לכבוד השרה איילת שקד.

מלב רותח ובעיניים דומעות אני כותבת לך,

לאחר ששמעתי וקראתי את דברי עורכי הדין של עצורי השב"כ.

האמנתי עד היום שאני חיה במדינה דמוקרטית. במדינה השומרת על זכויות אזרחיה

ומגינה על שלומם וביטחונם.

אבל היום נסדק האמון שלי במוסדות המשפט ושרות הביטחון של המדינה שהייתי רוצה לכבד ולאהוב.

אחי שבנו עצור גידל אותו בבית מלא אהבה. הילדים מתחנכים על אהבה לארץ ישראל ולעם ישראל. גם בתקופות קשות, ואפילו לאחר שנעקר באכזריות מביתו בחומש על ידי המדינה בהתנתקות בקיץ תשס"ה.
גם אז המשיך לאהוב את הארץ הזאת ולחנך את ילדיו לאהוב אותה ולמסור נפשם למענה.
ולאחר העקירה אחי התיישב על גבעה בדרום הר חברון, והמשיך לחנך את ילדיו ותלמידיו ללימוד תורה בשילוב של יישוב הארץ, אהבת ישראל ושירות משמעותי בצהל
כך גדל בן אחי, עד שנלקח לפני שלשה שבועות, על לא עוול בכפו, לחקירות במתקני השב"כ

לא ידענו מה מחכה לו.

במשך שלשה שבועות הוכה ועונה באכזריות על ידי חוקרי שב"כ חסרי לב, שניסו לגרום לו בדרכים פסולות להודות במעשים שלא עשה.

כשהוא מבודד מהוריו  ומבני משפחתו, ונמנע ממנו יעוץ משפטי,  סבל בן אחי התעללות, שלא פסקה אפילו כאשר הורה רופא להניח לו בשל מצבו הבריאותי. תיאורי הזוועות שהשמיעו עורכי הדין על מה שעוללו לו חוקרי השב"כ הם רק חלק מהעינויים הפיזיים והנפשיים שעבר

אם הייתי יודעת שכעת הוא מוגן מפני החוקרים האכזריים, הייתי רגועה יותר, אבל לא, מבית המשפט הוא חזר הישר אל מעניו, שמי יודע מה תהיה מידת אכזריותם לאחר שמסר עדות על התנהלותם הנפשעת.
כבוד שרת המשפטים,

בלב דואב אני זועקת ומתחננת אליך: עצרי את הפשע הזה! שלומו ובריאות נפשו של בן אחי וחבריו נתונים בסכנה ממשית, ואם לא תיעצר מייד החקירה הדורסנית, לא תוכלי לומר שידייך לא שפכו את הדם הזה!

למען שלטון החוק במדינת ישראל, למען זכותה המוסרית של מדינת ישראל להתקיים כמדינת חוק דמוקרטית , אני קוראת לך לפעול בכל האמצעים לעצור את העוול , ולמצות את הדין עם האחראים לו.

בדמעות, בזעקה ובתפילה לימים טובים יותר ,

רקפת כהן, בית חג"י.

חטפו ומכרו  ילדים, התעללו בהורים, הכניסו כפירה בילדים. כל המטרה שלהם הייתה להרוס את היהדות.

ארגון חננו כינס מסיבת עיתונאים הערב .

מצורף כמה קישורים לכתבות עם וידאו ממסיבת העיתונאים על ה"עינויים בחדרי החקירות" :

ערוץ 7 :עו"ד קידר סיפק עדות על עצור נוסף בפרשה, "נמנעה ממנו שינה במשך שלושה ימים. החוקרים החלו למתוח את ראשו לאחור והוא הקיא בצורה קשה. http://www.inn.co.il/News/News.aspx/312235

הקול היהודי :עורכי הדין הוסיפו כי על גופם של העצורים שפגשו נראו סימני אלימות קשים.
http://www.hakolhayehudi.co.il/news/%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A6%D7%93-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%9B-4747
אתר כיפה : http://www.kipa.co.il/now/65675.html

ניתן לסייע לעצורים ע"י תרומה לארגון "חוננו" באופנים הבאים :

1. בהמחאה בדואר : עמותת חננו, ת"ד 2 קרית ארבע , מיקוד 90100

2. בכרטיס אשראי (24 שעות): בטלפון - 02-9605558

3. אתר האינטרנט של הארגון - www.honenu.org.il

לארגון חננו יש אישור לפי סעיף 46 .

ובסנקציות הכלכליות האישיות.
 

גם סתם חיילים לא שואלים אותם מה הם רוצים להם אפילו לא מציעים מסלולים מותאמים לאורח חייהם.

צריך להיזהר לפעמים מחופש מוגזם. ולנהייה אחרי מה שהעם אומר.

מבחינה בטחונית (אולי לא כל כך שייך אבל ממליצה לשמוע את ד"ר

מרדכי קידר בנושא "איך איראן קיבלה הסכם כל כך טוב?)

כמעט שבת שלום לכולם!

אף אחד לא הכין אותי למפגש עם הלוף. וככה הצבא שינה אותי. יצאתי היפרוסמי. די שרוט נהייתי מאירועים שונים לחלוטין.

ואולי לא

זה לא באמת משנה

מה שמשנה זה מי אתה/ מה אתה רוצה/ בוחר לעשות עם החיים שלך

אם סביבה עלולה לשנות אותך

סימן שגם היום הסביבה מגדירה אותך/ מחליטה בשבילך

לא משנה איפה תהיה

אתה זה שאחראי לעצמך

אף אחד לא באמת משנה אותך

אלא אתה בוחר/ מאפשר את זה

אז ככה:

א. אנחנו מתגייסים לצבא כי זה מה שנכון לעשות. זו מצווה. והארגון צריך חיילים במגוון סוגים ותחומים.

ב. זו הכללה פזיזה וחפוזה להסתכל על הצבא ולא על האנשים שמרכיבים אותו. יש אנשים שירצו שתשתנה ויש אנשים שלא. יש מקומות שיותר ויש מקומות שפחות. ככל שאתה יותר "נמוך" בהיררכיה שם אתה דווקא פוגש יחס אחר וטוב. אני יכול לומר שאצלי רוב מוחלט מקבל אותנו הדתיים באהבה אדירה, ויש אפילו כמה שקצת התקרבו (אפילו רק בדעות) בעקבות המפגש איתנו. בנוסף, בטירונות שלי (לא קרבי) הייתה לידי מחלקה של ביינישים מבוגרים, ומפקד המחלקה שלהם ביקש במיוחד לקבל מחלקה כזו כי הוא מרגיש שזה מפרה אותו.

כלומר, הרבה תלוי בך. לא רק להאשים ולהסתכל בעוינות על אחרים. תדאגו להצדיק את האהבה שאתם רוצים, ואם לא אהבה אז לפחות כבוד. תדאג להיות מי שמקדש שם שמיים בהתנהגות שלך (יש אצלנו אנשים שבמפורש אומרים שהם לא מקללים בשיחה איתי. לא כולם אך בהחלט יש. זה לא פלא?).

ג. אם אתה בא דרך מסלול מסודר אז יש לך גב חזק מאחוריך. ככה זה למשל בישיבות ההסדר ולכן המסלולים פורחים והבחורים יוצאים באותה רמה רוחנית כמו שנכנסו (ולפעמים אפילו יותר, עד כמה שזה נשמע מוזר לאוזן החרדית).

ד. בגלל שהמבט, בסופו של דבר, הוא לא רק שלך עליך אלא של התמונה הגדולה אזי אפילו מסלול שאולי הוא לא הכי תורם שבעולם (ואני בטוח שלא מדובר על משקי ממטרות) עדיין מועיל לטווח הארוך. אם הציבור החרדי, כמכלול, יצטרף לצרכי הצבא אזי ייפתחו מסלולים, אפשרויות ואפיקים נוספים וגם הצבא יהיה מוכרח להתאים את עצמו יותר לצרכים של האדם הדתי והחרדי. אבנים שחקו מים.

ה. לא מעט מההסתכלות על החרדים היא דבר שהם הביאו על עצמם. בעבר הם התגאו בזה, ועכשיו לצערם המחיר מתחיל להיפרע. לא מאוחר לתקן, וזה בהחלט אפשרי.

ו. לא נדבר על גלית דיסטל עצמה כי היא לא הענין, אבל גם עלינו בציונות הדתית יש כל הזמן טענות ויש כל הזמן מאבקים למרות שאנחנו מתגייסים הכי קרבי, עובדים ועמלים, לומדים ותורמים ומהווים חלק אינטגרלי מהציבור. אבל אנחנו לא עושים את זה כי "הם רוצים" אלא כי זה מה שנכון. ואנחנו מתאמצים לדאוג למה שאנחנו צריכים בתוך המסגרות השונות. ובסופו של דבר, השמאל הקיצוני הוא פחות מחמי מעם ישראל. הסיכויים שתיפול בחברה טובה הם דווקא גבוהים. כמובן תמיד יהיו בורים וטיפשים, ואפילו רשעים - אבל כמו שאמרתי, פעמים רבות אתה בעצם ההתנהגות שלך והיראת שמיים שלך תוכל לשנות את המבט. (וכן, לפעמים גם קצת ויכוחים ודיונים עם אחרים).

ז. השתדלתי מאוד לשמור על שפה ושיח אחר בתגובה הזו, ללא אמוציות. אני מקווה שזה ניכר. הפעמים הקודמות התדרדרו מהר וחבל. אני מצידי משתדל, אנא גם אתה (ואתם).

כולם פתאום עוברים שינויים ביחד

וגם תלוי בזמנים.

לאחרונה נגע בי השיר "שווים"

יש לי מלא שירים וזמרים

כל שיר כמעט ונוגע בי לא משנה באיזה שפה..

אבל יש זמר שאני ממש אוהבת

זה רון בוחניק

את יכולה להרגיש. קודם כל.

אפשר להציע/להזמין. אפשר לעשות את 'העבודה' בצד שלך. אבל בצד שלה,  אם היא לא רוצה אין באמת משהו שאת יכולה לעשות. זה שלה.

לכתוב. שוטף. בלי הפסקה. לפחות 5 פסקאות.

אבל לצערי שמעתי על כמה סיפורים כאלה, שהמקור שלהם היה איזו חוויה לא נעימה מלפני הרבה שנים. אולי בעלך החמוד עשה משהו ששידר משהו... (לפעמים זה איזה תת מודע מדברים מהילדות, שמעוררחם אצלה קנאה או כאב כלשהו. כל עוד את הקטנה, יש יותר סיכוי שאת לא זוכרת/מודעת להכל).

את יודעת מה פער הגילים ומה הגיוני וכדו'.

בכל מקרה, אין המון מה לעשות עם הדברים האלה. נשמע שאתן חיות בטןב למרות הקרירות הזו, אז אולי אפשר להניח לזה ככה...

יכול להיות חוויה ישנה, אבל יכול להיות יותר אופי שמשהו באופי שם נח לה יותר מהאופי במשפחה.

לא רוצה לפרט אבל מישהו מהמשפחה- שאני מאוד מאוד אוהב ורוצה קשר חי- לא כל כך קשור אליי בלשון המעטה, בשלב כלשהו פתאום קלטתי שמאז שהתחתן כשמגיע אלינו שבתות לא היה אומר לי שלום ישיר/נותן איזה חיבוק/ אפילו לא מיישיר מבט. לאחים אחרים כן.

אותו דבר כשהיה הולך, כואב לי מאוד. ברור לי שלא ממקום רע.

פתאום גם קלטתי שהמון דברים שאני עובר לאחרונה הוא אפילו לא מודע אליהם. אפילו ברמה הטכנית ובטח שלא בקטע ריגשי.

הוא גם מאוד מאוד מחובר למשפחה של הצד השני ומרגיש שם בבית (כל הכלות והחתנים שלהם זה ככה)..

אבל יש כמה דברים שדי ברורים לי לוידע למה אבל נראלי אין היגיון בלא להסכים עם זה.

כמובן הכל רק לדעתי והרגשתי..

א- לומשנה כמה הוא מרגיש טוב עם המשפחה של הצד השני, ברור שכמו שהוא חסר לי ככה אני חסר לו, אין תחליף למשפחה, אח או אחות, לכן, אם אנחנו מדברים על חוסר אמיתי, שהוא לא רק דמיון בראש שלי ברור שגם הצד השני סובל מהמציאות הזו ורוצה משהו אחר..

ב- בחיים בחיים אני לא אסכים עם אמירה של לא נורא תוותרי ותמשיכי ככה, סך הכל אין מריבות.. (לפעמים חוסר קשר כואב וקשה הרבה יותר ממריבה, וגם אם לא), ברגע שיש תביעה (דו צדדית, ושוב, כנראה שיש) לקשר עמוק, אם לא נרווה את זה, זה לעולם לא סתם 'יירגע'.. זה יעני תביעה בנפש שתישאר..

ג- אז לעצמי אני אומר.. קודם כל לא להתייאש מהקשר. ואז גם לא לכעוס על הצד השני.

ד- אולי לאט לאט לפתח איתה קשר. אבל ממש לאט בהדרגה, לשלוח הודעה, להגיד שלום. ומתישהו אפילו לדבר על עצם הניתוק. לצערי בשלב די עוד אין לי ניסיון..

בהצלחה ממש!

האמת, סורי אבל נחמד לדעת שיש עוד איתך בסירה..

פשוט הרגשתי הזדהות ממש חזקה עם המון פרטים שכתבת. וכמה תגובות, סליחה, אבל נראות לי ממש מוטעות שיובילו לעוד כאב וחיים פחות בריאים..

ממש מקווה להצלחתך

זה נראה כאילו תוצאה של מה שהיה בבית ההורים קודם.

זה מאד מוערך שאת מרגישה את החוסר ואת זה שצריך אחרת.

האם לדעתך אפשר לבנות קשר חדש?

את רוצה בזה?

דווקא אחרי הנישואין מגלים כמה אנחנו צריכים את האחים שלנו הרבה יותר מאי פעם..

נטחנו עד דק

לא באמת נשאר מה לכתוב עליהם

מישהו מנסה לגוון להיות יצירתי