ושוב אני עייף.

רוצה את לבחור נושא?

אה. אני גם גרועה בדיונים, מזהירה מראש.

אז כך.

בעקבות מפגש היוצרים ומפגש הבנות שאת מארגנת וגם דף הניקים ובכללי-

בואי נגיד שהיית מקיימת עם ניק כלשהו  פה שחנ"ש. או סתם את ותיקה פה ויצא לך להתחיל להבין קוים ב"דמות" של הניק.

הוא עצלן, הוא פיקח וכו' וכו'.

נגיד את ופלונית.

ואז בחנוכה תשע"ח פלונית מופיעה במפגש הבנות.

שני עולמות של הכרה נפגשים, נכון?

העולם המציאותי וה"עולם"  בו יש דעות ללא גויות- הפורומים.

אפשר לשאול הרבה שאלות- האם יש דבר כזה "נראה מהפורומים"

האם אפשר "להתאכזב" ממראה של מישהו  שציפית שיראה צ'חצ'ח רציני ובסוף הוא ווזווז וכן הפוך.

אבל אני אתחיל ב-

האם באמת כדי להכיר מישהו צריך לפגוש  את גופו?

אם כדי באמת להכיר בנאדם צריך לפגוש אותו?

לא חושבת שבאמת צריך לפגוש את האדם בשביל להכיר אותו.

כלומר הפגישה היא חלק משלב ההיכרות אבל בהחלט אפשר להכיר בנאדם ולדעת עליו דברים, תכונות וכאלה גם בלי לראות. ההיכרות של פנים אל פנים היא משלימה את ההיכרות.

אני הכרתי מפה כמה וכמה אנשים טוב לפני שפגשתי אותם.

בעצם הדבר היחיד שמתברר בהיכרות פנים אל פנים זה המראה לא?

ברור שאפשר לקלוט ולהכיר את הבנאדם עוד דרך ההיכרות והמפגש, אבל ההיכרות לא תלויה במפגש הזה והראייה אחד של השני

לוידעת להסביר. פשוט אפשר לראות עוד דברים על הבנאדם דרך המראה שלו. לדוגמא אם הוא מופנם. דבר שלא תמיד אפשר לראות מאחורי המסך הוא מרשה לעצמו יותר להיפתח ולהתפרע

המושגים במפגש-

אפשר גם כמה סוגים של דברים.

סלחי לי על כמות השאלות אבל אני מנסה לעמוד על מה המפגש  נותן בעצם.

בלי להכנס לדוגמאות.

תני דבר כללי שמשייגים במפגש עם בן אדם.

אולי נפתח את הדוגמא שלך.

התנהגות בעולם האנושי-

בואי נדמיין משחק כזה-

יש חדר עם שתי כניסות ומחיצה ביניהן.

את נכנסת  בדל האחת ופלונית מהפורום בדלת השניה.

גם אז תוכלי לתפוס אם היא מופנמת וכד'?

לראות מי עומד מאחורי המסך.

אתה רואה את הבנאדם מעבר למחיצה או שלא?

בעצם הדיבור עם הבנאדם וזה שאתה שומע את הקול שלו אפשר לשמוע דברים.

הקול והמראה.

אפשר לחלק גם אותם לשניים

המראה- איך הוא נראה כפסיבי. כלומר איך נראה הצואר, העיניים האף. 

           - איך הוא  מתנהג, כלומר- תנועות. איך הוא מזיז  את הפה  איך הוא מזיז את הידיים.

הקול- איך נשמע קולו. אם בס אם גבוהה

- איך הוא מדבר, אם  מגמגם אם דיבור בטוח בעצמו.

עכשיו את שאר האדם הכרתי בעצמי כלומר.

הוא יביא לי יד אם  אפול את זאת אני אדע מהפורום אבל את הצורה האסתטית של ידו שהיא ארוכה ושעירה- את זה אני לא אדע עד המפגש איתו.

טוב.

קודם כל- ההיכרות החושית- ריח מראה קול.

סבבה.

אבל לכאורה זה רק החומר- את הצורה אפשר להכיר מהפורומים.

כלומר- בכל דבר יש חומר ויש צורה החומר זה הדבר שממנו עשוי  והצורה זו המהות.

אם ניקח משל מפיסיקה- יש גומי ויש ברווז גומי. גם גוש גומי  הוא גוש גומי.

יש לו צורה.

גומי בלי צורה- זה דבר שאנחנו לא יכולים לדמיין- חומר היולי.

אז לצורך העניין את האדם עצמו- המראה הקול וכו'- אני  מכיר מהמפגש  את השאר- הצורה- אני מכיר מהפורומים נגיד.

אוקיי.

אני לא מתחיל אפי' לדבר שהפורומים הם לא כל ימיו של האדם וכדי להכר אותו צריך לדעת גם מה הוא עושה מחוץ לפורומים (גם אם  הוא לא עושה משהו מחוץ לפורומים הרי שהוא מתבטל מחוץ לפורומים

אני גם לא אדבר על כמה מקום תופסת החיצוניות בעינינו.

אני אשאל כך.

בואי נגיד שיש זוג שמכיר בסקייפ. כיוון שאנו מדברים על שומרי נגיעה נאלץ רק לומר שיש תוכנה מיוחדת שקולטת ריחות ומשדרת אותם במחשב טוב?

עכשיו האם הזוג הזה יכול להתחתן לפני פגישה אחת פנים אל פנים (בעולם בלי פוטושופ ושניתן לראות גובה ורוחב בסקייפ בגודל טבעי.)

יש משהו בלפגוש את האדם. גם אם אתה יודע איך הוא נראה ואיך הוא מריח ואיך הוא נשמע.

המפגש יוצר משהו שהסקייפ או לא משנה מה לא יוצרים.

מהסיבה הזאת נגיד אני לא חושבת שהחרדים צודקים עם זה שהם נפגשים פעם אחת עד החתונה. יש בזה לדעתי משהו לא נכון, אבל אני לא נכנסת לזה כרגע..

"זה פשוט זה"

כמו שאמר לי הרב מוטי טאו שליט"א "שיעבוד זה פשוט שיעבוד"

כלומר יש דברים שאין להם הגדרה ברורה. אבל כשפוגשים אותם מכירים בהם.

אני חושב שהדוגמא הכי גדולה לזה זו הכרה של בן אדם (אולי יש הגדרה יותר גדולה לזה וזו אמונה)

ועכשיו ברשותך אני רוצה להביא קטע מעין איה ואליו להסיב את הדיבור.(אחרי  זה  נחזור לנקודה לפני זה )

אני אביא אותו במלואו.

זה נסוב על הגמ' שלומד מהאשה השונמית שהכירה באלישע שאיש אלוקים הוא-

"

הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא וגו' אריב"ח מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש".

דומה לזה אמרו בנדה שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מן האיש. והכונה כי יש הכרה ובינה טבעית דומה להכרת החוש ויש הכרה שכלית שבאה ע"י לימוד ונסיון. ולפי המנהג הטבעי הוא, שמי שיש ביד כשרונו לעלות למעלה שכלית, מתחלשת בו ההכרה הטבעית הבאה מהשכל הטבעי. ומצינו כמה הכרות לבע"ח, מכירים בהכרתם הפנימית דברים שקשה לאדם להשיגם כ"א ע"י לימוד והרגל. וכן מצינו האומות הפראיות, שאינן מלומדות בתרבות וחכמה, יש להן כשרונות טבעיים חדים יותר מהעמים המלומדים, כי השכל המלומד מקפח את השכל הטבעי. וזהו מחסד ד' על יצוריו, שהראוי להשתמש במעלה יותר גבוהה לא תעלה בידו לסמוך על מעלה נמוכה, כדי שגם ההכרח ימריצהו לקנות שלמות יותר. ע"כ האשה שאינה עומדת לפי תעודתה לקנות דעת הרבה ע"י לימוד, ותכליתה להשלמת סידור העולם לעשות בחפץ כפי', ואין חכמה לאשה אלא בפל, ע"כ יש בה בינה יתירה טבעית בהכרה פנימית יותר מן האיש, ומפני זה היא מכרת באורחין יותר מן האיש. כי האיש יוכל להכיר ערך האיש שרוצה לדעת תכונתו רק ע"י התבוננות רבה ואורך הזמן. אבל את האורח הבא לזמן קצר, לא יוכל להכירו בשכל הנסיוני. אבל האשה בהכרתה הפנימית, הקרובה להכרה טבעית, היא תכיר את האורחין. וההכרה הטבעית היא לרוב מאומתת מאד גם אחרי הדרישה השכלית, כאשר ביארו חכמי לב.

(עין אי"ה א, ברכות א קמז)

זו הערה.

תכף אחזור לנושא.

אבל אני מרגיש שאני מדבר יותר מדי.

אם יש לך דברים להביע ולהוסיף או לסתור את דבריי.

אם את חושבת שאני מדבר לא קשור או משעמם- תרגישי חופשי.

אמרתי לך שאני גרועה בדיונים.

אני לא מצליחה לנסח תצמי ולהביא תצמי נורמלי

כלומר את לא חייבת אבל אם את עוזבת-  אני צריך נימוק.

ולא, לא מתקבל "אני לא יודעת להתבטא" כי אולי זו הבעיה שאני שואל לא טוב או שזה נושא שקשה להתבטא בו.

אם הוא מתבטא כלפי משהו באופן מסויים זה שונה אם יודעים איך הוא מתבטא עליו בשאר הפעמים כדי לראות יותר מה היחס הכללי שלו.

הכרה.

ממה  אני מכיר יותר מה יש שם שאין כאן?

לכולם פה.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

 כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)

ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.

ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.

כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?

אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.

אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......

אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.

פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה. 

בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?

בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.

אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.

ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.

אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.

ובכלללללל

אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?

אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.

((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.

ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.

והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!

ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))

לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.

צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.

שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.

(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).

אגב,

אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.

איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו

אז דיברנו

ושאלתי

והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב

ואמרתי שיענה מה שהוא חושב

והוא הסביר

והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך

וניסיתי להבין ככל יכולתי

בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת

ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה

ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר

אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית

ואולי זה גם האופי

ושוב הקשתי

ושוב ניסה לתרץ

אז בסדר נו הבנתי

אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה

אח"כ אם זוכרים אותך