אמרת כינרת, אז אחד הדברים הראשונים עלו לי בראש, זה החלק התחתון של נחל עמוד - מצומת נחל צלמון (ניתן להגיע בתחב"צ, או להגיע עם שני רכבים לנקודות ההתחלה והסיום - זה לא מסלול מעגלי) להישפך יחד עם נחל עמוד (שמתחיל באיזור הר מירון - אבל אמרתי, אנחנו מדברים רק על החלק התחתון שלו) לכינרת - למיטב זכרוני זה לא מסלול ארוך מידי או מסובך מידי, והוא כן יפה. וגם אם לא יהיה בו מים (ובחורף מאוד סביר שכן יהיה) עדיין - בכינרת בסוף המסלול יהיה )

בנוסף, 

שאפשר להגיע עם הגיטרה...

וכן מקום שקט ולא המוני שיאפשר לשיר חופשי...

בא נראה אם תזכור

הרציניים באמת* - תבואו לשם בזמן הנדידה באמת וזה פשוט חוויה לעיניים ולאוזניים (גם קצת לריח . רק חוש הטעם והמישוש לא תופסים פה, אלא אם כן למשש עץ שגדל בביצה זה נחשב ).

*לא להוציא מדבריי שאת לא רצינית

כמה דברים:

• רוצה ללכת עם הגיטרה אז המסלול של הארבל לא מתאים, הייתי שם הוא אחלה בעיקרון אבל לא עם גיטרה...
• בהר מירון כבר הייתי פעמיים רוצה מקום חדש.
• הר תבור לא מסוכן עכשיו? שורץ שם ערבים?!
• אגמון החולה הייתי לפני חודשיים אכן מקום מושלם אבל רוצה לגוון...
• נחל עמוד הייתי לפני שנה ולא התלהבתי, לא רואים משם הרבה נוף ירוק, אני רוצה משהו גבוה שמשקים לנופים רחוקים...

ההצעות עין השופט ושביל הגולן לא מוכרות, אגגל תודה! אם יש עוד הצעות אשמח!

לי די קשה כי לא נרדמת ודי משעמם לי אני לא אשקר

וזה לא קשור אני על רטלין

לא כ"כ הבנתי את השאלה.

לגבי הקטע המובא,

בכללי:

א. האם המקור לסיפור אמין וידוע בצורה וודאית שאכן נאמר מפיו של רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל? 

ב. אם אכן נאמר מפיו קטונתי ואני עפר ואפר לרגליו ולא מתחילה אפילו להבין את ההשגות העליונות וכו'

ג. אם לא נאמר מפיו אלא זהו סיפור בפני עצמו שלא נאמר בפי גדול ישראל לענ"ד יש כאן תמיהה או לפחות חוסר הבנה שלי של העניין מדוע יש להמעיט באהבה כדי לזכות בהריון או בכל דבר אחר, וכיצד ייתכן שאהבתם הגדולה של איש ואשתו מונעת זאת?

שוב, קטונתי לגמרי ואינני מבינה זאת כלל אם אכן נאמר מפי גדול ישראל

ברמה הפצפונת של ההבנה המוגבלית שלי יש כאן תמיהה ואינני מבינה זאת.

אני רואה את התורה כמקדשת שם שמים ומקדשת שלום ואהבה בין איש לאישתו, עד לרמה שהקב"ה בכבודו ובעצמו אומר שימחה חלילה שמו מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו...

וככל שהאהבה ביניהם יותר גדולה כך נחת הרוח בשמים ובכל העולמות... וכגודל האהבה, הקירבה, האחדות, השלום ביניהם גם יושפע השפע גם בעולמות הגשמיים.

ובכל דרך שהיא אין חלילה רצון להמעיט את האהבה ולו בקצת, אלא אדרבא להגדילה.

זה באמת קודש הקודשים.

זה גם מה שבפועל רואים בקודש הקודשים שלנו בבית המקדש, מעל ארון הברית - קודש הקודשים בין איש לאישתו המתבטא בכרובים.

יש עוד הרבה מה להאריך אבל אלו הנקודות העיקריות בינתיים.

ומתייגת את @הסטורי שאולי הוא ידע להסביר יותר לעומק את המקור הנ"ל, והאם אכן כך אמר רבי אלימלך זצ"ל ואם כן למה התכוון?

בגדול אני די 'מתנגד'🤷

כי בכל זוגיות יש חיכוכים\ריחוקים מסוימים ולכן נותר לנו להתעסק בקירוב בלבד, לעומת האהבה הגדולה שמתוארת פה שלא חדלה ולו לרגע אחד.

והמסר הוא מעין מה שאומרים על ימי הריחוק שיכולים להיות דוקא להיות מנוף לימי הקרבה והזדמנות לייצר השתוקקות.

אני קראתי את זה כמסר שרק נותן לנו עין טובה גם על הקשיים בזוגיות.

לגבי המקור, באמת מעניין. מה שכן נתקלתי בסיפור הזה בעוד מקום ולא רק שם..

אכן זה סיפורי חסידים וצריך לראות שזה אמין וכו'

אבל על צד שהכל נכון בסיפור, לדעתי חלילה להבין מהסיפור שמה שמונע זה שהם אוהבים מידי וכד'.

אלא, וזה מדוייק גם מהסיפור עצמו, יותר כמו שאומרים על פנינה שהכעיסה את חנה לשם שמים, כדי שבצערה ובקנאתה חנה תתעורר להתפלל לד' חזק יותר.

וכך כאן, וגם בסיפור של יעקב אבינו כפי שהובא במעשה פה- שאגב זה תי' ממש יפה לעניין!-

כנראה חשש שבגלל שהשלום בית טוב, תודה לאל, אז לא מרגישה בצורה חריפה מספיק את חיסרון לילד. וצער כזה מבליט לה שהיא צריכה ילד ויביאו אותה להתפלל.

או אפילו חריף יותר שד' עונה לתפילת המסכן ורצה להביא אותה למצוקה כזאת..

זה דעתי לפחות. על כל פנים ממש נהניתי מההסבר על יעקב לרחל לפחות!

אפשר לחלק בין הגלות לא"י. ולומר שמכיוון שהמהות של גלות זה פירוד מסויים בין הקב"ה לעמ"י, אז כדי שהגלות תמשיך צריך שהפירוד ימשיך. וזה משתקף גם בקשר הזוגי, שצריך פירוד מסויים כדי שההורים ימשיכו את עצמם לעולם גם אחרי מותם על ידי הבאת ילד (רק שאצל רוב ככל הזוגות הפירוד הזה כבר נמצא שם ולא צריך ליצור אותו..). ואילו בא"י צריך אחדות כדי להמשיך ילד.

אבל יותר נראה שאלו פשוט שני מקרים שונים. אצל הזוג שבא לרשב"י היה צריך לחזק את האהבה, ואילו אצל הזוג שבא לר' אלימלך הייתה "יותר מדי" אהבה, כלומר אחדות גבוהה מאוד, ובשביל להוליד צריך (מבחינה רוחנית) מציאות של שניים ולא אחד. רק בא"י למי שבדרגת א"י שייכת לידה מתוך אחדות גבוהה כזו (כי בא"י האחדות לא מנותקת מהטבע הפשוט).

[דוקא מעניין שהמדרש מזכיר את מקום המעשה, בצידן. צידן היא בעבר הירדן, ומוזכרת בהקשר של חו"ל, או מ"מ בדרגה פחותה מעבר הירדן המערבי "מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה וירשתם אותה...וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל" (ספרי). 

למרות שבמעשה מרשב"י אפשר לומר שמדובר בצידון בכתיב חסר, אבל אאל"ט לא הייתה שם התיישבות יהודית באותו זמן.]

אבל לאחרונה פרסמו כל מיני שבתות שנועדו לעבות את גרעיני בנ"ע בצפון. מי שאני מכיר משם די ברמה שתיארת (הם לא לייט וגם לא ישיבתיים מאוד).

בטח מה שעוד לא קרה - התבטל בעקבות המלחמה, אבל הם כנראה מחפשים. אם תרצה/י/ו תשלחו לי הודעה באישי ואקשר אתכם

לפי החשבון שעולה מסדר עולם, דריווש השני שבימיו חודשה בניית בית המקדש - הוא בנה של אסתר מאחשורוש.

אמנם יש בעזרא ו' פסוק אחד, בסיכום בניין בית המקדש שבו מוזכרים שניהם וגם ארתחשסתא אבל כתוב "מלך פרס" ביחיד.

לפי הפשט הכוונה מלכי פרס - כורש שבימיו התחילה הבניה,דריוש שבימיו הסתיימה וארתחשסתא שבימיו בנו את חומות ירושלים.

אבל הגמרא דורשת על אותו אחד ששמו 'דריוש', 'ארתחשסתא' זה על שם המלכות (כמו 'פרעה' במצרים או 'אבימלך' בפלישתים) ונקרא גם 'כורש' כי כשר היה. לפי זה דריוש בנה של אסתר, נקרא גם 'כורש'. אבל זה לא 'כורש הגדול' המפורסם שנתן את הצהרת כורש.

לפי סדר עולם ומובא בגמרא דריוש הפרסי (שמופיע בפרקים ה-ו בעזרא ובחגי וזכריה) הוא עצמו ארתחשסתא (פרק ז' ואילך בעזרא) מפורש בסד"ע ובגמ' שהוא המלך שאחרי אחשורוש.

רש"י כותב (זה לא מפורש בבריתא) שהוא הבן של אסתר ואחשורוש. לפי זה הוא יהודי ע"פ ההלכה, למרות שאין בכתובים שמץ של התייחסות לכך.

רק ארמוז שחז"ל ראו את הבנייה האמיתית של בית שני לא בבניה הפיסית, אלא בהקמת כנסת הגדולה בידי עזרא.
 

ולכן בחזל ארתחששסתא מתואר כדריווש בונה המקדש.

וארמוז לך סוד גדול, בהיותך בן 166 תדענו (וזה אשמורה בלילה)

כמובן שפשט הכתוב (כפי שמציין בעל המאור בר"ה ורבים ממפרשי התנ"ך) שארתחשסתא הוא מלך נוסף.

(בכלל לפי המקובל בהסטוריונים היו לפרס-מדי עשרה מלכים שמלכו מעל 200 שנה. שונה מאוד מהדרך של סדר עולם שהיו רק ארבע מלכים שמלכו 52 שנה)

העולם 6000 שנה בגלל "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול" ויומו של ה אלף שנה והעולם הידוע לנו שבוע.

אבל יש המשך לפסוק "ואשמורה בלילה".

לילה לפי הרמבן בהיסטוריה זה 500 שנה חצי מאלף מיממה.

אשמורה היא שליש מלילה.

שליש מ500 זה 166.

כלומר יש עוד 166 שהם בכלל אשמורה בלילה ולא נספרות בתוך ה6000 שנה הווי עלמא.

הם קרו דווקא בזמן שבין השראת השכחנה לבין גלות השכינה. מדובר לפי הרב קוק בשני עידנים שונים של ההיסטוריה. וכנראה לא הצליחו להיות מולחמים והשאירו מרווח ריק של 166 שנה שנשכחות

יש הצעה שחזל עשו זאת בכוונה כדי שלא נוכל לחשב את הקץ הסודי בספר דניאל.

לא סביר שחזל לא ידעו שהתקופה הפרסית היתה 220 שנה ולא 50.

מה גם שמוזכרים בתנך יותר מ4 מלכים לפרס.

בכל מקרה זה נטגע למניין שנות העולם ולא רק לסדר עולם.

ללא התירוץ של אשמורה בלילה, לא מובן למה אנו בשנת 5786 ולא בשנת 5786+166

א. אתה יוצא מנקודת הנחה שבהכרח התקופה הפרסית היתה ארוכה. נכון שזו הכתיבה הסטורית המקובלת אבל יש שערערו על כך:

הכרונולוגיה הפרסית לפי חז"ל | אוצר התורה - לגלות את האוצר שבתורה

ב. אני מסכים (כלומר מי אני, בעל המאור כותב כך), שלפי פשט הכתוב היו יותר מלכים וגם לפי הפשט תקופת עזרא ונחמיה מאוחרת משמעותית לתקופת זרובבל. אבל אי אפשר להכחיש שסדר עולם, הש"ס במקומות רבים ורבים מהראשונים והאחרונים - תפסו כעובדה מציאותית שהשנים היו מצומצמות. גם הרמב"ם מתאר כך את המציאות עם נפק"מ להלכה.

ג. לענ"ד גם אם תופסים עיקר כשיטה המקובלת בהיסטוריונים - ההסבר לסד"ע וכל מי שבא בעקבותיו, זה שהלכו על 'תפסת מועט' לפי מה שהכרחי בתנ"ך.

אתה רוצה אח"כ להלביש על זה רעיונות - בכבוד. אבל אל תתעקש שהם פשוטים.

א. לא בדקתי לעומק. אבל יש מספיק ממצאים ארכואלוגים פרסים ומקורות היסטורים יוונים.     לטעון על "בריאה יש מאין" של כמותאדירה של שנים כמו  170 שנה בידי היוונים זמן קצר כל כך אחרי המאורעות ,זה נשמע מוזר מאוד. מה גם  שהיו ידועים פילוסופים ומדינאים יווניים לאורך כמה דורות שחיו בתקופת המאבק מול פרס. ידוע לנו על מרידה 10 שנים של מצרים בפרס, כל זה לא יכול להיות מוספק ב50 שנה.  גם לא סביר שעולי זרובבל מהכפרים בארץ אחרי 20 שנה בימי נחמיה ישכחו לדבר עברית ובניהם ידברו אשדודית כמתואר בנחמיה, וישכחו שצריך לחגוג את סוכות. מדובר פה על 70 שנה בערך מימי זרובבל עד נחמיה. ואז זה הגיוני. גם מסתדר שארתחששתא שהוא בן אחשוורוש לפי המחקר (המלך הפרסי חשיירשא, הידוע בכינויו היווני כסרכסס), ייתן אישור לעזרא ונחמיה. למה הוא לא מוזכר כבנה של אסתר? ייתכן שלאסתר לא היו ילדים, ייתכן שהפרסים התנגדו שיהודי יהיה יורש עצר, ייתכן שהוא כן בן של אסתר אהל לא הזכירו את זה כי זה גנאי שיהודיה נבעלת לגוי.

כמובן זה היה סוד שידוע רק לבעלי הסוד.  שהיו 166 שנה שלא סופרים כי זה אשמורה בלילה. (ובאמת זה בחצי הראשון של האלף, לילה לפי הרמבן). רוב חזל בעלי הנגלה חשבו שכפשוטו זה קרה. בסוף הזכרון ההיסטורי של העם היהודי בחזל ובמניין השנים לא מתבסס על מה שקרה , אלא על מה שרלוונטי לזכור. כמו שאדם שהיה בתרדמת שנה, השנה הזאת לא כלולה בחייו.  כמובן מה שכתוב תנך קרה כפשוטו. אבל לא כתוב בשום מקום בתנך שפרס נמשכה רק 50 שנה. זה ההבדל בין תורה שבכתב לתושב"ע, תורה שבכתב מייצגת את האמת האובייקטיבית כלשעצמה, תושב"ע את איך שהדבר רלוונטי לנו.

ג. זה עדיין לא מתרץ את מניין השנים של 5786 בימינו. אלא אם כן מכניסים את התירוץ של אשמורה בלילה. (וצריך לזכור שלפי המקובלים היו 7000 שנה קודמות של שמיטה דתוהו, לפני ה6000 שנה שלנו).   אם אנחנו טוענים שפרס היתה 220 שנה בערך, אז בהכרח אנחנו לא בשנת תשפ"ו לאדם הראשון, אלא 5786+166, כלומר עוד 50 שנה שנת 6000 ואחרית הימים על בטוח. כמובן זה סותר את המניין שלנו.  בסוף ידוע כמה עבר מאדם הראשון עד יעקב, וגם אם נטען ששעבוד מצרים היה יותר מ210 שנה בפשט (מה שלא מתסדר , כי שנות עמרם לוי קהת ומשה לא נכנסות ל400, והכי הגיוני ש400 באמת מהולדת יצחק, כי נאמר גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ולא במצרים) עדיין אין לנו השלמה של 166 שנה. וידוע ששלמה בנה את הבית ב480 שנה ליציאת מצרים. וידועים שנות המלכים  (למעט כמה שנים חריגות והשאלה אם חצי שנה של מלך נכללת) עד לצדקיהו. גם אם נהיה לארג'ים עם 70 שנה של גלות בבל, עדיין לא השלמנו את ה166 שנה. ואם לא נלך לפי התירוץ של אשמורה בלילה, לא ברור למה אנו בשנת 5786 ולא בשנה מאוחרת יותר לפי מניין מהאדם הראשון

ולא בשנת 5786+166?

אחת של 354 יום בשנה, שעדיין נהוגה באיסלם, ואחת של 365 ימים בשנה. 

לפי ספירת הלבנה תגיע למספר השנים שציינת.

חודש של סנהדרין, או של 13 חודש (385 יום) במקרה של מעוברת. בכל מקרה שנה ממוצעת ביהדות היא 365 יום.

ההיסטוריונים מדברים על 166 שנות חמה יתרות שהיו באימפריה הפרסית

ובכלל, יש עוד כמה קשיים בספירה אחורה של השנים, עיין בהערות הרב הנזיר על הכוזרי במקום שהכוזרי כותב שאין מחלוקת על המספר.

אנחנו מונים כי זאת המסורת. 

איש קטן. אז מה יש לי לבוא אל המלך.
 

כל מה שאני אומר בטל לגבי כבוד תורתו❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️🙂🙂🙂🙂🙂🙂🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎

המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה

פורים שמח

מכבוד תורתו ולינוק דברי אלוקים חים ושאבתם מים בששון ודברים חדשים מבחירי צדיקיא

שלא מוסברת לפי הדרש/רמז/סוד שהבאת.

'הסיפור הנסתר' של המגילה לפי הגמ' וחלק גדול מהמדרשים (אמנם לא כולם) הוא הפסקת בניית המקדש.

זה סיבת המשתה לפי הגמ', זה "הכלים מכלים שונים" כרמז לכלי המקדש, בגלל שלאור מה שהוזכר, המשתה זהה למשתה בלשצר שמפורש בו שהוציאי את כלי המקדש.

זה גם עומק הדרשה (שוודאי איננה לפי הפשט), שעד חצי המלכות זה לא כולל השלמת המקדש.

כל זה עובד רק לשיטת סד"ע והגמ' בעקבותיו, שאחשורוש, ורק הוא, מלך בין כורש לדריוש. לפי שיטת ההסטוריונים וההנחה שלהם בסדר המלכים - אחשורוש בין אם מזהים אותו כחשיאש הראשון או ודאי השני, הוא מולך כשהמקדש כבר בנוי לחלוטין ועברו מזמן שבעים השנה.

זה יותר גרוע . המקדש כבק בנוי אבל שום דבר לא קרה. עם ישראל נשאר בגלות. ירושלים היא כםר קטן ללא חומה. הפחה הוא פקיד זוטר ולא מלל בית דוד עצמאי.

זה המצב יותר קשה מגלות בבל.

בגלות היתה תקווה שאחרי 70 שנה נחזור למצב בית ראשון כקדם.

פתאום מגלים שהמקדש בנוי אבל כלום לא קורה וישראל בגלות אכתי עבדי אחשוורוש.

זה המצב בו ישראל מתייאשים ומתחילים להתבולל. קוראים לעצמם בשמות גוים. ומחליטים שהם "פרסים בני דת משה" . אמנם שומרים את כל ההלכה מבחינה דתית והשתיה במשתה ללא יין נסך וכשרות גלאט. אבל מבחינה לאומית הם שמחים בהיותם פרסים ושמחים שמולך עליהם אחשוורוש ולא מדינה יהודית בארץ. ושותים עם המלך הגוי. זה הכוונה שאחשוורוש שתה עם כלי המקדש בצורה סמלית .

כלומר עצם חגיגות 3 שנים למלכותו הם אמירה "האימפריה הםרסית כאן כדי להשאר, וליהודים לעולם לא תהחה מדינה" זה בעצם שקול ללשתות עם כלי המקדש.

בעקבות נס פורים ליהודים התברר שגם בגלות הם אומה ולא רק דת.

ולכן הדור קיבלוה בימי אחשוורוש.

עד אז ידוע היה שישראל קיבלו מרצון את ברית האבות הלאומית, אבל נראה שברית חורב הדתית קצת חורקת והיא טיפה נטע זר בתוך הברית הלאומית.

עד שבפורים התברר שגם "הדת היהודית" באידאה הדתית בגלות, אינה אלא אומה יהודית בתחפושת של דת.

מתוקף נס פורים ישראל חישבו מסלול מחדש - לא לשאוף לקבל בית ראשון ולהתייאש כזה לא קורה, אלא להקים את האידאה הדתית של בית שנמ במסגרת לאומית בארץ ישראל - כלומר הקמת הכנסת הגדולה ועזרא ונחמיה.

מבחינה מהותית. "בית שני" האידאי נבנה רק בימי עזרא. לפניו אמנם היה בניין אבנים. אך ללא מהות של בית שני אותה מציג הרב קוק במהחך האידאות

מקורות שונים בחז"ל.

זה אולי רעיון יפה, אבל להגיד שסדר עולם והגמרא במגילה ובר"ה בכל הסוגיא של חשבונות השבעים שנה ועוד שלל דרשות שונות, התכוונו לזה, בלי שאף אחד חוץ ממך הבין זאת, לא רש"י שהלך לפי החשבון הזה כפשוטו לכל האורך ולא אף אחד אחר מהראשונים - זה מופרך.

עולם העלים 166 שנה זה תמוה. כאשר בימיהם מן הסתם הרומאים זכרו שהפרסים שלטו 220 שנה ולא 50.

יש אומרים שחזל בכוונה העלימו את ה166 שנה האלו כדי שאנשים לא יצליחו לחשב את הקץ בדניאל. שישאר בסוד.

אני דיברתי על המדרש שאחשוורוש שתה בכלי המקדש. וודאי שבפשט זה לא מוזכר. בפשט כלים מכלים שונים זה תיאור עושר המלך.

מה גם שכתוב שכורש הוציא את כל כלי בית ה' בידי מתרדת הגזבר לששבצר הנשיא ליהודה ולזרובבל, וגם אם בניין המקדש הוקפא עד ימי דריווש, אין סיבה שכל הכלים לא יהיו כבר בירושלים אחרי ימי כורש.

העניין ש"בית שני" האידאי, נבנה בידי בנו של אחשוורוש לפי המדרש, מאוד מתאים לזיהוי הרב קוק את בית שני עם האידאה הדתית. והאידאה הדתית התחילה רק בימי עזרא עם כריתת האמנה ואנשי כנסת הגדולה. עצם זה שזרובבל הוא מבית דוד, מרמז על זה שבהקמת הבית העם חשב שהם יצליחו לחזור לימי האידאנ הלאומית של בית ראשון.  כך שגם היסטורית "בית שני" האידאי באמת הוקם בידי ארתחששתא בן אחשוורוש ברשיונו לעזרא.

היסטורית זה פשוט סדר עולם לא מסתדר.

חשיירשא (כסרכסס ביוונית) חי שנים רבות אחרי כורש ודריווש שבא אחרי כנבוזי בן כורש. וחשיירשא הוא השם היחיד שמתאים לשם אחשוורוש (פשוט ח של חשיירשא היא עם שווא נח אז הוסיפו לה א, כמו שפלטון הפך לאפלטון).
ארתחששסתא של עזרא היה בנו חשיירשא.

גם לפי פשט ספר עזרא אגרת השטנה בימי ארתחשססתא מתייחס רק להקפאת בניית החומות, לא למקדש. וחוץ מזה היתה שטנה על הקפאת בניין המקדש בימי כורש עד דריווש.

רשי חי אלף שנה אחרי סדר עולם. וודאי חשב כפשוטו שפרס מלכה רק 50 שנה.

אבל חזל לא אמורים ללמד אותנו היסטוריה מדויקת, אלא היסטוריוסופיה. לכן הגיוני שרשי טעה מבחינה מחקרית, גם אם צדק מבחינה מהותית היסטוריוסופית, שהרי ה166 שנה האלו של האשמורה בלילה נשכחו מהזכרון הקולקטיבי של העם היהודי.

.עוד סיוע לכך שהפרסים מלכו 220 שנה: רשימת הכהנים הגדולים בעזרא ממשיכה דורות רבים אחרי יהושע הכהן הגדול, עד הכהן הגדול ידוע. לא סביר שזה ב50 שנה.

לפי יוספוס ידוע נפגש עם אלכסנדר מוקדון בהתאם לסיפור חזל על שמעון הצדיק. ואילו שמעון הצדיק החה נכדו של ידוע לפי יוספוס.

גם לא סביר שלמרדכי יקראו מרדכי אם נולד בירושלים. למרות שגם לדניאל היה שם נכרי. כנראה שסבו שמעי גלה מירושלים.

כלומר יתכן שחזל באמת חשבו לתומם שאחשוורוש מלך לפני השלמת המקדש, ושכחו את ההיסטוריה שהיתה 700 שנה לפניהם.
 

בכל מקרה אני לא רואה הרבה הבדל בין האמירה "בזכות אסתר נבנה הבית השני" לבין "בזכות אסתר הוקמה הכנסת הגדולה" זה היינו הך מבחינת התפקיד ההיסטורי והמהות.

ציטוט מהזכרון מלמהלך האידאות "בית שני לא היתה האידאה הלאומית, אלא "כל הנבדל מטומאת עמי הארצות" "

זה פסוק מפורש מהאמנה שכרת עזרא ויסדה את הכנסת הגדולה

דריוש הראשון שמוזכר בספר עזרא וחגי.

דריוש השני שנקרא גם "הממזר"

דריוש השלישי, והאחרון, שהובס בידי אלכסנדר הגדול 

לפי המקובל במחקר ההיסטורי, אכן כדבריך לגבי שלושה דריוש. בכלל לפי שיטה זו לא ידוע מי זה דריוש שנזכר בדניאל פרק ו' ולא ממש ברור מי זה אחשורוש.