יש כל כך הרבה, שההתלבטות קשה.
את רובם אני לא מעריצה בכלליות.
אני מעריצה חלקים נרחבים או מועטים מהם.
חלק מתושבי הפורום אני מעריצה מאד, חלק מעריצה קצת.
אפשר לומר שאני מעריצה תכונות שיש בבני האדם שסביבי,
אפשר לומר שאני מעריצה את כל העולם. טוב, את רובו.
ואם הייתי יכולה לומר לכל אחד ואחת מכאן שלא מכאן שאני מעריצה אותו עד כלות...
אבל אני לא יכולה. אף אחד לא יאמין לי ויהרגו אותי.
נעע.
אפחד לא יעשה כזה דבר רע.
אנחנו אנשים טובים בדרךכלל
יעלמישהו השתלט ליעל על הניק
וכותב משם עובדות מונפצות
יש לי משהו לומר אבל באישי.
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
