ח. ברטלר
בית בובות - מנקודת מבט של ילדה להורים שהתגרשו

ולאחרונה קראתי טירת הכסף של י דרור וממש נהניתי
 

את טובה!!

הוא יצא במהדורה חוזרת ביפה נוף ועולה 20שקל אם אני לא טועה.
אבל אם את גרה באזור ירושלים אביא לך בכיף

אני אהבתי בו את הקלילות ואת הנושא המגוון והשונה .

מאז לא קניתי ספרים


עכשיו אני רחוקה מירושלים אז אין סחכוי...

אבל תודה

אבל הרבה דברים שם עצבנו אותי ביחס שלו למשפחה שלו, הוא לא חייב להיות כל כך קיצוני ולהפוך כל דבר למריבה... ומציגים אותו כאילו הוא צודק כי הוא מתעקש על ההלכה. וזה פשוט לא נכון, יש הרבה דברים שאפשר להתגמש בהם במקרים כאלה. או לפחות לא להתעקש עליהם בבוטות, לעקוף דברים בצורה רגישה. כל כך ריחמתי על אמא שלו שמשתדלת בלי סוף לרצות אותו והוא מעקם את האף. ואשתו שלא הסכימה להתאפר ולסדר את הפאה לחתונה? כי מה, לכבד את חמותה ואת כל המשפחה זו עברה? אז בדרך כלל את לא מתאפרת, בסדר גמור. אבל לעשות מזה איסור חמור שאסור בשום אופן לעבור עליו כי המשפחה החילונית רוצה שהיא תעשה את זה? האמת שזה ממש הרתיח אותי.
טוב סתם נפלתי עליך 😅 הספר חמוד וקליל ונהניתי בעיקר מהקטעים על הילדות שלו ותחילת החזרה בתשובה. אבל כשהוא המשיך להתנהג כמו ילד גם בבגרות זה כבר עצבן אותי.

לא קרה לי מעולם להפסיק לקרוא ספר

והיא דווקא כותבת יפה, אבל מדי עצוב ומדכא...
(קרה לי כבר שהפסקתי לקרוא ספר באמצע, אבל לרוב הסיבה הייתה כי הוא היה כתוב לא טוב או משעמם או שלא נקי...)

אכתוב לך המלצות
קראתי יחסית הרבה ספרים שנהניתי מהם מאז הלידה

וגם אפשר לקרוא לך אמא, מנקודת המבט של ילדה
עת לקרוע ועת לתפור - פומרנץ

בהוצאה הישנה שלהם. היו ספרים מוצלחים

ממליצה ממש!!!

סיפור של גרושה חרדיה. הרבה אופטימיות עם התיאור של הקושי והאתגרים. מומלץ בחום אם זה הכיוון שאת מחפשת.

אם אני לא טועה, של מישהו בשם אברמוביץ. ספר יחיד שלו/ שלה. היה מיוחד. שווה חיפוש.

אהבתי אותו, עובדה שהוא ממש זכור לי..

אנדדינו של מירי סגל - ספר על אחיות רווקות מנקודת מבטן ומנקודת המבט של אמא שלהן.
לדבורי רנד יש גם את המשך יבוא - על זוגיות שנייה לאחר גירושין (בכלל, כל הספרים שלה נוגעים במשפחתיות מכל מיני כיוונים).
לא חיפשתם אותי של תמר מור - על זוג ביישן שמתמודד עם העולם, ברקע יש סיפור מורכב יותר של ההורים שלו. (ויש גם ספר המשך - ואם תמצאו).
הפרש של חיה הרצברג - על בת יחידה שמקימה משפחה ביישוב מתפתח. יש עוד הרבה רבדים בסיפור הזה.
מסומן של שלוש סופרות (מיה קינן, רותי קפלר ואסתר קווין) - סוג של ספר מתח אבל עם יחסים בין אישיים וגם משפחתיים.
ריח הגרניום במרפסת של פנינה פקשר - לנוער, בעיקרון, אבל יש שם הרבה עיסוק במשפחה. (יש לפנינה פקשר גם ספרים טובים למבוגרים)
תיהני!

לא בצפון, מתארת לעצמי...
תודה על ההצעה!! בספריה לא הצלחתי להשיג.

אבל כי ראיתי אותו לא מזמן ב20 שקל ביפה נוף..

מתי יש לכן זמן לקרוא???

לוקח לי יותר מחודש לסיים ספר...

ואני ממש אוהבת לקרוא! אבל יוצא רק בשבתות...

אבל גם את השבתות צריך למלא במשהו אז עדיין צריך המלצות לספרים... (יש ספרים שלפעמים אני לא מתאפקת וקוראת גם בימי החול, אבל רוב הקריאה שלי מתרכזת באמת בשבת)

ואם זה לא ספר מ מ ש טוב- אני נרדמת די מהר...

היה ספר אחד שקמתי באמצע הלילה כדי לסיים לקרוא אותו ובכיתי בו המון. אני חושבת של ליבי קליין...

מלא אמונה ורוגע נפשי כזה...

לכן בשנים האחרונות עברתי לעיתונים.
ב"ה יש לי סבתא צעירה ברוחה (שתאריך ימים ושנים!) שאוספת לי מכל הדודות מוספים
של נשים מכל הסוגים-מהמבשר עד מקור ראשון.
ומביאה לי חבילה כשאני באה אליה. היא אומרת שזה תרומתה למען ההנקה

זה עושה לי ממש ממש טוב.
נהנית מזה מאוד וממליצה.
(יח''צ לשרשור של להוסיף רעות, סליחה על הניצלוש;))

שמות של ספרים, בד"כ זוכרת את הסופר/ת. כשיצא צומת הדרורים קראתי אותו מיד, החזרתי לספריה, ואחרי שנה רציתי לקרוא אותו שוב אבל כרגיל, לא זכרתי את שם הספר, אז נגשתי לספרנית ושאלתי אם הספר "גבעת הדחלילים"( מאיפה הבאתי את זה) מושאל..
מזל שהיא כמעט מיד הבינה.." את מתכוונת לצומת הדרורים של חיה הרצברג?" שאלה בנימוס..

הוא מתורגם, סופרת אמריקאית. יש עוד ספר מצויין של סופרת אמריקאית לשעבר שגרה בבית שמש ובעלה פסיכולוג-לא מצליחה להזכר לא בשמה, ולא בשם הספר 🤔 אודה לעזרה ממי שמבינה למה אני מתכוונת..
מעל ומעבר - נחמה קרמר. יש לה ספר נוסף- זעקה ללא מענה
אהבתי אותם.
קו השבר, תשעים ותשע - הראשונים של חוה רוזנברג
קשר גורדי, עין בעין - מ. ארבל (בקשר גורדי יש אזכורי שואה אבל לא בתור סיפור הסטוריה אלא כחלק מהעלילה שמתוארת בחיות)
יש גם ספר יפה/ספרים יפים לאסתר קווין. אנסה להזכר בשמות.
וואי לאיזו נוסטלגיה נסחפתי עכשיו.. קראתי את הספרים המדוברים לפני שנים, שנים..

כתבה את זה בוודאות בתודות.
זוכרת שלגיבורי הסיפור קראו בתיה וארי, ולחברתה של בתיה ולבעלה קראו רות וזאב..

מודה שלא קראתי את כל הספר...

זאת סופרת אחרת, ולמיטה ידיעתי הספר שאני לא מצליחה להזכר בשמו הוא ספר הביכורים שלה ואולי היחיד

חמוד..

שלקחה לאומנה ילד אחד ואת אחותו.

הילדים אנ לא זוכרת את השמות.

עטיפה חומה בצבע חול

מקסים ורגיש ונוגע.

ואני מבולבלת לגמרי. חשבתי שקובי ודולי זה בית בובות 😯 אז מה זה בית בובות?

כמדומני, והסיפור מתואר מנקודת מבטה-חייה מאותו רגע, עם הבזקים מלפני. ספר מקסים ביותר. ( תפס אותי ממש שאבא שלה מכנה אותה שם "שזיפה".. אהבתי... )

שאמא שלה יום אחד בורחת איתה לסבתא חיפה.

ולא לוקחים את אבא.

אני קבוע בוכה בספר הזה.

מירי זוננפלד רגשנית ברמות.

מזכיר לי עוד ספר שנקרא 2 סיכול ביטחון יותר לנוער.

משפחה שהאבא נפטר ולאורך העלילה שכתובה בצורה מרגשת מאוד הם מנסים להיזכר בשיר שהאבא היה שר ולא נזכרים

ואז כשנזכרים פתאום מגלים שזה לא מחזיר את האבא...

ממש מהממם. אבל מיועד לנוער...

אבל אני יודעת בוודאות איך הספר נראה אז מוזר לי. אולי גם אני השארתי את הזכרון בחדר לידה...
2 סיכות בטחון ספר ממש נוגע ללב! זוכרת עד היום איך בכיתי בחלק שמישהו מתקשר ומבקש את אבא (מתרים) והבת עונה שאבא לא יכול לענות 😭

ויצאו אחריו עוד שני חלקים.
זה לא פרח מוגן.
משהו עם המילה ילדים-אם אני לא טועה

ולפני תקופה יצא אלמונית מקצה המחנה.
ספרים ממש יפים

גם יש שם איזה ילד רחוב

אולי ההוא שהולך לגור אצל הרופא עם אח שלו או משהו?

לנמק באצבעות, משהו עם דודה שלו שלא התחתנה..

קוראים לזה שלא יישאר סימן.

ספר מקסים ממש.

דווקא יש לי אותו בבית אפילו

(יש שם שיר כזה בהתחלה שאני אוהבת שאני זוכרת חלק ממנו-

נאום גברת לעוזרת,

חלום חלון של כל עקרת.

סימן מבעית כוכב תוית

שלא יישאר סימן...)

איזה ערב נוסטלגי

רשימה ולהשאיל מחדש את כואוללל הספרים שמוזכרים כאן!!

תעשי לי משלוח?

עין בעין, בלתי הפיך, דפים של נדוניה, ועל אש נמוכה.. אני לא מהקונות ספרים אלא מהמשאילות אותן בערימות מהספריה..
משתתפת בצערך😟 בהחלט הפסד שאין ספריה זמינה בקרבת הבית..

וגם את כל הספרים הנ"ל אמא שלי נתנה לי, זה מה שהיא קנתה לנו בילדות..
כשבע"ה יהיה לנו מקום לספריה גדולה, אמלא אותה בהמוןןן ספרים

אין לי מקום...

וואי עכשיו קאאתי אותי. מהמם

תודה!!

כי הציקה לי נורא שגיאת הלשון שבכותרת שלו...
(אבל אם הוא מתורגם, אני מבינה שזו לא אשמת הסופרת).

איזה ספרים יפים אחד אחד.
אנו גם אהבתי מאד את הספרים של נחמה קרמר וגם את תנו לי את הירח.

(אם כי זה היסטוריה פחות רגילה בספרות החרדית/הישראלית...)

אבל אין לו הפי אנד 😟

אין לו הפי אנד ולטעמי זה חלק מיופיו.

ואגב, הילכתית ביררתי את העניין לכאורה היה ניתן להתיר אותה לנישואים

ולכן הנישואים הראשונים לא נחשבים על פי ההלכה.

אבי שליט"א מתעסק בנושאים האלו...

אני לא ממש בקיאה בפרטים אני רק זוכרת מקרה כלשהו במציאות שהיה דומה לזה והיתירו את הממזרים ואז דיברנו איתו על הספר וכך הבנו ממנו...

ממש לא אהבתי את הספר

יכולה לשלוח אותו למייל שלך.

נעמי צוובנר.

הספרים- שבתי וקומי, מגדלור, חכמת נשים, רוח אחד לכל.

 

(ואם מישהי יודעת איפה אפשר להשיג את הספר 'רוח אחד לכל' אשמח ממש ממש לשמוע!)

 

ובספרים של ח. ברטלר- מומלץ במיוחד- 'לילה ולא דומיה'- על אלימות במשפחה, ו'רוח גדולה וחזק'- על נישואין.

אבל בדקת באתרי הספרים החרדיים - יפה נוף/פלדהיים, אור החיים, אלתר, המדף היהודי?

קטסטרופה וספר ההמשך שלו-התיקון. לא זוכרת של מי אבל נהניתי לקרוא-על התנהלות כלכלית כזוג צעיר וכמשפחה.

ובכל כל הספרים שכתובים פה
אין לי עכשיו גישה לספרייה טובה
ולא נעים לי לבקש משכנות...
פעם ביקשתי מאחת והיא נתנה לי ספרי נוער...

הסיפור-יוסי, עצבן אותי ממש..

הרבה עיניים גדולות, חמדנות ובזבזנות יתר מתוארים שם. הוא לא מבין שאם אין לו, אז אסור לו לקנות.. והלוואות צריך להחזיר.. ושאסור לקחת הלוואות בשוק האפור.. אבל תכלס, לא כ"כ באה אליו בטענות. כך הוא גדל כנראה.. צריך לחנך להתנהלות כלכלית, ולא פחות חשוב-להכניס את זה כמקצוע בתוכנית הלימודים.
למה, למה, למען השם, לא מלמדים אותנו התנהלות כלכלית נבונה ונכונה מהי, במקום חלק מהשטויות והמקצועות הבלתי מועילים והמיותרים שמלמדים אותנו בבית הספר ובתיכון🙄

אתחול מחדש נצרך!!!!
( ולא רק למערכת החינוך.. )

מלווה ילדה-נערה-בחורה-אשה במשקל יתר, פחות מה שכתבת בפתיחת השרשור, אבל הספר מעניין מאוד וכתוב יפה ואמיץ. ממליצה ממש, גם למי שלא מתמודדת עם משקל יתר

ממש בכיתי דמעות.

ח ברטלר כותבת מהמם
ליבי קליין גם לדעתי
ואני אוהבת את של רחל שור גם
אבל שלושתם כותבות בסגנון רגש עצוב יותר לדעתי

וחוץ מזה מה שהיה לי מוזר
מצאתי טעויות כתיב וטעויות תחביר / שיחבור
בספר שלה.
מה שלא קרה בספרים אחרים ...

ולמה בחרה בשם הזה? באמת שלא יודעת.. אני אהבתי יותר את חוה רוזנברג ואת ספריה הראשונים.. קו השבר, תשעים ותשע, על אש נמוכה, לחצוב בסלע. ועוד ספר על על מורה לתרפיה במוזיקה, שמתגלה כנאצי בתחפושת. לא זוכרת את שמו אבל הוא זכור לי כמקסים ונוגע ללב.
גם "נעמה" חמודה-( כלומר חוה בעצמה.. ) אבל אהבתי רק את הדמעה הזאת מיותרת.

אלישבע שין, נאווה, וחני רוזן.. לא ידעתי..
הספר שהתכוונתי אליו נקרא
ותמיד לבחור או רק בלחש? -לא זוכרת..
ויש גם את פקעת, שריקות, עשרים ושמונה שורות, כשצרבו החולות..כולם כולם נהדרים ונוגעים ללב.

בעידן שבו עוד היו כותבים בשם ספרותי.......

אחר כך עברה לחוה רוזנברג והוסיפה את כל השמות בעיתוניפ האחרים כמו שכתבו.

ותמיד לבחור זה על הנאצי שעשה תרפיה במוזיקה.

רק בלחש- זה על מורה ממלאת מקום. שיש לה חמות ממש מעצבנת שרוצה רק מורות והיא פותחת חנות בגדים

בצעירותה ביענקל זה על אש נמוכה..
רק בלחש זה נראה לי על התינוק ישראל שנולד באוניה, לזוג הורים שורדי מחנות שהעפילו לא"י, לא סגורה על זה...

רק בלחש זה על ההיא שלא ידעה לקרוא 

ויש שם את הסבא שנפטר בשואה ומנסים להציל את הרכוש שלו.

תמיד אימא שלי צחקה עליה כי הסבא היה חסיד בגרמניה הליטאית...

אולי משהי אחרת תעלה על זה...

זה אחד היותר מאוחרים נראה לי כזה שלא טחנתי 1000 פעם....

בלי לדעת על כך - מקסים.

יש לה לפעמים ספרים על כל מיני דברים לא הגיוניים שמעצבנים אותי ואז אני מתקשה לאהוב את הספר.

למשל ב28 שורות זה לא הגיוני שם כל הקטע שהיא לא מדברת איתם...

או בקו השבר שהיא כותבת אפשר לקחת את הכסף ממשפחת אמיץ ואפשר לקחת את הילדה לאימוץ- זה הרי לא היה באותה שפה....

נראה לי האוניית מעפילים זה הספר ככה לא תדע. (חיפשתי ברשת נראה לי שזה זה...)

הגיוניים והם קורים בכ"ז..
לגבי 28 שורות זה דווקא כן הגיוני שהיא לא ראתה את המכתב. בקו השבר-מסכימה איתך. אבל פינה חמה שמורה לי בלב לספר הזה. הראשון של חוה שקראתי...

כי זה ספר הקריאה היחיד שיש אצל חמותי...

קוראת אותו קבוע כשאני שם... חחח.

הגיוני שהיא לא ראתה את המכתב אבל זה שלאורך השנים האימא אף פעם לא ראתה נגיד שהיא הולכת ליזכור או כל מיני כאלה.

או כשהמורה שם לאנגלית מביאה את הסיפור של האמא האמיתית

ועוד מלא דברים....

או שכיף לך אצל חמותך
סתם צוחקת.
לגבי יזכור זה נכון.. איך הדודה אף פעם לא ראתה. אבל אולי לא התפללו באותו בית כנסת..

כי בלעדיו אנא הייתי בורחת מהשוויגער....

 

והיא קראה עצמה נעמה כשהתחילה לכתוב בעתון משפחה ולא רצתה שיזהו אותה עם המודיע...

 

נעמה.
בעיתון קטיפה היא כותבת עד היום בשם-תמר נון.

ובעיתון בקהילה היא קראה לעצמה אלישבע שין.
נראה לי בגלל שהיא עורכת בהמודיע, אז היתה צריכה לכתוב בשמות בדויים בעיתונים המתחרים.
עשיו אני שמה לב לזה שנשארו קצת סופרות עם שמות בדויים @Pandi99

לא זוכרת את השם, אבל זה היה חמוד ממש..
המחברת היא אולי מירי סגל. אולי

ספר מקסים! מתוק וחמוד ומהמם

יותר לנוער

רק אם אעלעל בספר ממש, כנראה, אזכר..

3 עשורים ויותר.. אז זה לא היה מקובל, לפרסם עצמך בשמך האמיתי. במיוחד נשים- פרסמו עצמן תחת פסבדונים.
( גם חיים ולדר פרסם עצמו בספרו הראשון תחת שם העט ח. יערי)
היום הרבה סופרות מתהדרות בשמן האמיתי-חוה רוזנברג, דבורי רנד, רותי קפלר, וכולי.

בינתיים קוראת את מה שיש לי בבית ואת הסיפורים בהמשכים של בתוך המשפחה

כזו ושיש בה ספרים ברוח הספרים שבשרשור... )

יפה נוף, קוראים לו.

כי זה מפורסם בעיתונים בסיפור בהמשכים וזה לא נהוג לכתוב שם שם אמיתי של אשה.
(לדוג'-אסתר קווין זה לא השם שלה)
לפני שנים כשחוה רוזנברג כתבה ביתד נאמן קראו לה חנה רגב.
אבל באמת בשנים האחרונות כבר גם ביתד נאמן התחילו לכתוב שמות אמיתיים. ( נראה לי שבמרווה לצמא עדיין לא,או שכותבים רק את האות הראשונה של השם).

העורכת של בתוך המשפחה כיום

תמיד חשבתי שזו היא..

השם שלה חנה טופיק

כי רק חסר שהשכנה או הגיסה יהיו בטוחות שהן כתבו את הסיפור הזה ממש עליהן - אילו העלבויות יהיו פה...
ויש גם את הסיבה של חוה רוזנברג, כמו שכתבו פה.
אבל היום רוב הסופרות כותבות בשם שלהן, כמדומני. (ליבי קליין, למשל, זה שם בדוי)

לא אמרה שזה לא שמה😁 זוכרת שהיא חסידת חב"ד, חוזרת בתשובה,(אמא שלה ממש ממש התנגדה) סטודנטית לרפואה בפראג לשעבר( מכאן הידע) ושמעולם לא כתבה כלום..

אבל ברגע שהיא יוצאת להרצאות נשים שמכירות אותה יודעות מי היא ואז היא כבר לא יכולה להשאר בשם בדוי

לפעמים קשה לי ממש לקרוא, אני ממש מתחילה לדמוע..

מידי קשה לקריאה לדעתי.
אבל ברור שבוכה כשקוראת אותם. זה הכיף

לא מסוגלת לקרוא

שה' ישמור נפוץ יותר לא עלינו

שגיטי עברה, פציעה קשה מאוד עם השלכות לכל החיים...

היא פגשה אשה שקרה לה בדיוק אותו סיפור? תאונה כזאת, שניה לפני סגירת שידוך, הכל במדויק

הן היו מרצות ביחד את הסיפור שלהן במשך תקופה

לא שיוביץ.

שליבי כתבה את הסיפור עליה, וליבי בכלל לא הכירה אותה!

אז אין לי מושג מאיפה בא לי השם הזה. לא ברור. חייבת להזכר

של יהודית פריינד
ספר מאוד יפה אבל עריכה לא משהו

בתוך המשפחה?
מחפשת מישהו לדבר איתו על הסיפורים בהמשכים שם עכשיו😅

בטוח היו אומרים לה לחתוך... חחח

אני מתה על נמי....

צריכה קצת עזרה ממשו...

אבל האמת אני לא מאמנה שהייתי מסכימה אי פעם לגור בשכנות כזאת גם לגיסה הכי מהממת בעולם......

וגם לחמות וגם לחמיה...
כולם שם קצת בעיתיים חחח
קראתי שמישהי שאלה פעם את הסופרת למה תמיד הגברין בסיפורים שלה מושלמים ונתנה דוגמא את מיכאל, והיא ענתה שהוא ממש לא מושלם כי הוא ממשיך להיות בקשר עם המשפחה שלו...

שהם לא מספיק אסרטיבי ים..
למרות שעכשיו זה קצת משתנה

קיבלתי היום את הגליון אבל אני משאירה את הסיפורים לשבת חח

כל שבוע קוראת וחושבת לעצמי שהחמות ההזויה הזאת עולה על כולנה בשרשורי החמיות פה

והתעצבנתי🤨
יותר משהתעצבנתי על החמות, התעצבנתי על הסיפור
הוא כבר נהיה לי יותר מדי מוגזם. מרגישה שאני קוראת סאטירה🤨

ככתיבת סאטירה..יכול להיות שאם מסתכלים על זה ככה חווית הקריאה משתנה.
כי באמת יש משהו מאד מוגזם וקיצוני מכדי להיות תיאור ריאלי של המציאות.

אהבת את הסיפור החדש על ציבי וזאביק?

כמה שהנושא הוא יחסית בנאלי אני מאד התחברתי לסיפור.
מהסיפורים היותר קלילים שלה אבל גם שם הכתיבה כרגיל משובחת ואומנותית.
ואת?

שהשידוך שהם יזמו הצליח.
קצת מעצבן אותי האמת הקטע של ההתנהלות הכספית בשידוכים של חרדים. איך שזה נראה להם קביל והגיוני לדרוש סכומים כאלה מטורפים בשביל הבנים שלהם, אבל נו שוין. זה כנראה איזה מסר שהיא מעבירה ככה.

הם כאלה מתוקים

מלאים ברכילות? כלומר בין הדמויות

את המציאות?
ובמציאות מה לעשות? אנשים מרכלים....
זה הרגיש לך קיצוני מדי?

אין הלכות לשון הרע? מרגיש לי שלפעמים בסיפורים האלה מרכלים חופשי וזה מוזר לי

אני מרגישה שזה די חופף למציאות שבה אני חיה. לא שזה מוצדק כן? לשון הרע זה אחד האיסורים הכי קשים ואני ממש משתדלת בכל זאת להקפיד אבל זה קשה ותכלס מאד נוכח..

כל פעם שאני קוראת ספר כזה אני מתפחלצת בקרבי על האבא שצריך לקנות דירה בירושלים או בבני ברק לכל הבנות שלו

אז חשבתי.
אני ליטאית ואנחנו 7בנות ואבא שלי לא התחייב על אף אחת ב''ה.
אבל מה שכן זו תופעה מכאיבה מאד מאד

הלא כן?
@מצטרפת למועדון

והאם זה תקף רק לשנה? יש צורך לחדש את כרטיס המועדון?

במה זה כרוך...
להיות חבדינקית זה הרבה צ'רידי לתרום בחודש. וזה החלק הקל😎

💞💞💞

אבל בהחלט החלק הקל

אבל החרדיות בחבד מתבטאת בדברים אחרים לא בכסף לדירה..

כתבת בהכללה, בגלל זה תמהתי

חיפשתי שותפה לעצבים שלי על החמות🤭
כאילו קראתי את זה וכבר איבדתי את המילים לתאר את דעתי עליה🤬

ואגב אני מהתחלה חשבתי שזה סוג של סאטירה...

אבל גם בזכותה הוא הפך למעצבן

קראתן?

באמת אישה קורעת...

נראה לי לא אקרא השבוע את העיתון (לא קונה כל שבוע...)

אז אולי תעלי לפה צילום של זה? @זוית חדשה

או תשלחי לי באישי אם אסור......

מה היה מסופר?

קראתי את העיתון אצל ההורים שלי ואני עכשיו בבית אז אין לי איך לצלם לך...

היא כתבה על סבתא סוזי לפני שנפטרה...

משהו מצחיק

באותו בית.
וברגע שאחת תעזוב, השניה תאלץ גם לוותר.
הסבתא הכניסה אותן לפלונטר הזה

רק אם שתיהן יגורו שם הם יוכלו לקבל את הדירה

נעבוד על מידת הסבלנות

אממ אני יכולה לספיילר לך אם את רוצה...

כל פרק אני מסיימת עם עשן יוצא מהאוזניים ורצון חזק לנעררר את נמי או את החמות הזאתתתת

אבל קוראת באדיקות 😅

מעניינים ספרותית ומעמיקים מאוד מבחינה נפשית ורעיונית. פותחים מלא מרחב של מחשבה ורגש תוך סיפור זורם.

נראה לי קוראים לו דייג טורף
יש מצב שהוא לנוער אני כבר לא זוכרת🤦‍♀️
זה היה לפני מלאאאאא שנים ובינתיים הזיכרון שלי מלידה ללידה נשאר יותר בחדר לידה

הספרים שלהם גם אם לא משפחתיים, עושים ככ טוב בלב..

חומות של נייר - מיה קינן

כי מרוב הודעות ...אני אגיע לספריה ושעה אנסה לחפש איזה ספר מומלץ ויקח לי שעה חח

עכשיו עסוקה עם שבת..אבל אם אפאחת לא תעשה, אז אשתדל בתחילת שבוע הבא

מידע גורלי של א. פרידמן. ספר ממש יפה בעיני!!

אבל סגנון קצת שונה ממה שהמליצו כאן.
חלק התחברתי, אבל חלק פחות (ח באטלר נגיד, מוגזמת! )

אז זה כ''כ לא נכון.
יש סיפורים כאלה

המטפלים האובר מכילים, הרגשות לא יודעת... הרבה דברים.


אבל עניין של טעם

ו - בקרוב אצלך של בת פלוני