בערך ככה.


קפוא בחוץ אז בפנים.
אבן גוק ילדה טיפשה.
אני מתחילה לגמגם.
חיימשלי.
היא במתח
אני חברה שלך-
מאשרת
הקדמות וזה.
אחד אחד.
לא מסתכלת לה בעיניים. חבל להרוס את הרצף הזה.
גומרת.
דמעות. (הצלחתי, וואו)
שני דברים.
תודה.

אני שמחה שעשיתי אתזה.
היא גם שמחה.

תודה שיש אותך. אהובה.
תודה שאת אוהבת אותי בלי לשאול שאלות.
מתה על העיניים שלך.

ממ כלום כלום הכל טוב.


(אני מפחדת.
שזה.
יציף.
ולעזאזל זה עם כל השבט שיודע בדיוק מה היה ויחשוב כל הזמן מה אני חושבת וירחם במבטים.
אופ)


מעניין כמה זמן זה עוד יימשך
#אין_על_מורות_מעופפות.

ישלי את הכישרון הזה לבכות באמצע המצברוח הכי טוב.

אני צכה אותם.
אי אפשר להיות עצוב ליד החבורה שלנו.

כואבת לי האצבע ברגל ממש ממש.
ווע

שתגיד את המילים הנכונות

עכשיו קראתי מהתחלה.
זה כיף להישאר חסר מילים? לא תמיד.

אני לא מאמינה שאשכרה עשיתי אתזה.
באמת לא מאמינה.



("הייתה עכשיו שעה של שקט"
?
"פשוט שקט כזה
"הנה, תקשיבי שניה, את שומעת את הדממה הזאת? כמו במדבר"

אהבה שלי.)