מנסיון שלי כמורה שהתחיל השבוע גם.
והטיפ(שקיבלתי ממורה קרובת משפחה): קשר עם התלמידים. בהפסקות או אפילו תוציאי משיעור אחר. משנה מקצה לקצה. יום אחד השבוע לא הצלחתי ללמד כמעט. דברתי עם חמשת המפריעים- למחרת שינוי מדהים! כשאת מסתכלת עליו בשיעור המבט עצמו משחזר לילד את השיחה מאתמול ואת הדאגה שלך אליו ואת הרצון שלך שיהיה לו טוב ולעזור לו ואפשר להזכיר לו בשקט שסיכמתם שאם הוא יתנהג טוב הוא יקבל עדש/נקודות וכו'..
אבל צריך באמת להתעניין(חברים, מה עושים בבית, אחים, תחביבים, איך לחזור ללימודים (אם עונה שלא נהנה- תשאלי למה- אבל באמת תצטערי שהוא לא נהנה וכן תדאגי שיורגש בקולך שאת מצטערת. אבל שזה יגיע מדאגה אמיתית).
ובנוסף-
כשאת מדברת עם כאלה שמפריעים תגידי להם שאפשר בדרך של עונשים אבל את יכולה גם בלצ'פר אותם- עדש (אחד לרוב עושה את העבודה ואפילו דגדג אחד מדרבן לעבודה בכיתה) תעשי שאת נותנת נקודות למי שמתנהג טוב (פלאים!). וכן אפשר ניקוד כיתתי גם מדרבן (למרות שזה לא ימנע מהמפריע הבודד להפסיק אלא כשסוף סוף יש הקשבה ואת עוצרת באמצע השיעור ונותנת להם נקודות נראה לי מדרבן(את זה אני עדיין בודק..). (צ'ופר לא צריך להיות משו יקר- משחק בעשר שקל לכיתה, מטקות לפינגפונ וכו' אבל תדאגי שיהיה בממוצע כל חודש)

אלו דברים שאנחנו כמבוגרים קשה לנו להבין אותם(ניקוד שהתנהגתי טוב? דגדג אחד?) אבל זה ככה.
ייתכן ןלדברים האלו יקח כמה שיעורים עד שאת תביני ועד שהכיתה תחזור להתנהל.
(רווח נוסף- תשמחי שהקבה תקע אותך בקשיים כי בזכות זה תהיי מורה יותר טובה. ככה אני מנסה להסתכל וככה גם מנסה שיהיה הדיבור שלי עם רבש"ע).
בהצלחה רבה. אשמח לדיווח בעוש כמה ימים.

אצלנו בביהס הרבנים שמלמדים טעמים נכנסים לשיעור עם מכשיר קצה שיש אוזניה שאפשר לדבר אליה ומחובר לחגורה מעין רמקול- תחשבי על הכיוון ראיתי בעוד מקום מלמד שעושה כך).

עוד משהו-
כשאת מסיימת להכין שיעור לפני שאת מעבירה אותו חשבי האם הוא מעניין. הגיוני שהילד פשוט משועמם. תנסי בצורת סיפור או בצורה שמשעשעת ילדים בכיתה ג,ד,ה.
אז בהצלחה לשנינו ולכל עם ישראל.

סליחה אבל זה פשוט נורא! ילדים לא צריכים להתנהג יפה כי הם יקבלו פרס! מאיפה החשיבה המוטעית הזו?? ואלו המורים של הדור הזה? איך תחנכו אות הילדים אי פעם למשמעת אם אתם נוקטים בצעדים מבישים כאלה?? סליחה על ההתפרצות, אבל זה באמת נורא!

 

הילדים צריכים לדעת מי הבוס וזהו, שום סוכריות ודגדגים. המורה אמר-הילד עושה. ילדים שמתנהגים טוב בשביל הסוכריות לא נהפכים פתאום לממושמעים, הם עושים טובה לעצמם ומסובבים את המורים סביב האצבע הקטנה שלהם. הם רוצים סוכריה אז הם יתנהגו יפה, אבל אם לא יתחשק להם סוכריה אז למורה לא יהיה פתרון כי הוא מכיר רק את הסוכריות.

 

מסכימה עם הרעיון של להוציא לשיחה אישית מדי פעם, אבל חשוב לשמור על דיסטנס- יש מורה ויש תלמיד ולא צמד חברים. (דרך אגב, זה נכון גם לגבי התיכון שבו רוב המורים מפתחים קשרים טובים עם התלמידים ואז יש בעיות משמעת...).

 

ילדים שיתנהגו טוב בשביל הסוכריה יגדלו לאותה התרבות וזה מה שהם יעשו כמבוגרים-אם לא יתנו להם משהו בתמורה אז הם יעשו מה שבא להם בלי להתחשב בסובבים.

וראיתי שעוזר : א. שיטת הלבבות. עושים טבלה בלוח לפי טורי הישיבה ומצירים לבבות לקבוצה שמתנהגת יפה ומורידים כאשר מפריעים או מתפרצים בלי אצבע. ב. שירים שקשורים לשיעור. ג. לעניין אותם ולהפעיל אותם- שאלות, לתת להם לעבוד בחוברת, לצייר משהו וכו'... ד. לבוא בגישה חיובית שירגישו שאת אוהבת אותם ולא בגישה רודנית שמענישה- לשבח הרבה "יפה שאת מצביעה..." "נשמה" וכו'.

מתוך שלא לשמה יבוא לשמה! !
נכון שצריך להתנהג יפה כי זה מה שצריך, אבל לילד קטן צריך לגרום שזה ישתלם לו ממבט שלו.
נותנים לו פרס, ואז יתנהג יפה, ועם הזמן יראה שזה באמת כיף ומשתלם, ולא רק בשביל הפרס הקטן.
גם אנחנו כמבוגרים עובדים ככה, רק עם "פרסים" יותר משמעותיים, עובדים שמגיעים בזמן מקבלים תוספת משכורת, או יום חופש נוסף, ואפילו מחמאות מדרבנות אותנו. מה רע?
המטרה היא שהילד יתנהג יפה וילמד. האמצעי במקרה הזה הוא לא פסול, אז מה הבעיה?

אז את מגיעה לעבודה בזמן בשביל תוספת משכורת? זה באמת נראה לך מוסרי?? לא אמרתי משהו נגד מחמאות, אבל פרס זה לא מחמאה.

הילד הקטן מבין בדיוק כמוך שלהתנהג יפה צריך בלי קשר לסוכריה ומי שבאמת צריך את הסוכריה זו את-כדי להשתיק אותו ברגע מסויים. הוא משחק בך. לא כי הוא רע, אלא בגלל שהוא רוצה סוכריה ואת תהיי מרוצה מהשקט.

המטרה לא מקדשת את האמצעים! במקרה זה האמצעי כן פסול כי את נותנת לו להבין שמעשה טוב משתלם במשהו שאפשר לקנות גם בדרכים אחרות (כסף, גניבה ל"ע) ולאו דווקא בהתנהגות טובה.

המטרה שלנו היא ללמד אותו לדרך ארץ כי זה עושה טוב לו -לא טוב גשמי כמו סוכריה, אלא טוב רוחני שבזכותו הוא בעצמו יהיה טוב יותר. 

כל עבודה/מעשה טוב חייבים להשתלם באופן כלשהו: שכר, מחמאה, מידית או בעתיד, ע"י אדם או הקב"ה. אבל אסור לתת למשוואה "התנהגות טובה = פרס" להתקיים.

הרמב״ם אגב חולק עלייך והוא כותב בפירוש להשתמש בפרסים.
זה לא חינוך אמנם, אבל זה שלב הכרחי כדי שיתאפשר לחנך

לא חושבת שהרמב"ם התכוון לגילאים של כיתות ג'-ו' אלא לילדים בני 4 גג.

בפרסים
כמו הרב יצחק שרביט והרב יעקובסון
(למרות שיש בזה אפילו נזק חינוכי מסוים, זה נצרך)
גם התורה מעודדת אותנו באמצעות פרסים גשמיים

הוא המנחה שלי..
באמת שמעתי עליו שהוא תותח.
בנתיים(שבועיים הכרות) עושה רושם כזה..

פשוט צריך להעמיד אותם מול עובדה. המורה הוא הסמכות. יש כללים ומי שלא עומד בהם ימצא את עצמו מהר מאוד מחוץ לתמונה.(לא כי יעיפו אותו אלא המציאות תקבע את זה).

אם הייתי מורה בסיטואציה שבה הילדים מפריעים ואי אפשר להשיג שקט בצורה רגועה, הייתי כותבת על הלוח את העבודה/ש"ב שצריכים להיות מוכנים לשיעור הבא בלי לדבר, ומי שבכל זאת רוצה ללמוד יכול לשבת איתי לשולחן.

בשיעור הבא צריך לבדוק מי הכין את השיעורים ואם אלה שהפריעו לא הכינו אותם, לערוך להם בוחן בשיעור הבא על השיעורים האלה. זה לא עונש, פשוט המטרה היא שהם ידעו את החומר והמורה אחראי לכך והוא עושה כל מה שביכולתו...

לאט לאט הם יבינו שכדי לעמוד בהספק (ציון זה מתריע ברוב המקרים) הם חייבים להיות בשקט בזמן השיעור. וזהו. סוף הסיפור.

 

לפעמים התרשלות בלימודים מזיקה רק כעבור שנים רבות

בדכ תלמידים שמפריעים או לא לומדים, לא מעניין אותם שום הספק
אני הייתי תלמידה לא הכי מצךופרעת אבל גם לא המצטיינת, ומעולם לא עניין אותי ההספק.
גם לא בכיתה י.

אני מתחברת לתגובה הראשונה של א א
אלה הרעיונות שהיו גם למנחה שלי כשלמדתי...

ונראלי שהכי חשוב שכל התלמידים, ובמיוחד המפריעים, ירגישו שאת אוהבת אותם ואכפת לך מהם. זה ישפיע עם הזמן על ההתנהגות כשהם יראו שאתאוהבת אותם בכל מקרה.

הראשונה השניה או חדשה ולכן יצרת בילבול גדול ומיותר בדיון, את וכל האנונימיות במיוחד שיש לכן דעות שונות.
מה הקטע של האנונימי?! כאילו חשפתם כאן איזה משהו אישי...

עזרתי לך, למקרה שהיה לך ממש חשוב אם אנחנו אותה אחת יכולת פשוט לקרוא את התגובה ולהבין.....

ואני עדיין אשמח להבין את ההגיון שבכתיבה מאנונימי

נעים כל-כך להכתיב לגדולים וטובים ממני מה לעשות).

 

בכל אופן הפרס או העונש צריכים להיות קשורים למעשים. איך סוכריה קשורה להכנת ש"ב או לשקט בשיעור? 

לא יודעת מה הפותחת מלמדת, אבל הייתי מציעה לה למצוא גמול מתאים. לדוגמא אם זה שיעור תנ"ך/הסטוריה/לשון אפשר להציע לתלמידים להעלות הצגה על החומר הנלמד. מי שלא לומד ומפריע לא יוכל להשתתף. לא בתור עונש, אלא פשוט הוא לא ידע את החומר אז באופן טבעי הוא לא ישתלב. זה יכול ליצור עניין גם אצל התלמידים הכי שובבים.(בד"כ הם אלה שהכי טובים בדרמה...)

 

אם זה חשבון, אפשר לחלק בסוף השיעור חידות מעניינות במספרים ומי שלא מתנהג יפה/ לא עומד בהספק (לא מדובר בילדים שניסו ולא הצליחו) לא יקבל. ופעם בחודשיים בערך המורה בודקת: אחרי סכום חידות מסויים שהתלמיד אגר-הוא לא חייב לפתור אותן, זה בשביל הכיף- היא נותנת לו פרס שקשור לחשבון: סרגל מגניב/ מחשבון קטן/לוח הכפל צבעוני וכו'...

ואפשר למצוא לכל מקצוע...

 

אני מקווה שלא תחשבו שאני חצופה, אני רק בת 18, אבל הגישה של הפרסים נראית לי מוטעית לגמרי והייתי חייבת להגיב.

תמיד בתור ילדה קטנה (אפילו בגן) הבטחתי לעצמי שלא אחזור על שטויות וטעויות של מבוגרים שלא זוכרים איך זה להיות ילדים, ונצרתי בתוכי את הרגשות והמחשבות כילדה כדי שאף פעם לא אשכך איך זה. ילדים הרבה פעמים רואים ומבינים יותר מהמבוגרים וחבל שהמבוגרים לא שמים לב לזה. 

אפשר לעשות ניקוד ובסוף שבוע או חודש פרס קטן(כך הייתי עושה).

אין מה לעשות, הדור שלנו ובכלל אנשים זקוקים לחיזוקים חיוביים וזה חיזוק להתנהגות טובה ומעודד למידה משמעותית ומהנה.

בדור שהכל דיגיטלי וזמין וקורה מהר מהר (כל המדיה) זה משפיע גם על הרגלי הלמידה ולא פשוט לתלמידים לשבת וללמוד כמו פעם ולכן צריך לדרבן אותם.

שילד לומד בשביל קליות ואגוזים..(בימינו סוכריות).
הגמרא אמרה "מתוך שלא לשמה- בא לשמה" .
כמובן שיש בוס בכיתה. אמרתי בכיתה אין פה בחירה. או בצ'ופרים או בצ'ופרים מי שינסה שלא אני אחזיר אותו.

תהיה פעם בכיתה. הם ילדים קטנים- באמת זה אתגר בשבילם לשבת כל היום ועוד אין להם דעת שזה יועיל וכו'. (אני רק משתדל לשמור על הבריאות שלהם ולא כל הזמן שוקולד) אבל ודאי שזה הכיוון.
וכדי להרגיע אותך- היום בכיתה שני ילדים חטפו מכתב להחתמת הורים מחנכת ומנהל לתיק האישי עם עבודה כי בדקו אותי- אמרו לי "לא רוצה" והיום למדתי אותם שעונש על לא רוצה יגרור עונש כבד (בפעמים הבאות שיבדקו העונש יהיה יותר כבר).
ברור שיש בוס. אבל זה לא סותר צ'יפורים.
תכנס לכיתה תראה איזה אש יש כאשר יש ניקוד. ובעז"ה מתוך שלא לשמה יבוא לשמה

כי לדעתי הרבה מורים לצערנו יוצאים מנקודת הנחה שהם המרכז והילדים צריכים להיות בשקט כדי לקבל מידע מהם. לפי זה, השיטה לא משנה,רק מה שחשוב זה שהיא תעבוד. אבל מחנך אמיתי שם את הילד ואת התפתחותו השכלית והרגשית במרכז, וזה לא תמיד אומר שיהיה שקט בכיתה.

לא כתבתי את זה על תגובה זו אלא על תגובה אחת מהראשונות. הדף קפץ לי

מה שכתבת נכון מאד. ילדים צריכים לקבל מרות ממבוגר בלי פרסים וכו. הכל טוב ויפה אבל רואים שאת לא מתמודדת בשטח..
היום זה דור אחר לגמרי. ילדים שרק תצפי מהם לקבל מרות בלי לצפר אותם יגיעו לאנטי אליך ויעשו לך דווקא.. חייבים צופרים. אנחנו בדור אחר קצת חלש וחייבים את ההתניה הזו של אני מתנהג טוב- אני מקבל משהו נעים ואם אני מתנהג לא טוב- יש תוצאה פחות נעימה (בפירוש לא עונש. תוצאה) גם אני הייתי בגישה הזו של מה פתאום ילד צריך לקבל מרות וזהו. אבל בשטח רואים דברים אחרים. כשאת כועסת ורוצה רק מרות מרות מרות בלי לצפר הילד לא ישמע נקודה. מדברת ממש מניסיון של אחת שהיתה בגישה הזו ונוכחה לדעת שהדור היום אחר ודורש אחרת..
ובאותה נשימה אני אומרת ברור שצריך גבולות!!!!!! אבל בחכמה..
בהצלחה לכל העוסקים בתחום הקדוש של חינוך! ה' יצליח דרככם!!!

אי אפשר לתת לילד סתם סוכריה בלי קשר לכלום? זה חייב להיות רק בתמורה להתנהגות?? בחיי, אני בהלם שאנשים מבוגרים יכולים לחשוב ככה! אנשי חינוך! מזעזע...

אני ממש מצטערת, אבל החינוך לא משתנה בהתאם לדור, כמו שלא משנים את המצוות כשלא נוח.

כשמשיגים הקשבה בעזרת צ'ופרים הילדים רואים את זה כחולשה של המבוגר שמולם. גם אם בשיעור הספציפי הזה הם ישבו בשקט, בסוף זה יצא להם מחור אחר.

 

אותי ואת אחיי ואחיותיי הקטנים חינכו לדרך ארץ בלי צ'ופרים וזה לא מפריע לנו להיות חברים טובים של ההורים. בבית שלנו הילדים יודעים שהמבוגר הוא הסמכות מתוקף היותו מבוגר, גם אם לא מכירים אותו.

 

אמנם אין לי ניסיון בחינוך ולא בעמידה מול כיתה, אבל לפני שנה הפעלתי עם חברתי קייטנה לילדים בני 5 ומאוד הופתעתי מהחוצפה ומחוסר הכבוד שלהם כלפי המבוגרים. חברה שלי ניסתה לקנות אותם בעזרת מדבקות ופרסים, אבל הסברתי לה את נקודת המבט שלי, וברגע ששידרנו לילדים שהמילה שלנו היא מילת ברזל (בלי להסביר להם, פשוט בהתנהגות שלנו)הם הפנימו והאווירה הייתה ממש כיפית גם להם וגם לנו. היו כמובן שובבים שבכל זאת ניסו אותנו, אז אנחנו המשכנו את הפעילות עם השאר וזרקנו לחלל האוויר משפטים כמו "רק מי שיושב בשקט ישמע את הסיפור" או "רק מי ששוטף ידיים יכול לקבל חומרים ליצירה" וכו' (השתדלנו מאוד לומר אותם על דרך החיוב ולא השלילה, כי ידוע ש"לא ולא ולא" כל היום זה מרתיע ומרחיק). הם הבינו את הסיבה והתוצאה (שהיה ביניהם קשר ישיר, הגיוני ומובן)ומכאן הם בחרו איך לנהוג כדי שלהם יהיה טוב יותר. ילדים בני 5! אז ילדים בכיתה ג' לא יבינו?

 

העיקר זה לשדר נכון את המסר. אם יציבים ולא מוותרים אז הילדים מכבדים ובהמשך גם מתחברים ואוהבים את אותם "אנשי מרות איומים".

זה ההבדל- הגיל

ילד בן חמש את יכולה לומר לו 'רק מי שיושב יפה מקבל חומרים ליצירה'
מה תגידי לילד בכיתה ג? רק מי שמקשיב בשיעור יקבל דף עבודה??

ככל שהגיל עולה, יותר קשה להשיג משמעת.
הילדים יותר מעזים להתחצף, פחות מפחדים לקבל עןנש. ולכן יש פחות אמצעים להרתיע אותם והולכים על דרך החיוב.


אני לא חושבת שזה נכון לתת צופרים בדרך קבע.
אני גם אחת שכן מבטיחה פרס על התנהגות טובה.
אבל כשאפשרי, אני נותנת להם לעבוד בשביל הפרס. לא נותנת אותו על פעם אחת התנהגות טובה אלא על צבירה של נקודות טובות במשך זמן. כל ילד לפי הזמן שמתאים לו.


אני מזמינה אותך לנסות ללמד שבוע בכיתה, עם המשנה שלך.
בלי צופרים ורק עם שידור מסר נכון.
תעדכני אותנו איזה אווירה כייפית הייתה לך בשיעור
בהצלחה!

משהו בתפיסה שלכם פה רקוב בשורש לדעתי. ככל שילד מתבגר הוא אמור להבין טוב יותר מה זה חוצפה ומה מותר ולא להיפך...

כמובן שילדים גדולים יותר מרגישים דחף גדול יותר להתחצף, אבל הם אמורים לפחד מזה מתוך עקרון-כי זה אסור ולא כי יהיה עונש.

 

כבר כתבתי בתגובה קודמת כמה הצעות ליצירת עניין בשיעור:

 

לדוגמא אם זה שיעור תנ"ך/הסטוריה/לשון אפשר להציע לתלמידים להעלות הצגה על החומר הנלמד. מי שלא לומד ומפריע לא יוכל להשתתף. לא בתור עונש, אלא פשוט הוא לא ידע את החומר אז באופן טבעי הוא לא ישתלב. זה יכול ליצור עניין גם אצל התלמידים הכי שובבים.(בד"כ הם אלה שהכי טובים בדרמה...)

 

אם זה חשבון, אפשר לחלק בסוף השיעור חידות מעניינות במספרים ומי שלא מתנהג יפה/ לא עומד בהספק (לא מדובר בילדים שניסו ולא הצליחו) לא יקבל. ופעם בחודשיים בערך המורה בודקת: אחרי סכום חידות מסוים שהתלמיד אגר-הוא לא חייב לפתור אותן, זה בשביל הכיף- היא נותנת לו פרס שקשור לחשבון: סרגל מגניב/ מחשבון קטן/לוח הכפל צבעוני וכו'...

ואפשר למצוא לכל מקצוע...

 

ובמקום "רק מי שמקשיב בשיעור יקבל דף עבודה" (כי מן הסתם זה לא יגרום להם לשבת בשקט...) אפשר לומר משהו כמו "מי שלא מקשיב לא ישתתף בהצגה" או "לא יקבל חידה"- בהתאם לשיעור הנלמד והדרך של המורה ללמד.

 

מה שאני אומרת זה שצריך ליצור קשר לוגי בין ההתנהגות להשלכות שלה. קשר ישיר, מובן לילדים והגיוני.

כמו: "מי ששבר כוס צריך לנקות" ולא "מי ששבר כוס צריך לשבת בחדר חשוך" כי אחרת אין קשר בין הסיבה לתוצאה. או "מי שמפריע למהלך השיעור ילך להשלים אותו במקום אחר/במסדרון/בחדר המנהל, או יצא כרגע מהכיתה ויצטרך להשאר עם המורה אחרי הלימודים כדי להשלים את החומר." חשוב לאכוף את האמירות האלה ולא לוותר. (גם אם זה דורש מהמןרה להשאר בביה"ס עוד שעה, הוא צריך לעשות את זה אם המטרה שלו היא באמת לחנך ולהועיל לילד ולא רק לגמור את יום העבודה). זה רק יגרום לתלמידים ליראת כבוד בריאה מהמורה. ויראת כבוד זה בדיוק מה שצריך להיות בין מורים לתלמידים, הם לא אחים ולא חברים.

 

לדעתי חינוך זה לא מקצוע ועוד מקור לפרנסה אלא ייעוד, והמורים שלא חושבים ולא מרגישים ככה רק גורמים נזק למערכת החינוך כולה.

 

 

ממש לא התכוונתי!

ואם התגובה שלי הייתה קצת חריפה, זה היה בגלל הזעזוע שלך מאנשי חינוך.
לי זה התפרש כזלזול וזה מה שגרם לי להגיב בכלל.

בכל אופן,
לא כל ילד מעניינות אותו חידות והצגות.
אבל את כל הילדים מעניינים פרסים.

אם לי היו אומרים שאם אתנהג יפה אשתתף בהצגה או אקבל חידה, זה היה גורם לי להפריע יותר.....


בכל אופן,
מאחלצ בהצלחה לכולנו!
שנצליח לגעת בתלמידים בדרך שהכי נכונה וטובה בשבילם ושרק תקדם אותם!

שבוע טוב!

זו גם הבעיה הקשה שלי. מנהל אחד אמר לי שמורה צריך להיות קצת שחקן. להיכנס לכיתה בביטחון ולשחק אותה קשוח.

שאדם מנסה לשדר חוזק פנימי זה עובד ומרתיע. בלי יותר מידי צחוקים ולתפוס קצר. להסתובב יותר בין התלמידים לצורך השגת הקשבה והרתעה.

בנוסף לפננות בבאופן פרטני אך מכבד לאותו תלמיד מפריע ע"י מבט או קריאה בשמו.

מי שלא מקשיב לקחת אותו בסוף השיעור לשיחת הבהרה שמצפה לראות שינוי, זה למענו ולעתידו וכו'.

אם לא עוזר לערב הורים שיידעו או מחנכת.

בהצלחה רבה !!!

ובנוסף גם לחזק מאוד את הדברים החיוביים- ברגע שתלמיד משתדל וכו לעודד!!!

אנסה את זה,

תודה רבה רבה על הפירוט!!

 

לגבי הרמקול.. מפחדת שזה רק יהיה בדיחה בכיתה

שמעתי על זה גם לא פעם,

אבל בתור תלמידה- מורה שנכנסה ככה לכיתה

זה היה אחלה סיבה לצחוקים 

 

אנסה את החיזוקים החיוביים

וגם שיחה אישית.. הלוואי שיעזור

תודה!

דברתי עכשיו עם המנחה.
חשוב להדגיש: את הבוסית. מי שלא יתיישר עם הקו הזה ייענש. שחצי כיתה תענש. וכשהנענשים יראו את הטובים מקבלים צ'ופרים ושהם עצמם סובלים עונשים זה יישר אותם.
דאגה ואכפתיות זה לא מעמד שווה או דמוקרטיה.בהצלחה

הייתי תלמידה.. וכן גמאני לפעמים שגעתי את המורים.. דיברתי לא בגלל להפריע פשוט התשעממתי לפעמים..
זה נורא פשוט את צריכה לשדר דיסטנס.. אין מקום פה להפריע שלא תחשבו על זה... מי שרוצה ללמוד שישאר בכיתה.
את צריכה ליצור סוג של יראה.. ככה לאט לאט הם יכבדו אותך

(תלמידה בתיכון) רואה על עצמי כשהקשר עם המורה לא נחמד ונעים אז פחות רצון  ללמידה...יש לי קשרים טובים עם המורות והצוות אז אני רואה איך זה משפיע עלי לטובה! כי יש מורות שהקשרים לא מי יודע מה ואצלם אני עושה בלאגן ושטויות!...גם ככה השיעורים נהיים יותר מענינם...

בתיכון זה נוער עם דעת. אפשר לפתח קשר כזה. הנער יודע להתאמץ...
ילדים יש ויש. 'חוסך שבטו שונא בנו'.
נראה לי.

אתמול היה נורא בכיתה אצלי! סוף יום אפילו בכיתי. דברתי עם המחנכת(כל מורה מתחיל לא מצופה שידע טבעית לנהל כיתה וטוב שהמחנכת תדע טת המצב ותנסה לעזור) והמצלתה היא לבוא עם ממתק (שוקלד ציפס) מי שיושב מקבל אחד מי שמשתתף מקבל סתם באמצע השיעור לתת לדרבן ילדים- היום אחרי השיעור אמרתי לה שזה עזר פלאים (נראה לי שיש שני סוגי ילדים יש את האלה שצריכים כאן ועכשיו ולהם מתאים השוקלד ציפס ויש את האלה שמספיק רק הניקוד וציפור בסוף כשמגיעים למספר מסויים. לכן לעשות את שני הדברים).
אבל זה עזר מעוד סיבה. התייעצתי גם עם המנחה ויצא מהשיחה שאמרתי ש" אני צריך ליישר את ההדורים עם כמה ילדים" הוא עצר אותי ואמר שזו טעות!! הוא אמר שזה נשמע כאילו שאני צריך לתת דין וחשבון.. אתה לא חבר שלהם!! אתה המורה!! בגישה הזו באתע לתלמידים והבהרתי להם בבטחון אני מחליט- בקול החלטי! אין שתי אופציות! אתה מיישר קו! ולא אני אעשה זאת- ואכן עזר לכמה אך תלמיד אחד אמר שלא אכפת לו מעונשים אמרתי לו שיצא מהכיתה (יצא בשמחה...) הבאתי לו עבודה לעשות. לא יעשה יתחיל להשאר אחרי הלימודים. אין תלמיד אחד ביסודי שלא מפריע לו להשאר הפסקות ואחרי הלימודים!! לא משנה מה יגיד לא להלחץ מזה שאומר שלא אכפת לו (אל תעיפי הביתה זה פרס.... לא להגיע לביהס!) צריך להעניש לא לתת פרסים. הוא יקלוט.
צריך מקל וגזר. מקל תקיף וגזר לרוב. מילים טובות ציפורים וכו.
זה מה שנראה לי. אני גם לראשונה בחיי מורה בכיתה ואפילו אין לי תואר... אז לא יודע כמה לסמוך במאה אחוז ל דברי אבל בכל זאת זה מה שנראה לי.

אני נכנס לכיתה ורושם למעלה בגדול את השעה שהם צריכים לצאת. אני נותן להם 5 דקות קודם הצילצול ואומר שזה מתנה ממני. כך הם מבינים שאני לא נגדם אלא לטובתם. כל הפרעה שלהם שבה אני לא מצליח לדבר בגלל הפרעות אני לוקח סטופר ומודד. זה הזמן שלהם ואני יכול להחזיר את הזמן של השיעור ובמקרה הצורך אפילו לגלוש לזמן ההפסקה שלהם. יש לחץ גדול בכיתה על אותם שמפריעים שבגללם כולם יצאו מאוחר יותר וכך יש שקט פחות או יותר (אל תצפי שיהיה שקט מוחלט, כי זה כמעט בלתי אפשרי, אבל יש אווירה של למידה ב"ה). כמו כן יש בלוח שתי טבלאות- טבלה של התלמידים הטובים שמשתתפים שמתוגמלים בסוף בהפתעה קטנה וטבלה של תלמידים שמפריעים. מי שנרשם עם שני איקסים לידו זה אומר עונש. ועל זה אין דרך חזרה...  

יצא חוזר מנכל האוסר נתינת ממתקים לתלמידים...

בנוסף אסור לקחת לתלמידים את ההפסקה...

שיחות אישיות וחיזוקים חיוביים הם המפתח.

 

הקושי היחיד הוא  של ילדיי קשב וריכוז שלא מטופלים...

מנסים לסייע ל5 אחוז מהאוכלוסייה על חשבון 95 אחוז

במקום לעזור להם בלי לפגוע באחר, זה פשוט אבסורד!!!!

תני לכותבי החוזר מנכל לנהל כיתה...
הרמבם כתב שילד לומד לקליות אגוזים. תרגום לימינו- סוכריות....
רק אומר...

בנוסף לדברי הרמב"ם יש גמרא במסכת תענית שמספרת על מלמד תינוקות אחד שתפילתו תמיד היתה נענית, וכששאלו אותו מה מעשיו הוא אמר שהוא מחלק דגים לילדים שלא רוצים ללמוד ובכך כולם לומדים... אז שמחברי חוזר המנכל יספרו לחז"ל איך לנהל כיתה... 

בס"ד 

"חוזר מנכ"ל" בנוגע לחלוקת ממתקים... -שטויות והבלים !!! ישנם תלמידים שנתינת ממתק על התנהגות ולמידה טובה, משנה ומשפרת פלאים את כל יחסם החיובי לשיעור ולחומר הנלמד בכיתה!

 

אני כותב זאת כמורה עם ניסיון מוצלח של למעלה מ- 20 שנות הוראה, ב"ה (לא שאין לי ימים ושעות קשים בהוראה, אך - ברוב הפעמים - יחס חיובי, מילים טובות ומעודדות, חיזוקים חיוביים כממתק / פרס בהתאם לניקוד מצטבר, עושים את שלהם - ועוד איך...)!!!

 

מה שכן חשוב לדעת, הוא: עדיף, כאשר מורה מחלק/ת לתלמיד/ה מצטיין/ת ממתק, שהממתק יהיה ללא תוספת סוכר וחומרים משמרים למיניהם. - במבה, ביסלי, ,מקלות מלוחים' וכד'... - יכולים 'לעשות את העבודה' - את מלאכת העידוד והחיזוק על עניית תשובות והתנהגות חיובית בכיתה ובביה"ס - כנדרש!!!

 

בנוסף: חיוך והארת פנים אל התלמידים, חיזוק מעשים חיוביים - גם בהם יש ע"מ לשפר את התייחסותם הטבעית החיובית של רוב התלמידים/ות לשיעור ולנלמד בו!!!

יש כאלה שאלרגים לזה גם בריח.

שמא חוזר המנכ"ל מנסה גם למנוע מצבים של מתן מזון אלרגיני לילד אלרגי..

 

מן הסתם לא ניתן לסמוך על דיברו של תלמיד בעניין הזה,לא מעט ילדים ירצו לקבל את הפרס למרות שאסור להם.אני לא מורה, ואני לא יודע אם ניתן לכם מידע מסודר ומוודא בנוגע לאלרגיות של התלמידים, אבל זו נקודה שעלתה לי בכל השרשור הזה

קונים מקופת כיתה מ-"הכל השקל" כמות נחמדה של הפתעות ....הם תכלס פשוטים אבל הם מדרבנים ונראים יותר גדולים מ4 עדשים או משו כזה...(ככה עשו לי גם ביסודי..)

עוד משהו- להביא בובה (לנו נגיד הביאו את הברווז המצפצף) בובה כלשהי וכשהמורה רואה מישו מדבר ישר היא שמה את הבובה על שולחנו וככה לאט לאט עד שהשיעור מסתיים..מי שהבובה אצלו ברגע שהשיעור הסתיים עושה בטחן על השיעור

מעלות בדבר: 1.אף אחד לא רוצה בוחן 

2.יותר ריכוז ולמידה למפריעים כי אולי הם אלא שיצתרכו לעבור את הבוחן שיעור הבא....

בכיתה שלנו בזמנו (50 תלמידות) זה עזר מאדדדדד!!!

כשאת נכנסת לכיתה אל תדברי,תעמדי לייד הלוח וכל דקה שהתלמידים לא יושבים בשקט את כותבת על הלוח ואלו הדקות שישארו כולם בהפסקה.מנסיון זה תמיד עובד
תכתבי על הלוח נקודות לפי טורים,תורידי ותעלי לפי המצב בשיעור
עדיף שהתגמול יהיה פרס ולא ממתק
לפתח קשר אישי בכל הזדמנות

מבינה אותך, כשהולך קשה אז זה סיוט שפשוט מחכים לסוף שנה מהיום הראשון.
אבל זה יכול להיות אחרת....
דבר ראשון אמרת שיש לך קול חלש ואת לא יכולה לצעוק,זה בסדר.לא צריך לצעוק... אני אישית הייתי בסירה הזו והגעתי למסקנה שכשאני מרימה את הקול הם פחות מקשיבים והם מרגישים שאת לא משתלטת עליהם ולכן את צועקת. אז פשוט התחלתי לדבר בשקט. וגם כשאת צועקת את לא רגועה וזה גורם לאוירה לא נעימה והיא מלחיצה את התלמידים,מה שגורם שעוד בלגן ורעש.. אז תשימי לב שאת מדברת ברוגע,לא רק לא לצעוק..
מה שאת משדרת לתלמידים זה משפיע ממש על כל האוירה בכיתה.
אם יש תלמיד/2 שהם בולטים בהפרעה שלהם אז תאמרי לו/להם שבהפסקה יגשו אליך לשוחח איתם...
ופשוט תסבירי להם בשפה שהם מבינים שאת יודעת שהם ילדים טובים ובוגרים ושאת מצפה מהם לראות התנהגות שמתאימה להם. תגידי ששיעור הבא את תעקבי אחריו באופן מיוחד לראות אם הוא מצליח להתגבר ולהתנהג יפה. אם הוא מצליח כמובן תשבחי אותו בסוף השיעור.
מנסיון שלי זה עובד! התלמידים רוצים הרי שהמורה תאהב אותם ותתיחס אליהם בכבוד ותציין אותם לשבח. בעיקר בגילאים האלה יש לי נסיון..
ועוד דבר, תעשי כללים לשיעור שלך.שהתלמידים ידעו שאצלך יש כלל א. כלל ב. כלל ג. ואת לא מוותרת עליהם בשום אופן.
את בהחלט יכולה לתת פרסים על הצטיינות בעניין הזה..

בהצלחה! ההתחלות קשות אבל את תתגברי ותהיי מורה מצוינת ואהובה בעז'ה.

ילדים מאוד אוהבים לשמוע סיפור. סיפור אישי עוד יותר טוב ואח תקשרי לנושא הנלמד
מתחילים לספר מושכים את המילים עד שלאט לאט כולם סותמים את הפה ומקשיבים...
2. כשלמדתי ביסודי הייתי עושה מצטייני תפילה בכיתה ש שממש היה קשה להתחיל אתם את הבוקר. צוברים נק- 10 נק מקבלים פרס. היה לי רישום מדויק והתמדה בזה שנתיים. הם ידעו למה לצפות וזה הכניס סדר
3. מערך שיעור מעניין- אפשר להכניס בכל נושא כמעט הצבעה- נותנים לכל ילד שני פתקים אחד אדום שני ירוק ומקריאים משפט. הילדים מרימים פתק אם חושבים שזה נכון/ לא נכון
4. תמונה- מה זה? איפה זה צולם? מה קורה בתמונה? ולקשר לנושא
פתיחת השיעור חייבת להיות מעניינת. אח מסבירים ואז כותבים. ברגע שיש סדר הילדים יודעים למה לצפות וזה נותן בטחון לך ולהם.

בהצלחה!!

לצערי, חלק מההצעות כבר ניסיתי.

לא עבד.

הניקוד (הכיתתי) לא מעניין אותם, מזמן הם התייאשו ואמרו לי-

המורה אין מצב אנחנו לא נגיע לזה בחיים..

ערסים קטנים שלא מעניין אותם ממתקים או פרסים.

(ככה זה בכיתת הבנים, אצל הבנות זה עובד פחות או יותר ב"ה)

היום, בעידוד הסגן של ביה"ס, השארתי ילדים בכיתה אחרי השיעור.

נראה אם זה יעבוד, הם כלכך כעסו שאני מקווה שפעם הבאה זה ירתיע אותם!

 

אגב, נכון שסמכות זה העיקר,ולא פרסים או ממתקים, 

אבל לצערי מסכימה עם מה שנאמר פה- זה דור אחר.

תנסי רק עם סמכות, ולא תצליחי להוציא מילה מהפה.

 

לגבי הקול- כך חשבתי גם אני, שצעקות מראות על חוסר שליטה.

אז אני לא מתכוונת על צעקות כמו: שיהיה פה שקט! לשבת! לא לקום! לא לדבר!

-לא. זה אולי מעיד על חוסר שליטה.

אבל כשאני מסבירה חומר, אומרת מה השיעורי בית, או מה צריך לעשות עכשיו-

חייבים לצעוק. אחרת.. המורה! אני לא שומע כלום! למה את לא אומרת בקול!

או הכי גרוע- אני רוצה לעבור קדימה כדי לשמוע יותר טוב..

זה הדבר הכי נורא, להעביר מקומות,

אח"כ אי אפשר לעצור את זה וזה עושה המון בלאגן.

 

בהצלחה לכל המתחילים/ות

הלוואי שמשו ישתנה בדור הזה 

 

המלצה נוספת שקיבלתי-

אחרי כמה פעמים שאת משאירה אותו בכיתה,

ולא עוזר,

לשלוח מכתב להורים.

ליידע אותם במצב, כמעט תמיד זה עובד (כך טוען הסגן שלנו...)

 

קצת (הרבה) כאב.
 

לא אתייחס להכל אבל כן אתייחס למה שכתבת כאן.

 

דבר ראשון, לא משנה מאיפה ילד מגיע, מה הרקע ממנו בא או איזה סוג אנשים הוא מזכיר לך - 

ילד הוא ילד. אל תשכחי את זה. הוא נשמה יקרה שהופקדה בידיך, וגם אם את לא המחנכת (אם כן האחריות גדולה יותר) יש לך פה פיקדון יקר ויש לך תפקיד משמעותי בחינוכו ועיצוב אישיותו (כן, הוא בגיל שהוא עדיין מתעצב גם אם נדמה לך שמה כבר תוכלי לשנות). 

התפקיד של כל מורה ודמות חינוכית היא לשמור על הקיים ולפתח את הדרוש פיתוח, ויותר חשוב מידיעת החומר הנלמד זה לחנך תלמיד להיות בן אדם, ולא חסרות הזדמנויות כאלו במהלך השיעור.

 

יודעת מה למדתי בזמן שלימדתי?

שמה שחשוב כשבאים לעבוד עם אנשים ועם ילדים בפרט זה מחשבה טובה עליהם, לימוד זכות (ביני לבין עצמי, לא לראות בהם מפלצות קטנות שרק רוצות למרר לי את החיים. הם לא!), דוגמא אישית, שלוות נפש ובטחון במקום שלך, ידיעת התפקיד שלך, הכנת מערך טוב שהוא גם מעניין וגם מתאים לרמה של התלמידים, מתוכנן לרמת הפרטים הקטנים מבחינת ציוד, משימות מאתגרות וכיפיות שחוזרות על הנלמד למי שמסיים, משמימות שמתאימות למי שמאותגר קצת וקשה לו מבחינה לימודית, קשיים צפויים ואיך תתמודדי איתם, לאפשר לתלמידים לבטא את עצמם, ללמוד דרך משחקים, לחזור על הנלמד באמצעות משחק, לשלב יצירה כלשהי, לאפשר להם לבחור בין משימות/ באיזה סדר לבצע (כמובן באופן שתשמר המסגרת של השיעור ובתוך מסגרת זמן ברורה שהצבת לך קודם)- זה יגרום להם להרגיש שגם להם יש חלק משמעותי במהלך השיעור, הם משפיעים, לשמוע מהם מה מעניין אותם בדרך כלשהי, להעריך את התלמידים בדרכים אחרות מאשר מבחן..יש כל כך הרבה היום ברשת כל כך הרבה אתרים ומורים שתורמים מכישוריהם לטובת כלל ציבור המורים. 

וחשוב לבוא ברוח טובה, עם חיוך, ועם שדר פנימי אמיתי - אני רוצה בטובתכם. אני אוהבת אתכם. רוצה בהצלחתכם ובהנאתכם ובואו נהפוך את הלמידה לתהליך כיפי וחוויתי. אפשר אחרת אבל עדיף את הכייפי. 

 

הם קולטים שדרים כאלו, מניסיון.

 

לגבי שיטת הניקוד- על אף שהשתמשתי בה היא גזלה זמן רב מהשיעור. צריך למצוא שיטה שתהיה מוגבלת בזמן..עכשיו מצאתי את זה ובאתי לשתף ורואה שהוכן כאן מראש שרשור מיוחד סרטון על ניהול כתה

http://itu.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=a4a00901-3532-48d8-a763-0d3b60eccf6d&lang=HEB

http://itu.cet.ac.il/ 

https://www.itu.org.il/?CategoryID=2177

אלו אתרים שיכול לעזור לך מאוד 

 

לגבי התלמידים שקשה להם - אולי תהליך של עיצוב התנהגות יוכל לעזור (תערכי תצפיות עכשיו כך שאחרי החגים כבר תוכלי להתחיל בתהליך השינוי עצמו, אם תרצי הסבר מוזמנת לאישי).

לפעמים שיטת הפרד ומשול, בייחוד כשאת מעבירה תהליך את המנהיג של החבורה (אם ישנו כזה), יכול להשפיע על השאר. 

 

לצעוק?להרים את הקול? אני לא בעד. ואת גם לא צריכה לגמור את הקול שלך. 

זה אולי משפיע לטווח קצר אבל בפעם הבאה, כשבאמת צריך להראות זעזוע ממעשה של תלמיד, איך תבטאי אותו? תצעקי יותר חזק? זה לא הפתרון.

כמו שאמרת - זה לא מראה על יותר מדי סמכות. אולי על פחד שהכתה תצא מאיזון.

עדיין לא מצאתי לגמרי את הנוסחה המדויקת לכל כתה, אבל לא לדבר עד שלא כולם בשקט. אם צריך לחזור על אותה המילה כמו תקליט עד שכולם, ללא יוצא מן הכלל, יהיה בשקט. זה יכול להיות יעיל יותר כשהם יודעים שהם עלולים להפסיד משהו שהם רוצים. 

להעביר את האחריות על הלמידה לתלמיד - כמו שלך יש תפקיד ללמד, לתלמיד יש תפקיד ללמוד ולעשות כל שביכולתו בכדי לתרום למשימה הכתתית הזו. המטרה שלך היא לפעול בכיוון הזה - שהם ידעו שזו אחריותם, נראה לי זה חלק מהחינוך ולא בשיטה של ענישה, אלא בשיטה נכונה של פיתו לומד עצמאי. 

בנייה של נדבך חשוב במי שיהיה הבוגר של המחר. 

 

ולפני הכל - תתפללי עליהם. שיקלטו את החומר. שיאהבו את הלימוד. שיהיו טובים. 

 בהצלחה!

וכל העוסקים בצרכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם (מקווה שציטטתי נכון..השעה וזה)

מורה קשוחה שלא "שמה" על התלמידים. מענישה, לא מתחשבת ב"אבל אבל", שמה גבולות ברורים. בסוף גם יאהבו אותה יותר. הם זקוקים לגבולות האלו. תחזקי את הבטחון העצמי שלך טוב טוב. את טובה ואת מעולה! את אומרת את המילה בכתה ולא אכפת לך מה הם חושבים עלייך! 

 

תאמיני בזה טוב והם בעז"ה יקלטו את המסר שהם לא מאיימים עלייך.

 

יקרה, את בשליחות קודש. הם זקוקים לך שתציבי את הגבולות האלה.

 

 

המון המון סיעתא דשמיא!!!

מגניב לראות פה ריכולים של מורים\מורות מאחורי הקלעים...

זה נוח כי יש לך חשבוניות מרוכזות ואתה לא מאבד אותן.