סתם.

אני חושבת שחברות אמיתית דורשת עמל.

ולפעמים,

העמל בהתחלה הוא הקושי לצאת מעצמנו ולהושיט יד
(במובן מטאפורי הכוונה ׂ)

זה לעמול, ליצור את הקשר.

ואז לעמול לקיים אותו נכון.

לעמול ויצור קשר זה נפלא.

אבל מה עושים בתכל'ס?

אני לא אבוא למישהי: "שלום, רוצה להיות חברה שלי?"...

בס"ד

יעל את נשמעת בנאדם חכם ורגיש והמון זמן רציתי לשאול אותך את זה ולא הספקתי

את רוצה להיות חברה שלי?

אוקיי, והיא תגיד כן. כי אי אפשר לסרב לבקשה יפה כזו.

ומה הלאה? יישאר אותו דבר, רק שרשמית נהיה חברות.

אני ממש לא חושבת שחברות על מילה יכולה להחזיק מעמד ולהתפתח יפה, אולי אני טועה...

בס"ד

לא ישאר כי זה שובר קרח ואז אתן מתחילות לדבר

אבל זה לא מביך אש?

בס"ד

ועכשיו את יודעת שאת מעניינת אותי וכשיהיה לי זמן וכוח אני אפתח איתך שיחה ונהיה חברות

אם היינו עכשיו אחת מול השניה, היית עושה את זה?

טוב, את זה לא אני...

את לא ביקשת לשמוע שאת עושה את זה.

את הרי יודעת שאת לא.. אם היית עושה את זה טבעי לא היית שואלת פה..

את שאלת איך עושים את זה. העלו פה תשובה. שאלת אם זה באמת אפשרי, אמרו שכן והביאו הוכחות.

זאת לא את.

אבל את יכולה להחליט להיות מהאנשים שעושים את זה.

לפחות פעם אחת.

לא כמו שירה. לא כמו שרה. לא כמו אפאדם בעולם.

לעשות למהלך הזה קאבר נוסח יעל. להתאים אם העיקרון אלייך.

והטיפ הכי טוב ללמצוא חברות-תהיי את.

אז היא מגחכת מצחוק ומבוכה ועונה 'סבבה'. כי באמת קשה לסרב ברצינות להצעה בדיחותית וחביבה שכזאת.

ואז הלאה. את ממשיכה בשאלה מה תעשו ביחד. מזמינה אותה אלייך לשבת או ללמוד יחד למבחן או לטייל או לראות סרט או שואלת אותה איך היא רואה את שולחן בשבת שלה או לפרוזן וכו'

זה דווקא אפשרי.

נראלי.

כלומר, בקושי מחליפות שלום-שלום במסדרון?

אז זה ממש מביך ולא קשור.

וגם הפוך - אם אנחנו בקשר נחמד כזה, אנחנו ישנות אחת מול השניה אבל לא חברות חברות.

אז מה? זה אחד המביכים...

ושואלים מה נשמע. ולא מסיימים ב'פסדר'!

ופותחים את הלב.

וחומציזה שחוויות משותפות בונות קשר. ופדיחה היא אחלה חוויה

גם באלי להגיד לך שעשיתי דברים כאלה וזה לא כזה פדיחה. אבל את לא תאמיני כי זאת אני

טוב, אני אנסה.

תכינו כבר קבר והספדים כי סביר להניח שאני לא אצא מזה בחיים.

בכל אופן, בחיים את בטוח תצאי מזה.

אולי עם ניצחון, אולי ניצחון חלקי, ואולי לא כלום.

לפעמים אני חושבת על זה,

שאולפנה היא כמו צבא לתקשורת.

האימונים קשים. אבל בסוף אתה רוכש כלים.

אבל הלוואי שלא תכאבי בהם בכלל.

ושתהיי מפכל"ית חשובה נורא בצבא היכולות שלך.

"יעל!!!! כולן עסוקות בלשחק קריקט ואני ממש לא טובה בזה. רוצה להיות חברה שלי?"

ואז מתפתחת שיחה. ואז נגיד כשאת לא באולפנה או כשאת כן באולפנה סמסי סמס

היא הציעה לי לכתוב מכתב, לתת לה לנחש מי אני, להזמין אותה לדייט...

פשוט תבואי אליה כשאת מרגישה חוסר בחברות. בנת? ואז מפטיחה לך שהשיחה כבר תתגלגל.

וּקְנֵה לְךָ חָבֵר. וַאֲפִלּוּ אַתָּה צָרִיךְ לִקְנוֹתוֹ בְּדָמִים יְקָרִים וּלְפַזֵּר עָלָיו מָמוֹן כְּדֵי שֶׁתִּקְנֶה אַהֲבָתוֹ

(כמובן מדובר על אדם שיש בו מידות טובות ואתה רוצה להתחבר אליו בעקבות זה)

הולכים מכות. אם היה דם אז הם יהיו חברים הכי טובים

אצל בנות זה יותר כמו דייטים

ואקדח בועות? וכבשים?

ואז כל הנ"ל.

ואיך שכחנו, אפשר לעמוד יחד בתור לרב קו!

רק חשוב לי להבהיר שאני לא אמרתי שזה אתם.

כשאני רוצה להתחבר למישהי אבל אין לי על מה לדבר איתה אז זה לא הולך. וגם כשיש מישהי שאני יודעת שהיא רוצה קשר איתי וכל פעם שהיא עוברת לידי היא שואלת "מה קורה?" וזה ואני עונה לה אבל לא נשארת לידה הרבה כי אין לי על מה לדבר אז לאט לאט זה יורד ואנחנו בכלל לא מדברות. מה אני אמורה לעשות 

לדעתי נדרשים הדברים הבאים:

1. קליק ראשוני מסויים, איזה שהיא כימיה. שהיא דבר שה' בורא ועלינו רק לזהות עם מי יש לנו את הכימיה.(מניסיון, אני אהבתי משהי והיה לי מלא זמן איתה ביחד ומשו בכימיה לא הכי הלך ולא נשאר מזה הרבה מלבד אהבה..)

2. אחרי שמזהים להתאמץ ליצור הזדמנויות להיות ביחד וביחידות שתוכל להתפתח שיחה אמתית... וזה דורש התאמצות אם כי חובה לדעתי לעשות זאת בטבעיות.

3. לדעת לפתוח את הלב. לא לדבר סתם על דברים, דה ואה, אוכל וקניות ואפילו לא מספיק לדבר רק על דיונים עקרוניים. יש להתאמץ ולדעת לפתוח את הלב.! לדבר על נושאים שבאמת נוגעים בך, לשתף בדברים קצת יותר אישיים.. וזה לא מחייב חשיפה מוגזמת. אבל כן היחשפות לעולם הפנימי, מחשבתי והרגשי זו של זו.

בהצלחה! זה נכס שאין כמותו אם יודעים לעשות זאת, זה תורם רבות לחיים. וגם אם זה לא הכי בא בקלות לכל אחד, אם זה חשוב ומתאמצים אפשר...

"היה לי חבר היה לי אח הושט לי יד בעת צרה..." בסוף זה אפילו מגיע למערכת תמיכה שווה כשצריך..

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים

פי מאה....

אבל כן, מערכון נחמד .....

זה בדיקה אם הקישור של אמצע הסרטון עובד...

תפתחי את הסרטון הראשון בתוך ההודעה.