כמה עוד.נחל
אני לא יכולה לראות עוד תמונות וסרטונים מעמונה.
הלב שלי מתכווץ מכאב.
אופ. כבר העיניים שלי שורפות יום שלם.
בלי מצב רוח, הסכמתי לעצמי לאכול- זה אומר הרבה.
פףף.
אני רוצה גאולה.
אני רוצה משיח.
אני רוצה לנשק את אדמת ארץ ישראל ולהגיד לה שאני לא אבגוד בה.
את קדושה, ארץ אהובה שלנו.
את קדושה ויקרה.
לא ניתן שיחללו אותך.
את שלנו. שלנוו.
רק לאמר שקראתי..פנים אחרות.

לכולנו כואב.

לפעמים אתה אומר- בא נתעורר מהחלום.

ואז אתה קולט שזאת המציאות..

וכואב. שורף..

זה העניין, מציאות כואבתנחל
של גוש קטיף ועכשיו עמונה
מציאות של פיגועים ורצח
מציאות של דם נוטף
שצובע את העולם שלנו באדום
שמורח אותנו בהמון בכי, צער וכאב בלתי נגמר.
אותו סצנה בשידור חוזר..פנים אחרות.

הגוש ועמונה.. 

אותם מדים..

אותם סחיבות..

דמעות.

כאב.

ונוער חזק! שנלחם על ארצו!!

עם חזק, שנלחם על אדמתו.נחל
צודקת.. נשמט..פנים אחרות.


הללי~

אבל אני באמת לא מבינה,למה המשיח עוד לא הגיע??
אני כבר מיואשת.

את באמת שואלת למה?פנים אחרות.

נכון צריך להאמין כל הזמן. אבל תראי את הקרע בעם..

יהודים מפנים יהודים!! מוציאים אותם מהבית!!

יהודים נותנים מכות אחד לשני!!

יש קרע מטורף בעם!!

איך משיח איך??

זה כואב.

אבל ככה משיח לא יגיע..

נכון, צריך תמיד להאמין.

אבל אי אפשר לשאול למה.

התשובה נמצאת פה..

מול העיניים שלנו..

כואב. שורף. נוראי.

התמונות הורגות.

הלב מדמם.

איך זה עושה טוב לאוייבנו..

לראות אותנו הורסים אחד לשני את החיים..

הם לא עושים כלום ומנצחים..

 

אסור לנו להתייאש.נחל
אנחנו חייבים להאמין.
חייבים!
בואו נשירנחל
"עוצו עצה ותופר
דברו דבר ולא יקום
כי עמנוא-ל"

הקב"ה עמנו.
הוא בעצם מנהל את העולם הזה.
אשכרה, הפינוי הזה, זה הטוב.
זה מה שצריך לקרות ולעבור עלינו,
הכי מדויק לנו.

ברוך דיין האמת, עמונה.
מן השמיים תנוחמי.
|קריעה|.
השם נתן לזה רשות לקרותשוברת גלים
הלב המדמם הזה שלי ושלך ושל עוד אנשים רבים שאכפת להם יירפא בע"ה, אם נבחר בכך
אם נבחר בתוך כל ההרס הזה להמליך את השם עלינו
ורק אותו.

עמונה תקום מחדש, זה ברור לי. בעזרת השם.
והוא ידאג לשלם לרשעים שהחליטו להחריב.

אני בוטחת בו. כואב לי בטירוף ואני בוטחת בו.
זה בדיוק מה שניסתי לומר,נחל
שאנחנו חייבים לזכור שהכל מאיתו יתברך,
להאמין בתוך המציאות הקורעת הזו.
אחים נגד אחים.
צריך לזכור שיש הקב"ה שמנהל את העולם, והוא הכי אוהב אותנו בעולם, ובטוח שנזכה בקרוב להרגיש את החיבוק שלו. מוחשי.
שנזכה לראות את הטוב באופן גלוי.

כואבים ומאמינים.
מאמינים שהכל ממנו.
אני יודעת, ואמרת את זה מהמםשוברת גלים
הייתי חייבת לבטא את זה גם במילים שלי

השם יברך אותך.
אז אני רק מחזקת את ידייך.נחל
איזה מזל שאנחנו מאמינים, אה?
תודה אחותשוברת גלים
בלי אמונה ובלי השם לא הייתי חיה, איו מצב בלעדיו
כמוני כמוך, כ"כנחל
את כותבת רשעים.. כל כך מסכימה עם זה..פנים אחרות.

ואז חושבת..

ומבינה, אלה אחים שלי!!

יהודים!!

איך אפשר לקרוא להם ככה???

זה כל כך מתסכל!!

זה כל כך לא מתעכל..

אחים.

יהודים.

אותו גורל.

והם. הם החליטו להוציא את אחים שלהם מהבית!

לא פעם ראשונה וגם לא שניה.

לא לומדים את הלקח.

אחים שלי!!

תתעוררו!!

 

אם הם כל כך שונאי ישראל, למה הם פה בכלל???

שילכו מפה!! לאן שבא להם!!

כל כך לא טוב להם פה? שיתחפפו!!

 

 

תקשיבי נשמה טהורה שאתשוברת גלים
עם ישראל מנותק בחלקו, מתורה, ממצוות, מהקדוש ברוך הוא ריבון העולמים.

עליהם כואב נורא

אבל לכולנו יש בחירה. השם עשה הסתרה בעולם רק בשביל הבחירה.

כולנו לצערנו בוחרים לפעמים לא לפי רצון השם.
ומשתדלים לעשות תשובה אחר כך.

יש כאלה שגדלו בניתוק כשהמזון הרוחני והאידאולגיה שלהם זו התקשורת והחברה ולא האני הפנימי שלהם - חלק אלוק ממעל
ועליהם צריך להתפלל בכל הכח שיתחברו להשם באמת, ומתוך כך לעצמם - שהוא חזק ומאמין באמת.

אבל יש כאלה שעושים 'להרע' והם בחינת ערב רב
הם בוחרים ברע, במודע.
הם עושים הכל כדי להתריס נגד הקדוש ברוך הוא וילדיו.
הם בוחרים ברע והורסים כל חלקה טובה לא רק בעצמם, אלא יעשו הכל כדי להרוס לעובדי השם
את הרוח, את האדמה,
צריך להוקיע אותם כי למרות הכל הם בוחרים תמיד ברע, רע, רע
להרוס ולאבד את העם היהודי, ארצו, מולדתו

הם רשעים. והשם ישלם להם על רשעותם
ומה שיקרה הלאה זה כבר תלוי בהם... להתאפס או לשוב ליהדותם
מסכים חלקיתסביון
אין כאלה שבוחרים ברע. הם בוחרים בטוב, רק שהם לא יודעים מהו הטוב. אז הם מתבלבלים.
והם שונאים אותנו, בגלל שאנחנו מייצגים בעיניהם את הרע.

אבל. האם זה אומר שצריך לחבק אותם כי הם מבולבלים? לא. הם נלחמים בנו. ועם אויב מתנהגים כמו אויב. הבלבול שלהם, זה עניין לקב"ה. אבל גם לנו מותר לאהוב אותם מדי פעם, כשהם עושים הפוגה במלחמה נגדנו. אולי נוכל להראות להם את הדרך.

ושמעתי סיפור מטלטל.
אחד מהמתיישבים בגוש קטיף, כשהגיע שוטר לתת לו את פקודת הפינוי (נתנו צו פינוי עוד קודם, לאנשים המרכזיים בכל יישוב), אמר לו - "חכה פה שניה". קרא לבן שלו, בן 5-6, הצביע על השוטר ואמר לו "הנה, זה הוא". השוטר התעניין ושאל אותו למה הוא מתכוון, אז הוא סיפר לו. "כשהסברתי לבן שלי על צדיקים ורשעים, הוא לא האמין לי שיש רשעים בעולם. הסברתי לו שוב ושוב והוא לא הסכים להאמין לי. הוא רצה לראות בעצמו".
השוטר יצא משם בזעזוע.
@החיים תותים!, זה גם בשבילך...
תשמע, הקדוש ברוך הוא לא מוותר לאף בן שלושוברת גלים

הם נחשפו ליהדות בשלב כזה או אחר בחיים שלהם. הם בחרו שלא ללכת אחריו ולא להיות נאמנים לו, 

הם בחרו במודע ואי אפשר להתייחס אליהם כקבוצה אומללה של תינוקות שנשבו ולתת להם להכות בנו פעם אחר פעם, ולרחם על מבולבלי עמך ישראל.

 

הם אנשים בוגרים, יש להם תבונה להבין, הם בחרו להלחם בעם קדוש, הם רשעים.

אני מדברת בעיקר על מקבלי ההחלטות.

 

השוטרים, אלה שהוציאו זעמם והתעללו פיזית במגורשים, גם הם רשעים ויש בידם בחירה כיצד לפעול וכיצד למלא את תפקידם.

 

אלא שנשלחו לשם בתמימות של חוק, מבלי לדפוק מכות רצח אלא לעשות את מה שמדינת ישראל מצווה אותם (שהוא ההפך הגמור מצו השם) - עליהם יש להתפלל שתכנס בהם דעת ויחזרו בתשובה.

 

אני כבר מבולבלת ממש!!פנים אחרות.

כאילו השוטרים הרביצו כי גם התנהגו אליהם באלימות!

אבל גם לא..

 

קיצור אני ממש מבולבלת!!

יש שוטרים שדפקו מכות רצח לחבר'ה באוטובוסיםשוברת גלים

אחרי שלקחו להם את הפלאפונים כדי שלא יוכלו לתעד

ואחרי שפינו אותם כבר

 

 

את מבלבלת את היחס שלנו עם היחס של הקב"הסביון
אין לנו עניין בחשבונות שמים. לכן, אנחנו צריכים להתייחס לאלה ששונאים אותנו כאוייבים, ואת אלה שלא - אנחנו צריכים לקרב. (יש כאלה שמצליחים לאהוב גם את השונאים שלהם, אבל זו מדרגה גבוהה שאוי ואבוי לנו אם כל אחד יחשוב שהוא נמצא שם)

ובכוונה אני לא נכנס לחשבונות שמים, כי אם ניכנס לשם לא נצא מזה. את לא יכולה לשפוט אף אחד ואין לך מושג עד כמה הוא נחשף, כמה אמת הוא ראה (לא כל מי שנחשף ליהדות רואה את האמת שבה, ואין לי כוח להאריך בזה). ובשביל זה אמרתי שחשבונות שמים הם לא התפקיד שלנו. תנו לשמים את אשר לשמים, ולארץ את אשר לארץ (אני יודע שהביטוי המקורי לקוח מהנצרות בכלל, זה מה שהופך את העסק למגניב ). או אם רוצים בעברית - הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם.

והשוטרים שמגיעים רק כי הם מאמינים במדינה ששלחה אותם, ולא באמת שונאים אותנו - את זה אמורים לראות גם בהתנהגות שלהם. אנשים כאלה צריך לקרב, ולהתפלל עליהם כמו שאמרת. אם כי אני בהחלט מבין את אלה שלא יהיו מסוגלים לזה. גם זו מדרגה לא פשוטה.
מה חידשת פה?שוברת גלים
זה בדיוק מה שכתבתי

מי שבחר ברע בידיעה שהוא רע ה' יבוא איתו חשבון והוא רשע
מי שמבולבל נתפלל עליו שישוב בתשובה
אממ כן, גם אני בעצמי לא לגמרי בטוח מה חידשתי סביוןאחרונה
אני חושב שמה שהפריע לי בעיקר זה שדיברת על איך שהקב"ה ישפוט אותם, והכללת את כל האנשים שבאו במגע עם היהדות... אז אמרתי שאין לך מושג מה עבר על כל אחד וזה גם לא עניין שלך. מה שכן עניין שלך, זה היחס שלהם *אלייך*. זהו
הייתי בגילכם (בערך) בעמונה א'אניוהוא
אז בכינו.
כמה ימים הסתובבתי כמו סהרורי.

היום ליטפו את כל הנוער שם...

ועדיין הלב כואב.
לא מצליח להבין מאיפה הרשעות של היהודים בבג'ץ.
אנחנו לא אמורים לשנוא ברמת העיקרון אפחדנחל
כאילו, כן, הם עשו מעשים נוראיים.
הם עושים נגד רצונו יתברך.
אבל לשנוא? לא חושבת שזו הגישה שלנו.
הרי, בתניא כתוב שיש לשנוא רק את הרע שבהם.
סבבה. הם עשו מעשה נורא (ואני כואבת ומלאת כעס ולפמעים שנאה. בעיקר כאב אבל שוין) ובאמת צריך להראות להם מי פה המולך, מי כאן אמור לשלוט. שתהיה שליטה יהודית(!) ההולכת עפ"י תורת ה' יתברך.
אבל עד שנאה. שנאה בתכלית השנאה. זה רק הרשעים ממש.
נראלי קצת חריף מידי להכליל את כולם ולומר שהם רשעים.
הם עשו מעשה שאין לו כפרה ובאמת כואב לנו למחול ולאהוב.
תשנאו את הרע שלהם. את המעשה שלהם.
תכאבו על האמת שנסתרת מעינהם, תכאבו על כך שיש אנשים שמילאו את תפקידם בסה"כ, אנשים מבולבלים ביקום מבולבל.
תאהבו אותם כי הם יהודים. תרחמו עליהם שזה המצב שהם שרויים בו.
תרחמו ותכאבו שהם אשכרה פינו יהודים מביתם שלם.
תרחמו וכאבו שהיה בהם העוז לפרום בפרימה זועקת את אדמת ארץ ישראל.
תצרחו ותזעקו לה' כמה נורא לנו.
אבל אל תשכחו. לא אנו מנהלי העולם ולא בידנו הזכות לשפוט ולכנות אותם בביטויים מידי מחייבים. מידי נוקבים.

(אני כואבת את עמונה ואת הגירוש בכל נימי נפשי.שלא תטעו.
אני בוכה על הארץ שלי, ובוכה על המצב,
לא מסוגלת לראות את השוטרים ולא מאמינה שזו מדינת ישראל שלנו.
איתכם ממש.
רק רציתי שניה להוציא את הירהורי ליבי אחרי שנשמנו קצת).
פעם היה פההמפוזר מהכפר

הרבה יותר מעניין

איפה כולם???

..זית שמן ודבשאחרונה

הלכו

התבלבלתיאיגנוטוס פברל

כשפתחת את הדלת, כבר ידעת שאסור היה לך לפתוח אותה.
איך ידעת?
כי על הרצפה היה מונח מכתב בכתב ידך.
במכתב היה כתוב:
"אם אתה קורא את זה, נכשלת."
נכשלתי במה?
בלפתוח את הדלת.
אבל אם כתבתי את המכתב לפני שפתחתי את הדלת, איך ידעתי שאפתח אותה?
כי כבר היית כאן.
מתי?
מחר.
איך אפשר להיות כאן מחר?
זו בדיוק השאלה ששאלת כשמצאת את המכתב בפעם הראשונה.
איזו פעם ראשונה?
הפעם שבה עדיין האמנת שיש פעם ראשונה.
למה הפסקת להאמין?
כי בכל חדר שמצאת היה מכתב נוסף.
ומה היה כתוב במכתב הבא?
"אל תשאל מי כתב את המכתבים."
אז שאלת?
כמובן.
ומה גילית?
שהשאלה עצמה היא המלכודת.
איך שאלה יכולה להיות מלכודת?
כי ברגע שאתה שואל "מי כתב את המכתבים?", אתה מניח שמישהו כתב אותם.
אז אולי אף אחד לא כתב אותם?
אם כך, מאיפה הם הגיעו?
אולי מהעתיד.
אבל מי בעתיד כתב אותם?
אולי אתה.
אם אני כתבתי אותם, למה אני מזהיר את עצמי?
ממה אתה מנסה להגן על עצמך?
לא יודע.
אז למה המשכת לקרוא?
כי במכתב האחרון היה כתוב:
"החדר הבא יכיל את התשובה."
והוא הכיל?
כן.
מה הייתה התשובה?
שהחדר הבא יכיל את התשובה.
אז מעולם לא מצאת תשובה?
מצאת אלפי תשובות.
למה אתה קורא להן תשובות?
כי כל אחת מהן פתרה את השאלה הקודמת.
אז למה המשכת?
כי כל תשובה יצרה שאלה חדשה.
ומה הייתה השאלה האחרונה?
למה אני עדיין ממשיך לפתוח דלתות?
ו... מה התשובה?
...
למה אתה חושב שאני מספר לך את הסיפור הזה?
כי גם אתה עומד עכשיו מול דלת.
והשאלה האמיתית היא לא מה יש מאחוריה.
השאלה היא:
מי הניח שם את הידית? 
ואם כבר שאלת את זה —
למה הנחת שמישהו בנה בכלל את הדלת?

וואו זה מורכבשִׁירָהאחרונה
..זית שמן ודבש

כל הכבוד לה!

למרות שלא קראתי את זה.

עוד יש פה חיים???יאיר_
לא כ"כזית שמן ודבשאחרונה
פעם היו מסקנות. אתם לא זוכרים אני זוכרת.שִׁירָה

היום יש תהיות.

תהיותשִׁירָה

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

 

תהיות נוספותשִׁירָה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

 

מעניין אם יגיעו אנשים מעניינים בקיץשִׁירָה

 

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

 

 

תהיות נוספות נוספותשִׁירָה

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

 

 

שתדעי שאני ממש זוכרת אותך.אונמר

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

היי גם אני זוכרת אותך. את הניק כאילושִׁירָה
עוד תהיות? דברים על החייםשִׁירָה

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

עקיבא בחור שנוןשִׁירָה
אי אפשר לקחת ללב את מה שעובר על אנשים אחריםשִׁירָה

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

 

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

משה

קוראים לזה מובחנות

ייתכן... טרם עברתי הכשרה כלשהי בענייןשִׁירָה

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

לא צריך "הכשרה"משה

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות פירושה-שִׁירָה
מובחנותמשה

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

 

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

 

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

אהה לא יודעת אם זה בדיוק מה שהתכוונתי על עצמי.שִׁירָה

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

 

 

ואולי אולי. אולי גם יש בי את יצר הסקרנותשִׁירָה

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

 

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

 

 

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

הנה אמרת לעצמך את האמתמשה

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

 

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

כן כנראה זאת האמת האמיתיתשִׁירָה

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

 

בסדר 

להבנתי את המציאותמשה

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

גם מול אחותך או אנשים קרובים אחריםמשה

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

 

הדבר הכי חשוב.

 

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לגבי חדשות לא מסכימה...שִׁירָה
תסבירי?משה
(זהירות נאום ארוך בפנים)שִׁירָה

 כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)

ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.

ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.

כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?

אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.

אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......

אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.

פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה. 

בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?

בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.

אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.

ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.

אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.

ובכלללללל

אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?

 

אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.

 

((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.

ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.

והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!

ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))

 

 

 

אני חושב שאני מסכיםמשה

לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.

צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.

 

שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.

(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).

 

 

אגב,

אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.

 

איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?

ובכןשִׁירָה

לא שאני יודעת במה בדיוק אתה עובד, חוץ מזה שפעם היו פונים אליך עם כל הבעיות

 

דעה עצמאית לא פופולרית ובא לא נפתח אותה לדיון ארוך כי באמת לא יקרה מזה כלום וזה לא יזיז שום דבר

למשל- שכל הימניים האידיאליסטים וכל האלה שמתנדבים למילואים למרות שיש להם 6 ילדים ועברו את ה40 וכו וכו שכולם היו מסרבים פקודה

שכולם היו אומרים אנחנו לא מסכנים את החיים שלנו ונכנסים לעזה כשאלה ההנחיות, כשאנחנו פה שבועיים מתייבשים בהתארגנות ובינתיים הם שם מחביאים את החטופים

שאומרים לנו להכנס לבתים או אנארף מה (אני באמת לא מעודכנת בדיוק מה היו ההנחיות. רק יודעת שהן הזויות ולא הגיוניות בעליל)

אז אם כולם היו משתמטים, אולי זה היה נראה אחרת.

אבל מה אנחנו, הדתל, הימני, אוהב העם והארץ, האידיאליסט, המוסר נפש, מה אנחנו עושים?

מוכנים למות ולהסתכן ולהכנס לגוב האריות, גם כשאין שום שכל מאחורי ההחלטה! רק לשם אהבת העם והארץ. (ואחכ גם מתגאים בזה כמובן. ופה אני לא מתכוונת לזלזל. ממש לא מזלזלת!!!)

הלוואי שזאת היתה מלחמת מצווה אמיתית (פה זה כבר חצי משפט ששמעתי בפודקאסט) ואז ההנחיות היו על פי התורה ולא לפי אמות מידה של מוסר מערבי לא צודק בעליל ועם פחד מאיזה נשיא אמריקאי שמי הוא בכלל שיגיד לנו איך לתקוף.

 

 

ארר העצבים. זה לא עושה טוב לדבר על הדברים האלה.

העולם יותר מורכב מאיך שאת מציגה אותומשהאחרונה
המציאות היא שהצוותים בשטח שינו את ההנחיות הרבה יותר מכל דבר שאת מדמיינת. הדוגמא הקלאסית זה הזרבוב שהתחיל כיוזמה בשטח ואומץ אחר כך למעלה.

זה אכן עלה בדם. אבל כשזה קרה, זה הפסיק לעלות בדם.


אם לא נילחם באוייב אז האוייב יכבוש וירצח ויאנוס אותנו. אין הרבה ברירה.


אז הדעה שלך די פופולארית 😃 נדמה לי. ולכן דברים השתנו.

אתמול הגיע בחור חדששִׁירָה

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

 

 

 

את עובדת במקום של גברים דוסים?משה

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

לא עבודה, התנדבות קטנה פעם ב....שִׁירָה

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

נדמה לי שהוא היה כזה שיותר מאומר תודהמשה

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

ברור לי...שִׁירָה
טוב אז בא נסכם את שהיהשִׁירָה

כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו

 

אז דיברנו

ושאלתי

והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב

ואמרתי שיענה מה שהוא חושב

והוא הסביר

והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך

וניסיתי להבין ככל יכולתי

בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת

ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה

ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר

אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית

ואולי זה גם האופי

ושוב הקשתי

ושוב ניסה לתרץ

אז בסדר נו הבנתי

אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה

 

..זית שמן ודבש

זה חרא

 

יש מתאםזית שמן ודבשאחרונה

אולי יעניין אותך