לא להגיב לי כאן.

בהנהלת: ענבל

מכתב פתיחה

לא להגיב לי כאן.~עלמה~

אפשר באישי או בשרשור חדש..

כל עוד אדם מרגיש כאב-זה סימן שהוא חי,
כל עוד אדם מרגיש את כאבן של האחרים-זה סימן שהוא בן אדם.

הבעיה הגדולה ביותר בתקשורת בין אישית היא,שאנחנו לא מקשיבים כדי להבין, אלא אנחנו מקשיבים כדי לענות.ולפעמיים עונים בלי להקשיב.

•••~עלמה~

לאהוב בן אדם זה לראות את כל הקסם שבו,
ותמיד להזכיר לו אתזה שהוא שוכח.

•••~עלמה~

הפחד של הנוער להיעלם,הוא המניע לצעוק.
כמו מכונות הריסה המתחננות להותיר סימנים בשטח.כמו זעקות לעזרה.התחננוים שמישהו אי-פעם ידע שהיית קיים.
הרצון הזה דועך עם השנים,הצעקות הופכות לשיחות בו אתה מתבגר ומבין שאולי אין לך בדיוק מה לומר.ואז גם צצים המון מניעים לשקט,אתה מבין שעדיף לשתוק ולהרוויח מכך, מאשר לצעוק ולהפסיד.

●●●~עלמה~

אם תפגוש אדם שבור,
שב איתו.
על סף השבר הארור
אל תנסה לתקן.
אל תרצה שום דבר ביראה ואהבת הזולת.
שב איתו,
שלא יהיה שם לבד.

●●●~עלמה~

אל תתנו לפחד לשחק אתכם.
שאתם שותקים,אנשים לא מבינים.
כשאתם לא אומרים מה אתם מרגישים,
ממה אתם מפחדים,
אף אחד לא יחסר אותכם ולחש לכם מילים יפות.
אז תדברו.
תדברו על הדברים שכותבים לכם.
ותקבלו את המילים והניחו מים של האדם שיחק אתכם.

•••~עלמה~

אני רוצה שקט.אני צריכה את השקט הזה.אני רוצה הכל יחזור להיות כמו פעם,לחזור להיות מי שהייתי פעם.אני מתגעגע לשמחת החיים שהייתה לי,לצחוק המתפרץ בלי סיבה.לעיניים הצלקות והזורחות.אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי, אני נעלמת בין כל הרעשים שמסביבי.אני מתפרקת לחתיכות קטנות מידי.אני פוחדת מהרגע בו לא אצליח להרים את עצמי מהתחתית,מהיום בו לא יצליח לעמוד עוד על הרגליים ולצחוק כי טוב.אני חלשה.אני מתגעגעת.

•••~עלמה~

שאני חושבת עלזה במבט לאחור,אני זאת שוויתרתי על עצמי הכי הרבה.איכשהו תמיד היה שם מישהו שילחם עלי.אבל אני פשוט הרמתי ידיים והתיאשתי.וגם היום,אני מסוגלת להילחם על כל אחד ואחת בחיי חוץ מעל עצמי.אני אמצא את הכוחות להרים ולעודד ולהאמין בכל אחד.לומשנה עד כמה עמוק הוא קבור בזבל שלו, הוא עד כמה הצרות שלו קשות.
ושזה מגיע אלי..אני מרימה את הדגל הלבן שנמצא איתי תמיד,ונכנעת.

•••~עלמה~

הרגעים הקטנים האלה,שנראים לא חשובים,הם המשמעותיים! הם רגעי האושר הקטנים.הם גורמים לנו לזכור שלפעמים הדברים היפים באים מדברים פשוטים וקטנים.

•••~עלמה~

כשאתה רואה אתזה בעיניים שלך,זה כמו סכין בגב וסכין אחת בלב.למות מבפנים ומבחוץ.
אבל צריך לשמור על ניחוחות מבחוץ, שלא יחשבו אפילו שאתה נשבר.אתה מפסיד במשחק הזה.
ואיך קוראים למשחק הזה?
החיים.
המציאות.שבירה אחת, סדק אחד,ואתה פסול.ככה זה,אנשים שבורים מפסידים במשחק.

•••~עלמה~

הדבר הכי מדהים באנושות,זה למצוא מישהו שלא מוותר עליך, אפילו שאתה כבר ויתרת על עצמך.וזה הדבר הכי אלוהי שבן אדם יכול לעשות.

•••~עלמה~

היא לא שותקת כי אינלה מה להגיד.
היא שותקת כי אין מי שיקשיב לה.

•••~עלמה~

בכל לילה אני לא הולכת לישון.מנסה למתוח את הזמן היפה הזה של השקט שאחרי הרעש של היום.
אני לא רוצה שמחר יגיע,למרות שהוא כבר כאן.אני לא רוצה לקום לעוד בוקר שבו אצטרך לשים מסיכה ולחיים לכולם ולומר שלום בנימוס ולשאול מה שלומם.
אם היה בי אומץ הייתי נעלמת.למרות שזה בריחה שבאה מפחד.פחד שאני לא מתמודדת מול הכאבים שלי.
אבל עיפתי מכל זה.
אבל עייפתי..
אבל..
אב..
א..

•••~עלמה~

לפעמים אתה יודע שהיום שוב יהיה נורא כמו אתמול.ואתה יכול להחליט,אם לחיות את החלום או לחיות את המציאות.

•••~עלמה~

יהיה לך רגעים קשים.כולם עוברים וחיים לעבור את זה.זכור את הרגעים האלה,ולמד מהם,תשאל מהם כוח ותהפוך את רגעי החולשה שלך לרגעי ניצחון והתחזקות.

•••~עלמה~

כתיבה היא אומנות.
היא מראה שמשקפת את המקומות הכי עמוקים אצלך.
כתיבה היא הדרך ולפעמים גם הפתרון.היא אמת.היא טהורה ונהיה משקרים וממסכות.
הכתיבה היא הפסיכולוג הכי טוב שלך,
בכתיבה זה רק אתה מול עצמך.
אתה מול האמת.הכאב,והאושר שלך.
מול המחשבות,הרגשות,והפצעים שלך.
היא הרבה יותר פשוטה ממה שחושבים,זה פשוט לחשוב עם עצמך,רק במילים.

•••~עלמה~

לא חסרים אנשים שיאמרו שאת רעה,חסרת לב,אדם קר וחסר רגשות וערכים.אבל אני מאמינה שאין דבר כזה אדם רע,יש אדם שרע לו.עברת דברים לא קלים ואני חושבת שאת לוחמת.לוחמת שאולי קצת התבלבלה בדרך הנכונה.אני יודעת שעם קצת אהבה מסביבך-הכל היה נראה אחרת.

•••~עלמה~

אני פוחדת להיפגע,אני לא רוצה עוד שיוותר עלי.כבר ויתרו מספיק.
הלוואי שהם היו מבינים גם בלי שאצטרך להסביר.כי אני פשוט לא מצליחה.אני יודעת שהם יפחדו ממני.אני רוצה שיקבלו אותי כמו שאני.עם כל השונות והפגמים, החרדות והפחדים,אני.רוצה.שיאהבו.אותי.

•••~עלמה~

שאדם צועק.זה סימן,זה סימן שפספסתם משהו.שלא באמת שמתם לב אליו.
ואז זה התחיל,הפחד,המחשבות שאולי הוא לא באמת חשוב פה.ושהוא סתם תופס מקום בכדור הארץ.החרדות,הבדידות,הכאב,הכל נופל עליו בבת אחת.
והוא.הוא רק חיפש מישהו לחלוק איתו את העול שנחת עליו.ושהוא גילה שאפחד לא באמת יכול לחלוק איתו ונמצא שם בשביל לעזור לו.רק אז הוא התמוטט.

•••~עלמה~

אנשים חושבים שאני שקטה בגלל הבישנות.אבל הסיבה האמיתית לזה שאני שקטה,זה בגלל שאני שופטת ומאבחנת בשקט שלי אותכם מרחוק.

זהו.סימתי.תהנו~עלמה~

את חכמה וכותבת מדהים.יומנים נשרפים

תנצלי את זה.
תעשי עם זה משהו..
זאת מתנה עצומה

•••~עלמה~

אני מכורה לנואשים.

וואןיש תקווה?אחרונה

עשית לי ככ טוב! תודה!

לדעת שאני לא המשוגעת היחידה שככה

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

..בינייש פתוח