תנסי להתמקד בלראות את הדברים הטובים.

לנסות מאוד חזק להסתכל עליו בעין טובה. הרי בסופו של דבר התחתנת איתו כי רצית, לא?

אני לא חושבת שזה סוף העולם אם את בתקופה שכך את מרגישה, אבל בכל אופן זה לא נכון שהתחושה הזו, של חוסר אהבה תגרום לך לזלזל בו. הרי יש הרבה אנשים אחרים שאת לא אוהבת ואת לא מזלזלת בהם, אז למה דווקא בו? 

נראה לי שעדיף לך לא להתעסק יותר מדי בעצם השאלה אם את אוהבת אותו או לא וכמה ולמה, אלא לזרום קצת יותר, להשתמש הרבה מאוד בעין הטובה, ובע"ה יום בהיר אחד תרגישי שהאהבה חוזרת.

להפסיק מיד "לזלזל ולהתעצבן". טוטאלית. זה נתון לבחירה. 

וכי מי נתן רשות לזלזל באדם שאינו פחות טוב ממך, רק כי את מרגישה "לא אוהבת אותו" אישית?...  תאיר לך שמישהו ברחוב, כל פעם שתיפגשי, יזלזל בך ויתעצבן עלייך, רק כי סתם את לא נראית לו...  את זה חייבים מיד לעצור, כולל לבקש סליחה. 

אחרי ה"סור מרע" - יש מקום לנסות את העשה-טוב.

תשבי כל יום, נניח פעמיים, לבד, כמו שלוקחים תרופה פעמיים ביום... ותתבונני לגמרי בנחת על דברים טובים שבו.

בלי לנסות "לאהוב בכח" - ובלי "למדוד" מיידית אם זה כבר עזר..

כך תעשי כמה זמן, אולי שבועיים-שלושה, בהתמדה. במקביל לעצירת הרע, ולדיבור בטון נעים אל הבעל, בבחירה.

ותראי אח"כ אם מתחיל לזוז משהו בכיוון. ואם כן - להמשיך ואחרי כמה זמן שוב לראות. וכו'.

הצלחה רבה.

כמה זמן נשואים?

למה הזלזול האם את מרגישה מעליו?

יש ילדים?

האם זה בא והולך או מצב סטטי למשך תקופה ארוכה?

כמה זמן מתוך חיי הנישואין זה כך?

האם אולי זה קשור ללידות ?

האם הילדים השכיחו אותך מעצמך?

האם את מסופקת מהחיים באו"כ?

איך הקש עם אחרים הורים חברות מכרים?

לפי התשובות נתקדם..

בבן הזוג שלנו בעצמינו..

מה' אישה לאיש..

יש מהלך מקסים מקסים מקסים של הרב יצחק גינזבורג

שלענ"ד מי שמעמיק ולומד אותו באמת - מבין הרבה במעברים הנפשיים של בני זוג אחד מול השני..

 אם יש לך כוח לקרוא,ארוך אבל שווה כל מילה (יין משמח, שער ראשון, עמוד יג):

נאמר במדרש (בראשית רבה סח, ג):

"מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין זיווגו של איש אלא מן הקב"ה.

בתורה מניין? 'ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר' (בראשית כד,נ)

בנביאים: 'ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא' (שופטים יד,ד)

בכתובים היינו דכתיב: 'ומה' אישה משכלת' (משלי יט, יד)"

בפשט -

נישואי יצחק ורבקה ("מה' יצא הדבר") נעלים ביותר,

נישואי שמשון לפלישתית ("ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא") ירודים ביותר,

ואילו הנישואים האנונימיים שבספר משלי ("ומה' אישה משכלת") הם סתמיים.

אמנם, המבט הפנימי מגלה בסדר השידוכים עליה ב"מעמד האשה" מהתורה לנביאים ומהנביאים לכתובים:

בתורה מכונה השידוך "הדבר", ללא יחס לאישה.

בנביא מכונה השידוך "היא", ויש בכך רמז (גם) לאישה.

בכתובים מוזכרת האישה בפירוש ובכבוד כ"אשה משכלת".

ונעמיק:

- בנישואי יצחק ורבקה מסכימים הוריה של רבקה לשידוך בכעין כפיה, בעוד שהורי יצחק מעונינים בשידוך זה (אברהם שלח את אליעזר למצוא כלה שתענה על התנאים המצויים ברבקה, ואילו הסכמת שרה בעלמא דאתי מתגלה כאשר רבקה נכנסת לאהל שלה וממלאת את מקומה בשלימות).

- בנישואי שמשון לפלישתית מיודעים האב והאם על השידוך, שנעשה בפירוש לתימהונם ונגד רצונם. ("ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים...ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא, כי תואנה הוא מבקש מפלשתים").

- בנישואים שבכתובים ההורים אינם בעולם, שעל כן מתואר הבן בפסוק כיורש - "בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת".

בקבלה, אבא ואמא הם כינויי החכמה והבינה. לפי זה, מעורבות ההורים בשידוך תתפרש לנו כמעורבות השכל בשידוך:

- שידוך יצחק ורבקה הוא על פי טעם ודעת אמיתיים - השכל החיצוני (הורי רבקה) נכפה, ושכל הקדושה (הורי יצחק) תומך בשידוך.

- שידוך שמשון לפלשתית אינו על פי טעם ודעת, והשכל (הורי שמשון) משתומם, אך בכל זאת משתתף ללא הבנה והסכמה.

- השידוך בכתובים הוא בהנחיה אלוקית מוחלטת, לגמרי למעלה מטעם ודעת, מובלטת זהות האשה ומעלותיה.

בעבודת האדם מופיעים שלשת סוגי השידוכים אצל כל זוג וזוג, בשלשה זמנים זה אחר זה:

הסכמה לשידוך מונחית ב'שכל תורני', המתמקד במידות הטובות של בת הזוג המוצעת, ואילו השכל של הקליפה, המתמקד בנקודות טפלות וחיצוניות, נכפה בהכרה ש'מה' יצא הדבר'.
במצב זה, השכל איננו מכיר באמת את בת הזוג, אלא רק את התכונות המתגלות לחוץ ו'עוטפות' את האישיות. האשה עצמה היא בגדר 'נעלם' - "הדבר".
בשידוך זה מתגלה השגחת ה' במציאות החיצונית, כפי שקרה בניסים סביב שידוך יצחק ורבקה.
האדם רואה בחוש את השגחת ה' על מדרגת המוטבע בנפשו, בכך שה' משגיח על מאורעות חייו ושומר ומנחה את צעדיו (אך אין הוא חש עדיין כי גם מציאותו הפנימית, מחשבותיו ורגשותיו, באים לו מה').

לאחר הנישואין מגלה האדם "היא" שלא הכיר עד עתה - "כי מה' היא".
נחשפת לפניו אישיות שמעבר לשיקולי שכלו הקודמים, וגם כאשר מה שמתגלה לו איננו מוצא חן בעיניו (עד שהאישה נדמית לו כ'פלשתית' הפולשת לרשותו בעל כרחו), עליו לקבל את ה"כלה כמות שהיא" (כתובות יז,א).
במקרה זה חש האדם המשתומם, בתת הכרתו, כי 'רומה'.
אכן, גם כשהאדם שקוע בתחושה זו, עליו להתבונן  "כי מה' היא כי תואנה הוא מבקש" - כי אשתו היא 'תיקון' המכוון לו מה' בעל כרחו.
חסרונות האשה המיצרים לבעלה באים "'כנגדו' - להלחם בו" (בראשית ב,ח) על מנת לזככו (יבמות סג,א), עד שיזכה להנקם מקליפת הפלישתים שבתוכו. כנודע ממורנו הבעל שם טוב כי כל נגע שהאדם רואה בזולתו משקף פגם הקיים בתוכו פנימה.
התבוננות זו מגלה לאדם את נוכחות ה' בתחום המורגש שבנפש. הוא מרגיש כי "ה' נתן זאת בלבו" (כפירוש מצודות על "כי מה' היא"), וכי תהפוכות רגשותיו מאהבה לשנאה (כתהפוכות הרגש שעברו על שמשון עצמו במהלך נישואים אלו) מושגחים על ידי ה'.
אז מתברר לו כי הוא עצמו בבחינת נקבה ("כי מה' היא") מושפע ומקבל את רגשותיו מה' ("כי תואנה הוא מבקש")

רק כשמסלק האדם את התיחסותו לשיקולי השכל החיצוני שגרמו לו להתחתן ופונה לאשתו באמת, היא מתגלה לפניו על כל מעלותיה.
בפנימיות, מעלות אלו מבשילות ונחשפות רק כשהאשה חשה שבעלה מתייחס אליה עצמה ומקבל אותה כפי שהיא באמת.
רק אז, כשמוסחת הדעת מהשיקולים הצדדיים בנישואין ומתמקדת באשה, מבין האדם שזכה בנישואיו למעלה מטעם ודעת.
הוא מגלה כי אילו היתה נופלת בגורלו אותה אשה שדמיין, לפי שיקולי שכלו החיצוניים, לא היה זוכה במתנה נפלאה זו.
כעת זוכה האדם להכיר שה' הנחה אותו לאורך כל הדרך, לא לפי בחירתו והכרעת שכלו שלו, ושהוא יתברך זה שחנן אותו ב"אשה משכלת".
כאן מתגלה לאדם השגחת ה' גם בתחום המושכל שבנפש -  הוא מבין כי שיקולי שכלו החיצוניים הונחו כולם על ידי ה', ואף מגלה השראה אלקית פנימית בשכלה של ה"אשה משכלת" לה זכה למעלה מטעמו ודעתו שלו.

בתום תהליך זה מתחדש קשר הנישואין ומתרומם למדרגת קשר עצמי שלמעלה מטעם ודעת.
[והערה: הדברים הנ"ל מכוונים לשני בני הזוג, אך מטבע הדברים זקוק להם יותר האיש, המדמה כי הוא השולט במצב והמכריע באמצעות שכלו, בעוד שהאשה נוטה בטבעה להאמין שהשידוך מכוון מלמעלה].

עד כאן לשונו..  מאלף! לטעמי.. 
המון המון בהצלחה!

הכל מכתוב?

אין לאדם בחירה?

איך מדבר הופכים להיא והדר אישה משכלת?

לא כ"כ ברור המהלך הזה

קורא שוב ושוב ולא מצליח להבין

כל דבר בחיים:

אנחנו עושים את ההשתדלות המוטלת עלינו, המחוייבת בעינינו הגשמיות.

אבל לאחר שכבר עשינו את ההשתדלות המתבקשת - לאחר החתונה, אנחנו צריכים להבין שהכל כבר נכתב מלמעלה.

כמו פרנסה, דירה.

לא סתם נאמר הרפו ודעו את ה'..

לא רק שה' ינחה את האדם בדרך הנכונה, ברגע שיפנה לו מקום

אלא לטעמי הרב רמז שיש לאדם גם אפשרות להציץ פנימה לתוך מהלכיו של הקב"ה

דעו את ה'-- במובן הפשוט. הבנה ברורה וצחה

​

יש לכל אחד מאיתנו צרכים גלויים ונסתרים....

בדרך כלל אנו כועסים ומזלזלים בבן הזוג 

כשאנחנו לא מקבלים ממנו

 צורך בסיסי.

במקרים רבים אפילו האדם עצמו לא מודע לצרכים הנסתרים

אותם הוא אינו מקבל וגורמים לו תרעומת כל כך גדולה

נסי לחפש בתוכך מה הם הצרכים האלה

אם לא תצליחי למצוא בעצמך- כדאי שתפני לייעוץ

אחרי שהדברים יהיו על השולחן

גם בעלך יוכל להתייחס אליהם ולראות כיצד הוא יכול להעניק לך אותם

בהצלחה!

אני לא ככ חדשה פה אך העניין עדיין נשגב מבינתי...

סתם אליטיזם, תאמיני לי

לפעמים יש תנודות ברגשות בחיי הנישואין, בעיקר בשנים הראשונות. זה היה נכון אצלי ואצל עוד הרבה שהיכרתי. הכי חשוב בעיני זה לא להילחץ מהם. לדעת שזה נורמלי שזה קורה ולא אומר על כישלון בנישואים. גם שיר השירים שהוא שיר אהבה נפלא, יש סיטואציות לא פשוטות. פשוט לעבוד על זה. יש הרבה דרכי עבודה ובעזרת ה׳ תמצאי את דרכך. אני לא באה להמעיט בקושי שלך, ובמה שקורה, אבל זה עוזר להכניס את הדברים לפרופורציה נכונה. לפעמים נלחצים מהמחשבות של עצמנו והפחד מראה לנו תמונה מוגדלת יותר ממה שהיא. סך הכל נשמע שהוא בחור טוב, ובחרת בו כי ראית התאמה ומעלות שלו.

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת