התעצבנו שם על הניצלו"ש אז אני ממשיך כאן
(זהירות חפירה ביינישית לפניך, כל המשתעממים לברוח)
בענין מיגו
ריבוזום בעצם התכוונה לשאול (לפי מה שהבנתי)
שאם נאמר שמיגו הוא כח הראיה
והיא סברא ש"מה לי לשקר, הרי יכלתי לטעון טענה יותר טובה"
נשאלת השאלה - היום שיש מיגו, נפלה הראיה!
אולי הוא באמת שקרן, ומה שהוא טען טענה חדשה היא כי הוא סמך על זה שיש מיגו.
הבנתי נכון?
צריך לשים לב שיש כאן מעגליות, כי אם לא נאמין לו, שוב חוזר המיגו למקומו, שהרי עכשיו בטוח הוא לא שקרן, ואז כן נאמין לו, ואז נפלה הראיה. וחוזר חלילה.
אפשרות אחת לפתור את הבעיה היא לומר שטענת מיגו היא טענה יותר חלשה בהלכה. למשל אי אפשר להוציא ממון עם מיגו, אפשר רק להישאר עם הממון ביד
וכן מיגו נגד עדים לא מועיל
בקיצור, מי שסומך על מיגו, לוקח את זה על אחריותו, ולא משתלם לשקרן להשתמש בשיטה הזאת.
כך שעדין יש ראיה.
עוד אפשרות זה לומר שאנחנו באמת לא מאמינים לו. אנחנו רק טוענים שיש הגיון בדבריו
זאת אומרת שאם סתם אדם מספר לנו שהוא החזיר את החוב, ושכח את השטר אצל המלווה, לא נאמין לו, זה לא הגיוני שאדם יעשה כזה דבר
אבל אם הוא יכל לומר שהשטר בכלל מזויף, שזה כבר הגיוני, והוא טען שהשטר לא מזויף אבל הוא החזיר את החוב ושכח אותו אצלו אפשר להאמין לדבריו בעירבון מוגבל. יתכן שהוא צודק, כי הרי הוא יכל לומר שזה מזויף, כך שזה יספיק ליצור לנו מצב של ספק. והוא יפטר מחמת הספק.
קשה לי להגדיר, אבל התשובה הזאת מרגישה לי הגיונית
(וסתם דרך אגב אם המלווה יביא עדים שהשטר לא מזויף, נופל המיגו!
אנחנו לא אומרים - כבר הוכח שהוא דובר אמת. כי עכשיו למפרע אין הוכחה, אולי הוא לא רצה לומר שזה מזויף כי הוא ידע שיש עדים)
