שתים עשרה שנה לאחר פטירתו של הרב שלמה גורן טרם יצא ספר לזכרו. שני תלמידים, דוד ברוקנר ויחזקאל ליפשיץ, מהישיבה הגבוהה "מאור טוביה" שבמצפה יריחו יוזמים הוצאת ספר חדש לזכרו, הספר עתיד לצאת בעוד כשנתיים.

"לפני כמה שנים טובות שמתי לב שעדיין לא יצא ספר על הרב גורן" אומר יחזקל ליפשיץ "פניתי למשפחה שלו וגם לשמחה רז שהוציא ספרים על גדולי ישראל". ליפשיץ מסביר "זו אישיות בקנה מידה גדול מאוד ולא ייתכן שלא יהיה עליו ספר, הרעיון עלה וירד אך בסופו של דבר החלטנו לעשות מעשה וקיבלנו את הסכמת המשפחה".

"ייתכן שלא יצא עדיין ספר בשל המורכבות של אישיותו, הרב גורן עשה דברים רבים בחיייו וזו השקעה גדולה להוציא ספר לזכרו", אומרים היוזמים.

במהלך העבודה על הספר הם ניסו למצוא חומר על הרב, "פנינו לרבנים שאנו מכירים, הסתובבנו בחצרותיהם של הרבה מחבריו ותלמידיו, דיברנו עם אנשים רבים שהכירו אותו, ועם הנהגים שלו", מספרים היוזמים ומוסיפים "כל אחד מהם הוסיף לנו עוד ועוד שמות של אנשים שהכירו אותו ועתה כבר יש לנו את השלד של הספר".

בספר תהיה בכל פרק סקירה כללית על חייו ופועלו של הרב מתוך מידע של אנשים שהכירו אותו היטב, בתוך הספר ישולבו 'אנקדוטות' – סיפורים מעניינים מאנשים שונים שפגשו את הרב בשלב זה או אחר של חייו. "פתחנו דואר אלקטרוני אליו הציבור הרחב יכול לשלוח סיפורים מעניינים על הרב גורן" אומר ליפשיץ "יש סיפורים רבים על הרב, הוא פעל רבות וקידם דברים ולאנשים רבים יש סיפורים על משהו בו עזר להם או נושא אותו קידם".

בין הסיפורים מסופר כי אחרי מלחמת ששת הימים אמר משה דיין לרב גורן לפנות את מערת המכפלה (הרב הביא לשם ארון קודש, דגל ישראל וקיים שם תפילות). הרב גורן השיב לו שהוא מוכן להוציא בשבילו את הדגל אבל את ארון הקודש הוא לא יוציא.



בנוסף מספרים קרוביו כי בכל פעם שביקש הרב להיפגש עם נשיא ארה"ב היה מקבל את אישורם, משום שהיה מקובל ומוערך בעולם.



"הרב שהיה קשוח ולא מתפשר היה עדין ורגיש מאוד" אומר ברוקנר "קיבלנו סיפור שבאי טירן היו מעט מאוד חיילים והיה מקובל שבביקור קצינים במקום היו החיילים מרימים את הקצינים ומעבירים אותם במים על מנת שלא יירטבו. הרב גורן לא הסכים שירימו אותו, אם החיילים נרטבים גם אני ארטב הוא אמר".



גם מסירות הנפש שלו ידועה מסופר כי פעמים רבות פעל למען חילוץ חללים גם משטח אוייב, על מנת להעלות את מורל החיילים הלוחמים ולהביא את הנופלים לקבר ישראל. "דוגמא אחת מתוך רבות" אומר ברוקנר "במלחמת יום כיפור לאחר נפילת החרמון בידי הסורים פינה הרב גורן חללים כל הלילה בתוך שטח האוייב, על דעת עצמו, לאחר שלא התקבל אישור מבעלי הדרג הגבוה כולל הרמטכ"ל ושר הביטחון".



"השלד והתבנית של הספר קיימים וכעת חסר 'הבשר', אנו מחפשים דברים שיכבדו אותו, סיפורים וגם תמונות, אומר דוד ברוקנר, "החלטנו מה יהיה המבנה של הספר ואנו מקוים לצאת עם הספר בעוד שנה וחודשיים". ליפשיץ מספר כי האישיות של הרב גורן היא שמשכה אותו לעבוד על הספר "ראיתי אישיות של איש אמת שהולך רק עם האמת שלו, לא כל אחד יסכים עם מה שהוא עשה אך כולם יסכימו כי הלך עם האמת התורנית שלו והצליח לקדם הרבה דברים".

"תמיד התרשמתי מגדולתו בתורה אומר האברך "רואים שיש לו שליטה בתחומים רבים, הוא עסק בנושאים שרבנים אחרים כלל לא מגיעים אליהם".  היוזמים מספרים כי קיבלו תגובות מאוד טובות על היוזמה וכי כל מי שפנו אליו שמח לעזור ולסייע. לדבריהם, רבנים רבים מעודדים את הנושא.



הרב שלמה גורן נולד בכ"א שבט תרע"ח בזמברוב – פולי, בילדותו עלה עם משפחתוח לארץ והיו ממקימי כפר חסידים. בטרם מלאו לו 13 שנים החל ללמוד בישיבת "חברון" (מקרה ללא תקדים בישיבה זו). בתקופת לימודיו ב"חברון" התקרב לראי"ה קוק ולגרא"ז מלצר.

בגיל שבע עשרה חיבר את ספרו הראשון "נזר הקדש", בשנה זו הוא נסמך לרבנות על ידי גדולי רבני ירושלים. בגיל 27 היה מועמד לרבנות תל אביב ובגיל 28 נשא לאשה את הרבנית צפיה, בת הרב הנזיר. עם הקמת המדינה מונה לרב ראשי לצה"ל, ובשנת תשכ"ח - נבחר כרב ראשי לת"א-יפו. בשנת תשל"ב - נבחר לרב הראשי לישראל.

בליל שבת חיי שרה, כ"ד חשון תשנ"ה, בגיל 77 – נפטר הרב.

חומר ניתן לשלוח בדואר:

[email protected]