גדול מתפקיד הסופר!

הוא מחויב לשמור על נאמנות לשפת המקור, לנימה לאווירה לרצון הסופר להעביר מסר מסוים בבחירת מילה ספצ'

וכל זה בשפה זרה שבה המשמעות הניתנת לתרגום ביטוי מילולי כלשהו אינו עונה על המשמעות שבמקור.

זו עבודה קשה ומפרכת! ובעיקר, דורשת יצירתיות לא פחות מאשר כתיבת ספר חדש או אולי יותר.

עוד משהו, איך אנחנו כקוראים של ספרות מתורגמת יכולים בכלל לשפוט סופרים זרים? (אפילו וקראנו את הספר במקורו, אני לא מדברת על דו-לשוניים אלא על ישראלים קוראי אנגלית ברמה בינונית ומעלה)

הרגישות לשפה מתפתחת רק בהכרת השפה במלואה, יתכן והמתרגם התעלה על יוצרו וייתכן והיצירה נפגמה בתרגומה.

לדוג' אם מישהו קרא את שלושה בסירה אחת בתרגומו של בורלא, הרי שהתרגום מצחיק ושנון להפליא, אם כי ארכאי במקצת, ובעיני זה מקור יופיו. (בעותק המוער מסביר דני קרמן את כל שיבושי התרגום של בורלא, ועדיין בעיני זה תרגום מוצלח ויפהפה)

אבל כשקראתי ספר נוסף של ג'רום. ק. ג'רום, 'שלושה בבומל' התאכזבתי מאד מרדידות השפה והעדר השנינות המיוחד ממנו נהנתי ב'שלושה בסירה אחת'. אם כי עדיין זה ספר חביב ומשעשע, ובעיקר מגלה אמיתות נוראיות על האופי הגרמני בימים של טרום מלחמת העולם הראשונה!

רק לאחר מחשבה, הבנתי כי מן הסתם ההבדלים בלשון הספרים אינם נובעים מירידת רמתו הלשונית של ג'רום ק. ג'רום, אלא מהשוני במתרגמים. שנקטו לשון תרגומית שונה לחלוטין.

אכזבה זו חשתי גם בקריאת תרגומים חדשים של קלאסיקות ידועות ואהובות כמו 'נשים קטנות' או 'אן מהחוה הירוקה' על כל ספריה...

ומכאן שוב השאלה, איך אנו כקוראים ששפת האם שלהם עברית, מסוגלים לשפוט יצירה מתורגמת , ולא לשפפוט בעצם רק את המתרגם והתרגום??

אני חושב ככה כבר הרבה זמן,

ובמיוחד מאז שהוצאת אחיאסף התחילו להוציא את אריך קסטנר בתרגום חדש, מדויק ונאמן למקור,

שפשוט ייבש את הספרים והשאיר אותם כמין ערמת מילים חסרת צורה.

(כמובן שהמתרגם הראשון הוא אוריאל אופק...)

גם אני קראתי את 'שלושה בסירה אחת' בתרגומו של בורלא, ואת 'אן מהחווה הירוקה' ואת 'פוליאנה'

בתרגומים הישנים והטובים, כיין המשומר בענביו,

והתאכזבתי מאוד כשקראתי תרגומים חדשים.

אני לא חושב שהבעיה דוקא בזה שהם חדשים, כי את 'אי המטמון' למשל, קראתי בתרגום חדש

שלדעתי עלה על הישן.

ולשאלה איך אנחנו כקוראים ספרות מתורגמת מסוגלים לשפוט,

אני חושב שגם בתרגום הקורא יכול לתפוס את רוח הספר ולהגיד 'לא לזה התכוון המשורר/סופר'.

יש לי שתי דוגמאות קטנות:

א. בספר 'הכיתה המעופפת' של אריך קסטנר, פונה תיאודור היפה למרטין ואומר לו:

"איך פרחח כמוך זכה למלגה, את זה לעולם לא אבין".

בתרגומו של אוריאל אופק עונה לו ג'וני: "אל תתיאש, עודך צעיר לימים."

ובתרגומו של מיכאל דק - "אל יאוש אדוני, אדוני עוד צעיר...."

שום נער בן 16 בישראל לא ידבר ככה בימינו!

אולי זה מדויק יותר מילולית, אבל זה מפספס את כל הענין!

ב. בספר 'פוליאנה', מספרת ננסי לפוליאנה שלג'ון פנדלטון יש באיזשהו מקום

בתרגום הישן - "קופה של שרצים",

ובתרגום החדש - "שלדים בארון"....

אז נכון שמילולית זה יותר נאמן, אבל זה ביטוי לועזי מתורגם שיש לו מקביל בעברית,

הרבה יותר יפה ומתאים, אז למה לא לשנות?

אני מקוה שלא הארכתי יותר מדי....

אני ושב עכשיו על סרטים כמה הם קשורים לספרים, כמו הכיתה המעופפת שהסרט פושוט הרס את הספר.

השבח לקל, קראתי את התרגומים הישנים והטובים לפוליאנה, קסטנר וג'רום ואן שרלי.

חלק מהם קראתי גם בתרגום חדש באכזבה,

והדוג' שהבאת מעולות בהסבירן את החכמה הנדרשת מהמתרגם.

שלדים בארון!!! נו באמת,

הקופה המסתורית של השרצים,

אותה מחפשת פוליאנה בבית בהמשך

היא פשוט חלק בלתי נפרד מהספר!!

וכנ"ל הלשון העשירה המצחיקה הציורית של הכתה המעופפת.

חיפשתי בספריה את הספרים על אן שרלי, אותם אהבתי כ"כ,

וזו היתה אכזבת חיי!!

בגירסה החדשה לקחו את כל היופי והתום שבמקור., חבל.......

על הכתיבה,אבל אפשר גם אפשר על התוכן,ולרוב על זה מבקרים ספר..

אנחנו נותנים לגורם שלישי בינינו לבין הסופר לעצב באופן מסוים את הרושם שלנו מהספר, ולפעמים לא פשוט להעביר את הספר בצורה האמינה ביותר.

התרגום החדש של 'הנסיך הקטן' איום בעיניי, והוא משאיר בחוץ כ"כ הרבה ביטויים וצירופים מקסימים שהתרגלנו אליהם. לדעתי הוא מעליב כלפי שוחרי ספרות צעירים, בכך שהוא מניח שצריך לפנות אלינו בשפה הפשוטה ביותר.

לאחרונה אני משתדלת לקנות ספרים שנכתבו במקור באנגלית- בשפת המקור. לוקח לי יותר זמן לקרוא אותם, אבל יש בזה הרגשה מקסימה שאני פוגשת את הספר האמיתי, בלי מסיכות.

בנוסף, למרות שלאחרונה הייתה איזו פריחה בתחום ויצאו לאור מספר רומנים גרפיים תוצרת הארץ, הצורך של הישראלים בתרגום [רובם לא קוראים עברית ברמה מספיקה כדי להעריך ספרים] לא אפשר לתעשיית ספרי הקומיקס לחלחל לארץ- קשה מאד לתרגם אותם מכיוון שעברית נקראת מימין לשמאל- והם מצויירים הפוך [אני אישית הייתי יכולה להיות חובבת גדולה של ספרי קומיקס, אם הייתי נולדת בסביבה הנכונה. כיום יש לי רק אחד, ובקרוב עוד אחד].

איך קורא, שאינו דובר ברמת שפת אם של השפה בה נכתב הספר, עשוי לתהות על קנקנו של הספר מבחינה ספרותית (ולא תוכנית)?

שהרי כדי 'להרגיש' את השפה, את השימוש הנכון והמתאים במילה מסוימת, או יותר מכך, השימוש המיוחד, האיכותי, המקורי, המעניין, בביטוי לשוני מסוים, או בצירופי מילים מסוימות, או אפילו בסגנון הכתיבה כולו, השנינות או העדרה, הזרימה או העדרה, השימוש באוצר מילים ברמה משלבית גבוהה אך לא אקדמאית דקדקנית... כל אלו וכל הדומה להם...

כל אלו, ניתן לפי הרגשתי לחוש, רק כאשר אתה חי את השפה. נושם אותה שותה ואוכל אותה בוקר צהרים וערב. ולא כאשר הכרותך עם השפה היא 'חיצונית' פרי לימודים כאלו או אחרים.. (ואני מתכוונת גם ללמידה מסודרת וגם לכזאת באמצעות סרטים וכו')

לדוג' הביטוי 'שלדים בארון' כפי שהביא 'עין הקורא' מניין לנו מה 'מרגיש' הביטוי הזה באנגלית? אולי באמת הוא מרתיע יותר מ'קופת שרצים' המקביל בתרגום העברי הותיק? לכשעצמי תמיד תהיתי, מה כ"כ מאיים ב'קופת שרצים'...ואולי באמת הסופרת התכוונה ל'שלדים בארון' שזה באמת נשמע מפחיד...

למען האמת, גם לא כל האנשים הדוברים אותה שפת אם, יחונו באותו החוש 'לחוש' את השפה. וזה מה שעושה את אלה 'שיש' להם את זה, לסופרים/מבקרי ספרות, או סתם חובבי קריאה מושבעים וביקורתיים שיבררו את חומר הקריאה שלהם בעיקר לפי רמתו הספרותית/לשונית, לבין אלה שאין להם את זה, ואלו בהכרח פחות יקראו וגם הספרים שהם כבר קוראים יהיו תוכניים יותר במהותם ופחות מורכבים לשונית.

המתרגם בתרגום טוב יכול לכתוב טוב יותר מהסופר!

קודם כל, יש דברים שנשמעים טוב בשפה אחת, ופחות טוב בשניה.

יש גם ענינים של סלנג, כפלי לשון ומשמעויות שמצד אחד אי אפשר לתרגם,

ומצד שני בשפת מתרגום הם נשמעים יותר טוב.

ואשתמש שוב בדוגמאות:

בספר חוות החיות של ג'ורג' אורוול, אחד ממשפטי המחץ (חוץ מזה שבחתימה כמובן...)

הוא - "כל בעלי החיים שווים - אך יש בעלי חיים שווים יותר".

אמנם לא קראתי את המקור, אבל אני יודע שהמילה 'שווים' בשני חלקי המשפט

אינה נכתבת באנגלית אותו הדבר, והמתרגם יצר פה ביטוי שלא קיים במקור, ועולה על המקור.

בספר 'יופי של עברית' מביא אבשלום קור דוגמא דומה:

במחזה 'קומדיה של טעויות' בתרגומו השנון של גן אלמדור,

המספר על שני אחים הנפגשים בלי ידיעה עם אותה בחורה,

ובסוף המחזה הם הולכים שלובי ידיים - "לחד אישה ולאידך - גיסה".

גם זה תרגום שלא ייתכן באנגלית, שימוש בביטוי עברי מובהק בתרגום לשפה אחרת.

אגב, המשפט "מה 'מרגיש' הביטוי הזה", הוא עצמו תרגום קלוקל

אכן מתרגם טוב, עולה על הסופר לעיתים. והדוגמאות רבות.

מה ששאלתי היה, אודות הביטוי שלדים בארון, שאולי כוונתו המקורית יותר מפחידה ממה שהתרגום הישן המחיש, ב'קופת שרצים' והנה אני כילדה אכן לא הבנתי את גודל חששה של פוליאנה מקופת השרצים.. מה שהיה מן הסתם ברור לי לחלוטין, אילו היה מדובר על  שלדים בארון... בררררר...

ומכאן התהיה לגבי הבנת התוכן לאשורו של עניין,כתוצאה מתרגום הספר.

למה ילדה בת 11 מפחדת מקופסה עם ג'וקים שנמצאת בבית

והיא לא יודעת איפה בדיוק,

וכל רגע היא אולי תדרוך עליה או משהו...

היא אפילו לא צריכה להיות מסתורית מדי 

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!