבנות - זה הקשה והנכון,

בעיניי

ברור לי שהיא אוהבת אותו, היא בחרה בו,

בוודאי שזו נורה אדומה!!!!!

אבל אם הם מתפייסים למחרת,  והאהבה חוזרת , הם מתחילים לכבד אחד את השני, 

למה שזה יקרה שוב?

זה נבע מחוסר כבוד שלה כלפיו

אז שהיא תחליט מה היא מתכוונת לעשות עם חייה

ושיהיה להם המון בהצלחה לזוג הזה!

הצד האלים (גבר או אשה) פוגע. לא דווקא במכות, זה יכול להיות מילולית, זה יכול להיות במעשים שונים. ואז הוא מתחרט, מתנצל, אומר שהוא לא יודע מה עבר עליו באותו רגע. האהבה חוזרת ללבלב, הידד! ואחרי תקופה מסוימת - חודשיים, חצי שנה, שלוש שנים - הוא עושה את זה שוב. ושוב מתנצל, ומזמין זר פרחים ענקי. וחוזר חלילה. לאט לאט המחזוריות מתקצרת, האירועים סמוכים יותר אחד לשני וחמורים יותר. ואיפה זה ייגמר אם לא עוצרים את זה - אי אפשר לדעת

עובדת בעבודה לא יכולה להשפיל אותי עד כדי כך

אישה יכולה להשפיל יותר, מכיון שהיא מכירה אותו לעומק, זה גם הכי פוגע מכיוון שהוא מצפה ממנה לתמיכה ובמקום זה היא כמו אויב

אני חושבת שהבנתי את הסיטואציה ואתן ממהרות לשפוט

גם אז היית אומרת לה תתנצלי ותחשבי איפה טעית?

אני לא חושבת שהםצריכים להתגרש,

אבל הבן אדם צריך ניעור רציני מאוד-מאוד.

שימי לב למה שאומרים לך.

יכול להיות שאת טועה בשיפוט ה"פרווה" שלך?

תאמיני לי, אני מכירה מקרוב נשים מעלילות,

נשים שפותחות תיק לגבר על כלום,

נשים מסרסות.

זה לא המקרה.

ואגב,

דעתי היא במקרים כאלה שצריך להילחם בפגיעה של האישה, וגבר לא צריך לשתוק.

אבל איך נלחמים?

לגיטימי- להציב גבול בצורה ברורה

לגיטימי- ללכת לבית משפט

אפילו לגיטימי להגיד לאישה נוראה שהיא אישה נוראה.

לא לגיטימי- לזרוק חפצים

להשתמש באלימות

לקלל.

וכאן היה שימוש באלימות.

ואת נותנת לזה לגיטימציה בדברייך וזה אסור-אסור-אסור.

תחשבי שוב לו ביתך היתה "סתם מישהי".

המחשבה כאילו יש בה אשמה כלשהי שנותנת לגיטימציה לפשוע כלפיה ככה- זו מחשבה מעוותת.

והיא לא קיבלה אותו - אז לדעתך זה מצדיק שהיא תנעל אותו בחדר???

לפי דבריך - כן!

לגיטימי שכשדוחקים בן אדם לקיר ולא נותנים לו יחס טוב אז הוא יקבל אלימות.

והיא במקום אלימות - כפי את מצפה שיקרה - היא בסך הכל *אמרה*  לו שבחוץ הוא מתנהג טוב, ובבית היחס שלו לאישתו הוא נורא.

למה כששהוא מתעצבן על זה שאמרו לו שבחוץ הוא עושה חסד ובבית לא - אז זה הגיוני בעינייך שהוא ינעל אותה בחדר, או יאיים במכות, וכשהיא מקבל יחס לא טוב ונעילות בחדר - את מייד יוצאת נגדה על זה שהיא *אומרת* לו את זה????

גברים יקרים, אין לכן מושג כמה כח יש לכם בידיים - זה נראה לכם שהאישה חזקה? זהו, שלא....
היא זקוקה נואשות לעידוד ולהערכה שלכם, אף אם אינה משדר זאת
אישה שתקבל יחס טוב ומעריך מבעלה, אין לי ספק שתשתנה לטובה

אישה צמאה ליחס מעריך מבעלה! היא לא באמת רוצה לדבר לבעלה אהובה כך!

אם אין לך מושג בנושא - איך את מרשה לעצמך בכלל להגיב?

ועוד אחרי שאנשים חשובים פה שידועים כאנשים הוגנים ושמבינים בנושא *הזה* (ולא סתם אנשים אלימים כאלו ואחרים שקיימים פה) אומרים בפירוש שמדובר במצב לא תקין, אומרים בפירוש, שההתנהגות שלו לא קשורה אליה -  ואת ממשיכה להתעקש, לתת לגיטימציה להאשים ולכתוב פה במקום ציבורי דברים מסוכנים. 

אחרי שמזהירים אותך שמדובר בסכנה - לא יכלת כמה דקות לחפש מידע בנושא? להבין על מה מדובר? 

ובסוף את מודה שאת לא מבינה בנושא הזה, שאין לך מושג מי זאת מיכל סלע, שלא טרחת אפילו לקרוא בכרטיס האישי, שלא ניסית להבין באמת מה היתה הכוונה, ושאת לא מכירה אנשים שמתנהגים באלימות...

סליחה - אבל פשוט בא לי לבכות! 

הדגשתי לכל אורך דבריי, שאם המקרה הוא כפי שתיארת - 

שגבר חלילה מתפוצץ או אלים כלפי אשתו במקרה סטנדרטי כגון

נגמר החלב המקרר

היא מסרבת למשהו מסוים כי עייפה וכדו' - 

ודאי שזה גבר אלים!!!!!

דברתי על מקרה שהאישה השפילה עד עפר, רמסה את אישיותו בדיבורים מגעילים שנאמרים באופן אלגנטי, ושהגבר נעל חד"פ בזמן כעס גדול מאד

כי אני גם נגד אלימות מילולית, אנשים שמשפילים את השני שנתן להם כ"כ הרבה- ואפילו אם הם מדברים בשפה של "אוניברסיטה" מילים גבוהות - זה לא מצדיק את דבריהם!

תודה לך והמשך יום נעים

אני אומרת שאם מישהו גזל לך עפרון מהקלמר באופן חד"פ

וחשוב לך הקשר איתו - אז תחליקי ותעלימי עין

אם לא חשוב לה הקשר - היא תמיד יכולה להתגרש, זה הכי לא בעיה

בעניין, מצד אחד לא בקלות מפרקים בית, מצד שני את לא צריכה לחיות בפחד,

אסור להשאיר את הבית כך זה ממש מזעזע ומפחיד לחיות כך, שוב תערבי משהי

מומחית לעניין, והלוואי שתבשרי אותנו בשורות טוב אמן.

הנה גם אתה מצדד לדעה שאיננו אלים ומקסימום להתיעץ

זה מה שהתכוונתי

דבר ראשון אני פשוט מזועזעת!!! יש פה המון אנשים בפורום, כולם פה קוראים את כל מה שנכתב, קוראים פה דברים מזעזעים, של האשמות נגד קורבן לאלימות, קוראים פה הצדקות לאלימות - וחוץ משני אנשים פה -אף אחד לא מגיב???????????

אני בהלם בהלם בהלם!!! לא רוצה אפילו להגיב ישירות למי שמצדיקה מעשים כמו נעילת אישה בחדר עד כדי *בכי*, איומים או כל אלימות אחרת...

ולפותחת - אני מבינה מאוד מאוד את הקושי שלך, ואת הרצון שלך שלא לפרק את המישפחה - בגלל הילדים, וזה לא בטוח שהדרך היחידה היא גירושים, ממש ממש לא!

את צריכה פשוט לפנות לעזרה- שיהיה מישהו מיקצועי שילווה אותך.

יש את עמותת בת מלך שיכולה מאוד לעזור, כל מה שאת צריכה לעשות, זה רק להתקשר ולדבר איתם, ותהיי בטוחה שלא סתם יגידו לך לפרק משפחה, הם יכולים ללוות אותך, לפנות לבעלך, להפנות אותו ליעוץ, לטיפול באלימות (ויש כאלו טיפולים) ובגדול- להיות לך גב. 

ואני באמת חושבת שיהיה צורך בעבודה משני הצדדים - גם מהצד שלו וגם מהצד שלך, תמיד יש מה להישתפר, אבל עדיין - שום דבר לא מצדיק אלימות כזאת.

מה שתיארת זה מצב לא תקין בכלל!! במיוחד לא לנעול בחדר! שום דבר לא מצדיק דבר כזה, וזה אפילו לא נורה אדומה- זה אלימות ממש!!!

אני מתחננת אליך, תפני לעזרה *מיקצועית*!

ושוב מדגישה - אני בטוחה שלא ימהרו ליעץ לך להתגרש, הם ידעו להסתכל על התמונה הרחבה, לשבת איתך ברצינות, להבין מה קרא ולייעץ לך בהתאם.

אני לא מסוגלת לקרוא את זה כבר, זה נורא מה שהולך פה.

מזל שאני בדרך כלל לא קוראת בפורום הזה...

כולם מתעלמים פה לגמרי מהאחריות שלנו כהורים.

זה שהוא אלים אין פה שום ספק. אף אחד לא צריך להסכים שינעלו ויכלאו אותו, ואין דבר כזה בשיח בתוך המשפחה איומים באלימות. פשוט אין. לא מבינה את כל המצדיקים האלה מרחוק. "המרחם על אכזרים" וכו'. אבל גם אם נשים בצד את האישה לרגע, הרגיזה/השפילה וכל הסיפורים האלה -

יש פה ילדים בתמונה!

כשאנחנו מביאים ילדים לעולם אנחנו אחראים עליהם. על שלמות הגוף והנפש הרכה שלהם. אם זה משהו שאת לא היית רוצה שהילדים שלך יראו - זו נורה אדומה. אם זה משהו שלא היית מוכנה שהילדים שלך יחוו - זו נורה אדומה. היום הוא עשה את זה לאשתו ומחר יעשה את זה לילד - מה אז תגידי? גם אז תצדיקי אותו כי הילד הרגיז אותו? אם הבן שלך כמבוגר היה מתנהג ככה, האם היית מצדיקה אותו או מזדעזעת? אם הבת שלך הייתה חווה כזה דבר מבעלה, מה היית אומרת לה?

לי, לפחות, התשובות מאוד ברורות.

ילדים משחזרים לרוב את מערכות היחסים שראו בבית.

לא לרצות לטפל בזה "כי יש ילדים בתמונה" זה השיקול הכי שגוי שיש. חייבים לטפל בזה דווקא כי יש ילדים בתמונה! זה לא אומר להתגרש בהכרח, אבל צריך להבין שיש פה משהו לא תקין, וחובה לטפל בו. טמינת הראש בחול בעיני זו הפרת החובה הבסיסית שלך כהורה!

צריך כמובן לעשות את זה חכם, לתעד, להתייעץ, לשתף. "להבין" את התוקף ולהצדיק אותו זה הדבר הכי הכי שגוי שיש.

אגב, גברים שמצליחים לצאת מזה, עם טיפול והבנה, שבורים לגמרי מהסכנה שבה העמידו את היקרים להם ביותר. מי שנמצא במצוקה ולא מסוגל להתמודד עם החיים בלי להפעיל אלימות צריך עזרה! והעזרה היא לא לעודד את המשך הדינמיקה הזאת, אלא לתת לו כלים לצאת ממנה.

לטפל במצב זה האפיק הכי מיטיב עבור כולם במשוואה הזו, גם עבור הצד האלים. גם אם זה בא ממקום "ילדותי" ש"נפגע" כמו שאומרים כל המצדיקים פה - אז יפה, הוא צריך עזרה כדי להתבגר ולהתמודד עם פגיעה בצורה שאינה אלימות.

קוראת פה את התגובות ולא מופתעת מאותם אנשים שממשיכים להצדיק אלימות.. זה מוטיב חוזר בכל ההודעות שלהם.. מזעזע 

טיפול, ייעוץ ומהר. היום זה משפט סתמי, מחר זה כבר יקרה בפועל...

נשמע שבעלך הוא אדם הגיוני שקצת מאבד שליטה כשהוא כועס. הוא לא מאבד שליטה ברמה שהוא מרביץ לך, אבל הוא כן חוצה קוים אדומים, וזה עלול להחריף אם לא מטפלים בזה. זה לא מצב שמצריך גירושים, אבל זה כן דורש טיפול. 

נשמע שהוא מבין שהוא חצה קו אדום בדיבור שלו, לכן אפשר לדבר אתו על זה. תגידי לו שאת מצטערת שפגעת בו, את מבינה שגרמת לו להרגיש רע ואת מבקשת סליחה. אבל התגובה שלו חצתה קו אדום, והיא הייתה תגובה אלימה, ואת ממש פחדת ורעדת ממנו. ותבקשי ממנו ללכת לפגישה עם פסיכולוג שיאבחן את היכולת שלו לשלוט בעצמו במצבי כעס, ואם צריך שיעבור טיפול. תגידי לו שהאמון שלך בו נפגע, ואת מפחדת שדבר כזה יקרה שוב, ולכן את מבקשת שילך לפסיכולוג בשביל שתוכלי להחזיר את האמון בו שוב. 

תבואי לשיחה ממקום רגוע ונעים אך בטוח בעצמו ויציב. אל תדברי ממקום מאשים, כי את לא רוצה להחזיר לו על שפגע בך, אלא את רוצה להניע אותו לטפל בעצמו, וזה לא יקרה על ידי האשמות. 

אל תפעלי מתוך חרדה כאילו הוא עוד שנייה רוצח אותך, כי הוא ממש לא שם. אבל גם אל תהיי אדישה לאמירות האלה, ותדרשי ממנו לטפל בעצמו. המצב שלו לא חמור, אפשר לטפל בזה. 

אבל אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע שיש לו ניסיון עם מקרים כאלה.  אולי גם ייתן ייעוץ איך לדבר איתו על זה. 

כמה טוב שכתבת כה חד וברור! זה פשוט יכול להיות הצלת נפשות המילים שלך!!!

וכמה אני מעריכה אותך על הליווי והעזרה שלך לחברתך (ראיתי בדיוק בפורום הו"ל וקראתי תהילים)

את מדהימה!

מדהימה!

היא בסך הכל אמרה לו שכלפי חוץ הוא עושה חסד ועם אישתו הוא לא מתנהג כמו שצריך, זה הוא שבחר להיפגע מזה עד כדי איום במכות....

ולפי החשיבה שלך, שהוא הקרבן, ושהקרבן אשם - אז הוא אשם בזה שהיא אמרה לו את זה שכלפי חוץ הוא עושה חסד, כי זאת הצורה שהוא באמת התנהג...

את משהו מיוחד

באמת באמת 

תודה לך

מגיע לך להתפנק עכשיו,

בכל דבר שיעשה לך קצת טוב על הלב והגוף,

ואז ללכת לישון עם נשימה עמוקה עמוקה ולומר לעצמך: איזו מדהימה אני!

וכמה אור וטוב הוספתי היום לעולם!

ואין עליי!

ולישון ככה. עם חיוך.

הכי הכי מגיע לך בעולם ❤

יקרה,

דבר ראשון

ולפני הכל

ואתמול

ומעל הכל

ורק זה כרגע שיהיה אל מול עינייך - זה מיגור האלימות ל-ח-ל-ו-ט-י-ן.

וכן.

זו אלימות.

לנעול בחדר - זו אלימות.

הצורה בה זה נעשה, שאת בוכה ומתחננת לצאת - זו אלימות.

לאיים במכות שיפרקו לך את הפרצוף - זו אלימות.

זו אלימות.

ואני כותבת שוב - זו אלימות.

והדבר *היחידי* שמעניין עכשיו - זה שהיא תפסק. לאלתר. 

וזה שהיא לא תחזור עוד לעולם.

לעולם לעולם.

בלי ספק ובלי כאילו

ובלי תנאים

ולא משנה כמה מכעיסים וכועסים ופגועים ונעלבים - היא לא תהיה!

היא לא!

רק, אבל *רק* על גבי הבסיס הקריטי הזה - אפשר יהיה להמשיך הלאה.

לא עכשיו.

זה שני מישורים אחרים לגמרי.

המישור של האלימות - שהוא הוא האקוטי כאן ורק עליו צריך כעת לשים את הדגש עד שימוגר לחלוטין, בהווה ובעתיד, ובשלמות והרמטיות הכי הכי שאפשר.

ורק אז, ואם תבחרי בכך - זה המישור של הזוגיות. של הדינמיקה הזוגית.

של הריקוד הזוגי שלכם.

של קילקוליפ בקשר הזוגי שיכולים להיות גם לאיש וגם לאישה.

אבל זה ממש לא בא על חשבון או במקום או לפני הטיפול ההרמטי באלימות!

בבקשה בבקשה יקרה,

תפני עוד עכשיו לאירגון בת מלך,

או אירגון אחר שמתמקצע באלימות במשפחה.

כי יקרה - חווית אלימות. זה מצער ונוראי - אבך זו האמת. חווית אלימות.

ואת חייבת תמיכה ועזרה מקצועית.

ואת חייבת לא להיות בזה לבד.

ואת חייבת ליווי צעד צעד מה נכון לעשות בכל שלב

ואיך לוודא שאלימות לא תהיה! ולא משנה מה!

תכתבי לנו כאן בבקשה אחרי שיחת הטלפון עם בת מלך.

תעדכני.

בבקשה ממש.

את זקוקה וחייבת אנשי מקצוע שתחום התמחותם הוא באלימות. לא משהו אחר.

לא טיפול זוגי ולא טיפול אישי ולא שום דבר שהוא לא טיפול באלימות במשפחה!

רק רק אחרי זה -

אפשר לשקול טיפול זוגי וכל מה שרוצים.

לא עכשיו.

שולחת לך המון המון כוחות

ואהבה

ותמיכה

וחיבוק גדול גדול

ומחכה לעדכון ממך שהתקשרת

שיהיה לך טוב יקרה

בשלמות 🙏🙏🙏

מקרה עצוב מאד וכואב, לא שמעתי על הסיפור 

אבל............... לא קשור אלי....

לא יודעת למה תייגת....

אני מכירה מקרוב אנשים  שמתארחים במשפחות לסעודות וכו'  שקצת חולי נפש ומשום מה נראה לי כולם זקוקים לחיבוק, זה הכל....... 

מצד שני, מסכימה שצריך להזהר...  יש כאלו שאולי מסוכנים  וצריך להתרחק מהם - נכון

אבל בד"כ מרגישים את הבנאדם.... אם הוא  ממש אלים, מרגישים

ואם הוא לא - מרגישים...

קשה באמת להכריע על סמך תיאור קטן בפורום .........

ברור שצריך להזהר  להפגע מגבר אלים במקרה המתואר בשרשור, ומצד שני לתת לבעל הרגשה שיש לו עבור מה להשאר בנישואין, אם משפילים אותו -אז מה מטרת הנישואין? 

וברור שלפנות לארגון שמסייע בעניין זה וודאי ליתר בטחון עוזר כי הם מן הסתם בודקים יסודי  את המקרה הספציפי.... כי פה זה לא מספיק רציני ...... זה כולה ייעוץ של אנשים בקטנה.... 

המון הצלחה ושבת נהדרת שתהיה לך

את זה הבנתי כבר מזמן.....

שונה.

מניק אחר כי לא נעים.

יום אחד אחות של בעלי (בת 25, לא ילדה קטנה כן?) שמרה על הילדה שלי וברשלנות גדולה, היא נפלה פתחה את הראש+ מכה מאד רצינית בראש (זה היה באשמתה המלאה לא השגיחה כמו צריך) אני ובעלי נסענו עם הילדה למיון אני כולי היסטרית כעוסה וכאובה על הילדה, ומוציאה את העצבים על אחות של בעלי למה היא לא שמרה, למה היא לא נזהרה ובעלי לא מגיב, לא מכיל לא מציק אותי שאני כ"כ כועסת, רק עושה לי מבט על מה את מדברת, לא יכולה להעביר לכם מה הרגשתי ולא יודעת מה עשיתי, אבל אני זוכרת במעומם שהתנהגתי כלפיו באלימות (טלטלתי את הכתפיים וגם אמרתי מילים בוטות) כי די לא הצלחתי להכיל את האדישות שלו, את הפני פוקר שלו, את מה שאחותו עוללה ואפילו להגיד לי את המילה, את צודקת הוא לא ידע להגיד. כמובן שהתנצלתי ובכיתי שככה התנהגתי אליו אח"כ.

אבל יש מצבים שלפעמים האדם מחוץ לעצמו, כמובן שזה יכול להיגמר ברע ואפילו רע מאד. אבל אני הרגשתי צורך לטלטל אותו.

לא מציקה אלימות לא פיזית לא מילולית, לא נעילה ולא איומים.

אבל סתם רציתי להביא צד אחר, אני עדיין לא מציקה את עצמי אבל את איך שהרגשתי מאד (זה ילדה שחינו לה מלא שנים, היא כל חיי, הייתי עושה לה חיסונים ובוכה יחד איתה, ולראות שקורה לה משהו ועוד ברשלנות ובעלי אדיש, הרג אותי סופית)

ואשה אדישה (כלפי חוץ לפחות) והבעל מטלטל את כתפי האשה ומטיח בה מילים בוטות...

לא חושבת שהיית עוברת על זה לסדר היום.

מה שעשית לו זו אלימות.

אפשר לדבר גם בלי ידיים.

ביום יום אם זה קורה זה דברים יותר שוליים שאני יכולה לספוג אותם בשקט.

אבל אם כבר פתחת מה עושים עם זה?

זה די אופייני לגברים להיות יותר פרקטיים במצבי לחץ. אם הילדה נפגעה, להיות רגוע, לעשות מה שצריך לעשות כדי לטפל בה, ולא להיכנס ללחץ מיותר שיפריע לפעול בצורה מדויקת. 

וגם את לא היית הנושא של הסיטואציה, אלא הילדה הייתה הנושא. מבחינתו הילדה נפגעה, והיא מה שמעניין עכשיו, צריך להביא אותה למיון כמה שיותר מהר. והוא לא צריך להתעסק גם בהכלה שלך באותו רגע. 

וגם יכול להיות שהוא פשוט לא ידע מה לומר, אז הוא שתק. אם נכנסת ללחץ מטורף ולהיסטריה, הרבה פעמים הבעל לא יודע איך להתמודד עם ההיסטריה של אשתו, והוא מרגיש שכל דבר שיאמר יגרום לה להיכנס לעוד יותר היסטריה, אז הוא שותק. זה סוג של הרגשת חוסר אונים מול ההיסטריה שלך, כל דבר שיאמר לא יעזור, אין מה לעשות, אז עדיף לשתוק.

ואולי הוא פשוט לא רצה לקחת חלק בהטחת הכעס על אחותו. גם אם אחותו עשתה טעות (ואמנם טעות מאוד קשה...), לא צריך לתקוף אותה בכעס ומילים קשות. אז הוא שתק ולא לקח חלק בשיח שלא לגיטימי בעיניו. תחשבי אם זה היה קורה לך, שהיית מפילה את הילדה בטעות והיא הייתה פותחת את הראש ח"ו (קרה לאמא שלי עם אח שלי...), לא היית רוצה שהוא יגיב אלייך כמו שהגבת לאחותו...

אפשר להתעלל במישהו על ידי התעלמות ממנו. בטח כשזה התעלמות מכוונת, זה ממש התעללות. אבל יש אנשים שפשוט באופי שלהם הם מאוד רגועים, וזה נראה קצת כמו אדישות, אבל זה לא בהכרח ככה. 

וטוב עשית שלקחת אחריות והתנצלת. צריך מאוד להיזהר לא לחצות את הקווים גם בשעת כעס ומצוקה. 

אבל זה לא היה רוגע, זה היה התעלמות שהיא הייתה דרך התמודדות שבעיניי היא לא מוצדקת.

תגיד, נכון, היא לא הייתה בסדר. איך סמכנו עליה.

תראה משהו, הזדהות, לא תמות מזה.

דרך ההתמודדות שלך היא הרבה הרבה פחות מוצדקת. 

מעצבן שמישהו אדיש ולא מבין אותך

רק לדמיין איך זה יגמר בפעם הבאה...

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..