השבת יקראו בתורה בבתי הכנסת את פרשת השבוע 'ואתחנן'.
פרשת 'ואתחנן' עוסקת בתחילתה בתפילתו של משה רבנו לפני ה' לזכות להיכנס לארץ, בסופו של דבר לא נענתה בקשתו, והוא זכה רק לראות את הארץ.
יש המסבירים כי אילו משה רבנו היה נכנס לארץ היה מוביל את עם ישראל אל התיקון השלם והייתה באה הגאולה השלמה, ועם ישראל והעולם עדיין לא היו זכאים לכך, לכן לא נענה בתפילתו. בהמשך עוסקת הפרשה באזהרה לעם ישראל לקיים את התורה בבואו לארץ, ובפרשה מופיעה הפרשה שאנו קוראים בתשעה באב 'כי תוליד בנים ובני בנים' המדברת על כך שעם ישראל עתיד לחטוא ולגלות מהארץ ובסופו של דבר ישוב בתשובה אל ארץ מולדתו ואל תורתו ואל ה' אלקיו.
בפרשתנו מתואר המעמד הגדול מעמד הר סיני, שבו זכה עם ישראל לשמוע דיבור מה' פנים בפנים, שינויים קטנים יש בעשרת הדברות אצלנו מעשרת הדברות בפרשת יתרו, אחד מהם שאצלנו כתוב'שמור את יום השבת לקדשו' ובפרשת יתרו כתוב 'זכור את יום השבת לקדשו' ומבארים חז"ל שזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, והיינו שרק על ידי שניהם יכולים לזכות לשלמות קדושת השבת, גם בזכירתה בקידוש, וגם בשמירה מכל ל"ט מלאכות האסורות בשבת.
בהמשך הפרשה כתובה פרשת 'שמע ישראל' שהיא יסוד אמונתנו, ועל פסוק זה מסרו ישראל את נפשם בכל הדורות, וזוהי המצווה הנאמרת פעמיים ביום בתפילת שחרית וערבית, שאנו מקבלים עלינו את עול מלכות ה' וייחודו ומכירים בכך שהוא בורא העולם והוא יתגלה כאלקי ישראל ואלקי העולם, ומצווים אנו לאהוב אותו בכל לבבנו נפשנו ומאודינו, ובכל מצבי חיינו, ופרשה זו היא עיקר מצוות קריאת שמע.
בסוף הפרשה מופיעה מצוות 'לא תחנם' ולא תכרות להם ברית, מצווה לכבוש את הארץ מידי עמי כנען ולהורישה לישראל ולא לתת לגוים עובדי עבודה זרה חניה בארץ ישראל, בגלל שעם ישראל לא קיים מצווה זו בשלמות, והגויים נותרו בארץ והחטיאו את ישראל בעבודה זרה, גלה עם ישראל מארצו, ואכן עם ישראל מצווה לרשת את ארץ ישראל, ורק מתוך שלטונו בארץ וישיבתו השלמה בארצו יוכל להיות 'אור לגויים' ולהופיע את התורה והברכה לעולם כולו.