"כשהאדם יודע שכל מאורעותיו הן לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא"

או יותר נכון - הקריטריונים למה שיגרום לנו לאושר.

משל למה הדבר דומה -

למי שמזמין סושי הביתה ונוזף בשליח - איפה הפיצה שלי?

מהן המטרות שאנחנו מציבים לעצמנו?

ללמוד.

לעבוד.

לדאוג לבית.

לכבד את ההורים.

להיות מול טלויזיה תקינה כשיש מכבי.

לצאת לדייטים.

לבלות.

להתחתן.

לשתות ויסקי איכותי.

לגדל משפחה.

לחזק את הקשר עם החברים.

לדאוג לילדים.

לו היינו מציבים את האושר כמטרה מוצהרת.

לו היינו טורחים וקונים יומן ובכל יום שואלים את עצמנו

מה עשיתי היום שקירב אותי לאושר?

מה עשיתי היום שריחק אותי מהאושר?

מה אעשה מחר כדי שאהיה קרוב לאושר יותר מהיום?

בקרה וביקורת עצמית על בסיס יומי, שבועי, חודשי

לגשש ולהבין במאי עסקינן בכלל

אז אולי האושר לא יבוא מיד,

אבל הוא יהיה יותר קרוב מעכשיו

ובכלל נגבש לעצמנו מושג מסויים של למה אנחנו מתכוונים

כשאנחנו מדברים על אושר.

אבל תכלס אנחנו לא ניישם את זה,

כי אנחנו עושים מה שכל האנשים סביבנו עושים.

מי מחפש ככה את האושר?

אנשים קמים בבוקר הולכים לעבודה ולימודים 

ומפזרים ילדים במוסדות

כמה אנשים מסביבנו מחפשים אושר בפועל?

ולמה אני כמעט ולא מכיר כאלה?

אולי כי זה לא "נורמלי"?

אולי כי זה לא "לגיטימי"?

זה המכשול התודעתי הגדול שצריך להתמודד איתו

הנכונות לחיות בהצהרה ובמעשה -

אני תר אחרי האושר, אני חוקר את האושר

אני מחפש כל יום את חיי האושר שלי.

ואגב לא ברור שזה צורך ממני להימנע ממה שאני עושה

אני עושה את אותם הדברים במהלך היום

אבל שאלת האושר נוכחת - כאמת מידה

כל דבר שאני עושה, וכל אופן שבו אני עושה את הדבר

ייבחן אפוא על פי אמת המידה של האושר

עד כמה הוא מקרב אותי או מרחק אותי לאושר

ואיזה שינויים זה מחייב אותי לעשות

ככה לשאול את עצמי כל יום ויום מחדש

@סביון

לדעתי לגמרי נכון.

אני חושב שצריך פשוט להיות שבע רצון מהמצב הנוכחי שלך (לקבל אותו כמציאות הנתונה בא אתה חי)

ולנסות לעשות ממנו את המקסימום . אם אתה רוצה סיכום יפה ומדויק של זה :

ולדעתי רק ככה משיגים אושר אמיתי ובעל משמעות להבדיל מהנאה .

יש שיר של להקת pantera שהם מדברים על זה שהם לא מסוגלים להיות מאושרים

ויש שם את השורה

I can't reach happiness so i'll take pleasure instead

וזה מתאר יפה את המצב ההפוך ממה שאני מאמין בו

יש עוד מקום שמתאר יפה את המצב שאני חושב

שגורם לאושר אמיתי : ישנו משל מפורסם 

שנקרא החקלאי ושלושת בניו ש- לה פונטיין כתב גרסה

שלו שהיא מאוד מפורסמת ( הסיפור על האב שעל ערש דווי

אומר לבניו שיש אוצר טמון בתוך האדמה שהוא מוריש להם

אבל לא אומר להם איפה , הם משקיעים מאמצים רבים בחיפושים

תוך כדי חפירות רבות באדמה . הם מגלים כי אין אוצר אך עקב

החפירות הרבות פוריות האדמה עולה מתמיד והם זוכים בעושר

רב למרות שאין אוצר . אני תמיד פירשתי שבין היתר מוסר ההשכל

הוא שהשקעת מאמצים רבים במטרה נעלה היא שתוביל לאושר.)

המשפט מהמשל שמתאר את המסר הזה יפה זה העצה שהאב נותן להם

כדי למצוא את האוצר:

Travaillez, prenez de la peine ; C'est le fonds qui manque le moins .

בתרגום חופשי :תעבדו , תספגו את הכאב ,העומק הוא שחסר

(כדי למצוא את האוצר - כלומר העבודה הקשה היא מה שדרוש

כדי להתעשר -משל ללהיות מאושר ).

או זה מה שאמר ההוא במשל

(שאני לא לגמרי מסכימה איתו בעצם.

אז לא יודעת.)

חוסר ביישוב הדעת. 

הספקים מול ציפיות.

בטח מבוגרים אומרים  "רק בריאות" "רק בריאות" 

אל תחפשו בדרך אושר

תחפשו את האושר שבדרך

יענו-תראו דברים טובים הדרך שאתם עוברים בה וזה ייתן סיפוק שיביא לאושר מיידי!

רוצה שאני יערוך? (למרות שאנלי מושג איך)

איך?

לא אכפת לי..

יש משו בזה..את צודקת בהחלט

לא יודעים להודות על הטוב, בד"כ הדברים הכי בסיסיים כמו בריאות, עצם זה אני רואה, שומע, הולך בכוחות עצמי ועוד. על הילדים ועל העבודה, צריך לדעת להגיד תודה לה' על זה שיש לי חשבוניות לשלם, עבודה שמעייפת אותי, ילדים שקמים באמצע הלילה, כל כך הרבה מתעסקים בקשיים, ב"ה שיש קשיים כי זה אומר שיש לי משהו בידיים!

תמיד רוצים להשיג מה שאין לנו...

שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.

ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)