, מוזיקה- נגיד עכשיו אני שומעת ניגונים מנגינות מהממות שמשמחות ומרגיעות..
 

למצוא פתאום בכיס שכוח עודף שזרקתי לשם,

לקום בבוקר על צד ימין,

שמישהו סחט לי מיץ תפוזים,

שלא גמרו לי את המים החמים,

בעיקרון משתדלת למצוא כל שעה משהו משמח שקרה לי!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

חיוך של נהג אוטובוס או סתם אנשים שאני לא מכירה.

שוקולד 

אחים קטנים שמתחבאים לי מתחת למיטה

חיבוק בהפתעה מאותם קטנים

ברכות

להגיע לתחנה באותה דקה עם האוטובוס (סיעתא דשמיא גדולה!)

להתנדנד בנדנדות

מקום לשבת ברכבת הקלה

לראות רכב של חתן וכלה

ועוד.. כן ירבו ויעצמו במאד מאד..

תכף אני אענה בשרשור שלך...

ולקרוא את השירשור המקביל...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אותי הוא מדכא

@רחפת..!!

ציני ושחרחר למדיי..

זה באמת עושה טוב.

אבל בכל זאת

נסיעה באופנוע בכביש פתוח

בדיחות של אנשים בכולל

אחיין שמחבק אותי ברגל

אנשים שכיף לראות

אחי הקטני (4-7) מאד רצו לסוע איתי למכללה.

הצעתי להם להתכווצ'ץ' ולסגור אותם בתיק הגדול שלי ואחר כך באוטובוס להכניס אותם בתא המטען..

מה שיותר משמח זה שהם מבסוטים על הרעיון הגאוני! 

נראה שהקטנים כבר רגילים אלייך

ןהקטע היותר מצחיק זה שפתאום הם קלטו שהרעיון מגיע מאברהם ושרה ואמרו שחייבים לעשות את זה כי זה מסורת...

זו אמת לאמיתה

היום הם שיחקו לי מחבואים בחדר. החריבו אותו ליתר דיוק. 

יש לילדים קטע להרוס מחבואות טובים עם שמיכות מפלילות.. הייתי צריכה להתערב..

- בלונים! כמה שאני אוהבת~

- מגלשות. מכל סוג. רק השבוע חיכיתי בתור עם ילדים בני 6 להתגלש מקומה שנייה לראשונה בחנות צעצועים. היה ממש כיף!  

- לעזור לאנשים עם הסבר איך להגיע למקום כלשהו/ איזה קו הם צריכים. 

- ריצה טובה.

- חברות שלי. יברך אותן אלוקים בכל טוב.

- לראות שיש אוכל מוכן במקרר/ על הכיריים.

- לראות שאבא זכר לקנות לי שוקולד 85%.

- לשתות שייק פירות/ לאכול גלידה.

- לקום ביקיצה טבעית בשעה סבירה.

- זמן איכותי, כיפי ומצחיק עם המשפחה.

כל פעם שעצוב לך מוכנה להראות לך את הדברים הטובים. או שתקני לעצמך בלון

ואגב גם לבקש שיעטפו לך את הרכישות האחרונות עושה טוב בלב. להעניק לעצמך מתנה זה נפלא.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

האחד לפני אחרון-

ללכת ב3 בלילה ושהעולם חי עדיין

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל