לא הבנתי מה קרה שם

אבל זה נראה נחמד...

ותודה על הפרסום לחתימה שלי

(כידוע שאין דבר כזה פרסום רע..)

אנו מחליטים שברוגע לא אשם.

קודם כל ציף ציף כבר סגרה את הדיון.

וגם לא דנים בלילה.

וגם מה שרפה עכשיו? כל האדמה כבר רטובה מהגשם..

מה ר' צדוק אמר?

וגם יש דין בדיני נפשות שאם כולם מחייבים (במקרה הזה אתה וצ"ע) אז הנאשם יוצא זכאי

עדה  

סתם
בחייאת
עזבו אותו
מה הוא עשה לכם?

וצריך רוב של יותר מאחד, לא?

מלך

הבטחת לי משהו להיום..

אתה ו@צריך עיון הפכתם בזה הרגע לעדים זוממים!

זה לא כ"כ המקרה שלנו ב"ה..

כתוב גם שאין עד נעשה דיין...

לא תהא שמיעה נראה לי אומר שאם הדיינים ראו את זה בלילה (שזה לא זמן שאפשר לדון)

אז הם יכולים לדון על זה ביום אאל"ט

בגלל שראית ביום אז אתה לא יכול להעיד על זה

בעיקרון אם דיין ראה את זה ביום הוא יכול לדון על זה- אם אחרים מעידים בפניו או שהוא מעיד בפני אחרים. 

אא"כ הוא נחשב כבר עד (נראה לי תלוי בכוונה שלו בשעת הראיה) ואז אין עד נעשה דיין.

ואפילו ר"ע שאומר שעד נעשה דיין- זה לא בדיני נפשות (כי צריך "והצילו")

אהה ורק דיני נפשות גומרים בלילה.

אני לא בטוח בכל זה..

פתחתי עכשיו את הגמרות.

יש כלל ש"אין עד נעשה דיין" פירוש- מי שהעיד בדין או רק התכוון להעיד (כמו ב 3 שנכנסו שהם צריכים לבחור בהתחלה) לא יכול להעיד באותו דין. ור' עקיבא חולק על זה ואומר שכן יכולים להעיד, הגמ' אומרת שבדיני נפשות ר' עקיבא יסכים שא"א כי צריך "והצילו" ואם ראית את המקרה אתה לא יכול לנסות לזכותו בדין.

בר"ה כתוב שאם דיינים ראו את הדין הם יכולים לדון לפי זה כי "ולא תהא שמיעה גדולה מראייה" יש מחלוקת בראשונים אם זה רק בדיני קידוש החודש או גם בשאר הדינים (וב- 3 שנכנסו גם אפשר כי החולה חילק את נכסיו לפניהם וזה כמו הודאת בעל דין).

אבל אם הדיינים ראו את הדין בלילה- אז בגלל שא"א לדון בלילה- הם לא יכולים לדון אח"כ ביום ע"פ ראייתם כי זה כבר נקרא עדות ואין עד וכו'.

ואני כאן בתפקיד הסנגור ולא הדיין.

מה שכן אותך היה צריך לפטר מדין רודף (מלשון מחפש אנשים בפינה) ועוות הדין

הצדק*

האם לאשה מותר לדון דין תורה?

ממספר מקורות משמע שלנשים אסור לדון, המקור הראשון הוא מהירושלמי:

ר' יוסה בי רבי בון רבי חונה בשם רב יוסף נאמר כאן שני [שם יז ו] על פי שנים עדים ונאמר להלן שני [במדבר יא כו] וישארו שני אנשים במחנה מה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים

ירושלמי יומא ו.

הירושלמי ביומא לומד גזרה שווה מהפסוק לגבי אלדד ומידד שהתנבאו במחנה על דיני עדויות. וכמו שאצל אלדד ומידד כתוב "שני" ומדובר רק על גברים ככה גם בעדות שכתוב "שני" מדובר רק על גברים.

כלומר מהירושלמי ביומא עולה כי יש משהו מאוד פורמלי האוסר על נשים להעיד.

המשנה בנידה אומרת:

ותנן: כל הכשר לדון - כשר להעיד

בבלי נדה נ.

על בסיס הכלל שכל הכשר לדון כשר להעיד, ולפי הירושלמי שאומר שאישה שלא יכולה להעיד גם לא יכולה לדון. כלומר על פי מקור זה יש זיקה בין עדות לדין.

הגמרא בקידושין אומרת:

שום תשים עליך מלך... מקרב אחיך - כל משימות שאתה משים לא יהיה אלא מקרב אחיך. אמר ליה רב אדא בר אהבה: ואפילו אמו מישראל? אמר ליה: אמו מישראל - מקרב אחיך קרינא ביה.

קידושין עו:

כלומר, אומרת הגמרא שעל כל עניין שררה לישראל צריך שאמו תהיה מישראל והגמרא אומרת שצריך מלך ולא מלכה ואם כן ניתן לדייק שלכל שררה אישה מותרת חוץ ממלכות שרק ממלכות אסורה האישה משום שררה

הרמב"ם פוסק:

אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה, וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש

רמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכה ה

על פי הרמב"ם אסור לאישה לדון כי זה תפקיד בעל שררה ואישה פסולה לכל דבר שבשררה.

כלומר הרמב"ם כותב במפורש שאישה אסורה לכל שררה. ולכאורה, אם נתגבר על בעיית השררה ונגיד שאין בתפקיד מסוים שררה לאישה יהיה מותר לנשים לשאת בתפקיד.

וכך אכן משתמע מהריטב"א בשבועות דף ל.

השולחן ערוך בחושן משפט כותב שלאישה אסור לדון והסמ"ע והגר"א אומרים שזה בגלל סברת המשנה בנידה והלבוש אומר שזה טעם זר שלא מצינו לו מקור. ושלושתם לוקחים זאת לדין ספציפי לאסור לאישה לדון על פי דעה זו לנשים אין בעיה של שררה אלא רק לפסול דיינות

אולם ערוך השולחן חולק ואומר שיש כאן הרחבה לכל הדינים ולא רק לדיינות נשים. ושררה לנשים אסורה תמיד

סברות להתיר לאישה לדון

הסברה הראשונה היא למה לא? הרי אין בתורה מקור לאסור.

הסברה השנייה שעליה  מתבססים רוב הראשונים זה דבורה שהייתה שופטת ואליה עלו כל ישראל למשפט ובתנ"ך כתוב בפירוש:

                   "ויעלו אליה בני ישראל למשפט"

שופטים ד:ה

והסברה השלישית היא על פי בבא קמא טו:

והמית איש או אשה, השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה

ואם כן, על מנת לחייב אישה במיתה צריך לדון אותה למיתה. ואם כך יוצא שניתן לדון נשים ועל פי המשנה בנידה שכותבת שמי שנידון יכול לדון. על פי זה ניתן לנשים להיות דיינות

סברות ראשונים

הראשונים במספר מקומות ( תוספות נידה נ. וגיטין פח: וריטב"א שבועות ל.) מגיעים לכך שלנשים אסור לדון ומיד הם מקשים מהמקרה של דבורה.

התוספות כותב:

כל הכשר לדון כשר להעיד - וא"ת והרי אשה דכשרה לדון כדכתיב בדבורה והיא שופטה את ישראל בעת ההיא ובשלהי פ"ק דב"ק (דף טו.) דרשינן אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכי היכי דהאי קרא מיירי בנדונין מיירי נמי בדיינין כדדרשינן בהמגרש (גיטין פח לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים ואשה פסולה להעיד כדאמר בפרק שבועת העדות

תוספות נידה נ.

מניסוח הקושיה של התוספות נראה שהבעיה העיקרית היא שאישה דנה ולא מצד שררה לנשים

לעומת זאת הריטב"א בשבועות ל. מנסח את השאלה מדבורה לא מצד העובדה ששפטה אלא מצד העובדה שיש כאן בעיה של שררה וכך כותב הריטב"א:

ומה שאמר הכתוב על דבורה (שופטים ד') והיא שפטה את ישראל, וכתיב נמי ויעלו אליה בני ישראל למשפט, זה שהיו מתנהגים על פיה לא בתורת מינוי, דהא אמרינן בספרי שום תשים עליך מלך (דברים י"ז) ולא מלכה והוא הדין לשאר משימות, אלא שמתנהגים על פי עצתה, או שקבלוה עליהם לדין שהמקבל עליו לדין ולעדות קרוב או פסול דינו דין ועדותו עדות כדאיתא בפרק דיני ממונות (סנהדרין כ"ד א').

תוספות

התוספות עונה מספר תשובות:

ומדבורה דכתיב בה (שופטים ד) והיא שופטה את ישראל אין ראיה דאשה כשרה לדון דשמא לא היתה דנה אלא היתה מלמדת להם הדינים א"נ שמא קיבלו אותה עליהם משום שכינה

התשובה הראשונה של תוספות היא שדבורה הייתה מדברת על פי הכתוב כלומר סוג של גזרת שעה, התשובה השנייה היא שדבורה לא הייתה דיינת אלא הייתה מלמדת דיינים, מכאן פוסק הברכי יוסף שניתן לנשים לפסוק הלכה ואכן אף אחד לא חולק על זה

כלומר, תוספות אומר שניתן להתיר אישה בגלל "קבלה" כלומר אם קיבלו אדם מסוים אין בעיה כשיש קבלה.

הריטב"א בשבועות ל. כותב שהיו מתנהגים על פי עצתה. כלומר דבורה הייתה מעין מנהיגה רוחנית אולם לא סמכות מחייבת

כלומר, דבורה הייתה שופטת, ניתן להבין שופטת בשני מובנים. כשופט בבית דין או כשופט ששומעים לעצתו. על פי הריטב"א רק הקשיבו למה שהיא אומרת אולם זה לא מחייב כסמכות ולפי התוספות דבורה הייתה שופטת על פי הוראת שעה או שלימדה את ישראל דינים.

הרמב"ן כותב בחידושיו על מסכת שבועות דף ל.

ושמעינן ממתני' דאשה אינה כשרה לדון דכיון דפסולה להעיד פסולה לדון כדתנן (נדה מ"ט ב') כל הכשר לדון כשר להעיד וכלל גדול הוא ולמדין ממנו, וכן אמרו בירושלמי שאין האשה מעידה ואין האשה דנה, ומאי דכתיב (שופטים ד') והיא שופטה את ישראל פירושו מנהגת שעל פיה ובעצתה היו נוהגין זה עם זה כדין מלכה, ואף על גב דאמרינן בספרי שום תשים עליך מלך ולא מלכה נוהגין היו בה כדין מלכה, אי נמי מקבלין היו דבריה ברצונם.

הרמב"ן אומר שלאישה היה אסור לדון ומה פירוש והיא שפטה את ישראל?

·         התשובה הראשונה של הרמב"ן היא שנוהגין בה כמלכה למרות שאין בה מינוי

·         התשובה השנייה של הרמב"ן היא ששמעו אליה ברצון.

סיכום

ראינו מחלוקת ראשונים איך להבין את הקושי מדבורה

או שנגיד שהיה פה הוראת שעה או קבלת דיין פסול או שנגיד שלימדה דינים

הרמב"ן פוסק שאין בעיה בשררה לנשים והריטב"א אומר שלנשים אסור כל שררה

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים