אפילו שהם מתרבות שכן נוהגים ככה.

אבל קשה לי נפשית..

אמא ואבא יש רק פעם אחת.

אז משתדלת לקורא להם בשם עם הרבה כבוד..

עדיין טרייה בעסק. בעקרון אין לי בעיה לקרוא לאנשים בשמם הפרטי, אבל הם חינכו את הבן שלהם (כלומר את בעלי) לא לקרוא למבוגרים בשמם, אלא מתוך כבוד לקרוא להם אחרת. (אכן חוצניקים)

אבל אני אמרתי לו שהוא חייב לקרוא להוריי בשמם, והם ניהלו על זה שיחה שבה אבא שלי הציעה או "כבוד מעלתו" (בצחוק) או את שמו הפרטי ומאז בעלי קורא להם בשמם.

אני אפילו לא שקלתי לקרוא להוריו אבא ואמא או משהו אבל אני קצת נבוכה לקרוא להם בשמם כי אני יודעת שלכאורה אם אני מכבדת אותם, בעיניהם צריך לקרוא להם לא בשמם... (שאלתי והם אמרו לקרוא בשמם, אבל בכל זאת עוד לא התיישב לי.)

 אה...

או שאני אומרת לאחד הילדים- "תגיד לסבתא..."

בעיקרון פעם שלחתי את בעלי לשאול אותה איך לקרוא לה, והתשובה הייתה- איך שתרצי...

אז אני עדיין לא קוראת לה

גיסי קורא לה אמאל'ה  ואני יודעת שהיא שונאת אתזה ...

(אבל הוא גבר ולא מזיז לו )

להורים שלי, מהרגע שיש נכדים, כולם קוראים להם סבא וסבתא

והם הכי מבסוטים מזה.

אז מסבה את תשומת ליבה בדרך אחרת

את זה היה צריך לעשות לפני החתונה.

זאת אומרת, אני די בטוחה שהיה פה פעם ניק בשם דומה, והוא היה בן... 

http://www.yeshiva.org.il/midrash/2009

חייב אדם בכבוד חמיו - שו"ע יורה דעה סימן ר"מ סעיף כ"ד.

רק כשהחותן והחמות מוחלים על כבודם מותר לקרוא להם בשמם הפרטי.

להרחבה אפשר לעיין בקישור לעיל בפסיקתו של הרב זלמן מלמד ובהפניות שם לפיסקי הרב ליאור שליט"א.

מי אמר לך שלא מחלו לה ולכל מי שקורא להם בשם?

הרבה אנשים לא מרגישים טוב עם זה שהחתן או הכלה יקראו להם אבא או אמא,

בטח לא דודה או סבתא.

רצונו של אדם כבודו ומי שמתאים לו- שיעשה כרצונו.

ב"ה שעכשיו היא קוראת לה סבתא.

אתה מכיר היום שרוצים שיקראו להם אבא/אמא?

אין כאן עניין של מחילה - המציאות הכתיבה שזה כבר לא הדרך לתת כבוד.

בכל פעם שאביך/ אמך נכנסים אתה קם בפניהם?

למרות שלא אמרו לך בפירוש שהם מוחלים - כיום לא עושים את זה. כנ"ל לגבי כל אדם מבוגר שאתה רואה - עקרונית אתה אמור לקום בפניו בפועל זה לא קורה אפילו אם לא אמר לך שהוא מוחל.

כשאני צריך לדבר איתם אז הפניה היא לא הסיפור, ב"ה

פעם זה בהחלט הטריד אותי

להורים (החם והחמות) בשם הפרטי ולסבא וסבתא- סבא וסבתא

אחרי שיחה איתה שבה היא הבהירה לי שזה רצונה.

לפני זה ניסיתי להמנע מלהשתמש בשם כשפניתי אליה, זה היה מטריד וקשה.

עכשיו מול הילדים היא סבתא X שוב, כי זה מה שהיא רצתה. 

מוזר לי, מטריד אותי קצת. אבל רצונו של האדם כבודו.

זה נוח שיש משהו מוסכם שמקובל על כולם וזה בסדר גמור גם מבחינתה.

בהתחלה זה היה לי טיפה מוזר כי בצד שלנו קוראים בשם, ופחדתי להישמע מעליבה. עד שבעלי הסביר לי שזה בסדר גמור ואפילו זה מה שמעדיפים.

העיקר שזה נוח לחמות.

אישרו לי לקרוא בשם אבל זה מאוד מפריע לי, זה לא מכובד. לא מסוגלת.

בנוכחות הילדה קוראת סבא/סבתא.

נראה לי שפעם שאלתי אותה (נשואה 14 שנה. אז אני לא ממש זוכרת מתי...)
והיא אמרה בפירוש שזה מצויין ככה.
אני וגם היא אוהבות כנות ונראה לי שזה מתכון טוב ליחסים טובים.
אם את מתלבטת פשוט תשאלי אותה. כמובן במידה וזה שייך אצלכם.
זה משתנה מאחת לשניה, אז לא נראה לי שיעזור שתשאלי חמות אחרת

היא לא אמא שלי, עם כל כמה שאני אוהבת אותה 

היא עוד לא סבתא

ומה הבעיה בלקרוא לה בשמה הפרטי? אם בעלה קורא לה ככה וזה מכובד מספיק, ואמאשלה ואחים שלה קוראים לה ככה, וכל החברות שלה קוראות לה ככה, וכל החברים של הילדים שלה קוראים לה ככה-

אז מה הבעיה שגם אני אקרא לה ככה?

וגם בעלי קורא לאמאשלי בשמה הפרטי. 

אף אחד לא מרגיש לא מכובד מספיק או לא מכבד מספיק...

[אלא אם היא תראה את ההודעה שלי... חמותי, אם את רואה וזה מרגיש לך לא מכובד תיידעי אותי ואקרא לך 'סבתא לעתיד' ]

לא שולחת שירשורים לאויר העולם סתם ככה. יש לי מטרות בחיים .. צבעתי את השינויים באדום ..

שם פרטי       אה        לא קורא לה       דודה     אמא    אמא בשפה אחרת        גרגי      סבא/סבתא 

13                3           5                     3          3        1                               1          3

מפנה את תשומת הלב (לא הבנתי איך..)- 2

בתכלס נראה לי שהנורמה היא:

1. לקרוא בשם הפרטי

2. (לא לקרוא/אה../להפנות את תשומת הלב..) אותו דבר .

אנשים , אם בא לכם  עדיין לשנות את התוצאות תמשיכו להגיב.............

אני מציעה לך יקירה.

לנסות לפתוח דף חדש ולהסתכל על החיים בצורה אחרת..

למלא את החסר לבעלך של אמא שלו כמה שאפשר למרות כל מה שאת כותבת,

תדעי שאם תעשי שינוי אצלך בהסתכלות על הצד היפה שבכל דבר, החיים שלך ישתנו פלאים,

כדאי לך לנסות לעבוד על זה..

בהצלחה יקירה!

יש לי חמות מהממת ב"ה...

אבל היא זאת שלא רוצה ומעדיפה שאני יקרא לה בשם הפרטי, אני עושה את זה אבל נראה לי לא מספיק מכובד...

(היא חילונית ייקית כנראה זאת הסיבה...)

נראה לי שכשיגיעו הילדים אני יעדיף לקרוא לה סבתא, שלא יראו שאני קוראת בשם פרטי...

מה שכן מבחינה הלכתית לא קוראים להורים בשם הפרטי (כמה שידוע לי), ויש חיוב כיבוד הורים על החמות...

בשם שלה.

ומאז הילדים- סבתא..

מה שכן- הרבה יותר לא נעים לי לקרוא לחמי בשם שלו.

אז אני ממש נמנעת מלקרוא לו ככה.

אמרתי לה שהיא אם אשתי , ואם אקרא לה אמא זה אומר שאני נשוי לאחותי ולא אומר דבר כזה.

אבל היא לא הצליחה להבין אז לא קראתי לה כלל . 

 אשתי קראה להורי בשמם , זה נשמע לי להם ולה טבעי ומכובד.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.