באמת מסקרן..

לומדת באחת האולפנות הנחשבות("אמור לי איזו אולפנה ואומר לך מי אתה")

עיניים בהירות

שיער כהה

גובה ממוצע

משקפיים..?

אבל מי שכבר ראה\תה לא לגלות!!!

שוטיי

אז אני אאתגר אותך..

איך את חושבת שאני נראית?

עניים יפות

רזההה

יפה ועדינה

בלי משקפיים

כולך עדינה כזו קטנה ויפה

אבל סחטיין על הניסיון;)

אז לא ממש קלעת.. אבל הכל טוב כי אני ממש לא נראת אותו דבר תמיד..

אז אני סטלנית

עם שיער שטני

עיניים ירוק-כחול

חיוך תמידי

בלי משקפיים

לא ממש נמוכה 164

חצאית מקסי? יש לי רק אחת כזאת.. חצאית רחבה-ארוכה\שמלות

טבע? יש לי אחד.. בדרך בלנסטון\תנכיות

אבל יפה לך אני לא הייתי מצליחה

שיער חום גלי, לא לבנה ולא חומה מידי,

משקפיים,

מתלבשת יפה כזה, בעלת חוש הומור

בלונדינית (כי ככה כתוב בחתימה שלך)

מטר חמישים,

חצאיות גינס צמודות,

חולצות  טישרט מעוצבות כאלו,

עיניים בהירות

שזופה אבל לא חומה ממש

וכןןן, נעלי טבע

אבל גם שורש

שיער חום

ולא אין לי עניים ירוקות

יש לי חום בהיר בערך

הרוב הרוב ראיתי כבר

זה מגניב

אני לא יודעת איך את נראת..

בקישור שם 90 אחוז נראה לי ראיתי

אני מדמיינת את האנשים פה בפורום.. - נסיונות פעילים

זה מה שאמרתי..

ודיברת על עצמך אז אמרתי שאני לא מכירה אותך

אני לא מספיק מכירה

גובה בינוני,

סנדלש משופשפות

חולצה של הישיבה

קיצור סטייל חסידי-ארצישראלי

פליזז

בלי פאות

כיפה גדולה

רזה

לא גבוה ולא נמוך

בהיר

שיער חום

יפה

ואת יודעת למה

חבל שאני לא יכול לנחש..

רזה

מתלבשת יפה

עם משקפיים

פאה

כמו כל החבדניקים בערך

אבל יש לחבדניקים סטייל כזה, זה ממש מאפיין אתכם

גרביונים, חצאיות פליסה יפות כאלו,

מטופחות, עם מיליון נעליים וטעם באופנה

לפחות כל החבדניקיות שיצא לי לראות נראות ככה

זה ממה שיצא לי לראות,

אבל אני בטוחה שיש שוני במובנים מסוימים מן הסתם

קלל שגרביים אפורות

סתם בכללי לא סובלת ולא לובשת גרבי כותנה.

רק ניילון בצבעי גוף\ שחור.

וגרביים לא גרביוניםםם 

אומרים שיש לי סטייל חבדי בטירוף

את רואה באמת שיש סטייל של חבד. רואים את זה.. יש כמה סגנונות אבל קל לזהות חבדניקית ברחוב

@נוצת זהב היא אמרה ועוד מלאתא ניקים (גם כמה בנים..)

אבל את בטוח לא מדומיינת לי בראש כזקנה

וואי זה יהיה מעניין

כי אני לא מכירה אותךךך

אבל לעומק לא ממש...

אני אנסה בכל זאת

שיער חום

חמודה כזאת, עם גיטרה

חצאיות רחבות, חולצות של תמנון

עיניים חומות

פליזז

פליזז

נראה לי אולפניסטית כזאת נוטה לגבעוניסטיות,

חצאיות רחבות,

פשמינות,

טבע, בלנסטון, שיער חום...

חח ואיי אני באמת לא מכירהה!

זה אך ורק ע"פ כ"א

ישלי שיער שחור
 

אני גרועה בלנסות אחרים...

יש כאלה שמתגייסים בסוף השמינית..

מי שהולך לישיבה אז תלוי איזה ישיבה-

ישיבות הסדר מתגייסים בסוף שיעור ב (20) ל17 חודש, ואז חוזרים לישיבה לשנה וחצי בערך,

ישיבות גבוהות מתגייסים יותר מאוחר ולתקופה יותר קצרה בד"כ.

כמובן שיש יוצאים מן הכלל בכל ישיבה.

חב"ד לא מתגייסים?

הבנתי שיש להם איזה הסכם עם הצבא.

ברור שבתשלום

כולם מקבלים כסף מהצבא..

נשואים מקבלים יותר, נשואים עם ילדים עוד יותר..

אבל להתגייס לקרבי אחרי חתונה זה בעייה

להיות שבוע מחוץ לבית..

או שמתגייסים לג'וב?

מי יצליח לדמיין אותי?

אני לא כזה מוכר אבל תנסו..

כזאת זורמת עם החיים.. רוחנית

שיער בלונדיני לא ארוך..

עיניים ירוקות

חיוך

נמוכה

אולפניסטית

משקפיים\עדשות

חצאיות נפנף לא ארוכות ממש וגם לא קצרות..

שורש\טבע

אממ.. מנסה את מזלי אין סיכוי שאצליח

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים