תביעת ענק: עמוס ברנס נגד המדינה

בלעדי: מאבק ארוך ומתיש ניהל עמוס ברנס עד שזוכה מרצח רחל הלר. כעת הוא הופך מנתבע לתובע. בעוד כשבוע יפתח הדיון בתביעת ענק שהגיש.

שמעון כהן , י"ב בטבת תשס"ז

בעוד ימים אחדים יפתח בבית המשפט המחוזי בתל אביב משפט שצפוי לזכות לתשומת לב ציבורית רבה. עמוס ברנס, שזוכה מרצח החיילת רחל הלר לאחר שנות מאסר ארוכות תובע מהמדינה פיצוי של מאה מיליון שקלים על שנות הסבל שעבר בכלא והעינויים הרבים שעבר והובילו להפללתו.

היום שב ותוקף ברנס את רשויות המדינה שלטעמו יודעות היטב מיהו רוצחה האמיתי של הלר אך מעדיפות למלא פיהם מים כיוון שלדבריו "מדובר במישהו משלהם", הוא רומז.

באשר להתנהלות חוקרי המשטרה בחקירתו שלו, כמו גם בחקירת סולימאן אל עבוד היושב בכלא באשמת רצח חנית קיקוס ז"ל, ומורשעים אחרים, סבור ברנס שמדובר מדובר בחקירות שכל יעדיהן הוא העלאתם בדרגות של החוקרים. כשהוא מתייחס בדבריו גם לחשדות המופנים כיום כלפי רומן זדורוב כמי שרצח את תאיר ראדה מקצרין מחריף כדרכו את התבטאויותיו ומכנה את חוקרי המשטרה "חיות טרף שרוצים דרגות ולא אמת".

"חיות טרף שרוצים דרגות ולא אמת" (ברנס על חוקרי המשטרה)

ברנס משוכנע מעל לכל ספק בכך שזדורוב אינו רוצחה של תאיר. "אני יודע את זה כי הייתי בפנים. עברתי את מה שהוא עבר ואני יודע בדיוק במה מדובר. זדורוב אשם בדיוק כמו שכל אדם אחר, אני או אתה, אשם ברצח הזה. החוקרים יכולים לבוא אליך ולקבוע שגנבת את הארנק של ג'ון קנדי. בפעם הראשונה ובשנייה תתכחש אבל הם ימשיכו בחקירה ובסופו של דבר אתה תודה גם במעשה שכזה".

כשהוא מתייחס לתביעת הפיצויים שלו את המדינה מפנה ברנס אצבע מאשימה כלפי כלל צמרת מערכת המשפט ואף מדייק ואומר : הנאשמים הם עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין. הם הנאשמים ואני הוא המאשים. אני מאשים כי החלטתי לתרום את גופי למען הצדק. הסכום שאותו אני מבקש הוא נמוך בהרבה מאוד ממה שמגיע לי על כל שנות הסבל. זו טיפה שבטיפה ממה שאני אמור לדרוש אבל אני יודע שהמדינה נמצאת במצוקה כלכלית אז אני מרחם עליה", הוא אומר בלגלוג.

"רוצחים מתהלכים חופשי, ואני לוקח את השריון ואת החרב ויוצא למלחמה על הצדק והאמת", ממשיך ברנס בדרכו הציורית. "אני יודע שהמדינה תנסה להתנער ולמען האגו הם ילחמו כדי שלא אקבל שקל, אבל על החברה כולה להילחם למען הצדק של עמוס ברנס. זהו האינטרס הציבורי. לא רק האינטרס של ברנס".

עמוס ברנס אינו מרפה ומוסיף לבטא את זעמו על מערכת המשפט בביטויים חריפים ביותר: "האנשים האלה הם זרע עמלק וצריך למחות את זכר עמלק. אני יודע שאלו ביטויים חריפים, אבל יש לי עדויות שמוכיחות את דברי".

ברשימת התומכים בדבריו מזכיר ברנס את עדותה של השופטת דליה דורנר, שהיתה זו שהורתה על קיומו של משפט חוזר לברנס, לאחר שקודם לכן נדחתה בקשה זו בשלוש ערכאות קודמות. בספרו של משה ולדמן מעידה דורנר ומספרת כי זמן קצר טרם מותו, בעקבות החלטתה על פתיחתו של משפט חוזר לברנס, ביקש השופט חיים כהן [מרשיעו של ברנס], סגן נשיא בית המשפט העליון באותם ימים, לשוחח עימה בטלפון. "התקשרתי לביתו, קולו כבר לא היה יציב, וניכר בו כי נחלש. את אשר אמר לי אני זוכרת מילה במילה, וכך אמר: 'אני מודה לך על שתיקנת את העוול שעשיתי, תזכי לאריכות ימים'. מאוחר יותר נודע לי כי השיחה הזו הייתה המעשה האחרון שיזם לפני מותו" סיפרה השופטת דורנר והוסיפה כי הדברים הביאו אותה לכדי דמעות.

נזכיר כי אמירתו זו של השופט כהן מהווה המשך ישיר למכתבי עידוד אישיים שכתב השופט כהן לברנס עצמו, לדוגמה מכתב שכתב בכתב ידו בתאריך 8.2.97: "עמוס היקר, אני מודה לך על נועם מכתבך... אל תיפול רוחך בשל עמדתה הנוקשה והבלתי סבירה בעיניי של פרקליטת המדינה. לא היא המכריעה בדבר קיום משפט חוזר, אלא נשיא בית המשפט העליון, ועורך דינך צריך להשתדל ולשכנעו שגישת הפרקליטות אינה נכונה ואינה צודקת. אני משיב לך ברכותיך הטובות מקרב לב. חיים כהן."


יצוין כי את תביעתו של ברנס נגד המדינה ייצג עורך הדין אלי זהר, מבכירי עורכי הדין בארץ, אך ברנס מדגיש ואומר כי "לא רק אלי זהר. כל עורכי הדין בארץ נמצאים אחרי וכך גם התמיכה הציבורית בי ובמאבקי". כאמור, תביעתו של ברנס בסך מאה מיליוני שקלים תידון החל מה-10,1,07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

עוד על האשמותיו של ברנס את צמרת המשפט בישראל