@שדות של אמת

היה הייתה ילדה מאושרת.
והיה לה לק בכל מיני צבעים, ושמלות פרחוניות, ונעליים כאלה שמחות, ושיער מפוזר יפהפה.
והיה לה חבר סודי. סודי ביותר.
אסור היה לה לגלות לאיש עליו, אחרת היה נעלם.

הקיץ חלף והחורף בא, והילדה המאושרת הביטה מבעד לחלון בשדות הפרחים שלה, והגשם תאם לדמעותיה בדיוק כפי שהנעליים תאמו לשמלות.
החבר הסודי שלה הניח יד מנחמת על כתפה.
היא משכה בהן, נואשת.
לא היה בה דבר שאפשר לרקוד בו, גם לא לב. אותו היא הותירה בשדות הפרחים.

שוב הגיע קיץ.
קיץ אחר, קסום יותר.
נראה היה כי השמש ממלאת את האוויר, ואת הלב שחזר לפעום.
והילדה אספה מליוני פרחים, ושזרה בשערה למזכרת.
בחורף הבא הפרחים היו כבר ממורטים ונבולים, אבל הילדה הביטה בהם, מאושרת, וחייכה.
לא היה עוד קיץ, לא היה עוד לב, אך היו זכרונות והיו רגעים והיו סיפורים לספר, וזה כל שהיה חשוב.