פרשיות 'מטות מסעי' הינן שתי הפרשיות האחרונות של חומש במדבר. פרשת מטות עוסקת בתחילתה בדיני הנדרים, באחריות לקיימם, וביכולת של הבעל להפר נדרי אשתו ושל אב להפר נדרי בתו.
לאחר מכן מתארת הפרשה את המלחמה נגד מדין שהחטיאו את ישראל. בהמשך, הפרשה עוסקת בבני גד וראובן שביקשו נחלה בעבר הירדן. משה חשש שמא הם מואסים בארץ ישראל וחוזרים על 'חטא המרגלים' ורק תמורת הבטחתם למשה שהם יהיו חלוצי הצבא לכיבוש הארץ והנחלתה, ויחכו עד אשר כל עם ישראל ינחל את ארצו, הסכים משה לבקשתם.
פרשת מסעי מתארת את 42 מסעות בני ישראל במדבר עד הגיעם אל ארץ נושבת, ויש המסבירים כי בעצם כל יהודי בחייו עובר מ"ב תחנות ומסעות שמביאות אותו אל שלמותו, ואל ייעודו. בכל שלב ושלב עליו לתקן משהו מסוים, וכך הולך ומיתקן עד אשר מגיע אל תכלית התיקון שלו.
בהמשך הפרשה מופיעה המצווה הגדולה השקולה כנגד כל מצוות התורה, ירושת ויישוב הארץ, 'והורשתם אותה וישבתם בה' לרשת את ארץ ישראל מידי עמי כנען שבתוכה, וליישב בהם את עם ישראל, וכן מתוארים גבולות הארץ.
ואכן חלק מהתיקון לימי בין המיצרים שאנו בתוכם, הוא להשתוקק מחדש לבניין ארץ ישראל ובניין לב ארץ ישראל הוא בית המקדש, להתחזק בירושת הארץ בכיבוש הארץ וביישובה בידי ישראל, בחזון של גבולות הארץ כפי רצון בורא עולם, ובבניין בית המקדש בתוכה שיאיר ויקרין לעולם כולו את אור התורה והצדק.
בסיום קריאת התורה, סיום חומש במדבר, יאמרו כמנהג חלק מהעדות 'חזק חזק ונתחזק' שנזכה להמשיך עוד ללמוד ולקבל את התורה בחומשים הבאים. השבת, שבת שניה של שבתות בין המיצרים, ולכן מפטירים בה בעניין של פורענות.