אנלא יודע מה נסגר אבל מאז היותי על האדמה לא הצלחתי להתאים את הניגון הזה לקצב... מה הבעיה? הניגון או אני?
מישו פה מצליח?

)ההוא גבראאנלא יודע מה נסגר אבל מאז היותי על האדמה לא הצלחתי להתאים את הניגון הזה לקצב... מה הבעיה? הניגון או אני?
מישו פה מצליח?
אכן משהו לא 100 מסתדר פה..
איזה ניגון? רוצה לשתף תווים? נשמח!
ולא, אני לא יודע לקרוא תווים אז זה לא רלוונטי, ויש לי מטרונום אבל בכוונה אני לא השתמשתי בו כי הסיבוך הוא להתאים את הניגון לפעימות של המטרונום אז פשוט ניגנתי אותו בלי קצב
נפש חיה.ואין לי מושג איך עושים כדי כן לשמוע
בבחינת 'אין לחם תאכלו עוגות'...
יש את הכונן של הדיסקים, אז בסביבה שלו (לידו, מעליו, מתחתיו...)יש חור עגול, שמה מחברים אוזניות, את הקצה השני שמים באוזן ומפעילים קובץ שמע כלשהו במחשב וכו'
ההוא גבראאז הבעיה היא שאם יש משו שעושה קצב (תופים, מטרונום, סתם שלומבון באטרף עם שולחן...) אז אני לא מצליח להלביש את השיר על המקצב
אתה מנגן על קלרינט?כמה זה מסובך ללמוד את זה לבד בבית בהנחה שאני מאלה המלומדים בקלות.....?
סתם הצצה לשגרת חייו האפורה של מי שרוצה להיות רציני בקלרינט...
אתה יושב בארץ גזירה בלי אנשים
(כדי שלא ירביצו לך...) ועושה כל צליל מלמטה עד למטה, חזק, בכל הווליום, 20 (!!!) שניות... (זה לוקח בערך רבע שעה, ככה כל יום)
ואז יש את האימון הזה...כשכל פעם עולים חצי טון
בערך שעה כל יום... עד שאתה מת משיעמום...
וכהנה וכהנה... אבל זה ממש כיף, יאללהלך לאברהם בלטי, קח אצלו כמה שיעורים ותמשיך לבד, חוץ מסבלנות אין שום סיבוך בללמוד לבד (להיפך, ללמוד עם מורה קבוע זה סתם בזבוז זמן וכסף, לומדים רק לבד)
נפש חיה.ב. השכנים סבלו את החצוצרה הם יסבלו גם את זה!!!
נשרוד את זה.
אם את רוצה להבין מה בדיוק הקטע של האימון הזה בשביל לעשות אותו אז תשאלי אותי באישי
יהיה לי קלרינט אח"כ נבין למה עושים כל דבר.
כבר הרבה זמן אני רוצה אבל עוד לא יצא לי להתחיל ללמוד.
זה קצב 4\4 אבל זה לא מתחיל ישר ב- 4 אלא יש כמו קידומת לפני כן ולכן זה לא נשמע 4, וגם יש מלא טריולות או איך שקוראים לזה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)