הרב גד נבון הלך לעולמו

הרב הצבאי הראשי לשעבר האלוף במילואים הרב גד נבון הלך הבוקר לעולמו בגיל 86. הלויתו של הרב תתקיים מחר בהר הרצל בירושלים.

, כ"ט בסיון תשס"ו

הרב גד נבון זצ"ל
הרב גד נבון זצ"ל
צילום: לע"מ

הרב גד נבון מי שהיה הרב הצבאי הראשי השלישי לצה"ל הלך הבוקר לעולמו. ממקרוביו נמסר לערוץ 7 כי בעת האחרונה חלה התדרדרות במצבו והבוקר לא קם משנתו, רופא שהגיע לבית הרב קבע את מותו, ככל הנראה ההלוויה תתקים מחר בהר הרצל בירושלים.


בשנת תש"ס (2000) נערך טקס פרידה מהרב הצבאי הראשי, האלוף הרב גד נבון,ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, אהוד ברק, הודה לרב הצבאי הראשי, על חמישים ושתים שנים של שירות בצה"ל וציין כי הרב "בחר בגישה של 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום' בדרך של גישור על ניגודים ולא בדרך של ייקוב הדין את ההר. הרב ידע למצוא את הפיתרון לבעיות ההלכה בחיי צה"ל, ודרך זו ראויה גם במקומות אחרים והיא הדרך הנכונה". ראש הממשלה ושר הביטחון דאז ציין את פועלו של הרב נבון מעלייתו לארץ ממרוקו כנער, דרך התגייסותו לפלמ"ח וכיבוש באר שבע במסגרת פלוגת הקומנדו הצרפתי ועד למינויו כרב הצבאי הראשי של צה"ל.

קורות חיים –  הרב נבון זצ"ל
אלוף (מיל') הרב גד נבון נולד בשנת 1920 במרוקו. התחנך בבתי ספר כלליים ויהודיים והסתופף בצילם של חכמי יהדות מרוקו שהועידו אותו לגדולות. משחר צעירותו גילה כושר מנהיגות והיה חלוץ להצטרף לכל פעילות ציונית-יהודית. במסגרת פעילות זו היה ממייסדי "ברית חלוצים דתיים" (בח"ד) הארגון שרשם פעילות הירואית שנחקקה בתולדות ימיה של יהדות צפון אפריקה.

הרב נבון נמנה על מקימי רשת בתי הספר היהודיים ברחבי מרוקו שנטעו בליבותיהם של הצעירים היהודים אהבת ציון והשרישו בתוכם את השפה העברית.

לאחר שביסס את מעמדו בין המנהיגים הציוניים הצעירים בצפון אפריקה, נטל חלק פעיל ב"עליה ב' " בזמן המנדט ועסק בפעילות עלומה של מבצעי עליה בחלקם תוך סיכון וחירוף נפש. בהמשך לפעילות זו נמנה על חבורת "המוסד לעליה" שהפך לימים ל"מוסד לתפקידים מיוחדים".

את השכלתו האקדמית רכש באוניברסיטת סורבון בפריז, שם הוסמך בפילוסופיה ותיאולוגיה והתמחה בכתות האיסלאם על ענפיהן השונים. את ידיעותיו המקיפות בתחום זה וקשריו האישיים שרקם במהלך לימודיו והשתלמויותיו, העמיד ברבות הימים לשרות מדינת ישראל במסגרות שונות. במקביל ללימודיו הגבוהים בצרפת פעל בשליחות התנועה הציונית ונטל חלק גם בהקמת ואימון קבוצת "ביריה".

בשנת 1948 עלה ארצה הרב נבון במסגרת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) ושרת כלוחם בפלוגת "הקומנדו הצרפתי" של חטיבת הנגב – פלמ"ח. בתקופה זו השכיל לרקום מערכת יחסים מיוחדת עם לוחמי ומפקדי הפלמ"ח- מקימי המדינה, שרחשו לו כבוד והערכה.

עם הקמת צה"ל ביקש לשלב בפעילותו הצבאית גם את הפן ההלכתי שבו התבלט והתמנה כקצין הדת של החטיבה, מאז עשה את דרכו בצה"ל בכל תפקידי הרבנות הצבאית תוך שהוא משאיר רישומו בכל שלב מהמשימות שהוטלו עליו.

בשנת 1951 מונה כקצין הדת של פיקוד הדרום ומשם פילס דרכו בתוך תקופה קצרה, ולאחר שהכירו בידענותו הרחבה בכל תחומי היהדות וההלכה – לתפקיד הרב הצבאי הפיקודי של פיקוד הדרום.

כאשר עבר מרכז הכובד של הרחבת צה"ל לצפון, מונה כרב הצבאי הפיקודי של פיקוד הצפון, תפקיד אותו עיצב ומילא בתוכן ומעשים עד למינויו כסגן הרב הראשי לצה"ל בשנת 1971.

משנת 1977 שרת כרב הראשי לצה"ל. בתקופת שירותו במטה הכללי הצעיד את הרבנות הצבאית למטלות שמציב בפניה צבא מודרני, שיכלול שיטות מדעיות לזיהוי חללים והתאימם לדרישות ההלכה. כך הגיע לפתרונות בבעיות הסבוכות של העגונות שהתעוררו במהלך מלחמת יום הכיפורים. דרכי התרתן בעקבות מחקריו ההלכתיים – מדעיים זכו להכרה גם של הקהילה המדעית הלל עולמית וגם מצידם של גדולי פוסקי ההלכה בדורנו.

מחקרו הידוע בתחום זיהוי החללים באמצעות השוואת טביעות אצבעות (דאקטילוסקופיה), עליו ביסס את פיתרון בעיית העגונות, פורסם על-ידי אוניברסיטת ת"א וראה אור בפרסומים תורניים חשובים ומשמש עד היום כחומר לימוד יסודי וישומי לעוסקים בתחום רגיש זה.

מאז שהרב נבון עמד בראש מערך הרבנות הצבאית, שינתה הרבנות הצבאית את פניה לבלי הכר והתפתחה בכל התחומים שעליהם היא מופקדת.

שילובם של הרבנים צבאיים בכל יחידה העניק תנופה לשמירת אורח החיים וההווי היהודי כפי שהם מעוגנים בפקודות הצבא, והכל תוך קירוב לבבות והסרת מחיצות ברוח של אהבת ישראל ותחושת השליחות להשגת אחדות בעם, המלווה את פעילותו הענפה לאורך השנים.

הרב נבון העמיד דור של מנהיגים רוחניים שרכשו התמחותם ברבנות הצבאית, וברוח שהטביע בהם ממשיכים לשרת לטובת הציבור בכל תחומי החיים בישראל ובתפוצות.

בכל שנות שירותו בצה"ל נעזרו בו בכל מערכות הביטחון בתחומים רבים, גם כאלו שמעבר לתפקידו המוגדר, וכן לקשר בין צה"ל ומשפחות השכול הנותנות בו את אמונן.

השתחרר מצה"ל בשנת 2000.

הרב היה נשוי לפרלה- אחות ראשית בבית חולים ואב לתמר- רופאה בגליל, למירה- מדענית, ולעמיאל- דוקטורנט לביולוגי.