עד כמה שאני מכירה את המציאות היום קשה למצוא אראילניקים/ות עם "אש בעיניים".

נתקלתי במעט מאוד כאלה, אולי כי אני נמצאת במקומות לא נכונים...

לפי מה שאני רואה אצלי בצוות זה עיניין של חוסר מודעות, חוסר באמונה בצדקת הדרך,וחוסר כללי באידיאלים

[אני מלכלכת סתם או יש עוד שחושבים שלאנשים נגמרו האידיאלים?!

ה"אש בעיניים" שדברת עליה... קיימת עוד בציבור הכולל? ]

בכולופן, זה דבר שמעסיק אותי המון. ככל שהדורות עוברים האידיאלים מתמעטים,

איך מעבירים אידיאלים?

איך גורמים לזה שה"דור הבא" שלנו לא יראה כמו חלק מהדור שלנו?

שאלה.

בקשר לגאוות יחידה...

אני לא יודעת איך עושים את זה... הלוואי ונמצא דרך.

בעזרת ה' נזכה לגדל דור אידיאליסט , מאמין, גאה בדרך שלו...

דור לתפארת עמ"י.

בצפיה לבניין אריאל!

מוריה,

את שיקפת את המחשבה שלי...

זאת אחת ה-בעיות שאני מוצאת את עצמי מתמודדת בצוות הדרכה.

בשבת האחרונה ישבתי עם מדריכה עד 2:00 בלילה להסביר לה על התנועה להגיד שה עזר אולי אולי זה יבוא לה עם הזמן אחרי שיחה ועוד שיחה.

לדעתי הבעיה ניתנת לפתרון:

1.סמנריוני הדרכה,חמשוש"ים וועידות (לא ברור לי למה הפסיקו אותן...) עם אנשים עם אש בעיניים ותאמיני לי שלא חסרים כאלה... (מיכל צארום, נחמה בכר, אני גם מוכנה להעביר יחידות בנושא) להסביר לחבר'ה מה זה תורת חיים בעוז הנושא הזה לא מוצה עד הסוף כי עובדה שהוא עולה ושב

2. אנחנו תנועה מתחילה אמנם יוסי ורדי נהנה לומר 30 שנה לאריאל . התנועה אולי קימת 15 שנה באמת... וזה הגיוני שהיא תגדל לאט... ותתפתח עם הזמן

3. מערך הגשמה- סיירות חב"ב ,של"ף וכד' זה דבר שיווצר וברגע שזה יהה קיים ויצבור תהודה גם ברמה התקשורתית תהיה גאווה.

4. קומונריות- תפקידן של הקומונריות זה לעלות את הנושא לשיח (וזה הלימוד הצוותי של החודש הבא) לדבר ולדסקס ולמצות את הנושא עד שתדלק להן אש בעיניים. ואם אני אצליח עשיתי את של לשנה הזו.

בהצלחה לכולנו.

בעזהי"ת

[הפסיקו מסיבות מסויימות, הוחזרו- מתוכננת אחת לחופש הזה, פרטים בהמשך] 

בס"ד

"בנ"ע עשו את זה", וגם השבט שלי לא מדבר ת'שטויות האלה כבר.

אני חושבת, וכבר אמרתי את זה להרבה אנשים, שעד שלא יתקנו את המילה- "אידאלים"

לא יהיו שום אידאלים! המילה הזאת הפכה להיות דבר ריק לחלוטין, שצורחים אותה בלי שום קשר.

זה לא מה שאנחנו רוצים, זה לא מה שהמדריכות רוצות, זה לא מה שאנערף מי שלא יהיה רוצה,

זה פשוט כלום- אידאל. 

וזה נורא! כי זאת לא המשמעות שלה, אבל אני ככה מכירה אותה. וככה אתן מעבירות אותה הלאה.

איך אתן רוצות להעביר אידאלים ל- "דור ההמשך" - (מוריה אני יהרוד אותך! ;))

אם זה מין דבר כזה שלא קיים?

ובקטע של גאוות יחידה, יש לוותיקות יותר. לאלה שממזמן כבר לא חב"ת...

ואש בעניים- זה לא תמיד דבר טוב. למה פשוט לא להגיד "התלהבות"?!

אתן מגניבות שאתן דוגרי יושבות ומדברות על זה.

מוריה- כפרעלייך! 

בעזהי"ת

תודה שהגבת! 

בס"ד

של בנ"ע אשמים ... וכו'?!

אני מאמינה שהחוסר גאוות יחיד-ומתוך כך גם רגשי הנחיתות נוצרים מכך שאנו בעצם לא רואים את תוצאות המעשים שלנו.

כלומר-בני עקיבא-מי לא שמע עליהם? הפרוייקטים שלהם-הם כל הזמן מספרים עליהם שידעו-ויראו.

(לא בטוח שזה דבר טע-לפעמים דווקא זה שזה דבר ידוע מעצים את הפרוייקט-אבל זו כבר שאלה אחרת.)

אנחנו שהפרוייקטים שלנו נעשים בכזאת צניעות-לא נותנים לנו גאוות יחיד

אנחנו לא יכולים להרגיש גאים במה שעשינו כי אנחנו לא רואים תוצאות!

לענ''ד-אולי עם מעט פחות צניעות ויותר פרסום לתנועה-נהיה גאים להשתייך אליה יותר.

למרות שמה שיפה בתנועה זו הצניעות-אז איני יודעת.

בעזהי"ת

אחלה, אני בעד!

בס"ד

זה הפתרון?! למה להוציא דברים החוצה ולפרסם יעשה גאוות יחידה?!

דברים כאלה צריכים לבוא מבפנים.

מתוך השבט, מתוך הסניף, מתוך התנועה! משם זה מגיע! לא מהפרסום של בחוץ....

בעזהי"ת

יח"צון לעצמינו זה גם יח"צון.

ז"א, אם שבט מעלות תש"ע בסניף נו"ש [דוגמא היפוטתית לחלוטין, כן? ] עושה בתמצווה לילדה, שבט מעפילים בחיפה [אין סניף כזה, למי שתהה] לא יודע על זה, ושבט מעפילים בחיפה לא עשה בתמצווה, אז הוא בא ואומר 'אף אחד בתנועה לא עושה'- כי הוא לא יודע על העשיה- ואז הוא אומר, 'איזה תנועה מעפנה. בנ"ע כן עושים; אני רוצה להיות בבנ"ע.'

אם חב"ב ב"ש [] עושה מועדונית, חב"ב מעלה חמניה [] לא יודע על זה, אומר 'חב"ב אריאל לא עושים כלום'---> 'איזה תנועה מעפנה'.

וכו' וכו'.. 

בעזהי"ת

כפי שנתבקשתי להעביר מחברה מבנ"ע, שקראה את השירשור:

'אם אתם רוצים באמת להצליח ושתהיה לכם גאוות יחידה, תעשו טובה ותפסיקו להשוות את עצמכם כל הזמן לבנ"ע. תראי כמה פעמים בשירשור שעוסקת בתנועת *אריאל* יש בנ"ע! אם אתם רוצים להוכיח שאתם תנועה עם אופי עצמאי, ושיש לה יתרונות מצד מה שהיא עצמה, ולא מצד מה שהיא לא בנ"ע- תפסיקו את ההשוואות האלה, כי חבל. במקום להתגאות במה שיש לכם אתם רק מתגאים במה שאתם לא.

אם אתם רוצים באמת לפתח גאוות יחידה, תתחילו להתגאות במה שאתם, במה שעשיתם והשגתם, בלי השוואות כל הזמן לצדדים האחרים- כי זה לא ממש מראה שאתם שמחים במה שאתם. אם באמת הייתה גאוות יחידה- המונח בנ"ע לא היה מופיע כמעט בכל דיון שיש בתנועה.'

^^^ לתשומת הלב. |מסכים| 

שאתם, בדרך שלכם, בלי להסתכל על אחרים, או להשוות לשסניפים אחרים, ככה בטוח לא תתקדמו..

בעזהי"ת

איך מעבירים את התודעה הזאת 

[גם זאת שבהודעה הראשית, וגם זו שלתשומת הלב]-

לציבור התנועה? איך עושים 'מהפכה תודעתית' [אהמ] ?

בס"ד

אנחנו עושים דברים רק לעצמנו. לא לעוד אנשים. 

אנחנו מארגנים דברים רק בישבילנו... 

ובגלל כל הקטע המסובך הזה עם ה"אידאלים", התנועה שלנו לא יודעת מה היא רוצה!

כי היא עדיין חושבת ש"אידאלים", זה מה שהיא אמורה לרצות...

כל הקטע של "תורת חיים בעוז אריאל"- אין סיסמא יותר יבשה בכל העולם הזה!

והיא ריקה כמו אדם מת! ולזה קוראים "אידאלים", כי אפאחד לא אמציא שם יותר טוב

למשהו שאפחד לא מבין, לא רוצה, ולא יודע מי הפיל אותו לעולם. 

בעזהי"ת

יש הרבה הרבה עשייה בתנועה. יש הרבה עשיה מהתנועה החוצה. יש הרבה הרבה הרבה עשיה.

ו- כן, אני אשתמש במילה הזאת- יש הרבה הגשמה של האידאל 'תורת חיים בעוז'.

א-ב-ל, בגלל שאין לנו יח"צן, הגברת קלאופטרה כפרעלייך, לא יודעת בכלל על העשייה של התנועה. ולכן, היא לא מאמינה שלתנועה צריך אידאלים, והיא לא מאמינה שאפשר לחיות את ה'תורת חיים בעז'.

ובדיוק זאת השאלה.

בס"ד

ואם יורשה לי לציין- כרגיל!

אני מאמינה שתורת חיים בעוד היא סיסמא יבשה, שלא שווה כלום. 

והמילה אידאלים היא דבר מת לחלוטין בהתחשב בזה ששאלתי הרבה אנשים 

מה האידאלים של התנועה, או מה למען ה' אומר המשפט- "תורת חיים בעוז"

ואפחד לא ידע מה להגיד לי.

למה א-י-ן אידאלים לתנועה! לכו תתקנו את המילה אידאל כבר! לעזעזל!

וברגע שאפחד לא יודע מהו רוצה, אז אין כלום!

ומוריה, "שרה" ישמע הרבה יותר טוב מ"הגברת קלאופטרה"....

ושעוד אנשים ישתתפו בשירשור הזה, למה אני מרגישה מטומטמת...

בעזהי"ת

אידאל בהגדרת המילה- זה שאיפה. idea. רעיון.

נכון שאם האידאלים נשארים בגדר דיבורים הם לא שווים כלום; אבל אידאל זה רעיון. זה שאיפה. ושאיפות יש לתנועה בהמוניהם.

שרה? את מרשה לגלות את השם שלך?

תורת חיים בעוז, זה דרך חיים לפי תורה בלי פשרות. ועשינו על זה לפחות שתי פעולות טובות.

יש לי המון המון מה להגיד. אבל עכשיו אין לי כח לנסח את זה וזה יצא לי מעוך.

רק משהו אחד:

לאריאל יש אידיאלים!! מי שלא מרגיש אותם, כנראה שלא מאמין שיש דבר כזה בכלל שנקרא אידיאל. [בעצם, זה מה שאמרת לא?]

הרחבה בהמשך...

ב"ה

דבר ראשון- זה ממש נכון. אין גאווה ממש של אריאל. 

וגם, יש מקומות (בודדים לצערינו) שכן יש, זה לא נובע בגלל "תנועת אריאל" עם כל המשמעות שלה, האידיאלים שלה.

פשוט לפי דעתי הנקודה... שזה בכלל לא פשוט!! איך את מצפה מחבר'ה צעירים שיש להם אפשרות: או להיות עם המאגניבים, וללכת לבנ"ע או עזרא, או ללכת לדוסים של אריאל.

תנועת אריאל צריכה להבין מול מה היא מתמודדת. זה לא אתגר פשוט בכלל.

וכן.. אותם סניפים של אריאל שמצוי של גאווה גדולה- זה מפני ששם באמת האנשים ויתר קולים.

איך גורמים לחניכים הקטנים שכן תהיה להם גאווה? לענ"ד- צריך להמשיך בעבודה המעולה שהתנועה עושה, ומה לעשות.. זה לא פשוט. זה ייקח המון זמן, כי כאמור, זה אתגר ענק. 

מה בדיוק ההגדרה שלך למגניב?

זה שאני דוסה אריאלניקית שלא היה לה חבר ולא הסתובבה בחבורות של בנים זה הופך אותי לפחות מגניבה?

כי אם זאת הכוונה שלך אני פשוט מרחמת עליך!

אני מסתכלת על סניף שלי (הפעם רחובות לצורך העניין ועל השבט שלי אנחנו הרמנו בזמנו את מטה גוש קטיף והתנדבנו בכל מיני מקומות (קייטנה של נתיב החסד, ואח"כ בקייטנה אחרת של חינוך מיוחד) 

אז אני שמחה מאוד הייתי עסוקה בעשייה וגם כתבתי בט"ש ומהסניף שלי כמעט כל שנה יצאה בוגרת למכון המקדש!

זה רק מראה שכל החבר'ה האכותיים נמצאים אצלנו בסניף ואני גאה להיות בסניף שלי וגאה להיות באריאל ואני גאה לכת עם חולצתנועה ואני גאה ללכת עם האמת שלי עד הסוף!

והגיע הזמן שאתה תתחיל להתגאות במקום שבו אתה נמצא כי אתה נמצא במקום איכותי עם אחלה חבר'ה!

אגב, גם לנו יש חבר'ה שיודעים לדבר לא פחות בלהט ממאירזדה.

ב"ה

התכוונתי שהם "קולים" ו"מאגניבים" בעייני החברה. לעניות דעתי זאת סתם טיפשות. ברור שאני חושב שמי שהוא יותר אידיאליסט הוא יותר טוב ויותר מאגניב ממי שהשאיפה שלו זה לשחק כדורגל כמו המדריך שלו. 

מה שרציתי לומר זה שבהחלט זאת בעיה. אבל... ברגע שזה נתון לשיקול דעת של חבר'ה צעירים, שמה שמעניין אותם(וממש בצדק) זה החברה, לגיטימי שהם יבחרו ללכת עם רוב החבר'ה, עם מאגניבים שבכיתה, ולא עם הדוסים שהולכים לאריאל(מניסיון, במקום שאני הדרכתי, זה היה ממש ככה!! וכן.. אני מעריך את החניכים הדוסים שלי הכי שבעולם)

ולגבי המקום שאני נמצא.. זאת הדוגמא ה-הכי טובה!! יש לנו המון אריאלניקים, וכל-כך מגווונים! זאת אומרת, סביר להניח שאם כולנו היינו גרים באותו יישוב לא היינו הולכים כולנו לאריאל.  

לסיכום, אני חושב שהדרך שהתנועה עושה היא טובה בגדול, ויישר כח ענק על זה! (כמובן שיש עוד דברים שאפשר לשפר) אם נמשיך ככה- אני מאמין שרק נגדל. 

בהצלחה!

בעזהי"ת

על מה שכתבת עכשיו כולנו מסכימים, אני חושבת;

אני שואלת, איך משנים את ההסתכלות של החברה על ה'דוסים האריאלניקים המרובעים', קרי- עלינו, ויותר חשוב- איך משנים את ההסתכלות שלנו על עצמינו.

אני לא יודעת למהtomerittal התכוון אבל לפי מה שאני הבנתי...

אני מסכימה..

אני כחלק מתנועה, כבחורה בוגרת ו...מבינה משהו מהחיים, מהאידיאלים, מהעומק והאמת,

[חשתי מעצמי? יש מצב, התכוונתי בקטע הכללי, לא אני בקטע החש...]

אז אני יכולה להבחין ולבחור באמת מתוך מחשבה והבנה אמיתית שזאת האמת.

אבל, כחניכה בשבט זרעים, אלא שהולכים לאריאל לא הולכים מתוך אידיאל קדוש אלא כי שם נהנים יותר-

ז"א שמה שגורם לילדים בגיל 8 לבחור תנועת נוער זה לאו דווקא הערכים של התנועה אלא

מידת ה"מגיבות" שלה.

ז"א שאם אנחנו רוצים לגרום לחניכים בשבט זרעים להתגאות בתנועה, אנחנו צריכים להיות

מספיק "מגיניבים" בשבילם.  זה לא אומר שעכשיו אני ילך להסתובב עם בנים

או יקריץ לי חבר אלא אני ימשוך אותם בעזרת פעולות מושקעות וכו'.

כמובן זה תלוי גם באוכלוסיה, בבית אל מגניב להיות באריאל, גם בג"בש, אולי בעוד מקומות...

יש מקומות שמגניב להיות בהצופים...

הבנו???

בציפיה לבניין אריאל.

בעזהי"ת

הרי 'מגניבות' זה דבר שהחברה קובעת;

בקרית 4, בגב"ש- ה'מאגניבים' זה אריאל, כי לסניף האלה יש גאוות יחידה [סניפית. לא תנועתית.], וה'מאגניבות' שם  -זה הדוסות האריאלניקות.

וזו השאלה; איך משנים את המחשבה, מ'אריאלניקים הם דוסים חנייבצים סגורים', ל'אריאלניקים הם המאגניבים [כי הם הולכים בדרך הכי נכונה]' .

ב"ה 

את בטוחה שהסניפים שהזכרת הם גאים להיות אריאלניקים בגלל שהם מזדהים הזדהות פנימית עם האידיאלים של אריאל? 

באמת אולי זה ככה, אבל קשה לי על זה.. אולי המציאות שאני מכיר, מהמקום שהדרכתי בו ומעוד סניפים, היא באמת לא מייצגת את רוב. אבל אם זה כן מייצג, אז לצערי, זה ככה. ושוב... זה לא דבר רע, זה לא אסון, שילדים בוחרים ללכת לאיפה שכל הכיתה, ואיפה שיותר נחשב. 

אני עברתי את זה על בשרי. בכלל לא הסתכלתי לכיוון אריאל. כל החבר'ה ה-חבר'ה(כן!! גם חלק מהדוסים של הכיתה) הלכו לתנועה אחרת. 

נראה לי שזאת בקשה מוגזמת ממש לתקן את המצב הזה.

לפי איך שאני רואה, תנועה כן מתקדמת. 

בעזהי"ת

לכן הדגשתי- גאווה סניפית ולא תנועתית. 

וזאת השאלה, איך הופכים את זה לגאווה תנועתית וכו' וכו'.

אין דבר כזה 'בקשה מוגזמת'. יש שאיפה, יש מטרה, ויש הגשמת המטרה. והכל אפשרי ותלוי בכמה שנרצה את זה. 

זה נורמלי שילדים הולכים לאיפה שהחברים שלהם

אבל כואב לי שהיום לא מגדלים דור של אידאליסטים אלא דור מפונק שחושב רק על עצמו.

אני חושבת שהיום לצוות ההדרכה יש תפיד כפול גם לשעשע וגם להחדיר אידיאלים.

איך עושים זאת?

ברמת הצוות- פה נכנס המקום של הישב"צים על מה אנחנו מדברים? (כמובן על פונדו ושוקו )

היום צוות ההדרכה לא מבין על מה הוא מדבר (וכאן גם נכנסות שיחות הלילות על הבוקר )

ברמת התנועה- לדעתי התנועה צריכה ליצור חמשו"שים וימי עיון (לא חופרים מדי) ובאמת לדסקס על זה כי הנושא לא באמת מוצה.

רמת החניכים- להחדיר להם את זה מגיל קטן לשבטים הקטנים במעשים ולשבטים הגדולים במעשים ודיבורים...לצערי הרב אני לא מצליחה להגיע עם המדריכות שלי לרמת הפעולות...  הלוואי ויכלתי אבל מי שכן מצליחה אשריה , חשוב לעקוב אחרי הפעולות והמסרים.

ותר לנולומר שאנחנו שואפים ליותר ואם נדבר על זה בקול ולא נתבייש אז כולם ידעו כמה אנחנו איכותיים!

בעזהי"ת

ברמת הצוות, רק מי שקומונרית יש לה אפשרות להשפיע על זה. יש כאלה שהתפקיד הזה נבצר מהם [למרבה המזל. ]. קומונריות- לתשומת הלב..

ברמת התנועה- תכלס', חמשו"ש יש. מנסים להרים עכשיו יומעיון [בערך] על הנושא, פרטים בהמשך

רמת החניכים- שוב זה התפקיד יותר של המדריכות; יש כאלה שגם זה לא שייך להם עכשיו..

ולא תשאיר את הכל לקומונרית

יאללה צוותים תתעוררו תפסיקו לעופף!!!

מה יקרה אם פעם מדריכה תכין לימוד לשבת ולא תחכה שהקומונרית תכניס לה את הכפית לפה?

אם אנחנומדברים על הגדלת ראש זה מתחיל גם מהקטע הזה....

בהצלחה לכולנו!

בעזהי"ת

אני יותר קרובה ללהיות קומונריות מללהיות מדריכה כרגע, אבל לימודי צוות הצוות עושה לבד. אנ'לא נמצאת בסניף בשבתות.]

ב"ה

אולי אני טעיתי שהסתכלתי על זה כמובן מאליו, אבל... זה התפקיד של הצוות בתנועה! (קומונרים, מדריכים, מזכ"ל, וכ'ו..)  ויישר כח גדול על העבודה הטובה שהם עושים. וכמובן כמו שהזכרתם, אפשר לשפר את זה.

אבל אני לא בטוח שכל מה שציינתן זה מה שיהפוך את האנשים ליותר גאים בתנועה שלהם. ז"א, נראה לי שכבר יש הרבה סניפים שפועלים ככה, וגם ההנהלה. 

וכמובן שיש הבדל בין אידיאל, מטרה, לבין מעשה. למה שת'כלס- אני, כמדריך צריך לעשות, ולמה שבעזרת ה' אליו אנחנו שואפים. 

אני מגיבה פה את כל מה שלא הגבתי עד עכשיו..

* האם אנחנו-  גאים בתנועה שלנו?

* האם אנחנו מזדהים עם התנועה?

אם זה היה שאלון אישי, ברור לי שהייתי כותבת בענק- ב-א-א-ר-ו-ר-!-!

אבל מכיוון שזה לא שאלון אישי, ו'אנחנו' זאת מילה הכוללת את כולנו תשובתי היא-

כנראה שרוח גאות היחידה לא בשיאה.

למה זה? לעניות דעתי המצב הזה נגרם מכיוון שכולנו [כולל כולנו! מדריכים חניכים ולעיתים לצערי גם קומונרים] לא יודעים בדיוק מה בכלל הקטע של התנועה הזאת. מה החידוש שלה.

בטח לכולכם יצא לענות על השאלה הזאת- "מה ההבדל בין אריאל לבנ"ע?" (אני יודעת שלא עושים השוואות, אבל זה לצורך הדגמה) .

ואנחנו הרבה פעמים עונים אולי מחוסר ידיעה, אולי מתוך רדיפת שלום- "זה אותו דבר, רק נפרד.." 

וזאת, טעות!

אריאל היא לא שלוחה של בנ"ע, רובע נפרד ליצורים מוזרים המכנים את עצמם 'דוסים'.

אריאל זאת תנועה לגמרי אחרת. היא אמנם יצאה מתוך בנ"ע, אבל היא לא שלוחה שלה. 

זאת תנועה שרוצה יותר, ששואפת שלא להתפשר על שום הלכה וסייג, ומתוך כך לקירוב הגאולה.

מתוך האידיאל הזה אמנם נגזר גם עניין הפרדה, אך הוא לא העיקר!

אני חושבת, שקודם כל, לפני שאנחנו מנסים למשוך את החניכים/ות שלנו לפעולות ע"י הכנת פעולות מפוצצות שיראו לחניכים/ות שאריאל זאת תנועה יותר 'מגניבה', נעצור שניה ונחשוב למה בעצם אנחנו בתנועה הזאת?

האם סתם כי ההורים רצו? האם כי זה יותר מגניב ללכת לאריאל? או האם כי אני מאמין בערכי התנועה ולא מזיז לי שיבואו לי 3 חניכים לפעולה אבל אני נשאר באריאל!! כי אריאל מבטאת את הערכים שאני מאמין בהם. 

אם אנחנו ממשיכים להשאר ברמה הזאת של למשוך חניכות ע"י ערבי ביסלי-במבה, אז בעצם איבדנו את המטרה, לא צריך אריאל כנראה.

התנועה לא נועדה בכדי להלחם על חניכות אלא להעניק [אפילו לחוג המצומצם ביותר] את  ה'יותר' הזה. את השאיפה לקדושה, לרמה גבוהה יותר. 

* איך גורמים ל'דור הצעיר', דור ההמשך של התנועה- להתגאות בהשתייכות לתנועה?

אז השאלה הזאת היא ממש המשך לתשובה שלי.

ברגע שהחניכים/ות קולטים שהמדריכים שלהם מאמינים בערכי התנועה בלב שלם, הם ילכו אחריהם ויגדלו גם הם להיות מדריכים כאלה. הכל תלוי בנו. אם אנחנו נעשה את הבירור הזה ונגיע למסקנות נכונות, נוכל להגיע למצב שחניכים/ות  באמת מאמינים בערכים האלה וממשיכים אותם הלאה. [כידוע- בד"כ חניכים מחזיקים מאד ממדריכים שלהם. במיוחד בשבטים הקטנים]

* איך גורמים לשבטים הבאים, לפתח 'אש בעיניים'- אש שלא קיימת אצלינו?

הרשי לי להתנגד לאמרה- "אש שלא קיימת אצלינו".

היא קצת צורמת לי.

למה? בגלל שכשאומרים דבר כזה, אנחנו עושים בערך את הדבר שאנחנו, הנוער, הכי לא סובל שהמבוגרים עושים לו- "אנחנו טעינו, אבוד. ילדינו יתקנו. נחנך אותם להיות פועלים ועושים והם יצליחו." או במילים אחרות- "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהינה"

כי מה אנחנו עושים כשאנחנו אומרים את זה? אנחנו מוותרים לעצמינו!!! בדיוק כמו שעשו עד עכשיו וכנראה זה גם חילחל אלינו ולכן גם אנחנו לוקים בתופעה הזאת.

לא! אין מצב שאנחנו נותנים לזה לקרות!! הכח לשנות הוא בידינו. אנחנו לא נוותר לעצמינו ונשאיר את העבודה לדור הבא!! לא! אין מצב!

אם נעשה את זה אנחנו נמשיך את שרשרת היאוש.

דור המבוגרים התייאש והשפיע עלינו לחשוב שזאת דרך העולם, שבסופו של דבר מתייאשים. ואנחנו חייבים להזהר שלא לתת לזה להמשך! אנחנו נעצור את זה. הדור הבא יגדל לא על ברכי מיואשים אלא על ברכי אנשים בעלי אש. אש אמיתית.

ועכשיו, איך מייצרים אצלינו את האש הזאת?

תשובה- לא מייצרים! היא מיוצרת! רק צריך קצת לנפנף עליה שהלהבות יתגברו והכל יהיה בסדר! רק צריך לחזור ולהתלהב! לחזור ולהיות נוער צעיר ופועל ולא נוער זקן ומיואש!

הרבה מהמחסור ב"אש בעניים" שאת מציינת, נגרם עקב תופעה שאני נוהגת לקרא לה- "אבדן ההתלהבות". חייבים לחזור ולהתלהב, אין מה לעשות!! זאת הברירה היחידה שלנו!

[הרבה מזה זה גם להאמין במה שאנחנו עושים, מקורם של הדברים הם לא בדבר מת. האידיאלים חיים! תנו להם לחיות והם יהיו חלק מחייכם!]    

אז איך עושים את זה?

פשוט מאד! מחפשים יצירה, מעודדים יוזמות, מצטרפים לקבוצות שמחפשות את זה, ולאט לאט האש שלנו תגדל.

תראו, יש אנשים בתנועה שהנושא מפריע להם והם עושים למען זה. יש קבוצות שדנות בעניינים האלה, אבל זה ל-א מ-ס-פ-י-ק!!  

אנחנו יכולים מפה ועד מחר לשבת ולהתבכיין שאין אש, אבל אנחנו יכולים גם ליצור אותה!

[כן, כן.. עוד שניה תיבת המסרש"ים שלי מתפוצצת בהודעות של- "חיה בסרט", "נאיבית" וכו'.. לא אכפת לי. אני נאיבית ג-א-ה!!! , גם הרצל היה נאיבי ומשוגע. אבל תראו מה הוא עשה. בואו נהיה כולנו משוגעים כמוהו! משוגעים לדבר.]

העולם שייך לצעירים!! [לצעירים ברוחם]

ב. תרכזי את כל התגובות שלך בהודעה אחת.. זה משגע.. ]

בעזהי"ת

בגדול אני מסכימה איתך. אולי הייתי מנסחת חלקים קצת אחרת, אבל בגדול, קיבלת את אישורי.

מעבר לשאלה אחת, שאני אשאל באישי כדי שתחליטי אם להודיע על זה או לא.]

את בטוחה שלא התבלבלת?

שמורי'ה תסכים  איתי?!    איזה כבוד..

אז דעתי בעניין המגניבות היא כזאת 

באמת יש בעיה של חוסר מאגניבות באריאל וזה לא בגלל שאנחנו דוסים (לפחות לא באופן ישיר)

וכשאני אומר מגניבות אני לא מתכוון לאיך שאדם נראה בעיני הסביבה כי זה לא הפרמטר

מגניבות זה להיות זרמן משקיען סוחף חג'דומט מצחיק מקורי וכו וכו

ולצערי מפאת חוסר במדריכים באריאל מכניסים את מי שמסכים  רק לבוא זאת אומרת שגם בתנועות אחרות יש אנשים שהם לא כאלה או לפחות לא לגמרי ופשוט לא מכניסים אותם

לכן רמת המגניבות של סניף נמדדת במי שמוביל אותו (לאורך זמן) ואם קומונר מצליח לאסוף סביבו אנשים איכותיים (או שהוא הופך את החברה שלו לכאלה) אז הסניף שלו ימשוך חניכים ומימלא הוא יצליח גם להחדיר בהם את האידיאלים והכל

טוב אני לחוץ אז אני אחתוך עכשיו

מבטיח לחזור אם יהיה מעניין

לילט

בס"ד

אני עומדת על כך בסניף שלי למשל תכנס רק מדריכה אחת לשבט ולא שתי מדריכות.

אם המדריכה תותחית... מספיקה מדריכה אחת ולא שתיים.

בס"ד

ההבדל בין הרעיון, והתכלס' מזערי...

אני חושבת שככל שיותר עושים, ככה יש יותר גאוות יחידה. פשוט עושים!

עושים!!! - מתרימים, עושים פרוייקטים, יוצאים החוצה קצת יותר, בתור שבט, סניף, תנועה ועמ"י...

אני לא ממש יודעת מה עובר על כולכם שאתם ככה מדברים על דברים "מגניבים"....

אתם נישמעים כמו חבורת ילדים בגן... סורי... (עם כל הכבוד והערצה...)

מוריה, זה לא את שאמרת- "זה לא מגניב להיות מגניב"?!

אין שום עניין להפוך את התנועה ל"מגניבה יותר" אלא ל- "נכונה יותר", "מתלהבת יותר".

אם לי היו אומרים בשבט שורשים- תבחרי- אריאל- מגניב מוות! חבורת כולים מהלכים, או- אנערף, סתם תנועה

אחרת,

הייתי עושה הכל, רק לא הולכת לאריאל...

אז אני חושבת שכולים זה ממש לא העניין פה...

וחבר'ה, בואו באמת נחיה באשליות, ונחשוב כולנו ביחד, שכ-ל העולם בטוח שאידאל זה לא דבר שעבר

מהעולם...

שילמדו לא לקרוא לדברים טובים, ונכונים במילים לועזיות, ועוד יצפו שהם לא יחלפו מהעולם...

גם אם יש אידאלים לתנועה, אפחד לא יודע עליהם, או חיי אותם....

בעזהי"ת

אבל ההמשך של המשפט היה, 'זה מגניב להיות אני'.

כלומר, זה לא מגניב להיות 'מגניב' כמו שנתפס בעיני החברה; זה 'מגניב' לתפוס את עצמך כ'מגניב', כ'שווה'.

[גאוות יחידה, בתמציתו של המשפט. אחח, כיתה ט', איזה חכמה הייתי ]

בס"ד

ה-י-י-ת-! (סתם.. כפרעלייך!) 

כן, אנחנו צריכות לתפוס ת'צמינו כשווים, בעיני עצמינו, 

איך עושים את זה? ע"י עשייה, פרוייקטים, עיניינים, וכו'...

ולאו דווקא הצוות\ הקומנריות\ ההנהלה\ לוידעת מה....

אמורים לארגן את זה...

בעזהי"ת

תני דוגמאות לרפוייקטים שיעזרו.

אמורים לארגן מה? למה את לא מארגנת בעצמך?

גם אם המדירכה היא תותחית על היא צריכה עוד אחת איתה בשביל להצליח להיות בקונטרול על כל השבט

ואני אומר מניסיון של מדריך שהיה חצי שנה לבד ועוד אחת ביחד עם מדש וזה שונה לגמרי!

נגיד אחד החניכים נפגע ומתרחק אני לא יכול להשאיר את כל השבט לבד וללכת לדבר איתו אז המדש הולך

אותו דבר בטיולים ואותו דבר בכל שאר התחומים -טובים השניים מן האחד...

בס"ד

ביישוב ובישיבה אני הולך בגאוה בחולצות של אריאל ואשנים יודעים שזו תנועה שמכבדת את עצמה! השבוע דיברתי עם חמשוש אחד בישיבה על הנושא הזה וראיתי פתאום עוד שבעה חמשושים מסביבי מקשיבים למה שאני אומר,זה תלוי במה שהאדם משדר,אני משדר שהתנועה זורמת לי בדם ושזה הd.n.a שלי ואנשים מכבדים..אין שום סיבה שלא!

הכל תלוי אם כשואלים אותך אם אתה באריאל אתה אומר כן.. או כן!

אני אומר כן!ואנשים מעריכים!

בס"ד

ומוריה, כדאי שתשתקי, "ולמה את לא מארגנת"?! סבבה?!

למה בעז"ה הולך להיות חופש מ-ט-ו-ר-ף לשבט! אז שתקי!

ואמורים לארגן כל דבר שהוא, העיקר שיהיה בייחד.

למרות שאני מסכימה עם אינשם- זה ממש תלוי במה שמשדרים...

לפעמים יש תקופות של מלא התלהבות, ועשייה, ולפעמים של ייבוש.

נגיד החודשים האלה תמיד קצת יבשים, אבל החופש הגדול,

קצת לפני קצת אחרי, ובעיקר בחודש אירגון... קיצור...

האמת שעם הזמן וגם עם קצת הכרה בערך עצמנו -הכל יפתר!! בעז"ה...

בעזהי"ת

מה שיש בשבט זה גאוות יחידה שבטית, וזה באמת יש המווווווון ואשרינו. אבל- אני כבר לא יודעת, האם רוב השבט מתגאה שהוא חלק מתנועת אריאל, או בזה שהוא חלק מהשבט שלנו?]

בס"ד

החניכים שלי כולם שרופים לגמרי..אנחנו עומדים לתלות ביישוב סטיקרים של שוס היות דוס עם הסמל.. יכול להיות שבתחום בנים זה לא קיים או קיים פחות?אולי,אבל זה תלוי רק במדריך

נ.ב:אם הוא הגיע לסמנריון סימן שהוא מרגיש שהתנועה שלנו מאיימת על הקיום שלהם וזה טוב..

בעזהי"ת

כי אישתו אריאלניקית והדריכה בחמשו"ש. ממש לא מתחושת איום; ויותר מזה- מה פתאום שאם התנועה שלנו מאיימת על קיומם של תנועות אחרות, זה טוב?!?!?!

לא יודעת מה קורה אצל הבנים. אבל ייתכן מאוד שאתה וחניכך חריגים.

ערס...

התנועה תופסת רק במקומות שיש שם קבוצת דוסים חזקה?

לדוג': גב"ש, בית אל, רמב"ש, ועוד ועוד?

נראה לי שאנחנו פה בשביל לחזק את קבוצת ה"דוסים" הזאת. [במילים אחרות: "לרצות יותר", "להתקדם" וכו']

ולכן, יש עניין להרגיש גאוה גם כשהקבוצה הזאת היא מאד מאד קטנה.

זה עניין של תפיסה. אם מחפשים את הגאווה, מרגישים אותה.

אנחנו בצוות השנה החלטנו לצאת מהמחתרת, ואם עד עכשיו היינו לובשות ת'חולצתנועה כשמגיעים לסניף, אז עכשיו לובשים אותה בבית והולכים איתה כל הדרך לסניף וגם תופסים איתה טרמפים הביתה. [הכי כיף זה להסתובב ביישוב כל הצוות, לראות את מבטי השוק של אנשים ברחוב.. ]

אם עד עכשיו הינו סתם קבוצה של "דוסים" שלא עושים כלום למען האומה, אז השנה הרמנו התרמות ופעילויות לקהילה.

וואללה, מצב הגאוה בסניף באמת שרק עולה. גם אם עדיין מציתים לנו שלטים ויורקים עלינו ברחובות.. 

וחניכות כל היום רק אומרות כמה בגדים של אריאל הן לבשו היום ["הסתובבתי בישוב גם עם החולצה של המסע, וגם עם הקפוצ'ון של חודש ארגון ועם החמצוואר וכו'.. וכולם ברחוב הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח!!"- שיחה אתמול עם חניכה..] ואיך בהתרמות, הן פרסמו כמה שאריאל זה טוב..

תצחקו, אבל לפני כמעט שנתיים, כשנכנסתי להדרכה, אם היו שואלים אותך, "את חניכה באריאל?" אז היית מרוב בושה עונה, "אני רק מנסה שם.."

וחולצות של הסניף? רק לפיג'מה!

ואני מאד חושבת שכל זה, זה תהליך שעבר הצוות.

כשהצוות לא מתרגש מהקנטות, לא מפחד להסתובב עם חולצתנועה ברחוב, אז גם החניכות לא מפחדות מזה ואפילו הופכות את זה לעניין מצחיק .

ב"הצלחה לנו..

לענ"ד זה תהליך ארוך מאוד.

אני לא חושב שמדריך בתנועת אריאל יכול לשנות דבר כ"כ גדול. 

זה שמסתובבים ברחוב עם חולצתנועה לא יהפוך את תנועת אריאל למרכז מדינת ישראל.

מה שכן אפשר לעשות- פשוט להיות מדריך טוב.

חג שמח

אולי מדריך אחד לבד לא מסוגל לשנות את העולם. אבל צוות שלם? מסוגל לשנות מצב של חוסר גאוה ביישוב שלו.

וכשכל הצוותים בכל הסניפים של אריאל משנים את הסביבה הישובית שלהם, בטח שזה משנה.

לא המצאתי לך סיפור, זאת מציאות וזה באמת דבר שקרה אצלינו בסניף.

ד"א- אני לא בטוחה שהמטרה שלנו היא להפוך את אריאל למרכז מדינת ישראל.

בס"ד

קדומים זה לא בדיוק בית אל ב'(לפחות חלק  ניכר ממנו) ואנחנו תופסים תאוצה ואנשים כבר מכירים אותנו ומעריכם,קיבלנו מהמועצה מלא כסף..ב"ה

בס"ד

מי שעושה דבר כזה יכול להיות בן דוד שני של המזכ"ל וזה לא משנה  וזה גם לא משנה למה הוא שם,אם מישהו עושה דבר כזה סימן שהוא מרגיש איום

ולא אמרתי שאיום זה טוב רק שזה מצביע על העובדה שזה לא נעשה מתוך חולשה שלנו אלא מתוך כך שאנחנו דומיננטיים יותר ויותר בקצב מרשים..

אלו לא רק החניכים שלי זה כל סניף קדומים,ואני חושב שאנחנו לא היחידים..עובדה בריקודגלים ראיתי ילד אחד בערך בן 9(?) עם חולצה של אריאל,וכששאלתי אותו מאיזה סניף הוא הוא אמר בגאווה:"מסניף אריאל גב"ש!!"

לדעתי זה מתחיל ונגמר במדריך.זה הכל

זה לאו דווקא קשור לתנועה.

מניסיון.

אני גרה במעלה -אדומים ויש לנו גאווה סניפית (הילדה הכי מקובלת בשכבה שלי היא מאריאל)

וגם רוב הבנות בשכבה שלי לא יוצאות עם בנים ובכל זאת זאת אריאל הן " הפחות שוות"

לדעתי זה קשור גם לתנועה ולא רק לסניף!

הוא תותח רק מה שצריך לעשות זה פשוט לפתוח ת'עניים קצת בצורה אחרת-ולא לראות רק את המילים

שהבנות מבנ"ע אומרות אלא באמת בתוך הלב שלהן הן מקנאות-פשוט כך!!!! רק אין להן  ת'אומץ להגיד

את זה אז הן ממשיכות בבנ"ע..

=)-שבת שלום!!!

- הבכורה -

יש לנו גאווה סניפית טובה , אבל לא בשמיים.

ומי שדיברת עליה - היא כל הזמן בלחץ חברתי של בנות מבנ"ע שאומרות לה לעבור.

וגם אריאל בשכבה לא מקובלות כי יש על רוב הבנות האלה כותרת של דוסיות + (ובגלל שאין מילה אחרת - ) חנונות במחיר אחד...

אז לדעתי גם אם יש גאווה סניפית צריך לדאוג שהיא תהיה לא רק בתוך התנועה שיודעים שסניף מסוים עושה פועל וכו'...אלא גם ביומיום בכיתה וכדאי מאוד להוריד את הכותרת שסימנו עלינו וגם אולי לעשות קצת יותר רעש במקומות שזה ישפיע כמו:

התרמות במצ"ב  וכו'.

אבל אני יכול להמציא סיבות למה אם תרצה.

אני סתם נכנס לפורומים נטושים וכותב בהם משהו.

אגב מסתבר שהפורום הזה אפילו מופיע בתפריט הפורומים אז כנראה הוא דווקא פעיל כביכול...

מתקשרים לתנועה יש בטוח מספר בגוגל

😜

מחפשים מבנה שלא אכפת לו שיצבעו עליו (אנחנו צבענו על איזה מחסן של בית כנסת ששימש לנו גם כחדר ציוד של הסניף....), הכי טוב לדוגמא מבנה שטרם צבעו אותו והוא עוד בבנייה ואז יש סיכוי גבוה שייתנו לצבוע. אפשר לנסות לדבר עם העירייה/מועצה ולצבוע ארונות חשמל או קירות בעיר (יש קירות בעיר שלנו שאיזה ארגון של נוער צבע אותם).

בהצלחה רבה

מאוד

ישיבה קטנה? ישיבה גבוהה? מה זה "מקום כמו ישיבה"? 

בהנחה שהתכוונת למסגרת לימודית כלשהי, אז מה חשוב לך שיהיה שם?

מבחינת סגנון  דתי/חרדי, מה חשוב לך?

איפה אתה מרגיש שאתה עומד מבחינת הרצינות שלך? כלומר - בהנחה שאתה מתכוון למסגרת לימודית, יש מסגרות שמיועדות לאנשים שלא כל כך יש להם כח ללמוד, ורוצים יותר מקום עם אווירה טובה אבל מחובר לקדושה, ויש מסגרות שמיועדות לאנשים שרוצים ללמוד בכל הכח...