הטייסים סרבו להפגיז את אלטלנה

הוראת ההטבעה של אלטלנה ניתנה בתחילה לטייסים שסרבו לפקודה. ההוראה הועברה לחיל הים אך הספינות לא היו מהירות דיין, עד שהגיע אלטלנה לחופי תל אביב שם הופגזה. היום האזכרה להרוגי 'אלטלנה'.

, ט"ז בסיון תשס"ה | עודכן: 11:01

היום יצויין יום הזיכרון לחללי אוניית הנשק 'אלטלנה' שהוטבעה בהוראתו של ראש הממשלה דאז בן גוריון.

את השתלשלות האירועים מול חופי כפר ויתקין ותל אביב ראה לוחם האצ"ל, ההסטוריון פרופסור יעקב אלעזר שהיה בכוח שנועד לקלוט את הנשק שפורק מהאוניה. בשיחה עם כתבנו שמעון כהן הוא מגולל פרטים עלומים מאותם ימים אדומים.

בידיו של פרופסור אלעזר עדויותיהם של שני טייסים שקיבלו הוראה ממפקדיהם להפגיז מהאויר את האוניה, תוך כדי פריקת הנשק, אולם השניים, מתנדבים שהגיעו מחו"ל לסייע לצה"ל בשנותיו הראשונות, מעידים כי סרבו לביצוע הפקודה. ההוראה הבאה הייתה לספינות חיל הים להטביע את 'אלטלנה' הנמלטת, אולם מהירות הפלגתה לעבר חופי תל אביב מנעה את הביצוע. בן גוריון נזף באנשי חיל הים על כישלון ההטבעה.

את הסיפור גדוש הפרטים, שרובם אינם מוכרים לציבור מתחיל פרופסור אלעזר כבר בנמל הצרפתי ממנו הפליגה אלטלנה. "ליד הנמל היו מחנות מעפילים שאנשי ההגנה לא הספיקו להעלות לארץ. באונייה היה מקום לעוד כשלושת אלפים עד ארבעת אלפים נוסעים. אנשי האצ"ל הציעו לאנשי ההגנה להעלות על ה'אלטלנה' מעפילים מאותם מחנות. אנשי ההגנה סירבו. ייתכן וכבר אז תכננו שם את המלכודת לאוניה..."

אלטלנה יצאה את הנמל בהחלטתו של שמואל כץ שקיבל ממנחם בגין, מפקדו, את הסמכות המלאה לכך. בגין הורה לכץ לשקול את הנתונים בשטח ולהכריע מתי תרים האוניה עוגן ותצא לעבר חופי ישראל הצעירה. בשל קשר לקוי עם הארץ לא ידע מנחם בגין, על רגע ההפלגה. המידע הראשוני על כך הגיע לאזניו משידור ברדיו לונדון "הבריטים עקבו אחרי ההיערכות להפלגה בשבע עיניים והם היו הראשונים שדיווחו על ההפלגה".

"התחושה בארץ אותה ניסתה ממשלת בן גוריון להקרין היתה שכל עניין אוניית הנשק בא לה בהפתעה. מדובר בשקר גמור. הרי האצ"ל קיבל אישור עליה עבור כל אחד מהעולים שבאוניה. את האישור נתן השגריר הזמני של ישראל בצרפת. הייתה להם רשימה של העולים ורשימה מדוייקת של הנשק. שום דבר לא היה הפתעה. הכל תואם", מספר אלעזר.

בגין שוכנע בשיחות שנוהלו בין אנשיו לאנשי בן גוריון להפנות את האוניה למקום סתר. "חוף ויתקין גם היום הוא חוף נידח, ובאותם ימים על אחת כמה וכמה. כדי להגיע למקום צריך היה לעבור בכביש עפר צר מרחק של שמונה קילומטרים בין כביש חיפה תל אביב הישן ועד לחוף, שביל גישה יחיד שעובר דרך כפר ויתקין. לאנשי האניה נאמר שלא יעמיסו על עצמם ציוד אישי כיוון שאת הציוד הזה יקבלו לאחר שיגיעו לחוף ינשקו לאדמה וכו'. במקביל קיבלו אנשי כפר ויתקין הוראה לחסום את כביש הגישה כדי למנוע מעבר של העולים. בשעות אלה התפרסו חיילי חטיבת אלכסנדרוני וכיתרו את החוף".

מפקד חטיבת אלכסנדרוני הגיש לבגין אולטימטום ובו דרש, כהנחייתו של בן גוריון, למסור לידי חייליו את הנשק שעל האוניה "בתוך עשרה רגעים". "אני לא מכיר שום אירוע בהסטוריה שבו מדינת ישראל נתנה אולטימטום, אפילו לאוייבים הכי קשים שלנו, של 10 דקות. זה נועד להשפיל את בגין", אומר אלעזר ומוסיף "במקביל דווח לנו שאת כל הציוד החקלאי של קיבוץ מעברות ערמו על כביש הגישה היחיד כדי למנוע תנועה ויציאה שלנו מהמקום".

כשארגזי תחמושת מורדים מהאוניה ונערמים לידו, עלה מנחם בגין על תלולית עפר קטנה כדי לספר לאנשי האצ"ל שסביבו על המשא ומתן המתנהל עם אנשי אלכסנדרוני. "פתאום נפתחה לעבר בגין אש תופת", מספר אלעזר, "שכבתי שם בחול כשארגזי תחמושת לידי, אש תופת ניתכת עלינו מהחיילים שכיתרו אותנו, אני רואה את הפצועים שותתי הדם, ומנחם בגין מצווה עלינו לנצור את הנשק ומבקש מהחיילים לחדול מהירי..."

אלעזר מספר שתוך כדי פריקת הנשק הגיע למקום מטוס של האו"ם, זיהה את האוניה הפורקת, חג סביבה ושב צפונה. "בן גוריון הורה לטייסי חיל האוויר להפגיז את האוניה מהאויר. שניים מהם העידו מאוחר יותר שסירבו. ידוע על נוספים שקיבלו את ההוראה אבל כמעט כולם, כמו גם בכירי חיל האוויר, בהם עיזר ויצמן ז"ל, העדיפו שלא לדבר על מה שאירע שם. שני הטייסים שסירבו היו מתנדבים שהגיעו מחו"ל, היו יהודי וגוי. היהודי, אדם בשם ליכמן משיקגו, כתב בג'רוזלם פוסט את סיפור ההוראה להפגיז את האוניה מהאויר. הוא פשוט אמר למפקדים שהוא הגיע לארץ כדי לעזור ליהודים במלחמה מול הערבים ולא כדי לסייע ליהודים לפגוע ביהודים. הטייס הגוי שהיה באירוע וקיבל פקודה דומה, אדם בשם לוינט אמר למפקדיו בטייסת שהוא לא הגוי של שבת שלהם ואין בכוונתו לבצע פקודה שכזו".

לאחר שפקודת ההפגזה מהאויר לא יצאה לפועל החליט בן גוריון לנסות הפגזה של חיל הים. "ספינות מעפילים שהוכשרו והפכו לספינות של החייל יצאו למרדף אחרי 'אלטלנה' שיצאה כבר להפלגת הימלטות מאימת הירי בויתקין לכיוון דרום. יתרונה של אלטלנה מול ספינות חיל הים היה המהירות והיא זו שהצילה אותם מפגיעה. יש בידי סרטון מהטלוויזיה הישראלית שם נשמע בן גוריון נוזף בחיילי חיל הים על שלא הטביעו את אניית הנשק הנמלטת", מספר אלעזר.

את הדרך לחוף תל אביב עשתה אלטלנה כשעל סיפונה מונף דגל לבן. האניה הגיעה אל החוף אבל אז נפתח הירי. "ראית פעם אחת בהסטוריה שיורים על אוניה שמניפה דגל לבן?", שואל אלעזר. "הם ירו בהם גם כשראו את הפצועים יורדים אל המים והים הופך אדום מדמם הניגר. כפי שמצטט העיתונאי שלמה נקדימון בספרו 'אלטלנה' רבין, מפקד היורים על האוניה הנמלטת, פקד על החיילים להשליך על הניצולים שהצליחו להגיע אל החוף רימוני יד תוך שהוא פוקד 'זירקו רימונים! חסלו אותם!' והם עשו זאת. חמישה עשר מתוך ארבעים אנשי האניה שהגיעו לחוף תל אביב חוסלו בידי אנשיו של רבין. התותחנים ירו ממחנה יונה שמצפון למלון הילטון. הפגז הרביעי חדר את דופן האניה אל מחסן הבגדים והחל את הבערה. זו הייתה אניה בנויה מדורים מדורים כשביניהם מחיצות פלדה. במשך שלושה ימים כילתה האש מדור אחר מדור ובכל פעם נשמעו הדי ההתפוצצויות בתל אביב. פיצוץ האניה בבת אחת לא היה אפשרי בגלל המבנה הפנימי שלה. זה בעצם מה שהציל את העיר. אם היה מתרחש פיצוץ אחד היו נפגעים רבים בתל אביב".

פרק נוסף ולא ידוע בסיפור המצוד שערכו חיילי אלכסנדרוני בעולים מספר פרופסור אלעזר. "העולים מהאניה הובאו רטובים וסחוטים למרתף שבמצודת זאב, שם שוכנו, אבל החיילים הגיעו למקום וירו דרך חרכי חלונות המרתף לעבר העולים. במקום נפצעו רבים".

אלעזר מספר עוד על מקרי סרבנות גם בקרב חיילי חטיבת אלכסנדרוני שעוד בטרם הכיתור בכפר ויתקין הודיעו שלא יבצעו את המעשים שנדרשו לבצע. חיילים אלה נשפטו ונכלאו לתקופה של עשרה ימי מחבוש על סירוב הפקודה.
(ש)