"ופרע את ראש האישה"- מובא באישה סוטה. 
מכאן למדים שגנאי לאישה ששערה מגולה.
ועוד 
"שער באישה ערווה"- ומשום כך יש לנהוג בו בצניעות [לא מפני שאולי חושבים כי יש להסתירו מפני הכיעור] ולאספו.
אסיפתו- בכל דרך שהיא- העיקר שלא יהא מגולה / מתבדר [שכך הוא בולט יותר לעין ומושך תשומת לב]
מנהג חסידות הוא לאספו בצורה של צמה [עייני בחוברת "צניף טהור" / הרב אבינר]
 

אצלי גם אם אני אוספת, אז אח"כ שמפזרים נשאר לרוב סימן של גומיה כזה..

ואז צריך לרענן את הפריזורה וזה...

יש מי שתולה בדברי הגמרא על הפסוק 'ופרע את ראש האשה',

שאומרת 'גנאי הוא לבנות ישראל שילכו בגלוי הראש'.

אחרים מביאים ראיה מבתולה שהולכת לחופתה 'וראשה פרוע',

בניגוד לאחרות שלא הולכות כך.

כך מורה לדעתי הרב ליאור שליט"א ורבים מגדולי ישראל.

קשה פה לומר אסור, אבל טוב שזאת הנורמה [ברור שפזור יותר יפה..]

הידעתם?

לפי הרמב"ם, השולחן ערוך הרמ"א ורוב ככל הפוסקים: "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש" (שולחן ערוך) = כל בת ישראל חייבת בכיסוי ראש, גם לא נשואה. כן כן, לא אסוף ולא פזור - מטפחת.

נכון שיש שהסבירו ש'פנויה' הכוונה גרושה, אבל זה בכלל לא הפשט...

שאכן גם בחורה רווקה - יש לה לכסות ראשה בשעת תפילה וברכות.

לנישואין.

אין לי כוח להרחיב אבל למדתי את הנושא הזה די לעומק ובשורה התחתונה - לא פשוט להקל מבחינה הילכתית.

(אגב - 'פרועות ראש' זה המקור לחיוב שיער אסוף, וכן - אצל רווקות. ע"פ מגן אברהם).

ואגב עמא - עמא לצערנו מחלל שבת (ואם את מתכוין לדתיים דווקא אז לא נפתח את זה כאן אבל...).

אתה לא יכול לשאול מה המקור לזה שהם הלכו עם זקנים. זאת עובדה שהם היו עם זקנים, ככה הכיסוי ראש נשים וילדות הלכו עם כיסוי ראש.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל