בס"ד
אף פעם לא אדע מה הם הרגישו לגבי
לא הוא ולא היא
והם לא מתים
אבל לא קיימים
ותמיד אתהה אם בפינה כלשהיא בלב הם עוד שומרים אותי
ההגיון אומר שלא
היא לא
אולי הוא כן
אבל מאחורה מאחורה
[שירה
הלוואי תיפלי קצת לרצפה ותאספי]
בס"ד
אף פעם לא אדע מה הם הרגישו לגבי
לא הוא ולא היא
והם לא מתים
אבל לא קיימים
ותמיד אתהה אם בפינה כלשהיא בלב הם עוד שומרים אותי
ההגיון אומר שלא
היא לא
אולי הוא כן
אבל מאחורה מאחורה
[שירה
הלוואי תיפלי קצת לרצפה ותאספי]
שנוצר פה בלבול נורא (טוב, לא ממש נורא). @חינוך כושל תעשו עם זה משהו... 
סליחה שזה לא היה קשור.
וברור לי שכן.
בחירה לא מוצלחת של שם.
סליחה @כישוף כושל אשתדל לא להגיב פה.
ימ''ל אני בד''כ בפורום הריק
@כישוף כושל אם זה מפריע לך אני אעזוב את הניק
משום מה חשבתי שזה היה מתואם בתור בדיחה 
אחלה מודל לחיקוי 
סביון
)|סוגד|
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)