פפ איזה יום זה היה אתמול!

קמתי ב9 (ישנתי חמש שעות)

ואז הייתי חייבת לרוץ לבית לשתי דקות כדי לקחת כסף,

כי הבטחתי לה שאני יבוא איתה לשוק,

ואז הלכנו לשוק, ובכלל לא מצאנו מה שרצינו

ואז לרוץ לבית להכין ארחצ, כי אחותי מעצבנת

ואז כמעט איחרתי את האוטובוס

ואז ירושלים

וסנדלים וכותל וזהו בעצם (@תמקה)

ואז הביתה לחצי שעה

ואז פויקה

קולולולו תינינייניניניי

פעם ראשונה שלי |בורח| |עירוניסט|

טוב, כל היום עמדתי על הרגליים, אחרי שישנתי חמש שעות בערך,

הייתי במצב כפית, ואפילו יותר גרוע

התחרפנו ממש ממש

ולא האמנתי על עצמי שאני אוכלת משהו שנראה קיא

בסוף הקיא דפקא יצא ממש טעים, אבל הצורה |מקיא|

ואז שחזרנו לבית זה היה ממש קורע

כי כולנו היינו במצב כפית, כל אחת בצורה יותר קשה, והיינו מחורפנות

הלכנו במשך חצי שעה דרך שלוקחת 10 דקות!!

זה היה פשוט מצחייקק!!

אבל אני יחסוך לכם את רוב הדברים שהיו שם

וגם המצאנו שיר כדי לעודד את חברתי שהלכה בדד בשביל חשוך

וואי וואי, היא התקשרה ושרנו לה אותו

ואז סופסוף לבית, אחרי שהייתי בו בערך שעה אם מצרפים את כל הזמנים ביחד,

כי בכלל ישנתי אצל חברה

ואז עד שזאתי יוצאת מהמקלחת!

שעה וחצי

ואז לישון ב3:30

יאאיי כמה מוקדם

ולא הכנו פעולה! וועה וועה

פוו איזה יום ארוך

והיום יהיה בכלל יותר נורא

בעע להרדים אותם

ומחר! מחר יהיה כיף!

ויום חמישי נופשש!!

פפ זה השבוע הכי עמוס שלי בחופש!

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

חורף בריא לכולם