בס"ד
קודם כל אני רוצה לומר, שכולנו התחלנו ככה. כולנו, ללא יוצא מן הכלל (טוב נו, אולי ניק אחד או שניים לא), עברנו את השלב הזה. זיינוקיות. לא משנה באיזה גיל היינו, אם ביסודי או בחטיבה או בתיכון, ישנם כאלו שעברו את גיל העשרים ורק אז הגיע להם השלב הזה, בכל מקרה כולנו מתישהו היינו זיינוקיות. הודעות מתלהבות, רצון להגיב על כל דבר, מליוני סמיילים וסימני קריאה, ובעיקר- אושר אינסופי שחודר למרחב הפרטי של כל השאר. אין לי מושג למה זה קורה, אני רק יודעת שזו תקופה מהנה שכל אחד צריך לעבור ולהתבייש בה אחר כך.
אם מה שאני הולכת לכתוב פוגע בכם- בבקשה תפסיקו לקרוא, ותאמרו לי. השתדלתי ממש לתת דוגמאות כלליות, ולא עלה בדעתי שום ניק ספציפי במהלך הכתיבה. כמובן שכל מה שאני עומדת לכתוב כאן הוא לא גורף, גם לכיוון החיובי וגם לשלילי- מה שכתוב כאן זה לא חוק, ואפשר להתנהג אחרת. אלו המלצות, משהו שלמדתי עם השנים כאן, ואני מנסה להעביר הלאה.
באופן כללי צריך לפתח רגישות וטאקט, אבל יש כאן כמה כללים בסיסיים שיכולים לעזור לנו לנתח קצת הודעות, ולהבין מה פותח השרשור רוצה, למה הוא התכוון. שוב, ייתכן שאני טועה. אני רק יודעת שזה נכון לגביי ולגבי אנשים מסוימים אחרים, אולי גם לגביכם.
אם פספסתי משהו, או שאתם רוצים לדייק- אתם ממש מוזמנים להוסיף בתגובות.
קודם כל, לפותח השרשור ישנה הזכות לבקש כיצד השרשור יתפתח- אם יגיבו או לא יגיבו לו, אם ינצלשו או לא, אם יגיבו רק תגובות מסוימות. זכותו לבקש. מה אנחנו נעשה עם זה, זה כבר תלוי בנו. אני מאמינה שמותר לנו חוקית להגיב גם אם ביקשו שלא, אבל האם זה יהיה נעים ונחמד? האם זה ייחשב מעשה טוב? מובן שלא.
מצבו של פותח השרשור מתחלק לארבעה חלקים: במצב רוח כללי שלילי (מדוכא\ עצוב\ כועס) ולא מעוניין בתגובות, במצב רוח כללי שלילי וכן מעוניין בתגובות, במצב רוח כללי חיובי (שמח\ מתרגש) ומעוניין בתגובות, במצב רוח כללי חיובי ולא מעוניין בתגובות.
אל כל אחד מהמצבים ישנה התייחסות שונה. קודם כל, ישנם השרשורים הברורים. אם ישנה בקשה מפורשת לא להגיב, לא מגיבים. אם כתוב בוודאות שאפשר להגיב, אפשר להגיב בבטחה.
רמה אחת מעל- פנייה כללית לציבור. מי ער, מי כאן, מי בירושלים, איפה דף הניקים, מישהו יודע למה הש"א לא עובדת, איך אני יכולה להפסיק לריב עם ההורים? כל אלו הן שאלות שידוע שהן פותחות שרשור שאפשר להגיב בו (לא רק שאלו הן שאלות קבועות ומוכרות, אלא שהן פונות בוודאות לציבור).
מילה נוספת שתעזור לנו להבין שאפשר להגיב היא המילה 'שוטו' ודומותיה. הן מזמינות לענות.
עכשיו, עושים חלוקה בין מצבי הרוח. בד"כ, אם כי לא באופן גורף, פותח שרשור בעל מצב רוח שלילי לא ירצה בתגובות של אנשים לא מוכרים, אלא אם כן יש להם משהו חשוב לומר. כלומר- תגובות של חברות טובות או חברים טובים (אגב, לבנות באופן כללי יש יותר רגישות לגבי מי מגיב להן, אבל שוב, זה לא גורף) יתקבלו בברכה, כל עוד הן אוהבות ומחבקות ויש להן משהו לומר. חיבוק וירטואלי עוזר בפעם הראשונה, לא יותר (יש לזה הסבר). לכן, אם מעולם לא דיברתם עם פותח השרשור העצוב או הכועס, או אפילו דיברתם פעם אחת, תגובות אמפתיות לא יעזרו ולפעמים אף ירגיזו כיוון שפותח השרשור לא ירגיש אתכם. תגובות בסגנון- 'למה אתה תמיד עצוב? תשמח קצת, יהודי!', לא יעזרו כמעט אף פעם.
אם כך, מצבו של פותח השרשור לא משפיע על 'האם אני יכול\ה להגיב', אלא רמת ההיכרות בינינו היא זו שמשפיעה. ובכן, זה לא נכון. יש ניק אחד בכולם שתמיד אשמח לתגובות ממנו- לגבי כל השאר- זה כבר תלוי בשרשור.
בד"כ, שרשור דכאוני (ההבדל בין דכאוני לעצוב הוא כזה- עצב הוא כאב מסויים על דבר ספציפי, מצב רוח דכאוני הוא כללי יותר, או שהתחיל מדבר אחד ונגרר לדברים נוספים) לא ירצה תגובות. איך אני יודע אם בכל זאת אפשר לנסות לעודד? קודם כל, אני צריך לנסות להבין בעצמי. להרגיש את פותח השרשור. בוודאות לא לכתוב תגובות שעלולות לפגוע.
אם לא הצלחתי להבין, אני מחפש רמזים. אם הייתה פנייה אל הכלל בתוך השרשור, כמו- 'תסבירו לי למה זה טוב', או- 'למה שאדם יעשה דבר כזה?' זה סימן שפותח השרשור דיבר אלינו, אל הציבור ואפשר להגיב לו (כמובן, אא"כ הוא כתב לא להגיב). כשאדם כותב דברים בסגנון- אני רוצה למות, אני שונא את עצמי, הוא לא ירצה תגובות, כיוון שהוא מדבר עם עצמו. אני שונא את עצמי. הוא לא מערב כאן אותנו, השאר. אבל אם הוא יכתוב כולם ושנאים אותי, או- הם אומרים שאני מפגר, הוא מזמין אותנו לענות לו, לחבק אותו, להוכיח לו שהוא אהוב. תגובות כמו- 'הם סתם סתומים' לא תמיד יעזרו, כי לא מעניין את פותח השרשור מה המצב שלהם, מעניין אותו הרגשות והתחושות שלו, ולכן- 'אתה לא מפגר, ואני יוד את זה כי אתה תמיד אומר דברים חכמים' תהיה תגובה טובה יותר. שרשור שמדבר באופן כללי, על העולם, ולאו דווקא עליי או לעיהם, מתחלק לשניים (בקטגוריית הרגשות השליליים):
לשרשור עם תהיות (שימו לב, לא שאלות רטוריות כמו- למה כולם שונאים אותי? אלא- למה הקב"ה החליט לעשות לי דווקא את זה? עם שאלת הבהרה- למה מגיע לי לסבול כל כך?), מחשבות כלליות או ספציפיות, עצובות או דכאוניות אבל לא מלאות בשנאה עצמית, אפשר להגיב, אבל שוב- עם אמפתיה, עם מסר ברור, ולא בניגוד לרצון מפורש של פותח השרשור.
שרשור עם קביעות- 'העולם הזה מטומטם. אכזרי. נורא.' לא משנה מה תגידו, זה יעצבן. סתם יעצבן. אם תגידו- לא נכון, הרי סתרתם את הרגשות של פותח השרשור, ואין נורא מזה. אם תגידו- נכון, הרי לקחתם לו כל תקווה, וכל שביב רצון להישאר כאן. פותח השרשור כבר יודע מה הוא מרגיש, מה הוא חושב, ולאן הוא הולך. אם בכל זאת חשתם שצריך לדבר עם פותח השרשור, כי הוא במצב רוח רע מדי או שאתם פוחדים עליו, אפשר להסיח את דעתו, אם כי באותו עניין. לדוג'- היי, מה יש? או- מה כיול לעשות לך טוב עכשיו? (לא מה יעשה לך שמח, שמחה היא לא רגש שרוצים כשמדוכאים) בעדינות ובאמפתיה רבה ככל האפשר. אפשר גם לפנות בש"א עם שאלה או אמירה בעלת טאקט.
זה בכל הנוגע לשרשורים בהם פותח השרשור היה בעל מצב רוח שלילי. מה עם מצב רוח חיובי?
גם כאן זה מתחלק. מעבר לשרשורים הברורים (שוטו, מה אתם הייתם עושים?), ישנם שרשורים שלא כתוב בהם האם מותר להגיב או לא (לכתוב כל פעם זה סיוט וזה מעצבן. לא יקרה. באופן כללי, כותבים אם מותר להגיב או לא רק במקרים חריגים.). במקרה כזה, שוב, צריך לחפש רמזים. שרשור שמכריז על יום הולדת (שוב, כשהרגשות חיוביים), כמובן, ירצה בתגובות. שרשור שמכריז על מסיבה עצמית- עכשיו אני מדברת עליי, ירצה בתגובות מאנשים קרובים. שרשור יפה- ירצה בתגובות רק ממביני עניין מומחים. בד"כ זה יהי אדם אחד, מקסימום שניים.
שרשור יפה כיול להיות גם עצוב. מה ההגדרה של שרשור יפה? שרשור בו לפותח השרשור הייתה מטרה מוגדרת- לשיר, לאסוף קטעים שנכתבו ע"י פותח השרשור, מסקנות, ציטוטים, אגירת מצבי רוח. איך נדע אם זהו שרשור יפה? בד"כ- עפ"י הכותרת. הכותרת תעיד על השרשור. אם לכל הכותרות בשרשור יש אותן מילים (כמו כל השרשורים הנפוצים בנסיופ עכשיו) זה שרשור יפה. אם בכל כותרת יש שם של שיר או משהו תחת קטגורייה מסוימת- שרשור יפה. אם בתגובה הפותחת כתוב שאפשר להצטרף, אפשר להצטרף תוך שמירה על חוקי השרשור. אבל אם לא כתוב- רק מי שיודע בוודאות על מה השרשור, יכול להגיב. וגם זה, רק אם הוא מכיר את פותח השרשור.
לדוגמא- אם מישהי פותחת שרשור יפה ובו שירים, בכל תגובה שיר אחר, בכותרת שם השיר ושם המצבע- ובתגובה הראשונה הכתוב שאפשר להצטרף, אפשר להוסיף שירים (המשורשרים לתגובה הפותחת) כשבכותרת שם השיר ושם המבצע, בדיוק כפי שכתבה פותחת השרשור, ובתוכן מילות השיר, מסודרות. אם אותו הדבר קרה, אבל בתגובה הפותחת לא כתוב אם אפשר להצטרף או לא- אפשר או לשאול את פותחת השרשור (בש"א או בשרשור נפרד עם תיוג), או לחכות לראות מה אחרים עושים (ומה תגובת פותחת השרשור לזה), או לנסות להבין בעצמנו אם היא רוצה בתגובות שלנו, ע"י היעזרות בשרשורים קודמים ויחסה לזה שם.
ארוך אבל נכון
חשוב ביותר
