נבחרתי ברוב כבוד והדר להיות הגמדה שלך |קד|
ולוודא שאיש בפורום זה לא ישכח אותך
אז תדעי שאני פה בשבילך
(ויש גם חבילת טישו לעת הצורך)
בקיצור, כתבתי לך שיר על ניקך החמוד
מקווה שתאהבי
צליל מנגינה דקה
פוסע בין החומות העתיקות
צל של מועקה
רוצה להגיע; רק לא לבכות
קול הנבל העולה
שם, אל מול החול
אור השחר הקורא
כמעט ומט ליפול.
לחישה קטנה של עיר,
חיים המחפשים אמת
ליטוף על השביל הבהיר
מזכיר את הגעגוע שכבר מת.
ירושלים שלי,
הזוהרת בצבעים של שנהב
עיר של אבנים
העטופות במיתרים של זהב.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
