המסקנה הזאת באה לי בעקבות שרשורים פה.

למה זה רע?

כי זה מכחיד כל יכולת של אדם להשתנות

וכן כל יכולת של אדם לשנות

ובכן, מאוד.

בס"ד

כל האנשים סביבי חשבו וחושבים הרבה מאוד וגם שינו את דעותיהם לא מעט במשך השנים. האם העובדה שיש דברים יציבים היא זו שמפריעה לך?

אם כי באיחור.

על ההמשך אענה מאוחר יותר כי אני יוצאת והתשובה שלי קצת ארוכה..

כשמגיעים שינויים, הם בדרך כלל באים בעקבות חשיפה ממושכת

(שזה נשמע כאילו מדובר על אובייקט לצילום, מה שמסתדר באופן ממש מגניב עם האמירה שאדם הוא תבנית נוף מולדתו. הערה לא קשורה אנא התעלמו.)

כלומר השינוי המחשבתי נוצר פשוט מהתרגלות. לדברים אחרים אומנם ממה שהורגלת אליהם מכתחילה אבל עדיין, זה פשוט הרגל. המוח שלנו הוא די פלסטי ומסתגל לשינויים.

מה שלא יקרה זה שתקרא טור דעה בעיתון שאתה מתנגד באופן עקרוני לעמדותיו והוא ישכנע אותך פשוט כי... זה נשמע הגיוני ונכון. זה לא יקרה כי אתה שקוע מידי בעמדה שלך ולכן תגיד א. שהכותב מבלבל במוח ו'ההם' כבר איבדו את זה לגמרי או ב. שהעובדות מסולפות אבל לעולם לא ג. וואלה צודק. אני משנה את עמדתי בנושא.

כי אחרת אין סיבה לנסות לשנות דעה של מישהו

או לנסות הגיע לאמת בכלל.

כל אחד תקוע בעמדה שטיפטפו לו ושלום על ישראל (או שלא קשה להגיע לשלום כשכל אחד מקובע בעמדה שלו)

אני באמת לא מבינה למה אף אחד לא מבין שזה חשוב.

והזיכרון שלך עובד טוב

שזה חסר היגיון ומייאש

בס"ד

אדם נמצא בעמדה שהוא שומע שתי דעות למכביר, ברור שההגיון שלו ישחק תפקיד בברירת העמדה הנראית לו, גם עם הדמיון היצירתי שכולנו ניחנים בו יעזור לו להתכחש לכך שבעבר הוא היה בצד השני.

כשמדובר בדברים מהותיים פחות אז כן, ההיגיון ישחק תפקיד חשוב

כשמדובר בדברים עקרוניים יותר ואישיים יותר (לא מצאתי ניסוח יותר מתאים ) הוא לא ישחק תפקיד.

נדבר על ימין ושמאל כי זה הכי פשוט - כמה אנשים אתה מכיר שפשוט השתכנעו מעמדת הצד השני?

השתכנעו.

לא חיו הרבה זמן בקהילה מסויימת או לא יודעת מה. היו בדעה אחת ועברו לשניה כי היא נשמעה הגיונית יותר.

בס"ד

אני חושב שטבעי וחיובי שיש לאדם אקסיומות שנוגעות לאשיות תפיסת העולם שלו והוא מעמיד אותן בקדימות ראשונה, ולא נותן לעובדות לערער עליהן כל זמן שיש אוקימתא. ברור שיש לזה גבול. אם נגיד חס וחלילה וחס ושלום המדינה תחרב אני אכיר בזה שכנראה טעיתי איפשהו בתפיסת העולם שלי.

נכון שבעיה כשאנשים לוקחים את זה לרמת ה"היה מותר לחנות פה והשלט הזה שמו אותו אחר כך", אבל בסופו של דבר זה נובע ממקום טוב.

טבעי כן. חיובי לא.

אקסיומה שכל פלסטיני חי איתה (בלי להיכנס לשאלה אם עם פלסטיני קיים או לא פוט קל לי יור לדבר בדוגמאות) היא שארץ ישראל חייבת לעבור לידיו והיא מגיעה לו מכוח זכות.

אקסיומה ש(כמעט) כל יהודי דתי חי איתה היא הפוכה.

ולמה זה שהמדינה תיחרב תגרום לך להבין שטעית?

השלכות רעות לא נובעות בהכרח מעמדות שגויות.

|פיהוק חוזר|

(אבל זה בכל זאת כיף)

בס"ד

כי כל החיים שלנו הם בחינה של התנגשויות בין דברים שנראו לנו מוצקים והכרעה מי יתכופף מפני מי. אין ברירה אלא שיהיה קריטריון כלשהו לקביעה מה מוצק יותר.

נגיד - אני יודע שמשתי מערכות לינאריות שנמצאות בתנועה V ביניהן הפער במדידות יהיה V, אבל אני גם יודע שמכל מקום ובכל מצב מהירות האור היא C, זה שני חוקים שמבחינתי היו מוצקים עד לאין תכלית, ועכשיו אני נאלץ להחליט מי מהם יתכופף.

עד שבא איינשטיין והחליט ששתיהן לא צריכות להתכופף, אבל מה שכן יתכופף זה ההגדרות של זמן ומרחק, וחוק חיבור מהירויות, שהיו נראים לי כל כך מוצקים עד שהם השתלבו ברקע ולא שמתי לב אפילו שהם חלק מההתנגשות.

למה הוא עשה את זה? מה היה רע לו בשתי האפשרויות הפשוטות האחרות שהוא הלך לחפור לעומק הזה? כי הן שתיהן היו חשובות לו מדי. ובזכות זה קיבלנו את תורת היחסות וכולם זוכרים שאיינשטיין זה E=MC2 והאפקט הפוטואלקטרי נשכח מכלל הציבור הרחב.

באותו האופן, לכל אחד יש אקסיומות שבסיסיות מאוד לכל תפיסת העולם שלו וכל עוד אין סיבה ללא עצה ותבונה (ואם זה מספיק חשוב, ונגיד האמונה נמצאת אצלי במקום הזה - תמיד תהיה עצה ותבונה), הוא לא ישנה אותן.

וואי לאן העייפות לוקחת אותי....

אני מרגישה נורא חכמה.

אבל יש בעיה:

לאא מדובר בבעיו מתמטיות אלא בהשקפת עולם. ופה מתעובב האגו ועוד חבר'ה בעיתיים שמפריעים להיכיון הטהור להוביל את הדרך.

(יכול מאוד להיות שעניתי בצורה דלה באופן איום ונורא ולא מספק. אני מאשימה את השעה ואת העובגה שהעיניים שלי כמעט עצומות כרגע)

בס"ד

(עכשיו אנחנו פיטים?)

כן אני בהחלט מסכים שחבל שלא כולנו מתמטיקאים. אבל על זה יצא הקצף? אם ככה נראה לי בהחלט יהיה נכון לומר שזה רע רק קצת.

חוששתני שפסיפסת את הנקודה

נתחיל בזה שנפלא שלא כולנו מתמטיקאים

זה טוב לשיעור חד שבועי באורך של 4 שעות אבל מעבר זה נורא

חוץ מזה ההבדל בין בעיות במתמטיקה לבעיות שנוגיעות להשקפת עולם היא שבראשונות אין השלכות שנוגעות לזהות אישית וחברתית למעבר מדעה לדעה

מה שבהחלט אי אםשר לומר על האחרונות.

בס"ד

כמו בעיות מתמטיות (למרות שזה יותר פיזיקה).

למרבה הצער נולדנו אנושיים.

בס"ד

רק לחזור לאיך שהיה לפני חטא עץ הדעת

נכנסנו לנושא שאני  לא מכירה ןאין לי איך לעסוק בו

תהנה פה

בס"ד

"יש בעולם הזה משהו מייאש, אכלנו מעץ הדעת".

אבל בעיקרון זה לא חכמה להגיד על זה מייאש, כי זה נקודת הפתיחה. כל הרעיון הוא שבכל זאת.

אוקיי.

התקדמנו קצת מאיםה שהתחלנו

לפחות אתה מסכים איתי שזה עצוב 

'אני חושב שטבעי וחיובי'

(עכשיו תטען שהמשך המשפט נוגע בנקודה שונה וגם תצדק קצת, זו הסיבה שלא הבאתי אותו.)

והתשובה היא המון.

בס"ד

שמא.

שמא?

well yes

שמחה שהגענו להסכמה

בעצם לא בדיוק

אתה אוהב מתמטיקה, לא?

זה כמו לפתור בעיה ממש ממש קשה

זה כיף.

אבל אז אתה רוצה עוד אחת

(התווכחנו על עוד משהו פעם במקרה? )

בס"ד

(מסתמא, עם דעות כמו שלך)

אבל נראה לי אני אפרוש פשוט.

היי, הן לא גרועות

הן מעניינות

לפרוש בגלל השעה או כי ניצחתי?

בס"ד

(עוד סיוג- דווקא היו פעמים שממש הסכמתי עם דברים, אז זה רק בדרך כלל).

 בגלל השעה לפני שעה.

אז לך לישון. לילה טוב.

(לא עוזר)

בס"ד

פי רדיאנים זה 180 מעלות. השלמנו פערים?

(מוזמן לחזור בך בנושא הפיטיות )

הא! הבנתי.

(בחייך )

להלן:

1. ידעתי שפאי (פאי!) רדיאנים = 180 מעלות

2. מאחר שעדיין לא הבנתי, מז=סתבר שאני לא מי יודע מה חכמה ולכן אנחנו עוד לא פיטים

3. הבנתי

4. יכולת לנסח בצורה הרבה יותר ברורה.

|שוקל להוציא את ספריו בצירוף פירוש רשי|

נכון גם לגבי המקדבים בסוף

כנראה אני לא כזאת חכמה

בס"ד

ואת כן חכמה, רק לא זוכרת

אני שם כבר מזמן

האינטרנט?

גם בו אני נמצאת כבר מזמן

בס"ד

בטח עכשיו שעבר יותר מחודש שהשרשור באויר..

בס"ד

באחריותה ובאישורה של הפותחת תליט"א. היא רצתה לסגור דיון.

|מנפח שריר|

(התכוונת אליי, כן?

שלא יהיו פדיחות)

אגב מעניין אותי עם אילו דיעות שלי אתה לא מסכים

בס"ד

|מוותר על הפיתוי להוסיף בדיחה מתמטית סביב המושג סביבה|

אני מוכן להגיב כשאני רואה |מסוג ההבטחות שאתה יודע שלא תקיים..|

חיוך ניצחון להתחלה, מת לאמצע ומדוכא לסוף

צריך להמציא אחד כזה|

בס"ד

או לפחות דיכאון..

פשוט ניסחתי את זה ושלחתי לחלל הפורום

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים