ידידיה מאיר: חזרנו אל בורות המים

שבים לבתי הכנסת, נפרדים ממנייני החצרות. זה משמח, זה מרגש, זה נפלא. וזה צובט בלב. כי היה במניינים האלה משהו שעוד נתגעגע אליו.