השבת יקראו בתורה בבתי הכנסת את פרשת השבוע 'בשלח'.
פרשת 'בשלח' עוסקת בסיפור הנס הגדול של קריעת ים סוף שהוא היה למעשה ההשלמה של גאולת מצרים, אחרי 3 ימים התחרט פרעה על ששחרר את בני ישראל ורדף אחריהם והשיג אותם חונים על ים סוף, ואז נעשה הנס הגדול של בקיעת הים לבני ישראל, וכשנכנסו המצרים אחריהם, טיבע אותם הקב"ה בים. ועל כך אמרו בני ישראל שירה. שירה זו נאמרת על ידי עם ישראל בכל יום בתפילת שחרית, 'שירת הים' אשר היא ההודאה הגדולה על הנס שעשה ה' לישראל בצאתם ממצרים, כפי שאומרים בהלל 'הים ראה וינוס'. היא הודאה על כך שעם ישראל מובטח שיעבור ויצלח את כל המכשולים העומדים בדרכו עד אחרית הימים, ולכן מסיימת השירה, ד' ימלוך לעולם ועד' שברור שמלכותו תתגלה בעולם, ויבנה המקדש בהר המוריה.
בהמשך הפרשה, מסופר על ישראל שלא היה להם מה לאכול במדבר, וצעקו אל משה, והקב"ה הוריד להם מן מהשמים. מן זה היה אוכל רוחני שליווה אותם במשך 40 שנותיהם במדבר, אוכל רוחני שירד כל יום מחדש, וכל אחד לפי מעשיו היה מקבלו במקום אחר, הצדיקים סמוך לביתם, הבינוניים בריחוק מקום, והרשעים היו צריכים לצאת חוץ למחנה וללקט. ורק לשבת לקטו מראש, ומפרשתנו לומדים את גודל מעלת הכנת השבת ביום שישי.
בסופה של הפרשה, מסופר על עמלק שבא להלחם בישראל, עמלק מופיע תמיד לפני שישראל זוכים לדבר גדול והוא רוצה לעכבם, בין יציאת מצרים לבין המעמד הגדול של קבלת התורה בהר סיני, בא עמלק ומנסה להלחם בישראל, וכן בהמשך הדורות, שאול המלך הראשון נלחם בעמלק קודם מלכות דוד ובניין המקדש הראשון, וכן בימי הפורים, בין גלות בבל לבניין בית המקדש השני. ובפרשתנו מובטח 'כי יד על כס יה מלחמה לד' בעמלק מדור דור', כסא ד' לא יהיה שלם בעולם עד שימחה זרעו של עמלק מן העולם, והמלחמה היא תמידית לכל הדורות, מצווים אנו לנצח ולמחות את הרוע מן העולם, ורק אז שם ה' יופיע בשלמות בעולמו.