1. עשיתי שירות לאומי. שנתיים מלאות.

2. כן. מהשנה הראשונה קצת פחות אבל נתתי שם מה שיכלתי. את השנה השנייה עשיתי במקום אחר והיה מעולה.

3. ממש לא. הייתי חוזרת על זה שוב.

    למה? כי זה שנים פשוט מעולות. את לומדת על עצמך המון, פתאום את מודעת לכמה דברים את מסוגלת וכמה טוב את יכולה לעשות. את עוזרת לאנשים באמת מתוך נתינה לשמה ולא לשם קבלת משכורת.

   וחוצמזה.. להתחיל ללמוד ישר אחרי סיום תיכון? סיוט!

תעשי שירות לאומי. אל תוותרי על זה. באמת!

אם יש לך עוד שאלות מוזמנת באישי בכייף.

בהצלחה!

1. שנתיים. אחת סיוט אחת חלום

2. עשיתי שנה בתקן אחד ושנה שנייה באחר, יותר נהניתי מהשנייה, מרוצה משתיהן.

3. אם היה אפשר לעשות שנה שלישית..אחח..

למה? כי בזכות השנים האלה אני מי שאני כיום. ב"ה

אגב-יש פורום שירות לאומי..

ב"הצלחה לך! שיהיו כל מעשינו באמת לשם שמיים..

מה לעשות שאני מטאפורית?!

1. כן. שנה. (ששרדתי בקושי.)

2.ממש לא. וזה אחרי שעזבתי מקום אחר, גרוע לא פחות מבחינתי.

3.לא. כי זו הייתה השנה הכי סיוטית בחיי. במבט לאחור הייתי מוותרת.

א. כן

ובעז"ה גם נהנית  שווה כ-ל רגע!! כולל הקשים שבהם..

3. הייתי מוותרת, זו הייתה שנה מזעזעת.

(כלומר כן.)

לא לכולן מתאים לעשות שירות לאומי! לא כולן נהנות! תחשבי עם עצמך לבד, מתאים או לא מתאים לך.

1.כן.שנתיים.שנה אחת היא השנה הכי יפה שהיתה לי,והשניה לא,אבל לא רק בגלל התקן.זה פשוט השפיע עליו..
2.שנה ראשונה-כן.כלכך.ב"ה,זכיתי!!!
ובשנה השניה פחות מרוצה מהתקן עצמו,אבל גם הכרתי אנשים מדהימים,ועולם חדש.
3.לא.זה ממש חשוב ובונה את האישיות,עצמאות,
את גם נותנת,אבל את גם מקבלת המון[אם את באמת מתחברת למקום שבו את נמצאת]
בקיצור-ממליצה ממש.
בהצלחה בבחירה,ואם את רוצה לשאול עוד משו-אשמח!

כן , כן , לא . עשיתי שנה אחד במקום הכי מדהים בחיי ..הכרתי בנות מקסימות ומגוון של אנשים....הצלחתי להכיר את הצד היפה של עמ"י , וגם לדעתי הצלחתי להשפיע הרבה ולהעלות חיוך..ולי זה גם נתן הרבה אושר.. וכמובן שאני מרגישה שזה הייתה שנה משמעותית מאוד לבניית האישיות שלי . .וזה הכי כיף בעולם..ממליצה בחום..

בעזהי"ת.

עשיתי שנתיים שירות.

השנה הראשונה היתה לא משהו, השנייה מצויינת! [שילוב מדרשה]

גם כיום הייתי בוחרת לעשות שירות לאומי. ובדיעבד שנתיים זה מצויין לי.

למה? כי זה שנים משמעותיות שנפתחים לעולם, וחשוב לעשות את זה בטוב.

זה אחלה סיפתח לחיים!

מוזמנת לאישי בשמחה אם את רוצה..

וכן, באמת יש פורום שירות לאומי!!!

[רות014 ואני המנהלות שלו ]

1.כן.שנה.

2.כן,שינה לי את החיים כפשוטו.

4.לא.

1. כן!

2 כן! מאד. על אף כל הקשיים שהיו[והיו!!!! יש פה כמה שיכולות להעיד...]

וזאת הייתה שנה מאד מאד לא פשוטה, עם הרבה כאבי לב, חששות, דילמות ולבטים, תסכולים ואשמות,

אבל בכ"ז, אני מאד שמחה על  איפה ומה שעשיתי,

במיוחד כי כל השנה שמחתי על הבחירה, וידעתי ששם אני צריכה להיות

ובכלל-

מראש ידעתי שאני רוצה שנה משמעותית שאוכל לתת כמה שיותר מעצמי, אז זה היה בהחלט ככה..

חוצמיזה, שעכשיו- אחרי, מתחילים לראות ניצנים של סיפוק.

בטוחה שלא את כולו אזכה לראות, אבל זה גם מעודד ומשמח!

3. לא. בשום אופן!

   כי אני חושבת שזאת שנה מדהימה, שאת משקיעה את כל כולך לתת בה לאחרים, ומהצד גם מקבלת.

ולא, לא עשיתי כדי לתרום למדינה, אלא בעיקר כדי לתרום לעם שלי, שכל כך אכפת לי ממנו...

ואני חושבת שלפחות שנה אחת, כל אחת יכולהוצריכה להקדיש.

[אני אחרי שנה, החלטתי שזהו , ולא כי זה לא חשוב לעשות שנתיים, אלא הרגשתי שלי- אישית,

זה לא מתאים ולא יהיה טוב, מתוך זה גם למקום שהייתי הולכת אליו זה לא היה טוב..]

בקיצור יקרה- הרבה הצלחה בהחלטות..

ושיהיה בקלות,  מה שלא תחליטי לעשות

כן
כן 
לא

לא עשיתי שירות.

לא מתחרטת על הבחירה.

למה? לאחר התלבטויות מרובות החלטתי ללכת ישר ללמוד. וגם כי הרב אליהו לא היה בעד.

עם זאת, היה לי מאוד חשוב כן לתרום בזמני הפנוי. אומנם זה לא משתווה לשנת שירות או שנתיים אבל גם משהו.

והלוואי שאזכה לתרום לעמ"י כל חיי.

אני לא נגד שירות לאומי וחושבת שזו תרומה גדולה. רק חשוב מאוד מאילו נסיבות הולכים, וכמו שאמרו פה- לא כי כל החברות שלך הולכות.

בהצלחה! =]

חבר'ה,

נראה לי הגזמתם קצת עם האובססיה של ה'מעל עשרים'.

אנשים נאלצים להתנצל ולהתנצל אם הם כותבים פה איזה משהו כאילו אם הם לא בגיל אז יאכלו אותם חיים.

להרגע...

אין לי כוח לחזור על הדיון הזה...

אבל אני לא עקבתי אחרי הדיונים...

לילה טוב.

רק אל תיקחו את זה בקריזה. מותר להיות נחמדים אפילו באינטרנט.

וגם סתם לא יפה להיות מתנשא. ואני אומר את זה  כאחד מהמבוגרים כאן (נראה לי...אני לא בן עשרים וחצי...)

כבר עברו המלחמות של ההתחלה.

וכבר כמה בני עשרה אמרו שבתכלס לא מעניין להם כאן כי רוב הנושאים לא מדברים אליהם....

הגיוני שמישהי שכותבת הודעה על שירות לאומי תציין שהיא עדיין לא התחילה ואם זאת הדרל שהיא בחרה לציין את זה זאת זכותה.. (אולי זאת שנינות, הומור או ציניות..).

אין על מה להתנצל.. רק לא רציתי להשאיר את זה כביקורת שלך בלי תגובה

לילה טוב

ואני מרגישה בזבוז זמן מוחלט. אמנם נחמד לי וטוב לי במקום, אבל זה יכול להיות גם עבודה, לא שירות וזה לא עבודה "מספקת" במיוחד... בכולופן- לא מספק לשנת שירות.

אני בהחלט לא אעשה שנה שניה, ואם הייתי יכולה לקחת את הזמן אחורה, לא בטוח שהייתי עושה בכלל שירות.

[כן כן, הסגרת את עצמי שאני מתחת לגיל 20, אבל אני נורא נחמדה ולא מפריעה, נכון?  אז לא תגרשו אותי... טוב?]

בעזהי"ת.

יש הסכמה רחבה שזה לא אידאלי.

אבל אין מה לעשות...

גם כשאת סטודנטית את ברשות עצמך. מעונות וכאלה...

שאת מסגולת להיות ברשות עצמך- יש מספיק מסגרות דתיות ששומרות על מסגרת ועל תמימות הבנות.

הטבע הפנימי של אישה הוא לא להיות ברשות עצמה?!

יש מצב שאני גבר. גם אתמול בסבב השני של מי ער, גם פה אני עושה דברים המנוגדים לטבעי. מה יהיה איתי?

לא קשור לטבע האישה. לכל אחת מתאים משהו אחר.

ובשביל זה יש מקשרות ויש הכנה סבירה של האולפנות לחיי השירות לאומי.

ואם הולכים לשרת במקום מאורגן וסביר אז גם יש משפחה מאמצת שדואגת לבת.

זאת לא סיבה מספיק טובה כדי לוותר על החוויה הזאת.

בעזהי"ת.

כיף לי עם זה?

כן ולא.

וגם במסגרות דתיות ששומרים על התמימות- עדיין את עומדת ברשות עצמך.

אני מכירה נשים שהתחתנו צעירות, ויואו, יש בזה משהו כ"כ בריא.

ברור שזו לא סיבה לוותר על שירות לאומי.. לא באתי לסתור.

גם מושלמים עושים טעויות לפעמים

בעזהי"ת.

לדעת להודות בטעויות...

1. כן עשיתי

2. הייתי ממש מרוצה מהעבודה

3. הייתי בוחרת לעשות שרות לאומי אבל במקום אחר... היה לי קשה בתקן...

מדרשה להפצת יהדות זה תקן לא קל בכלל... !! את עם אותם הבנות 24 שעות ביממה 6-7 ימים בשבוע...

אז כן צריך להיות עם כוחות וזה לא קל בכלל..

אני ממש לא ממליצה לעשות תקן כזה... אלא אם כן זאת בחורה ממש מיוחדת

לדעתי שרות לאומי זה קרש קפיצה ולא מוותרים על זה!!!

לפחות שנה ש"ל!! לומדים מזה המון לחיים אח"כ גם אם לא רואים את זה באותה שנה/שנתיים 

1. כן עשיתי שירות...

2.בכללי אני מאוד מרוצה- אבל אי אפשר לשכוח שהיו גם רגעים קשים..

3.אממ..הייתי בוחרת לעשות..(אם כי לא בטוח שזה היה באותו מקום..) אבל באמת שיש לזה מלא חשיבות (תלוי במקום,ותלוי במוטיבציה וברצון שלך,בעיני זה מאוד מלמד,רק חשוב לבדוק את המקום לפני- ולא להתבייש לשאול שאלות..

יקירה-שיהיה לך מלאא ב"הצלחה!!

א. כן

ב. לא. לא היתה לי הכוונה טובה, אז הלכתי לתחום שלא ממש מוציא ממני את היכולות. חבל..

ג. לא, ממש לא. ש"ל זה שלב חשוב בחיים.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם